Catherine Full Body- כיצד לשפר מאסטרפיס- ביקורת

בביקורת על Catherine המקורי לפס3 כתבתי ש"אני באמת שלא רוצה לראות משחק המשך" למרות שהמשחק היה מדהים. אז אמרתי. אתם יודעים כמה פעמים אמרתי שהומו סאמה נמשך לנשים וזה מעולם לא היה נכון? (טוב האמת שאת זה אף פעם לא אמרתי. סורי הומו סאמה, אתה אנס דוחה). בכל מקרה סטודיו אטלס החליטו אחרת והנה סיימתי תוך פחות משבוע את קת'רין פול באדי. פול באדי הוא רימאסטר לקת'רין המקורי, שמוסיף כמות מכובדת של תוכן, ועכשיו תנו לי לספר לכם למה אתם צריכים לשחק בפול באדי גם אם שיחקתם במשחק המקור על הפס3\ 360\ מחשב, ואם לא, אז למה אתם צריכים לשחק בפול באדי בכל זאת.

הסיפור עוקב אחר וינסנט ברוקס (Vincent Brooks), בחור בן 32 שיוצא במשך חמש שנים עם בת זוגתו קתרין מק'ברייד (Katherine McBride), ולצורך המשך הביקורת הזאת, נקרא לה בקיצור "K". K רוצה להתקדם עם מערכת היחסים עם וינסנט; להתחתן, להביא ילדים. וינסנט לעומתה מסופק עם המצב הנוכחי שלהם; סקס פעמיים בשבוע, מעירים את השכנים ואז חוטפים תלונה במשטרה על אורגזמת יתר. אחלה חיים, לא? יום אחד מופיעה בחייו של וינסנט בחורה חדשה, העונה לשם קת'רין, הפעם, קתרין ששמה רשום בC, והיא תקרא C להמשך הפוסט הזה. לאחר שוינסנט השתכר באחת היציאות הקבועות שלו בבר יחד עם החברים שלו, הוא מתעורר בבוקר יחד עם C ומבלי לשים לב הוא שכב עם C וכתוצאה מכך בגד בK. וינסנט נקלע למסכת שקרים כדי להסתיר מK את הטעות האיומה והנוראה הזאת וכתוצאה מכך נכנס לחלומות בלהות, שבהם הוא מטפס על מגדל, ואם לא יצליח בכך, רק המוות מחכה לו.

במהלך המשחק וינסנט פוגש אנשים חדשים בבר שהוא יוצא אליו, כולם סובלים כמוהו מאותם סיוטים. הם מחשיבים את עצמם לאשפות אדם בגלל שבגדו בבנות זוגתם, ולכולם יש אופי נרחב. את כולם תוכלו להציל בשלב מסוים, ולדאוג שכולם יעברו את הסיוטים בשלום. כשבסוף המשחק לא הצלחתי להציל מישהו והוא מת מוות אכזרי, זה הרגיש רע בעקבות פיתוח הדמויות הנהדר שלהם, גם אם מדובר בדמויות כל-כך משניות.

כבר בתחילת המשחק תוכלו לבחור בבחירות עלילתיות שיקבעו את הסוף שלכם במשחק. האם לבגוד בK ולצאת עם C? או שאולי לצאת לחיים חופשיים ברווקות נצחית? כמו בקת'רין המקורי ששיחקתי בו לפניי כמעט חמש שנים, הלכתי שוב על הסוף של  Kבפעם הראשונה ששיחקתי. היא פשוט דמות נהדרת שרציתי לסיים את המשחק איתה. אישה מבית טוב, ועם רושם שתהיה אמא טובה לילדים. C לעומתה היא שרלילה נוראית, אך המשחק בנה אותה עם טוויסט מעניין ונהדר בעלילה שנתן לה את הסיבות להיות כזאת.

גרסת פול באדי מוסיפה קטעי עלילה חדשים שמפתחים את הסיפור. למשל, המשחק מכניס פלאשבקים לעברם שלK   ו-וינסט שנועדו לתת לשחקן הרגשה מה יש לו להפסיד במידה והוא מחליט לבגוד. כל זה כולל סצנת סקס (מצונזרת) רומנטית של השניים, כבר בתחילת המשחק.

"רגע מה עם הבחורה הזאת עם השיער הורוד?" אתם בטח שואלים. אז זוהי רין, דמות חדשה לעלילה שמשתלבת באופן נהדר לתוכה ומוסיפה כמות נוספת של תוכן. אין לי ממש  דרך לדבר על רין מבלי להיכנס לספוילרים. אז כדי להבין על מה אני מדבר, חפשו ביוטיוב "אסי כהן הימרי". ואם אתם מכירים את המערכון הישן הזה... אופסי, הרסתי לכם את כל העלילה! בכל מקרה המסלול בעלילה של רין נוגע בנושאים חדשים מעניינים, שחלקם היו בגרסת המקור מ2011, אך הסיפור של רין נכנס עוד יותר לתוכם.

כמו משחק המקור, פול באדי מביא משחקיות שאין דומה לה בעולם המשחקים. פול באדי הוא משחק פאזל, שבו על וינסנט לטפס על מגדל קוביות עד שיגיע לפסגה. זה לצד שיטות טיפוס מגוונות כמו משיכה של קוביות, דחיפה שלהן ועוד טכניקות שהמשחק ילמד אתכם כשתתקדמו בו. כל זה קוביות עם יכולות שונות ומגוונות, שרובן שליליות. למשל; קוביות מתפוצצות, קוביות שרופות, קוביות קרח שיפילו את השחקן לתהום, ועוד נוספות מהן.  למרות שכמעט כל השלבים הם אותם השלבים מגרסת המקור מ2011, פול באדי עדיין נותן הצדקה לשחק בו, שכן שחקני המקור כמוני לא ירגישו שום קיפוח. הוא מכניס את הRemix מוד, שהופך את השלבים הישנים לחדשים עם קוביות חדשות בו, שהן בעצם קוביות מחוברות זו לזו בצורות מעניינות כמו T הפוכה, או L על הצד, מה שגורם לפול באדי עדיין להרגיש משחק חדש.

כמו משחק המקור, פול באדי מודע לזה שהוא משחק קשה, ועל כן נותן לשחקנים מעט להקל על עצמם את הקושי. עם כפתור הUndo שנותן לבטל מהלכים, כשכל רמת הקושי יותר גבוהה, ככה כמותם פוחתת. פול באדי גם מודע לזה ששחקנים מסוימים פשוט רוצים ליהנות מעלילת הרומנטיקה המעולה של המשחק ומכניס שני דברים חדשים לתוך רמת הקושי. הראשון; ברמת הקושי של Easy הרצפה כבר לא נופלת בשלבים שאינם שלבי בוס, והשני הוא כפתור הAuto Play שפשוט נותן למחשב לשחק את השלב בעצמו. ואם זה לא מספיק, הוא מכניס רמת הקושי של Safety שזה בלתי אפשרי למות בה. מלכודות כבר לא פועלות בה, וברגע שתמותו תחזרו מיד לאותה הנקודה. וזה לא רק זה. למשל בשלבי בוס מסוימים הבוסים משנים את הקוביות לקוביות עם אפקט שלילי, רק שבדיוק ההפך קורה ב"סייפטי"- הבוסים משנים את הקוביות לכאלה חיוביות כמו קוביה שמקפיצה את השחקן חמש קומות. ואם נניח וזה לא הספיק, רמת הקושי של סייפטי נותנת לדלג ישירות על השלבים. זה הופך את המצב למצוין שכשרציתי פשוט לעשות את מסלול העלילה של רין אחרי שסיימתי את זה של K ולא לעשות את אותם השלבים שוב, יכולתי לשחק על Safety ולסיים את המסלול שלה תוך כמה שעות.

מלבד זאת, פול באדי מכניס גם מצב קו-אופ אונליין שבו תוכלו לעשות את השלבים במשחק יחד עם חברים. או אפילו להתחרות זה בזה. מצב ה1 נגד 1 מעניין, כי הוא פשוט בועט בפנים על כל מה שלמדתם במהלך המשחק כדי לנצח בו. כן, המשחקיות היא בדיוק אותו הדבר, אך המטרה שם היא לא להגיע לפסגה, אלא להיות האחרון שנופל. וכן, אפשרי, ואף רצוי להשתמש בו בטריקים מלוכלכים כמו לחסום את הדרך על היריב, או אפילו לדחוף את הקובייה שהוא עליו לתהום ובכך לנצח.

כמו משחק המקור, פול באדי משאיר את הסגנון העיצובי שלו. לחני הרקע הם סימפוניות של בטהובן, כשמשתכרים בבר מקבלים טריוויה על אלכוהול, ומסכי הטעינה הם ציטוטי פילוסופים על אהבה וזוגיות. לראשונה פול באדי מכניס גם אופציה לדיבוב יפנית. למרות שהדיבוב האנגלי טוב יותר, עם דיבוב מדהים של טרוי בייקר, בשונה מהמקרה של הרימאסטר של Tales of Vesperia, סטודיו אטלס עבדו קצת קשה יותר והצליחו להחזיר אותו לפול באדי. שאר המדבבים הנוספים גם מעולים כמו לורה ביילי בתור C ומדבבים מוכשרים אחרים כמו ליאם אובריין.

ואיך הדיבוב ליפנית? קצת פחות טוב. אני לא מהאנשים שחובבים במיוחד את יאמדרה קויצ'י, אך הוא עדיין עושה עבודה לא רעה. דווקא המדבבת שהכי מחזיקה בדיבוב היפנית היא מיטסושי קוטונו (מיסאטו מאוונגליון, אקסל מאקסל סאגה) שמדבבת את K בדיבוב פנטסטי. ואז אנחנו מגיעים לדיבוב של C... שהוא פשוט חגיגת DLC. בבסיס מדבבת אותה סאוואשירו מיוקי בדיבוב לא רע (עדיין בתפקיד הספציפי הזה לורה ביילי יותר טובה), אך תוכלו לשנות לה את הדיבוב לאחד אחר של נוטו מאמיקו. ואם זה לא מספיק לכם, יש עוד 9 מדבבות DLC שהגימיק בבחירה של כמעט כולן (חוץ מאחת) שהן דיבבו את הוואיפוז שלכם בסדרת פרסונה. מיזוקי נאנא שדיבבה את אן, או שאתם רוצים את הוריאה יוי שדיבבה את צ'יה, והמשחק יודע שכולכם אוהבים את פוטאבה, אז קחו גם את יוקי אאוי. כל הDLC הזה עולה מחיר טרוריסטי של 15 דולר, רבע ממחיר המשחק, על דמות אחת, במשחק של עשר שעות. נשמע לכם טוב? לי לא. זה הדבר הרע היחידי שיש לי להגיד על כל פול באדי. שגם הוא לא דבר שלוקח בכלל מהתוכן של המשחק שזה נוגע למשחקיות או עלילה.

פול באדי הפך משחק שהיה מראש מושלם לאחד מושלם עוד יותר. הוא הרחיב את העלילה, שינה את כל השלבים במשחק וגרם להם להרגיש חדשים לשחקנים ותיקים כמוני, הוסיף רמות קושי יותר נגישות שמאפשרות ליהנות יותר בקלות מהעלילה המעולה של המשחק, ועל הדרך הוסיף גם דיבוב יפנית. פול באדי הצדיק את עצמו לקנות אותו שוב. אפילו לא הרגשתי ששיחקתי שוב באותו המשחק, וזה כששיחקתי בו ב2015, אלו ששיחקו בו ביציאה ב2011 ירגישו את זה אפילו פחות. זוהי פשוט דוגמא עילאית לאובר מאסטרפיס.