אתם כבר יודעים את
זה, אני מטורף על סדרת יאקוזה ולכותבים המוכשרים שלה שמסוגלים לכתוב בעקביות
מדהימה עלילות מדהימות שוב ושוב. והמצב לא שונה עם גאדג'מנט (או בשמו היפני
"ג'אדג' אייז"), הספין-אוף החדש לסדרת יאקוזה.
הסיפור מתרחש
בקאמורוצ'ו, אותה עיר בדיונית שבה מתרחשים שאר המשחקים מסדרת יאקוזה. למרות זאת,
אין שום צורך לשחק באף אחד משאר המשחקים כדי ליהנות ולהבין את ג'אדג'מנט כמו כל
אדם אחר שכן שיחק בסדרה. אף דמות מהסדרה לא חוזרת בג'אדג'מנט. אך יש כמה דברים
קטנים שכן יזכירו למעריצים אדוקים אירועים קטנים. אך מדובר בדברים מינוריים ביותר
שלא נמצאים בכלל בסיפור הראשי, ואפילו לא במשימות צדדיות. כל זה קורה רק בחדרי
העישון, שבהן NPC ידברו על אירועים שקרו בשאר הסדרה. לא יותר
מזה. לאחר שהבהרתי זאת, נדבר על העלילה של ג'אדג'מנט.
הסיפור עוקב אחר
יאגאמי טאקאיוקי (Yagami
Takayuki), עורך דין במקצועו. שלוש
שנים לפניי תחילת העלילה הוא הגן על אדם בשם אוקובו (Okubo) שהואשם בפרשיית רצח. יאגאמי זכה בקרב בית המשפט ואוקובו זוכה, אך
חודש בלבד לאחר מכן, אוקובו רצח באכזריות את בת זוגתו, טראסווה אמי (Terasawa Emi). יאגאמי מזועזע מהעובדה שהוא הגן על רוצח,
זוכה ליחס זועף מצד חבריו עורכי הדין, ומחליט לברוח מעולם בית המשפט. כעת, שלוש
שנים לאחר מכן, הוא עוסק כבלש פרטי, לצד שותפו וחבר היאקוזה לשעבר, קאיטו מאסאהארו
(Kaitou Masaharu). הסיפור מתחיל כאשר חברי יאקוזה נרצחים
באכזריות זה באחר זה, על ידי רוצח שמסיבה כלשהי שולף את עיניהם מפניהם. יאגאמי
מזהה את אותו אדם כרוצח סדרתי, ומכנה אותו "החפרפרת". ככל שהסיפור מתקדם
יאגאמי וקאיטו נחשפים לעוד ועוד תיקים משטרתיים, שבבוא הזמן מתחברים לפרשיה אחת
גדולה, ואיך כל זה קשור בניסיון של בית חולים במציאת תרופה למחלת האלצהיימר? את זה
אתן לכם לגלות לבד.
קאיטו ויאגאמי הם
צוות נפלא. התמיכה שלהם נהדרת, והמשחק מכניס לא מעט פעמים שהשניים בהם נלחמים זה
לצד צד זה. לעומת הראשי המקורי של סדרת יאקוזה, קיריו, שהיה דמות מושלמת בכל דבר
(ואיכשהו ה"מרי סו" שלו עבד), יאגאמי פגום ממנו בהרבה. העובדה שהוא בורח
מעברו הטראגי עושה אותו לפשוט נהדר. יאגאמי וקאיטו הם לא הדמויות הטובות היחידות.
אלא גם אחד הנבלים המרכזיים, האמורה (Hamura), שנותן תחושה מאיימת
נהדרת. הוא גם עושה כמה דברים מעניינים ולא צפויים במהלך המשחק שהפכו אותו לטוב
עוד יותר. זה לצד קורואיווה (Kuroiwa), עורך דין של המשטרה
שמתנגד ליאגאמי, ועד לכמה משותפיו של יאגאמי כגון סוגיאורה (Sugiura), סאורי (Saori) ומאפויו (Mafuyu) שכולם זוכים ליחס נהדר במהלך דרמת הפשע המדהימה הזאת.
כפי שמצופה משאר סדרת
יאקוזה, בעוד שהעלילה הראשית של המשחק היא דרמטית ואכזרית, עלילות המשימות הצדדיות
רגועות בהרבה, וחלקן אף מטופשות ומצחיקות. ולא חסרות דוגמאות. תיק מסוים מתעסק
בזוג הורים שרוצה להתגרש אך משאיר את בתם מדוכאת. אחר מתעסק בבחור ששכב עם קטינה
בעוד שהיא אמרה לו שהיא בת 22. המשחק לא מהסס לרגע להכניס גם משימות צדדיות סוטות,
ואף לצחוק על חשבונה של האנימה של Pokemon. למשל, במשימה צדדית
מסוימת המשחק מציג סוטה מין שאוהב לגעת בישבנים של אנשים, ששמו הוא לא אחר מ... Ass Catchem. זה חלק ממה שעושה את גאדג'מנט לכל-כך
מוצלח. מצד אחד יש לי דרמה פשע מדהימה, מצד אחר אש מפוקימון הופך לסוטה מין.
בנוסף שיש חמישים
משימות אחרות, שהן עוסקות בהתחברות לאנשי העיר בקאמורוצ'ו, כל דמות קטנה והסיפור
הנחמד שלה. למשל; עובדת בבית מלון שמתקשה לדבר אנגלית, תייר וויאבו שהגיע ליפן
ומתנהג כמו נינג'ה בגלל שצפה יותר מידי באנימות נינג'ה, ועד לשוליה לשף סושי שגרוע
בעבודתו. כל הדברים האלה גורמים לקאמורוצ'ו להרגיש חיה להפליא, וזה פשוט נהדר.
איפה שג'אדג'מנט נופל
בחלק העלילתי זה דווקא במערכת הדייטים שלו. וזה למרות שעלילות הדייטים כתובות מעולה,
עם סיפורי רומנטיקה נהדרים. יש במשחק ארבע בנות שאפשר לצאת איתן, והבעיה כאן זה
שהמשחק לא מעניש את השחקן על שהוא רוקד על ארבע חתונות במקביל. בסיפור הראשון, עם
בחורה בשם סאנה, המצב בסדר גמור. הסיפור של הבחורה השנייה, נאנאמי, כתוב טוב עוד
יותר. אבל באותו הזמן הייתי כבר בן זוג רשמי של סאנה, ועדיין יכולתי לצאת עם
נאנאמי ולהיות בוגד זבל מניאק. זה אפילו יותר גרוע, בגלל שכל הסיפור של נאנאמי הוא
על זה שהיא נרתעת מגברים בגלל שהחבר הקודם שלה בגד בה. לאחר שכל ארבע הבנות הפכו
לבנות זוג רשמיות שלי, נתתי למשחק הזדמנות אחרונה להעניש אותי והזמנתי את כולן
לדייט באותו הזמן. אבל... דבר לא קרה. אם ניקח משחק אחר כהשוואה, The Witcher 3 the Wild Hunt, ששם במידה ותצאו גם עם יין וגם עם טריס,
וויטצ'ר 3 יעניש אתכם. זה הדבר היחידי הרע בעלילה של ג'אדג'מנט, שגם הוא פחות
קשור בעלילה עצמה, אלא יותר במשחקיות.
מערכת הקרב של המשחק
כמעט זהה לזו של שאר משחקי יאקוזה. קרבות נהדרים שמבוססים על היאבקות, עם קומבואים
פשוטים וקצרים, התחמקויות, ושימוש בחפצים מהזירה כמו פחים, אופניים, קונוסים,
מחבטים, וכ'ו. כמו שאר משחקי יאקוזה, גם בג'אדג'מנט יש אנימציות קרב משעשעות
להפליא מרוב שהן אלימות. חלקן חוזרות מיאקוזה 6, כמו האנימציה האכזרית שבה יאגאמי
מפעיל מיקרוגל על ראשו של האויב, וחלקן חדשות שהן מצחיקות לא פחות. גאדג'מנט נותן
ליאגאמי סגנון לחימה קצת שונה מזה של קיריו, שהוא מחלק אותו לשני סוגים שיש להם
יתרון וחסרנות. הראשון, סגנון ה"עגור", סגנון חלש פיזית אך שפוגע באויבים
רבים, והשני, סגנון ה"טיגריס" שפוגע במעט אויבים אך חזק פיזית. יאגאמי
גם מסוגל לקפוץ לשבריר שנייה על קירות ומשם להנחית התקפות אוויריות שזה נהדר. אחד הדברים
היותר בולטים בהבדלים בין ג'אדג'מנט לבין שאר סדרת יאקוזה, זה שהפעם יאגאמי עלול
לאבד כמות מסוימת של נקודות חיים באופן כמעט קבוע כשהוא נפגע על ידי התקפות
מסוימות (או כשהיריב זוהר באורה צבעונית, או כשהוא נפגע מאקדח). הדרך היחידה לשחזר
את החיים שאבדו היא דרך חפצי ריפוי מאוד יקרים, או אצל רופא מיוחד לכך, שגם הוא
יקר. והאמת? אני אוהב את המערכת הזאת. זה היה לא רע בכלל אם אהיה כנה. העובדה
שהפעם אני יכול להיענש באופן כמעט קבוע על זה שאני משחק רע נשמע הוגן. גם אם
המערכת הזאת עלולה להציק לאנשים מסוימים.
ג'אדג'מנט גם מנסה
ללכת לכיוון הבלשים במשחקיות. ועל כן הוא מוסיף כמה מערכות חדשות, חלקן לא רעות,
וחלקן עשויות רע. נתחיל מהרע. יש במשחק מערכות מעקב אחרי אויבים, כן, כמו המשימות
המשעממות האלה מAssassin
Creed. ג'אדג'מנט עושה את זה
למען האמת אפילו עוד יותר רע מAC. שכן כל המערכת מבוססת על
לעקוב אחרי המטרה, למצוא נקודה שמסומנת בכחול שבה אפשר להתחבא, לחכות שלא יסתכל,
וכן הלאה. בקטעים מאוחרים יותר של המשחק, האדם שצריך לעקוב אחריו יחליט שנוח לו
לעשות סיבוב סביב אותו בניין פעמיים, כי צריך שהמשימה תהיה ארוכה יותר! אבל חוץ
מזה, למרות שהמשימות האלה עשויות רע בעייני, לא סבלתי מהן מרוב שהן קצרות. הן
קיימות בעיקר במשימות הצדדיות, וכמעט ולא קיימות בראשיות, כך שרובן לא חובה. (לא
שזה מנע ממני לעשות את רוב המשימות הצדדיות... ). יש גם מקטעי מרדפים אחרי אנשים,
שהם פחות באמת מרדף, אלא יותר רצף מסוים של קוויק טיים אוונט. לא נוראי, אך גם לא
טוב. יש גם קטעים של פתיחת מנעולים, שהיו נחמדים. גם כן, לא נוראים, אך גם לא
טובים.
חוץ מקטעי המעקב, יש
קטעים של איסוף ראיות. בכמה דרכים, הראשונה היא צילום האירוע ברגע הנכון, השנייה
היא שימוש ברחפן ומציאת הפריט שעליכם למצוא, והשלישית היא חיפוש בזירת הפשע את הפריט
שעליכם למצוא ממבט בגוף ראשון. מה שמעניין ונהדר בקטעי חיפוש הראיות האלה, זה
שלמרות שיש בדרך כלל רק פריט אחד או שניים שצריך למצוא, אפשרי למצוא עוד דברים
שנמצאים באיזור, כמו למשל חתולים או סתם דברים נוספים. אלו נותנים נקודות ניסיון
נוספות במתנה, רק סתם על השקעה נוספת. ואני אוהב את זה.
יש גם קטעים שהם כבר
יותר דומים לפניקס רייט ול.א. נואר, שבהם משתמשים בראיות כדי לחשוף את המקרה.
גאדג'מנט לא לוקח את זה רחוק כמו השניים האלו, שכן לא יקרה דבר במידה ותטעו בחשיפת
הראיה הנכונה. פניקס רייט ול.א נואר לעומת זאת מענישים את השחקן על טעות כזאת
בצפיית כל הקאטסינס לפניי האירוע הזה מחדש החל מנקודת השמירה האחרונה. ג'אדג'מנט רוצה
להיות הכל מהכל, ובראש ובראשונה משחק אקשן. העונש היחידי שג'אדג'מנט נותן על טעות
שכזאת, זה לא לקבל נקודות ניסיון, או לא לקבל גביע באירוע מסוים. כפי של.א. נואר
ידע שהוא רוצה שהחקירות יהיו המטרה, ועל כן נתן לדלג על קטעי האקשן בו, הדבר דומה
בג'אדג'מנט, רק הפוך.
העולם הפתוח של
ג'אדג'מנט הוא אותה עיר קטנה כמו בשאר היאקוזה. וזה הדבר שעושה את סדרת יאקוזה לאופן
וורלד כל-כך טוב בעייני. במקום להתעסק בדברים מטופשים כמו איסוף פרחים, או אותם
סייד קווסטים משעממים של "לך תהרוג את ההוא" עם NPC חסרי אופי, ג'אדג'מנט נותן היכרות אישית עם כמעט כל דמות בכל
משימה. גם העובדה שתחזרו שוב ושוב על אותה הדרך, יוצרת היכרות נהדרת עם העיר,
שלאחר כבר שישה משחקים ששיחקתי בסדרה עם אותה העיר, אני כבר מכיר את קאמורוצ'ו
יותר ממה שהייתי אמור. כך שגם משימות שרק נתנו לי תיאור של מקום, או תמונה רופפת,
עדיין היו קלות הודות למוכרות עם קאמורוצ'ו.
חוץ מזה יש בקאמרוצ'ו
הרבה מיני גיימז, שתוכלו להעסיק את עצמכם בהם שעות. מבין הבייסבול המוכר, לשחק Virtua Fighter בתוך המשחק עצמו, ועד למשחקים חדשים כמו
מירוצי רחפנים ולמשחקי קוביה ועוד מגוון רחב מהם.
גרפית ג'אדג'מנט נראה
נהדר, עם גרפיקה מספיק טובה. הבעיה היחידה זה שהמשחק נתקע לפעמים לשנייה כשמתחילה
אנימציית קרב או דבר דומה. אני מסוגל להתפשר עם זה. חוץ מזה הדיבוב של המשחק נותן
אפשרות גם לאנגלית וגם יפנית. אני אישית שיחקתי ביפנית והוא מעולה. כמו דמויות
יאקוזה רבות, כך גם מספר רחב של דמויות מג'אדג'מנט מדובבות על ידי שחקנים ופחות
מדבבי אנימה. מקימורה טאקויה שמדבב עד יאגאגמי ועד לטאניהארה שוסקה שמדבב את
קורויאווה בדיבוב מאיים ונהדר. מוזיקת הרקע נהדרת (מקשיב לה בזה הרגע!) ולמרות
שהמשחק משמיט את המיני גיים של הקאראוקה, הוא מפצה על כך בשלושה שירים חדשים
שמופיעים בפתיח של המשחק, בדייטים עם אחת הבנות, ובקרדיטים.
למרות כמה בעיות
קטנות כמו מערכת ההתגנבות והדייטים, זה מסתכם בזה. הוא עדיין משחק מעולה, עם עלילה
נהדרת כמו שאפשר לצפות מצוות הגאונים של יאקוזה שאני לא מבין איך הם עושים את זה
כל פעם מחדש, ומשחקיות טובה. אולי לא משחק השנה שלי ל2019, שזה כרגע הולך לDevil May Cry 5, אבל הוא קרוב לזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה