ביקורת על המנגה
"אוטויומגאטארי" או בתרגום חופשי "סיפור הכלות".
הסיפור מתרחש במאה
ה19 במרכז אסיה. עמיר חלגל (Amir Halgal), אחת הבנות של משפחת
חלגל כבר הגיעה לגיל 20 וסופסוף מצאו לה בעל. ילד בן 12 בשם קארלוק אייחון (Karluk Eihon). המשטרה עוקבת אחר עמיר במטרה לעצור אותה
בהיותה פדופילית מסריחה שאמורה להיות מאחורי סורג ובריח. טוב... זה אם הסדרה הייתה
מתרחשת במאה ה21... במאה ה19 אין אף משטרה שתעצור את עמיר הפדופילית, אין שום חוק
כנגד זה, וזה מקובל לחלוטין. אז כן, כבר בהתחלה של הסדרה יש לנו פה סיפור פדופילי
מקסים. האם זה רע? למעשה לא. אם יש דרך לעשות יחסים שאנו רואים בהם פדופילים
לימינו, זה אי שם בעבר. אז הנה לנו, "סיפור הכלות" מקבלת דרך לעקוף את
זה, שכן זה נכון היסטורית לחלוטין. הסדרה מעבירה את ימיהם של עמיר וקארלוק
בנישואיהם הטריים. "סיפור הכלות" היא סדרת Slice of Life ככה שתצפו לראות פרקים על גבי פרקים בלי עלילה ישירה, אך כאלה
שבונים את העולם ומפרטים על הדמויות ויחסיהן לבין האחרות. למשל, פרק שלם מוקדש אך
ורק לפירוט החיים של העיט הזהוב, וכיצד שבטי אסיה משתמשים בו לציד וכדומה. הדיוק
ההיסטורי בסדרה נפלא לחלוטין. לעיתים יש טעויות היסטוריות, כך למשל בפרק מסוים יש
שימוש במטבע שנכנס לתוקף רק בשנת 1993, יותר ממאה שנה לאחר התרחשות עלילת הסדרה.
דבר שמחזיק סדרות Slice of Life אלו הדמויות, ואוי כמה שהן נהדרות. עמיר היא
דמות נהדרת, היא מתמודדת מול היחסים מול בעלה הצעיר, שלעיתים היא מרגישה צורך
לדאוג לו מעבר לנדרש. היא יותר מוכשרת, חכמה וחזקה מקארלוק. הרי זה הגיוני, קארלוק
עדיין בן 12 והוא עדיין גדל ומתפתח. קארלוק לעומת זאת מרגיש צורך לעזור לאשתו, הוא
מרגיש חסר אונים מול העובדה שאינו יכול להגן עליה, ולגבי העובדה שהוא חלש פיזית.
שכן, במהלך הסדרה יש כמה אירועים דרמטיים איכותיים שמפתחים את הזוג הנהדר הזה,
שאפשר לשפפ אותו ועדיין להישאר שפוי לעומת סדרות שוטא אחרות!
על אף שהסדרה מתחילה
בסיפורם של עמיר וקארלוק, לעיתים היא יוצאת להפסקה מהסיפור שלהם. היא עוברת
לסיפורי נישואים אחרים ללא שום קשר אל עמיר, ומשתמשת בהנרי סמית' (Henry Smith), הנווד האנגלי כדמות מגשרת. היא מציגה
סיפורים חדשים לחלוטין דרך סיפורו של סמית' שנודד ברחבי אסיה, ומגלה תרבויות
חדשות. למשל סיפורן של שתי התאומות ליילי (Laili) וליילה (Laila) שמעדיפות להתפנק ולא לעזור בעבודות הבית, וכתוצאה מכך מתקשות
למצוא בעל. או למשל סיפורה של אניס (Anis), אישה נשואה לבעל טוב אך
מחפשת לעצמה חברת אמת ונפש. כל הסיפורים האלה נהדרים לחלוטין, והקפיצה בניהם לא
רעה בכלל. עמיר היא עדיין הכלה המרכזית של הסיפור, אך הסדרה עוברת בין ארק קצר על
עמיר, ארק קצר על כלה אחרת, ואז בחזרה אל עמיר. ולא חסרות דמויות טובות אחרות חוץ
מהן למשל; אחיה של עמיר, אזל (Azel) ועד לחברתה הראשונה של
עמיר מאז שנישאה לקארלוק, פאריה (Pariya).
כדי להעביר את
העלילה, הסדרה מכניסה כמות עצומה של פאנלים ללא שום טקסט. עם עמודים רצופים של
ציורים אחר ציורים שמציגים את הסביבה, חיי האנשים, ובעלי החיים. ואיך הציור? להגיד
שהוא מדהים זו תהיה אולי אפילו העלבה. בעלי החיים מצוירים מדויק להפליא, עם תנועות
נהדרות לחלוטין. הרקעים מדהימים, ועיצובי הדמויות נפלאים. הדבר הכי מרשים בציור
הוא העקביות הבלתי נתפשת בתבניות ובעיטורים בבגדים של הדמויות שמייצגים היטב את
הדפוסים המרכז אסייתים. וזה קורה כל-כך הרבה באופן מדהים. למרבה הצער, כתוצאה מכך שהציור
מרשים במיוחד, יוצא שעל אף ש"סיפור הכלות" היא מנגה חודשית, רוב הפרקים
הם באיזור ה24 עמודים. פרקים מסוימים לעיתים אפילו באיזור ה16 עמודים, ובמקרים
חריגים אפילו פחות מעשרה. מומלץ לשים לב
שיש בסדרה יש עירום, שבולט במיוחד בארק של אניס שבו היא מחפשת לעצמה חברה דרך
פגישה בבית המרחצאות.
"סיפור
הכלות" היא סדרה פנטסטית, עם דמויות מעולות, עלילות טובות ואיכותיות, דיוק
היסטורי נהדר (ברוב המקרים), ציור מדהים ומרשים, והצגה נהדרת של בעלי חיים. במידה
ואתם אוהבים סדרות Slice of Life, או סתם אוהבים היסטוריה
(כל עוד אתם לא מחפשים את כיוון המלחמה כמו בKingdom למשל), הסדרה נהדרת לחלוטין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה