שנת 2019 הביאה לנו
מגוון סדרות; חלקן טובות, וחלקן איומות ונוראיות, והנה כאן ביקורת מקוצרת על כל
אחת מ12 מהסדרות שצפיתי בהן השנה, עם בונוס בסוף.
Shingeki no Kyojin Season 3 Part 2
זוכרים את התקופה שבה
לא אהבתי את שינגקי נו קיוג'ין? אני זוכר. מדהים כמה הסדרה השתפרה מאז בעונה
השנייה שלה ועוד יותר בעונה השלישית בחלק הראשון שלה. החלק השני של העונה השלישית
משפר אותה אף יותר. העונה הזאת עוקבת אחר ערן, מיקאסה, ארמין, ליוואי והשאר יוצאים
לכבוש את "חומת מאריה", בה נמצא הבית של ערן. שם נמצא המרתף שאביו השאיר
מאחוריו עם המידע החשוב על העולם של הסדרה. תחילת העונה מתחילה בקטעי אקשן למופת,
מותחים, דרמטיים, וטראגיים. שפשוט אי אפשר לעצור לצפות בהם. אך מה שעושה את העונה
הזאת לכל-כך טובה אלו ארבעת הפרקים האחרונים שלה, שבונים את העונה באופן מדהים
לחלוטין. עם פלאשבקים שמסבירים בדיוק את הרקע שנבנה אט אט במהלך כל העונות הקודמות
רק כדי שנקבל את הסיכום שלהם כמו "ילד קטן" שחיסל את הירושימה במכה אחת.
וזה היה פשוט נהדר. עכשיו אני רק מחכה לעונה הרביעית, שנראה מה יהיה בה. עם בניית
העולם שקיבלנו בעונה הנוכחית, הצפיות גבוהות.
Dr. Stone
דוקטור סטון מתרחשת
בעולם שבו כל האנושות הפכה לסלעים דרך מקור לא ידוע. 3700 שנה לאחר מכן, מתעורר
אדם ראשון, שמו הוא סנקו (Senkuu), נער בן 17 שגאון להחריד
במדע, ובכל תחום בו. הוא מתחיל להעיר כמה אנשים נוספים שיעזרו לו להקים מחדש את הציוויליזציה, לאחר שכדור הארץ חזר לעידן האבן. הוא מחזיר לחיים שלושה אנשים- חברו
הטוב טאיג'ו (Taiju), הוואיפו של טאיג'ו, יוזוריהא (Yuzuriha), וטסוקאסה (Tsukasa) שהולך להיות הנבל הגרוע
של הסדרה. מומלץ לשכוח מטאיג'ו ויוזוריהא, שכן הם נבעטים מחוץ לסדרה לטובת דמויות
טובות יותר- שבט שחי בעולם של הסדרה עוד לפניי שסנקו התעורר, ואינו מודע לעולם
הטכנולוגי שהיה בעבר. מכרום (Chrome), אדם שמתעניין במדע, ועד
לקוהאקו (Kohaku), נערה שרוצה לרפא את אחותה, מצב הסדרה
מעניין. אך שכיוון העלילה שהסדרה לוקחת עלול לאכזב אנשים מסוימים, שכן היא חוזרת
על עצמה להחריד. כמעט כל פרק עוסק בהמצאה הבאה שסנקו, קוהאקו, וכרום עובדים כדי
להשיג. וזו היא אחת הבעיות העיקריות שלי עם הסדרה- הגאונות המוגזמת של סנקו. איך
סנקו מגלה שעברו 3700 שנה מאז שהאנושות הפכה לאבן? הוא ספר את השניות במשך כל הזמן
הזה! הגאונות של סנקו גם מוקצנת בכל דבר שקשור במדע, כי נראה שהוא יודע הכל. ולהלן
ההמצאות שסנקו משחזר בעצמו במהלך הסדרה: הוא בונה גנרטור חשמלי, הופך לאופטומטריסט ללא הכשרה ומכין לכמה מהדמויות משקפיים, בונה מסכת גז, מפצח את הנוסחה
הסודית של "קוקה קולה", יוצר חרבות קאטאנה, וממציא תרופה לאייד- טוב לא,
אבל עדיין מכין תרופה נגד דלקת ריאות. יאמר לטובת הסדרה ששאר הדמויות לומדות ממנו
ומכינות כמה דברים בעצמן, אז לפחות זה. סנקו הוא קיריטו וגוקו של עולם המדע,
ועדיין אני מחבב אותו כי יש בו את הצ'ארם שלו. גם אם הוא בפועל דמות שטחית. דוקטור סטון היא סדרה מאוד בינונית, אך היא עדיין מהנה. היא פשוט Power Fantasy של מדע.
Dororo
העידן זה תקופת
הסנגוקו ביפן. הארץ מדרדרת וגוססת. הסאמוראי קאגמיטסו דאיגו (Kagemitsu Daigo) פונה אל השדים ומציע להם עסקה- הם יחזירו
את הארץ לחיים, ובתמורה יקחו ממנו דבר, כל דבר, אפילו בנו של דאיגו. זמן מה לאחר
מכן, בנו של דאיגו נולד ללא שום איברים, יצור מזעזע ומחריד, אך עדיין חי. אותו
הילד נזרק אל הנהר בידיעה שאינו יוכל לחיות מימלא. אך אותו אוסף אדם בשם ג'וקאי (Jukai) ומגדל אותו. שבע עשרה שנה לאחר מכן, אותו הילד חי בשמו החדש-
היאקימארו (Hyakkimaru) ששרד הודות לאיברים שג'וקאי הכין לו.
היאקימארו אינו מסוגל לראות, או לשמוע, כל איבריו הם חלקים מכניים, וכל מה שמניע
אותו זו התחושה הפנימית של מה הוא רע ומה טוב. וסופם של הדברים הרעים הוא מוות על
ידי חרבות שנמצאות בתוך הידיים שלו. מצטרף אל ילד קטן בשם דורורו, היאקימארו מתחיל
לחסל שדים בזה אחר זה ולקבל מחדש את איבריו. אלא שאז החוזה בין השדים ובין דאיגו
נשבר, והארץ חוזרת למצבה העגום הקודם. כל הסיפור הזה הופך את הסדרה לאומנות כי היא
מלאה באפור. אני אוהב את העובדה שהיאקימארו לומד בכל פרק להתנהל מחדש עם איבר חדש
שהוא מקבל, כמו שהוא מתחיל לשמוע ולדבר לראשונה לצד החברות הנהדרת בינו ובין
דורורו. גם דאיגו שהוא חתיכת נוכל, הוא דמות אפורה ומעניינת שמצד אחד רוצה את שלום
הארץ על חשבון בנו. זה נעשה לטוב עוד יותר כשנכנסת לסדרה דמות נוספת- בנו השני של
דאיגו, טאהומארו (Tahomaru) שנאבק בין הרצון לאהוב את אחיו הגדול לבין
כבודו של אביו וזה פשוט נפלא. לסדרה גם יש סיפורים אישיים נהדרים לדמויות חד
פרקיות. האקשן בסדרה טוב, וגם כשהיו לפעמים ירידות קריטיות באנימציה זה לא הפריע
לי. זו לא הסיבה שכל-כך נהניתי לצפות בדורורו. היא סיפור ישיר אך מורכב ונהדר, עם
דמויות נהדרות. במידה והייתי מחפש פשוט סדרת יוקאי עם אקשן ברמת על, בשביל זה יש
לנו את Kimetsu
no Yaiba. ואיזה תזמון מעולה היה לSekiro לצאת בדיוק כשדורורו שודרה ולתת לנו משחק אקשן סאמוראים יוקאי
בדיוק שצפינו בדורורו.
Kono Oto Tomare!
קונו אוטו טומארה היא
הפנינה החבויה של 2019, וגם האנימה האהובה עליי מהשנה. מפתיע אתכם? אותי לא, אחרי
שכבר סיפרתי לכם כמה מאסטרפיס גלאס מאסק, וולקאם טו דה באלרום, וקאלאידו סטאר.
הסיפור עוקב אחר מועדון נגינה לכלי הקוטו (Koto), כלי מיתר יפני מסורתי. קוראטה
טאקזו (Kurata
Takezo), ראש המועדון שנותר לבדו
לאחר שחברות המועדון סיימו את בית הספר. הוא מחפש אחר חברים חדשים, אליו מצטרפים שני
תלמידים בשנתם הראשונה, קודו צ'יקה (Kudo Chika), ערס שנחשב אף לעבריין,
שסביו היה אמן קוטו, והוזוקי סאטוואה (Hozuki Satowa), גאונית קוטו שזכתה בתחרויות קוטו רבות. בבוא הזמן מצטרפים
למועדון חבריו הערסים של צ'יקה, מיזוהארה (Mizuhara), אדאצ'י (Adachi), וסאקאי (Sakai) שמתחילים בתור ממלאי
מקום במועדון, אך במהרה מפתחים אהבה עצומה לכלי הנגינה הזה. הדמויות של הסדרה
נפלאות. קורוסו (Kurusu) שמתחילה בהתנכלות למועדון, מתפתחת והופכת
לתמיכה נהדרת למועדון, וכן לחברה בו. טאקזו מתמודד הבטחון העצמי שלו בתור ראש
המועדון, וצ'יקה תומך בשאר הדמויות ומשתדל כמה שיותר להגיע לרמתה של סאטוואה שכן
הוא לומד במהלך הסדרה את הפער העצום בניהם. סאטוואה היא הדגש של העלילה (למרות
שהיא לא הדמות הראשית של הסדרה). היא מתמודדת עם חוסר הבטחון שלה, בתמיכה שהיא
צריכה לתת לשאר חבריה, ובעיקר מול הבעיות של אימה שגירשה אותה ממשפחת הקוטו המסורתי
שבביתה. גם טאקינאמי (Takinami), מדריך המועדון שנותן את
הרושם שהוא חסר תועלת בתור מדריך, מראה את האופי הנהדר שלו- הוא נותן להם להתבגר
ולהשתפר בעצמם עם תמיכה קלה מהצד. ויש לנו גם את הדמויות של העונה השנייה כמו
אקירה (Akira) שאני לא יכול לדבר עליה כי זה כבר
ספוילרים, אבל אוי יש יותר ממספיק דמויות איכותיות בסדרה אחת. יש גם רומנטיקה
מינימלית בין סאטוואה וצ'יקה, וטאקזו וקורוסו. ואיך המוזיקה בסדרה? היא אומנות
לשמה. עם פרקים שלמים שהם רק מוזיקה יפהפייה ומדהימה, ואפילו שיר הפתיח מקבל
רימייק למוזיקת קוטו בפרק מסוים! קונו אוטו טומארה מצטרפת לחבריה, גלאס מאסק,
קאלאידו סטאר ובאלרום בסדרות האלו שאני פשוט מודהם מהאומנות שבהן.
Kimetsu no Yaiba
קימטסו נו יאיבה היא
הSaint Seiya של 2019. היא הפורנו אנימציה הקבוע שאפשר לצפות
מיופוטאבל בשנים האחרונות ולא לשום דבר אחר מהם. יאיבה מצטרפת לבליץ' וסיינט סאייה
בקטגוריית ה"האשפת אקשן של ג'אמפ חסר העלילה אבל איכשהו אני עדיין מחבב את
זה". הסיפור עוקב אחר טאנג'ירו (Tanjirou), נער שחי בתקופת טאישו
של יפן יחד עם משפחתו הענייה. אלא שכל משפחתו נרצחו באכזריות על ידי שדים, וכל מי
שנותרה מבניהם זוהי אחותו נזוקו (Nezuko) שהפכה לשד. טאנג'ירו
מצטרף ליחידת קוטלי השדים, כך יוכל להגן על אחותו ולחסל את השדים ביפן כדי שיהיו
פחות ופחות מקרים כאלה. ומה נשאר לנו? אקשן, ואקשן, ואקשן. ליאיבה אין באמת עלילה,
כי החל כבר מהפרק השני, כמעט כל מה שרואים מטאנג'ירו זה שהוא או מתאמן, או נלחם.
כן, הוא דואג לנזוקו, וזה כל מה שיש בו. לפחות יאיבה ממלאת את הנישה הנחמדה של
סדרת אקשן על אח ואחות שלא מוצגים ככמעט גילוי עריות (אני מדבר עליכן, מאהוקה
וסורד ארט אונליין). ולפחות רק בפרקים האחרונים יש כמה קטעים חמודים בניהם. שאר
הדמויות משעממות וכוללות את זנאיטסו (Zen'Itsu), קוטל שדים חלש אך שחזק
כשהוא ישן, ואת אינוסוקה (Inosuke), קוטל שדים נוסף שכל מה
שיש בו זה שהוא בטוח שהוא חזק, ולא זוכר את שמו של טאנג'ירו, והסיבה היחידה שאני
מחבב אותו זה הודות לדיבוב הצבעוני של מאטסואוקה יושיטסוגו. זה די מה שאני יכול
לסכם על יאיבה, הפרטים הטכנים טובים; דיבוב טוב, סאונדטראק טוב, ואנימציה ואקשן
ברמת על שיופוטאבל מצליחים להתעלות על עצמם בכל פעם. אך כמו יופוטאבל בשנים
האחרונות, די כל השאר לא טוב כמו בסדרות כגון God Eater, Touken
Ranbu, FSN UBW, וTales of Zesteria.
Hoshiai no Sora
כבר כמה זמן שרציתי
לצפות באנימת ספורט על טניס. Prince of Tennis הייתה קיימת כבר שנים,
אלא שהיא עם למעלה ממאתיים פרקים, ולכן ויתרתי על הצפייה בה. כאן נכנסת לנו Hoshiai no Sora שהיא התחליף בשבילי- 12 פרקים בלבד. אלא ש12
פרקים לא הספיקו לסדרה הזאת, שכן היא מאוד לוקה בחסר, גם אם יש לה פוטנציאל עצום. הסיפור
עוקב אחר מועדון טניס בנים כושל בבית ספר תיכון וחבריו הגרועים במשחק. הם מנסים
ככל יכולתם להשתפר במשחק, אך ללא הועיל. גרוע מכך, התקציב למועדון שלהם יתבטל
במידה ולא יראו תוצאות. ראש המועדון, שינג'ו טומה (Shinjou Toma) מחפש אחר שחקנים חדשים, ומשחד את הראשי שלנו, קאטסוראגי מאקי (Katsuragi Maki) להצטרף למועדון. מאקי מצליח לעשות שינוי קל
במועדון, ולשפר מעט את השחקנים. המשחקים בסדרה משעממים אם להיות כנה. מצד אחד הם
כן מכניסים אסטרטגיות לא רעות ושיתוף פעולה לא רע בין מאקי לטומה. מצד שני
האנימציה בהם לפעמים טובה, ולפעמים גרועה ועד לא קיימת בקטעים מסוימים. למרות
שהאסטרטגיות לא רעות, הן לא מספיק טובות ומשאירות את המשחקים דלים. הבעיה העיקרית
בסדרה אלו הדמויות. הסדרה מכניסה קווי עלילה רבים, אך לא טורחת לסגור אותם. מהאבא
המכה של מאקי, ועד לאימו של טומה ששונאת אותו. ומה לגבי שאר הקבוצה, שאני אפילו לא
זוכר את שמם? גם להם יש קווי עלילה קצרים שהסדרה לא סגרה; הבחור ההוא עם זהות
מגדרית נשית, או ההוא שיש לו הורים מאמצים, ועד לאחרים נוספים עם קווי עלילה שלא
נסגרו. כל הבעיות האלו יכולות להיפתר עם עונה שנייה, ואכן הבמאי הבטיח לנו שיהיה
המשך בצורה כלשהי. אך המצב הנוכחי הוא שבמידה ותצפו בסדרה, תקבלו אחת שלא מתקדמת
לשום מקום, ואפילו לא תוכלו לעבור לחומר המקור- הוא לא קיים. אני מקווה בשביל
הסדרה שהיא תמשיך, כי אני כן רוצה לראות את סוף הסיפור של מאקי והאחרים (גם אם אני
לא זוכר את שמם).
Domestic na Kanojo
דומסטיק נא קאנוג'ו
היא סדרת הנטאי ששודרה בטלוויזיה, רק שחתכו ממנה את כל סצנות הסקס. הסיפור עוקב
אחר פוג'י נאטסואו (Fuji Natsuo) שבסצנה הראשונה של הסדרה
מקריין "היום... איבדתי את הבתולין". איזושהי חולת נפש בשם טאצ'יבאנה
רוי (Tachibana
Rui) מבקשת ממנו שייכנס איתה
למיטה לסקס לוהט ומפולפל כדי שהיא תוכל לקבל ניסיון. היא לא מכירה את נאטסואו, הוא
לא מכיר אותה, אבל יאללה נזרום. נאטסואו גם מאוהב במורה שלו, טאצ'יבאנה הינה (Hina). ואז כפי שתוכלו לצפות מסדרת הנטאי, באופן שיותאם מדהים לעלילה,
אימה של הינה ורוי, ואביו של נאטסואו מתחתנים. על הדרך יש לנו פה גם עלילת יחסי
מרות וגם עלילת גילוי עריות באותו הזמן. כי כן, גם הינה וגם רוי מאוהבות בנאטסואו
שהוא אחד הגיבורים הרעבים לסקס שנראה אי פעם מאז הומו סאמה. שנוח לו הוא שוכב עם
הינה, שנוח לו הוא שוכב עם רוי. עם גילוי עריות על ימין ועל שמאל, עם דמויות שלא
טורחות לנעול את הדלת כשהן מתעסקות באיברים המוצנעים שלהן, ועם מיליון ואחד דברים
מטומטמים. ומה שאנחנו מקבלים כאן זו רכבת לוהטת ונוראית שבה הקטר נרצח על ידי
נאטסואו רק כדי שהיא תמשיך לנסוע אל תהום עמוקה.
Gotoubun no Hanayome
לרוב אני לא נהנה
מסדרות הארם. הן בדרך כלל מציקות, מלאות בדמויות בלתי נסבלות, קטעים מביכים, ואצ'י
מוגזם (ראו את הערך שמעל הסדרה הזאת- האשפה של דומסטיק נא קאנוג'ו). יש כמה שכן
נהניתי מהן, כגון Love
Hina וNyan Koi שהן יותר מתונות עם קאסט דמויות בסדר ולא מציק. למרבה המזל,
גוטובון נו האנאיומה נכנסת לקטגוריה של ניאן קואי כסדרת הארם בסדר ולא מזיקה.
הסיפור עוקב אחר אואסוגי פוטארו (Uesugi Fuutaro), תלמיד חנון גאון שצולח
מאיות במבחנים על ימין על שמאל. משפחתו של פוטארו ענייה, אך למזלו, הוא מקבל עבודה
כמורה פרטי לחמישיית בנות עשירות שלומדות איתו באותו בית ספר; מיקו (Miku), איצ'יקה (Ichika), יוטסובה (Yotsuba), נינו (Nino), ואיטסוקי (Itsuki). וכמובן שחייבת להיות לפוטארו אחות קטנה, כי זו כבר קלישאה מהלכת
של סדרות הארם. אני הולך להקים עצומה על שם האחים הקטנים שלא מיוצגים בהארם. איפה
הם???! הסדרה מכניסה את כל האירועים הקלישאתיים שתצפו שתהיה בסדרת בית ספר- הטיול
השנתי, פסטיבל בית הספר, וכמובן ללמוד למבחנים, שזה הגימיק של גוטובון נו
האנאיומה, הארם של מורה פרטי. אף אחת מהבנות כאן לא מזיקות, ואני מחבב את פוטארו
שנוסף לרשימת "הוא מדובב על ידי מלך דיבובי ההארם, מאטסואוקה
יושיטסוגו". ולאלו שמעוניינים לדעת את מי מהבנות אני הכי מעדיף? מיקו>
איצ'יקה> יוטסובה> איטסוקי= נינו.
Vinland Saga
לא רק שקיבלנו השנה
את העונה החדשה של Shingeki no Kyojin שהייתה מדהימה, סטודיו Wit לא הסתפקו רק בזה והביאו לנו גם את וינלאנד סאגה, עוד סדרת מופת.
וינלאנד סאגה מתרחשת בסוף האלף הראשון לספירה בימי הביניים באירופה. הלוחם האגדי
ת'ורס (Thors) שלחם שנים רבות והרג בקרב כמות רבה של
לוחמים מיואש ונגעל מהלחימה. הוא מחליט לברוח עם אשתו ובתו שזה עתה נולדה אל איסלנד.
בזמן ששהה שם נולד בנו ת'ורפין (Thorfinn) שאותו חינך להימנע
מלחימה, וכבוד כלפי זכויות האדם. אלא שבמהלך הזמן הזה חיפשו את ת'ורס מאחורי
הקלעים, וכשנמצא מתקבלת הוראה לחיסולו על ידי המתנקש הסקסי בעולם- אשלד (Askeladd) [רק אני מוצא אותו סקסי? טוב לא משנה... ]. מונע מנקמה קרה, ת'ורפין הצעיר, רק כבן שש,
מתחיל לעבוד בצבאו של אשלד כמתנקש, רק כדי שאשלד יסכים להילחם נגדו, ולהזדמנות
לנקום בשם אביו. הוא שוכח לחלוטין את כל מה שאביו לימד אותו והופך לחיה צמאה לדם. וינלאנד
סאגה מייצגת היטב את ימי הביניים. כן, ה"גיבורים" שלנו הם אנשי על
שמחסלים צבאות לבדם, אך כל בניית העולם מדויקת להפליא ומראה היטב כמה מסריחה הייתה
התקופה הזו. אני לא מסוגל לעודד לא את ת'ורפין או את אשלד, הם עדיין דמויות
שכתובות היטב. ובמקרה הזה זה עובד מעולה, שכן הסדרה התחילה ישירות עם הגישה
האידאלית- זו של ת'ורס, ובתמורה להראות לנו את המצב העגום הנוכחי. חוץ מזה יש לנו
עוד שתי דמויות נהדרות- הנסיך לכתר חסר הבטחון קנוט (Canute) שמתפתח במהלך הסדרה, וריידר מFate Zero שמגיע לוינלאנד סאגה בתור דמותו הנהדרת של ת'ורקל (Thorkell). וינלאנד סאגה היא סדרה שכיפית באופן מדהים לצפייה, שרק רציתי
ממנה עוד ועוד. ועכשיו אני מתכוון לעבור למנגה, כדי להמשיך את הסיפור המדהים הזה.
Beastars
אנשים כינו את
ביסטארז בתור "זוטופיה- גרסת האנימה", ביסטארז היא יותר "אם
זוטופיה הייתה סיפור זאופילי דוחה- גרסת האנימה". (לאלו שרוצים לדעת מה אני
חושב על זוטופיה? אחד הסרטים הכי טובים של דיסני). הסיפור מתרחש בעולם שבו חיות
מתנהגות כבני אדם. הן מחולקות לטורפים ולצמחוניים. בעקבות חוקים נוקשים, חל איסור
חמור על אכילת בשר- שכן בשר זה רצח (גם טעים רצח). קיים גם שוק שחור שאליו הטורפים
ידרדרו בעתיד- שוק שבו מוכרים בשר באופן לא חוקי. הסיפור עוקב אחר לגוסי (Legosi), זאב ביישן שחבר במועדון התאטרון בבית ספרו. אלא שתקרית רצח
נוראית מתרחשת בבית הספר, ואלפקה נטרף באכזריות. לגוסי מתמודד עם יצר הטורף שמשתלט
עליו, וכמעט טורף ארנבת מסכנה בשם הארו (Haru). הפרקים הראשונים הם
בעיקר סלייס אוף לייף בבית הספר של לגוסי, ונותנים רקע לבעלי החיים ותפקודם בעולם
הנוכחי. למרבה הצער, בשלב מסוים הסדרה הופכת להיות אחת האנימות הכי מגעילות שצפיתי
בהן אי פעם. היא יותר מתעסקת ברומנטיקה. זה מספיק דוחה ומציק שיש דמויות שרלילות באנימות
על בני אדם. בביסטארז לעומת זאת, החיות מוצגות כשילוב של בני אדם וחיות. כי מסיבה
כלשהי החליטו שזה שפוי לעצב את החיות הנקבות עם חזה גדול שלובשות חזיה. הסדרה
מתעסקת באופן מחריד בסיפור רומנטי בין לגוסי, הארו הארנבת הזנותית, לואיס האייל
וג'ונו הזאבה. ועל הדרך יש סצנות סקס מצונזרות כי למה לא, וכמעט אונס בפרק התשיעי
של הסדרה. על הדרך יש שיחות דוחות על זה שלגוסי צריך לאבד את הבתולין, או זה
שלגוסי מקבל מדוקטור פנדה חוברת פורנו - כל זה על פאקינג דאמיט בעלי חיים. יש
לסדרה עדיין דברים טובים, כמו ההתמודדות ופיתוח הדמות של לגוסי, והאנימציית CGI האיכותית. אך על כל אלה, עלילת הרומנטיקת-סקס בעלי חיים גרמה לי
צורך להקיא. אולי לא הסדרה הכי גרועה שצפיתי בה מ2019, אך כן הכי מגעילה, וכשDomestic na Kanojo יצאה השנה זה אומר הרבה.
Tate no Yuusha no Nariagari
טאטה נו יושה נו
נאריאגארי, או בקיצור השם האנגלי היותר נוח, שילד הירו היא סדרה נחמדה. היא איסקאי
לא מזיק, עם דמויות לא רעות, ולמרות שיש לסדרה בעיות קלות, היא עדיין מהנה.
איוואטאני נאופומי (Iwatani Naofumi) בחור בן 20 נשלח באופן קסום
מיפן אל עולם קסום אחר. שם הוא מצטרף לשלושה בחורים נוספים שנשלחו מיפן אחרת מיקום
מקביל אל אותו העולם. מוטויאסו (Motoyasu), רן (Ren) ואיטסוקי. הארבעה מקבלים את תואר הגיבור שלהם שישוטט בעולם, כל
אחד מהם עם נשק אחר- חנית למוטויאסו, חרב לרן, קשת לאיטסוקי והמגן חסר ההתקפות
לגיבורנו נאופומי. כל אחד מהם מקבל קבוצה למסע, אלא שזו שהצטרפה לנאופומי, מיין (Myne) שהולכת להיות הכלבה של הסדרה, מפלילה אותו בפשע שלא עשה. נאופומי
נרדף בעקבות הפשעים שהופלל בהם ונותר ללא קבוצה. לשם כך, הוא קונה משוכר עבדים שתי
חברות קבוצה- מאקוטו נאנאיה מבלייזבלו והצ'וקובו מפיינאל פאנטאסי. טוב עכשיו באמת,
רפטליה (Raphtailia) חצי האדם חצי הטאנוקי שהזן שלה קיבל יחס של
עבדים, ופילו, ציפור קטנה מזן הפילויאל שבבוא הזמן מסוגלת לשנות צורה לילדה. היא
אפילו הופכת למרכבה, אז היא באמת צ'וקובו! מרבית הדמויות חוץ מהדמויות הראשיות לא
טובות. כמעט כולן רעות סתם כי הן טיפשות ומאמינות להפללה חסרת הבסיס של מיין, או
שהן רעות סתם ככה. מוטויאסו הוא האשם המרכזי בזה. ולוקח זמן עד שהסדרה מסבירה למה
לעזאזל כולם שונאים את נאופומי, גם אם היא בונה את ההסבר הישיר בהכנה טובה לפניי.
מערכת היחסים של נאופומי, רפטליה, ופילו נהדרת, גם אם יש קנאה מיותרת בין פילו
ורפטליה פה ושם. הקרבות בסדרה נהדרים, שמבוססים יותר על אסטרטגיה קלה. בעקבות זה
שלנאופומי אין כמעט התקפות ישירות, הנצחונות שלו מבוססים על שילוב פעולה בהתקפות
תמיכה בין רפטליה ופילו, וזה נהדר. ואני חייב לציין את זה שהסדרה נותנת את אחד
העונשים הכי משעשעים שנבל קיבל באנימה.
Yakusoku no Neverland
הו נברלנד, סדרה פשוט
איכותית ונפלאה. יש לה סיפור מעולה, דמויות ראשיות פנטסטיות, ודמות נבל נהדרת,
ואחת הטובות יותר שאנחנו מקבלים מכותר שמקורו בג'אמפ. הסיפור עוקב שלושת הילדים
בבית היתומים- אמה (Emma), נורמן (Norman) וריי (Ray). הם חיים חיים פשוטים,
אך נהנים תחת אם בית המעון, איזבלה (Isabella). הדבר הטוב ביותר שיכול
לקרות לכל ילד בבית היתומים הזה שיאומץ למשפחה אוהבת חדשה. אלא שבמהרה אמה וחבריה
מגלים את האמת העגומה- בית היתומים הזה הוא לא פחות ולא יותר מקצביה שעתידו של כל
ילד בו הוא להפוך לבייקון עסיסי לשדים. מביא את האמרה לילדים קטנים "אתה
כל-כך חמוד שאני רוצה לאכול אותך!" לתרתי משמע. הסדרה עוקבת אחר אמה ושאר
הילדים במעון חוקרים את המערכת המטורללת הזו, ומנסים לברוח מבית היתומים לחופשי.
העלילה היא עלילת מותחן נהדרת ומעניינת. וגם אם הילדים שהם סך הכל בני 11 גאונים
להחריד ברמה מוגזמת, העלילה עדיין נשמרת מותחת ומעניינת. אך הדבר שאני אישית הכי
אוהב בכל הסדרה זו איזבלה. איזבלה היא נבל מעניין. כן, היא זו שתהפוך הילדים שלנו
לסטייק, אך היא מונעת ממקום נוסף- אהבה. היא יודעת שאין לה ברירה אלא לשלוח את
הילדים למוות, ועל כן היא דואגת לחיים הטובים ביותר בשבילם עד המוות. בהחלט גישה
מטורללת, אך אחת מעניינת שהופכת את איזבלה לנבל מורכב ונהדר.
בונוס- Frozen 2
אז כן, פרוזן 2 הוא
לא אנימה ולא יהיה אנימה. הוא עדיין סרט אנימציה שיצא השנה, והדרך היחידה שאני
יכול לדבר עליו זה להכניס אותו בתור בונוס כתוספת לאחר שכתבתי לכם על 12 אנימות
אמיתיות. בנוגע לפרוזן 2 דעתי חלוקה עליו. מצד אחד הוא סרט לא מושלם ויש בו בעיות,
ומצד שני הוא בדיוק מה שהטעם שלי רצה לראות מסרט המשך שרק חיזק את הדברים שאהבתי
מפרוזן הראשון. כבר בדקה הראשונה של הסרט נכנס לנו חור עלילה- רואים את אנה ואלסה
משחקות בשלג מכוחות השלג של אלסה. וזה למרות שנאמר לנו בבירור בסרט הראשון שאת
אלסה ואנה הפרידו בגלל כוחות השלג המסוכנים של אלסה. זה עוד יכל היה לעבוד לולא
הסרט היה מזכיר אירועים שהיו בסרט הראשון והיה מתייחס לפרוזן 2 בתור יקום נפרד. אבל
מספיק פעמים במהלך הסרט מתבדחים על חשבונו של האנס. ואיך שאר הסרט? העלילה מכניסה
קול שאלסה שומעת, וארנדל מתחילה להתפרק. אנה, אלסה, קריסטוף, אולף וסוון יוצאים
לחקור את מקורו לעולם נפרד בעברה של ארנדל שמפרטת את רקע העולם. העלילה של פרוזן 2
היא לא הצד החזק שלה. אף אחת מהדמויות לא עושה משהו מועיל ורובן עושות מהלכים
מטופשים. קריסטוף מרבית הסרט לא עושה דבר חוץ מניסיונות כושלים בהצעת נישואין
לאנה. אבל אז כשאני חושב לעצמי "מה אהבתי בפרוזן הראשון?" התשובה לכך
היא זה אחוות האחיות המתוקה בין אנה ואלסה שעשויה כאחת הטובות מכל מדיום שצפיתי
בו. פרוזן 2 לוקח את זה לאקסטרים עם קוביית סוכר בתוך מרק שוקולד, מוגש לצד סופלה
שוקולד לאירוע של 40 איש. הדבר הזה נכנס כל-כך הרבה פעמים במהלך הסרט שזה פשוט
העלה לי חיוך גדול על הפנים. וגם קריסטוף, שבמהלך הסרט לא עושה הרבה, הוא עדיין מקבל
מתיקות מטורפת. הוא ואנה הוא אחד השיפים האהובים עליי מכל דיסני, וזה נהדר. פרוזן
2 פחות מררגיש כמו סרט המשך תקני אלא יותר "אנה, אלסה וקריסטוף ונצנצים"
אבל זה בדיוק מה שרציתי לראות אם אהיה כנה.
ואיך הולכת להיות לנו
2020? אורפן חוזר! כן יש עוד כמה דברים טובים אבל וואו כל-כך התגעגעתי לעוד
מאורפן, גם אם זה רימייק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה