לפעמים קורה הבלתי
נמנע, ואין מה לעשות כנגד זה, והנה לכם פעם שלא נהניתי ממשחק מוסו והתקוות שלי
אליו נמוכות כשייצא ב10 לסטפמבר.
סדרת אוטאוואררומונו
התחילה במקור כויזואל נובל ארוגה על המחשב. המשחק הראשון היה לא רק ארוגה, אלא גם
משחק לוח אסטרטגי, כמו למשל פייר אמבלם. בבוא הזמן היא קיבלה אנימה, שהייתה
מאכזבת, אם אהיה כנה. מצד אחד הייתה לה דמות ראשית נהדרת, האקואורו. גם אם חלק
מהסיבות שהוא היה נהדר זה כי דיבב אותו קויאמה ריקיה בדיבוב הבוגר שלו, הוא עדיין
היה טוב גם בלעדיו. היו לסדרה קרבות אסטרטגים לא רעים בכלל. ודמויות ראשיות בנים
נחמדות שהתחילו כיריבים ואויבים של האקואורו ובבוא הזמן הפכו לעמיתיו הטובים
ביותר. היא חוסלה על ידי קאסט של דמויות נשים רעות, שכל מטרתן היה להימרח על
האקואורו, כי מה יכולתי לצפות מאנימה שבוססה על הנטאי. ובסדרת ההמשך שלה, Utawarerumono: Mask of
Deception, שבוססה גם היא על ויזואל
נובל ההמשך למשחק הראשון, מעולם לא טרחתי לצפות.
זאן לוקח את הדמויות
של הסדרה השנייה, ושם אותן במוסו. זה יחד עם שהמפתחים שלו הם טאמסופט, אותם האנשים
מאחורי המשחק האהוב עליי על הPS4, סנראן קאגורה אסטיבל
ורסוס. אז מה יכול להשתבש כאן? מסתבר שדי הרבה.
ממבט ראשוני, הדמו
נראה כמו רי-סקין לאסטיבל ורסוס, רק עם הדמויות של אוטאווררומונו השני. המשחק נראה
מספיק יפה בפני עצמו. בפועל, הוא משחק יותר כמו Dragon Quest Heroes, משחק מוסו על דרגון קווסט. המשחק מכניס את
הדמות שלכם ועוד שלושה חברי פארטי נוספים, לקרב כנגד חמישים אויבים יחד ללא שום
מקום לראות מה קורה במסך, וכל זה שגם חברי הפארטי נלחמים יחד אתכם. אתם יכולים
לנסות לשחק לבד ללא חברי הפארטי, ואני מאחל לכם בהצלחה, כי זאן משחק כמו DQ הירוז, שכן הדרך העיקרית להתרפא
היא דרך קסמי ריפוי של חברי הפארטי. והאויבים בנויים בצורה כזאת שהם מותאמים לקרבות
כנגד פארטי של ארבעה. אבל זו לא הבעיה העיקרית של זאן. הבעיה היא המחסור במהלכים
המזעזע שיש לדמויות. משחקי מוסו נבנים על מגוון ההתקפות המוגזמות והמגניבות של
הדמויות. ומה יש לנו בזאן? קומבו אחד לכל דמות בלחיצת ארבע פעמים בריבוע, וסיומו
במשולש. התקפה אווירית אחת, התקפה אחת שצורכת מאנה בעיגול. ו.. זה הכל! כן, יש
התקפה אולטימטיבית שצורכת את כל המאנה, אבל אפשר להשתמש בה פעם אחת בכל שלב.
למרות שהדמו נותן
לשחק בכמות הוגנת של דמויות, שמונה דמויות סה"כ, זה לא משנה במיוחד אם כל מה
שיש לכל דמות זה רק קומבו אחד. הייתי שמח לתרץ את זה שזה בגלל שזה הדמו והם לא
רוצים לחשוף את הכל, אבל נראה שבמקרה הזה
התירוץ הזה לא עובד, שכן הדמויות בדמו הזה הן ברמה 25, רמה שבכל מוסו אחר יהיו
לדמויות מספיק התקפות נוספות. זה עוד יותר מאכזב שבבסיס של הדמויות יכולות להיות
להן התקפות מקוריות ויצירתיות. אחת הדמויות היא ילדה קטנה שרוכבת על ציפור ענקית,
אחר נלחמת עם מטריה (כמו קאגורה מגינטאמה או יאגיו מסנראן קאגורה), והאקו, הדמות
הראשית נלחם עם מניפה.
בכל שלב בדמו יש את
המשימה הראשית, ועוד שתיים סודיות. לא נדרש הרבה כדי למצוא אותן, קצת להסתובב
במפה, וללחוץ עליהן. הן יביאו קרב קצר של כמה חיסול אויבים, שאני מאמין שהן יהיו
טובות לעליית רמות במשחק המלא. אבל חלק מהמשימות הראשיות הן בזבוז זמן משעמם. ומהן
אתם שואלים? למצוא פרחים! כיף נכון? לא לי.
יאמר לטובת הדמו זה
שהוא נותן רושם שבמשחק יהיו מספיק שלבים, וכל הדמו נותן שישה שלבים, שאחד מהם הוא
שלב סיפור שלא טרחתי להתמקד בעלילה שלו, וחמישה שלבים של משימות צדדיות. כולו לוקח
ארבעים וחמש דקות, שזה אורך טוב כדי לקבל רושם על המשחק. זה יותר ארוך מדמואים
למוסו אחרים שנמצאים בחנות הPS4 כמו ארסלן (20 דקות)
ודרגון קווסט הירוז (רבע שעה).
אז כן, הדמו
לאוטאוואררומונו זאן, שם כמעט ארוך כמו ה*** של הומו סאמה, דמו שלא משאיר רושם רב,
ואני לא מתכוון לקנות אותו כשייצא בעשירי לסטפמבר. הדמו נתן רושם שמדובר במוסו
פשוט משעמם, וכן, השתעממתי ממנו (איך זה קורה בכלל שאני משתעמם ממוסו??!). אתם
מזומנים לנסות את הדמו ולחלוק על דעתי, גם כך הדמו שוקל רק גיגה וחצי, ויקח לו לכל
היותר כשתי דקות לרדת אל הפס4 שלכם.
(תהנו מהFootage של כל הדמו שהכנתי לכם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה