זה לקח לי כמה חודשים
טובים, אבל סיימתי לצפות מחדש ביוגיאו דואל מונסטרז בפעם השנייה בגרסה היפנית
המקורית, לאחר שצפיתי בה בפעם הראשונה בכיתה ה', כלומר לאחר 15 שנים. ועל כן
הביקורת. מטעמי נוחות אתייחס לדמויות בשמן היפני ולא על פי שמן המקובל על פי הגרסה
של פורקידס (כי הביקורת על הגרסה היפנית). כלומר יאמי יוגי ייקרא כאן כ"יוגי
האחר", טיאה בתור "אנזו", ג'ואי בתור "ג'ונוצ'י", טריסטן
בתור "הונדה", מאריק בתור "מאליק" וכן הלאה.
כולכם יודעים זאת
כבר, אבל יוגיאו ד"מ היא סדרת ההמשך ליוגיאו של Toei Animation שהתבססה על החלק הראשון של המנגה שעסק במגוון משחקים. אך במידה
ואני משווה אותה בתור המשך, נוצרות לי מגוון בעיות שונות כאן, בעיקר באופי של
הדמויות. ביוגיאו של טואיי (AKA "יוגיאו 0" על
פי האינטרנט) קאיבה ומוקובה חולי נפש הזויים. יוגי האחר הוא פסיכופט ששורף אנשים.
כל הדברים האלה לא קיימים ביוגיאו ד"מ. ועל כן, סטודיו גאלופ השכילו ויצרו את
יוגיאו ד"מ בתור סדרה נפרדת מיוגיאו של טואיי. הם הכניסו קטעי עלילה מיוגיאו
טואיי בתור רקע לדמויות, אך שינו דברים בהתאם כדי שלא ייווצרו סתירות באופי של
הדמויות, למרות שכך בדיוק זה היה במנגה, הדמויות של יוגי האחר, קאיבה ומוקובה
השתנו סתם כך.
הסיפור עוקב אחרי
מוטו יוגי (Muto
Yugi) וחבריו חובבי משחק
הקלפים "דואל מונסטרס", ג'ונוצ'י קאטסויה (Jounochi Katsuya), מאזאקי אנזו (Mazaki Anzu) וטויוטה קורו- סתם לא,
הונדה הירוטו (Honda
Hiroto). הסדרה מתחילה כאשר
ממציא משחק הקלפים ההוא, פגסוס ג'יי קרופורד (Pegasus J. Crawford) שולח ליוגי הזמנה לטורניר הגדול, דואל
קינגדום, ועל הדרך לוקח את הנשמה של סביו של יוגי כי צריך טריגר. מכאן יוגי וחבריו
נקלעים לאין ספור קרבות וטורנירים שעתיד העולם מונח על פני המשחק הזה, דואל
מונסטרס.
בבוא הזמן מסתבר
שליוגי יש אישיות חלופית שמופיעה בעיקר כאשר הוא משחק, אותו יוגי מכנה "אני
האחר", ובתמורה יוגי האחר מכנה את יוגי הרגיל בתור "שותף". שמו
האמיתי של יוגי האחר אינו ידוע והוא עצמו לא זוכר דבר על עברו, והסדרה לאט לאט
מוצאת את הדרכים שלה להוריד מהמסתורין על הדמות שלו, בעיקר כאשר נבלים כגון פגסוס,
מאליק (Malik), באקורה (Bakura) ודארטז (Dartz) חושפים בבוא הזמן את
הרקע שלו. חוץ מזה אין יותר מידי להגיד על העלילה של יוגיאו. רובה היא עלילת
קרבות, כאשר לפעמים נחשפים לנו רקע על העולם של הסדרה. עם המון, ואולי יותר מידי,
טורנירים. מתוך שש סאגות מרכזיות של הסדרה, שלוש מהן הן סאגות טורניר. לפחות יש את
הכמה סאגות נחמדות האלו שלא עוסקות בטורניר, כמו DOMA שמביאה כמה מסיפורי הרקע הטובים ביותר שנראו לנבלים אי פעם בכל
הפרנצ'ייז של יוגיאו. או למשל סאגת מצריים, הסאגה האחרונה של הסדרה, שבה הדמויות
יוצאות למצריים לחקור את העבר של יוגי האחר, והיא למעשה סאגת איסקאי במצריים, כמעט
ובלי משחקי קלפים.
דבר נוסף שאני רוצה
לציין זה שלמוות של דמויות אין שום ערך בסדרה. היו כל-כך הרבה פעמים שהנשמה של הדמויות נלקחה,
בין אם זה כליאת הנשמה שלהם באשליה, או סתם לכלוא אותם בתור קלף, או אפילו באמת
להרוג אותן. בכל אחת ואחת מהפעמים האלה הדמויות חזרו לחיים. הסדרה נוטה להיות
אדג'ית להחריד לפעמים כמו למשל קרבות אופל שבהם מסורים ינסרו את רגליי המפסיד, או
עוגן שימשוך לים את המפסיד בקרב.
למרות שהעלילה זה לא
הצד החזק של הסדרה, הדמויות דווקא כן. טוב... רובן. למרות שאנזו מוצגת בתור דמות
חביבה שתומכת ביוגי, והיא עושה את זה לא רע בכלל, הסדרה נהנית על חשבונה ונותנת
ליותר מידי דמויות להתקיף אותה מינית (וזה אחרי שהאנימה עוד צנזרה כמה פעמים
מהמנגה... דאמיט.. ). כל מטרתו וקיומו של הונדה זה לקריין את הקרבות, ולפעמים
להגיד ש"היריב משחק מלוכלך" כשהוא לא מרוצה מאפקטים של קלפים מסוימים
שלא נראים לו טוב לעין. למרות זאת, הדמויות האחרות עושות את העבודה טוב.
ג'ונוצ'י מתחיל בתור
שחקן חלש, אך לאט לאט משתפר, ומהי המטרה שלו לשחק בדואל קינגדום? אחת טהורה ויפהפייה,
לזכות בכסף של הטורניר שבו הוא יוכל לרפא את אחותו שיזוקה (Shizuka) שאם לא תעבור ניתוח יקר היא תסבול מעיוורון. יש לו גם מערכת
יחסים לבבית ואולי אף מעט רומנטית עם דואליסטית אחרת, קוג'אקו מאי (Kujaku Mai) והשניים תומכים זה בזו... עד שאתם נזכרים
שמאי בת 24 וג'ונוצ'י בן 16 והסמי רומנטיקה הזאת פדופילית, אבל בסדר...
כמו ג'ונוצ'י שדואג
לשיזוקה, כך גם קאיבה שדואג באופן מקסים לאחיו הקטן מוקובה. השניים מקבלים סאגה
שלמה שמפרטת על הרקע שלהם, ועוד כמה פעמים נוספות מהצד. קאיבה הוא קשוח ונהדר,
וחוץ מדמות אחרת, דארטז, הוא הדמות האהובה עליי בסדרה. יוגי האחר גם קשוח באותה
המידה והוא דמות מהנה באופן נהדר, אך העובדה שהוא מפסיד רק פעמיים בכל הסדרה,
גורמת לי פחות לעודד אותו, ודווקא לעודד את ג'ונוצ'י שהעובדה שהוא מפסיד כל-כך
הרבה פעמים גורמת לניצחונות שלו להרגיש הרבה יותר משמעותיים.
ואיך הנבלים? רובם
סה"כ טובים. כן, זיג (Sieg) הוא פשוט קנאי בגלל
שקאיבה איש עסקים טוב ממנו, הוא עדיין לא רע. כן, הפרסונה האחרת של מאליק מטופשת
שרוצחת כי זה כיף בלי שום מניע, אבל לפחות הוא ממש מאיים. לפחות דארטז מוצג כנבל
נהדר, שנותן את הכבוד האמיתי למשרתים שלו וקונה את אמונם בצורה נהדרת, עם סיפור
רקע מצוין. נואה (Noah) מקבל סיפור רקע מעולה שבונה את הדמות שלו
כנבל, ואני לא מסוגל שלא להשתשע מהאגה (Haga) שהוא גוש כישלון רע
ומלוכלך שבאופן אפילו קומי מרוב שהוא כישלון.
ואיך הדואלים בסדרה?
לפניי שצפיתי בסדרה כבר ידעתי שהדואלים בדואל קינגדום הם שטויות במיץ. עם טמטום
שכל כמו "אני תוקף את הירח" הידוע לשמצה. כל דואל קינגדום היא זיבולי
שכל שזה נוגע לקרבות, בלי שום עקביות. אז נעבור לבאטל סיטי, בטח כבר שם הקרבות
אמינים ועקביים! לא... גם בבאטל סיטי לא חסרות שטויות במיץ. למשל בקרב נגד פאנדורה
בלאק מג'ישן מקריב את עצמו סתם כך כדי להגן על יוגי, בלי שום אפקט שגורם לכך. בקרב
הראשון נגד מאליק, יוגי מפעיל את Brain Control על מפלצת שהיא כבר בבית
הקברות, ואילו בקרב של ג'ונוצ'י נגד קאג'יקי ריוטה (Kajiki Ryota), מלכודת מסוימת של ג'ונוצ'י לא עובדת כי המפלצות שלו טבעו בזירת
האוקיינוס של קאג'יקי. וזה בלי קשר לעובדה שהדמויות מפעילות חופשי קסמים רגילים
במהלך הבאטל פייז או בתור של היריב, שעולה השאלה מה הטעם בקיומם של Quick Spell...
החוקים של המשחק
בסדרה משתנים אפילו פעם נוספת לאחר באטל סיטי, שכן אז הסדרה משנה חוק פצפון שהיה
קיים בבאטל סיטי והשתנה בסאגת DOMA. למרות כל הטמטום שכל
הזה, זה לא מונע מהקרבות ביוגיאו להיות מהנים, אך עדיין העליתי בהם גבה יותר מידי
פעמים.
הדיבוב בסדרה
סה"כ טוב. בתחילת הסדרה יוגי האחר וקאיבה נשמעים לא טוב במיוחד, אך ככל
שהסדרה מתקדמת המדבבים שלהם לומדים את האופי של הדמויות, משפרים את הקול שלהם,
ומביאים כמה מהקולות הקשוחים ביותר שנשמעו בכל סדרה יוגיאו עם הקול המדהים של
טסודה קנג'ירו שהוא צועק דברים כמו "Kisama no Taan!" או "Buru Aizu Hoiwaito Doragon!". ואיך אפשר שלא לדבר על הדיבוב הפנטסטי של מאטסומוטו ריקה
(שדיבבה את אש בפוקימון) שמדבבת באקורה בדיבוב מצחקק, צבעוני ומאיים להפליא.
המדבבת של דארטז למשל, הופכת אותו לדמות עדינה הודות לדיבוב שלה, רק כדי לחשוף עד
כמה הוא מאיים בבוא הזמן, בשילוב העדינות שהוא משדר.
הסאונדטראק של הסדרה
מעולה, עם לחנים כל-כך טובים בו. וכן, אני מקשיב להם ברגע זה. הפתיחים והסיומות של
הסדרה מצוינים, במיוחד Warriors, הפתיח הרביעי של הסדרה
עם העוצמה שבו. כל שאר הפתיחים גם נהדרים, זה עד שקראתי את הליריקה של הפתיח
הראשון שזה הטקסט המגוחך שבו.. "עמוד מגזין שאני לא יכול לסיים לקרוא! אני
רוצה לקרוא אותו אך משום מה לא יכול... "
הויזואלים של הסדרה
נראים טובים במרביתה, אך בסאגת מצריים נראית ירידה משמעותית בציור. יאמר לטובת
הסדרה שהעיצובים של המפלצות מצוינים, דבר שסדרות יוגיאו מאוחרות יותר כבר שיפרו
יותר ויותר.
אז איך יוגיאו בסופו
של דבר? אפשר להגיד שדי ניפצתי לעצמי את הילדות. כל-כך נהניתי מזה בזמנו בתור ילד
בן 11. וכן, נהניתי מיוגיאו גם בפעם השנייה, אך היו מספיק קטעים שהתבררו לי כלא
מספיק טובים כמו שזכרתי אותם, בעיקר הדואלים של באטל סיטי שזכרתי אותו כממש טובים
אבל נופ... לפחות זכיתי לצפות מחדש באחד נבלי האנימה האהובים עליי, דארטז, ולראות
שהוא אכן איכותי כפי שזכרתי אותו.
אתה יודע יש לי תאוריה שהאישיות האחרת של מאליק נוצרה כזו סאדיסטית בעקבות התחושות שהרגיש כאשר חרטו לו על הגב את הזכרונות של פרעה
השבמחק