Slam Dunk VS Kuroko no Basket- Double Review

Slam Dunk VS Kuroko no Basket- Double Review

שם: סלאם דאנק

תאריך יציאה: 16 לאוקטובר 1993 עד 23 למרץ 1996

מס' פרקים: 101

הפקה: Toei Animation

שם: קורוקו נו באסקט

תאריך יציאה (מהעונה הראשונה ועד סוף השנייה): ה8 לאפריל 2012 עד ה30 למרץ 2014

מס' פרקים: 50

הפקה: Production IG

אז לפניי כשבועיים, מכבי שלנו ניצחה את הפיינל פור, ובאור בוהק הוכרזה לנו בימים האחרונים "עונה שלישית לקורוקו נו באסקט!". קורוקו נו באסקט היא אנימת ספורט על כדורסל מ2012. לפניי שני עשורים, שודרה האנימה "סלאם דאנק", מבוססת על המנגה של אינואה טאקהיקו שיצאה ב1990 וממש שינתה את פני עולם המנגה, וספיציפית הספורט לגמריי. סלאם דאנק, עוד כיום היא אחת מהמנגות הכי נמכרות אי פעם. לצורך השוואה, היא מכרה מספר עותקים דומה לזה של נארוטו, וזאת על אף שלנארוטו יש מספר עותקים יותר מכפול לזה של סלאם דאנק (לכו לנושא מכירות של סבי כדי לראות את המספרים המדויקים). סלאם דאנק הצליחה לצלוח את דרכה גם לNBA שתומכים בסדרה, כולל להביא באופן עקבי בסופי ווליומים ראיונות והסברים משחקני NBA. הנושא הזה הולך להיות ביקורת משולבת לשתי אנימות הכדורסל- ספורט, סלאם דאנק וקורוקו נו באסקט. קדימה, בואו נראה איזו מהסדרות היא היותר טובה, ואיזו היא הפחות טובה (או לא טובה בכלל מממ). הביקורת ברמה העקרונית לא הולכת לכלול ספוילרים. כן, יהיו כמה דברים שאציין, אבל ברמה הכללית היא תהיה חסרת ספוילרים.

~רקע ועלילה~

אז בפשטות, איך מתחילה כל אחת מהסדרות? בואו נראה.

סלאם דאנק מספרת על סאקוראגי האנאמיצ'י, ערס בשנתו הראשונה בתיכון שוהוקו. במהלך כל שנות החטיבה שלו, הוא הצליח לצבור לעצמו לא פחות מ50 דחיות מבחורות שהתוודה אליהן. לאחר שהאחרונה דחתה אותו, בגלל שאהבה מישהו מנבחרת הכדורסל, סאקוראגי שבור לגמריי. לא מספיק ששאר החברים הערסים שלו מתבדחים על חשבנו (וכמובן חוטפים ממנו), סאקוראגי פשוט מיואש. גם בעקבות העובדה שאותה בחורה דחתה אותו בגלל כיביכול כדורסל, סאקוראגי אנטי לגמריי שזה נוגע למשחק הזה. גם הרבה משאר התלמידים מפחדים מסאקוראגי, היות והוא נודע בהיותו ערס, וגם בשל גובהו שמתנשא לכמעט מטר 90 ושיערו האדום הפרוע והבולט. זה עד שבחורה, שנה ראשונה כמו סאקוראגי, עונה לשם אקאגי הארוקו שואלת את סאקוראגי "אתה אוהב כדורסל?", בשל יופיה, סאקוראגי אומר "כן!" ונראה שהוא מצא לעצמו קראש חדש. הארוקו היא מעריצת כדורסל גדולה. בעקבות זה, סאקוראגי מנסה שיטה שונה מבעבר, ולהקדיש את חיוו לכדורסל על מנת להרשים את הארוקו. לצערו של סאקוראגי, הארוקו דלוקה על שחקן כדורסל אחר בשוהוקו, רוקווה קאדה. סאקוראגי, טירון לגמריי, מתחיל ללמוד את תורת הכדורסל. אך זה לא הולך להיות קל בכלל. כל הדברים האלה מוצגים בצורה נורא קומית ומשעשעת וזוהי כבר התחלה טובה בהחלט לסלאם דאנק.

המצב בקורוקו שונה מעט. בעבר הייתה קבוצת כדורסל אגדית בשם "דור הניסים". שנה לאחר פירוקה, תיכון סיירין מחפשים שחקנים שיצטרפו לנבחרת הכדורסל. הם פוגשים בקאגאמי טאיגה, שחקן כדורסל מוכשר שלמד כדורסל באמריקה. בנוסף, הם פוגשים בשחקן נוסף, קורוקו טטסויה שמשום מה קשה להבחין בו. מה שמסתבר זה שקורוקו היה חלק מקבוצת "דור הניסים" אך מעולם לא נרשם תיעוד שלו בגלל היכולת שלו להוציא אותו ממרכז העניינים (רגע, מה?...). בכל מקרה, המטרה של קורוקו זה להביס את דור הניסים שעכשיו התפרקו לקבוצות שונות בתיכון. בעזרת קאגאמי, שניהם יצרו יחד עם הקומבו המיוחד של אס והתומך שלו, כאשר קורוקו התומך.

בסופו של דבר אין יותר מידי מה להגיד על הרעיון הכללי של שתי הסדרות. בסופו של דבר סלאם דאנק מביאה רעיון טוב, ושל קורוקו די מוזר, אבל נחמד לראות דמות ראשית שהיא תומכת ולא תוקפת. בסופו של דבר, מה שיחזיק את הסדרות האלה באמת אלו הדמיות.

~הדמויות~

בעוד שסלאם דאנק יכולה להשוויץ ובכבוד על הדמיות הנהדרות שלה, במיוחד הדמות הראשית, סאקוראגי האנאמיצ'י שהוא אחת הדמיות הכי טובות שראיתי, זה לא המצב בקורוקו נו באסקט. בואו נראה מה יש לקורוקו נו באסקט להציע.

הבעיה מתחילה כבר בדמות הראשית, יותר נכון העיצוב שלה. למרות שקורוקו עצמו לא דמות רעה (אך כן ממש ממש משעממת), כבר בעיה גדולה מתחילה בעיצוב שלו. בסדרה יש מין חוק לא רשום, כאשר כל מי שחסר שיער צבעוני יכול להישכח לכם מהתודעה. אין באמת סיבה לזכור אותם. התוצאה זה שרק חברי דור הניסים וקאגאמי חשובים בתכלס. (השאר ממש נשכחים, את שמם של היוגה, איזוקי וטפיי באמת שלא זכרתי לאורך רוב הסדרה). הסדרה כבר מההתחלה מציגה לנו באור בוהק "קבלו, בישים!" עם צבע שיער נורא בולט וצבעוני. הבעיה כאן מתחילה עם קורוקו, שכן, הדמות שלו אמורה להיות אחד שמתעלמים מקיומו. העיצוב הבולט שלו זה אבסורד לגמריי. כן אני מבין, זה חלק מהיכולת שלו, אבל למה לא להעצים את זה ולתת לו להיראות כמו כל שאר השחקנים הנשכחים האלה שבאמת למה אכפת מהם? אם לקורוקו היה שיער שחור, והיה נראה כמו כל ניצב אחר, אז זה היה נהדר. אבל לא שזה ככה. בנוסף, הבדיחה על קורוקו של "כמה זמן היית פה?!" ממוחזרת באופן נוראי, פעם אחר פעם עד לרמה שזה ממש נמאס.

קאגאמי במבט ראשוני נראה מגניב, אך לאט לאט מגלים כמה הוא צרחני ומעצבן ברמה נוראית. גם בנוסף לזה, שהסדרה מציגה אותו ואת קורוקו ממש כגייז. כן, בהרבה אנימות ספורט יש תחושה של גייז, כמו לדוגמא בפריי. ההבדל זה שבקורוקו נו באסקט כל הדמיות ממש מודעות לעובדה שהן גייז ולא מכחישות את זה. תגובות חוזרות ונשנות על קאגאמי וקורוקו של "וואי איזה זוג חמוד הם" זה דבר שתמצאו בסדרה. אם זה לא מספיק, קיסה, חבר נוסף מדור הניסים ממש מגיב לקאגאמי דברים כמו "קורוקו יהיה שלי!" ו"אני לא אתן לך לקחת קורוקו ממני!". זה עושה את זה למעצבן במיוחד.

שאר חברי דור הניסים גם קוץ בתחת. אאומינה בא בגישה של "היחיד שיכול לנצח אותי הוא אני" ולכן הוא לא מתאמן. זה כ"כ בולשיט שלא יאמן. זה מגניב אבל בצורה המאולצת. בדיוק כמו קנפאצ'י מבליץ' וזה ממש לא כיפי ודי רע. דבר דומה קורה עם מוראסקיבה שבא בגישה של "אני לא אוהב כדורסל, אבל אני טוב, אז אני חייב לשחק". זה משעמם, מבולשט, וסתם עושה אותו לדמות גרועה ומעצבנת. אחד היותר נורמלים בסדרה זה מידורימה שאמנם יש לו גם גימיק סתמי שכזה, אך הוא לפחות לא מעצבן כמו אאומינה ומוראסאקיבה, אלא סתם דמות לא טובה.

בעוד שבקורוקו אנחנו מקבלים הרבה בדיחות מאולצות ומשעממות למדיי (לדוגמא כאשר חברי סיירין רוצים לשים טייפ כנגד הפציעות של טפיי, ובפועל קושרים לו כל הרגל), ואנחנו מקבלים כמה פרקים של סצנות מקלחת של הגברים החתיכים ההורסים של הסדרה (איכסססס), זה לא המצב בסלאם דאנק.

הדמות של סאקוראגי נורא הומוריסטית, אך שום דבר לא מרגיש בו מאולץ. זה מרגיש ממש חלק מהדמות שלו והכל מרגיש נורא טבעי וכיפי ונהדר. אי אפשר לדבר על סאקוראגי בלי לדבר על הארוקו, אז בואו נדבר על הארוקו קצת. הארוקו היא פאנגירל מזעזעת תיחנקי אמן וכ'ו שמאוהבת בכדורסלן אחר, רוקווה. הארוקו מצליחה להיות ממש מעצבנת, שבשנייה אחת היא "וואו סאקוראגי- קון, אתה כ"כ רמבוווו" ומיד לאחר מכן היא מזילה ריר על רוקווה. הארוקו אמנם מעצבנת, בזה אין ספק, ואפשר לקרוא לה פגם, אך תלוי בנקודת המבט. היא לא דמות רעה בשביל ליצור עוד דמיות רעות, אלא היא מפתחת ומעצימה את הדמות הנהדרת של סאקוראגי שממש נואש לאהבתה ובאופן נורא קומי הוא מגיב אליה בצורות שתראו אותן בעצמכם בסלאם דאנק. סאקוראגי גם מכנה הרבה אנשים בכינווים ושמות, כך לדוגמא הוא מכנה את אחיה של הארוקו, הקפטן של שוהוקו כ"גורי" (קיצור לגורילה) והיריבות שלו עם רוקווה מביאה להרבה דברים קומיים במהלך הסדרה, גם מצד שאר הדמיות. לדוגמא זה שסאקוראגי נמנע מלמסור לרוקווה במשחק נגד ריונאן בשל זה שהוא שונא אותו, והמאמן של ריונאן חושב שסאקוראגי גאון טקטי, היות והוא יודע שהוא טירון.

אך מעבר להיות דמות קומית נהדרת, סאקוראגי מביא עוד דבר אחד נפלא. זוכרים שאמרתי שאני שונא נובים שמתחזקים משום מקום בפוסטים קודמים? טוב, סאקוראגי הוא נוב, הוא מתחזק, אבל ~לא~ משום מקום. סאקוראגי מתקדם בקצב איטי ונהדר, וברוב המשחקים הוא לא מצליח לעשות הרבה במיוחד, אבל אנחנו כן מרגישים את ההתקדמות שלו על ידי הדברים הקטנים שסאקוראגי מצליח לעשות, כמו להימנע לאט לאט מלעשות פאולים וכ'ו. הכתיבה של סאקוראגי כנוב מתקדם היא מבריקה לגמריי, ועשויה פשוט כ"כ טוב. סאקוראגי מתאמן כל הזמן, אך אף פעם זה לא אימון שישנה את כל מערך הקרב כמו בכל השונאן הגדולים, אלא התקדמות איטית והוגנת שנותנת לנו להרגיש שזהו משהו גדול וחשוב.

אקאגי טאקנורי (AKA "גורי" ע"פ סאקוראגי) הוא גם דמות נהדרת. הוא נותן רושם של אח גדול לסאקוראגי שממש זה שמוציא אותו לדרכו. המערכת של השניים באמת מתפתחת בצורה ממש טובה לאורך הסדרה שלאט לאט הם נהיים יותר ויותר קרובים, ולא רק בגלל הארוקו. דמות קומית נוספת זוהי אאוטה, קפטן מועדון הג'ודו, שמתרשם מכוחו הרב של סאקוראגי, ומפעם לפעם מנסה לגרור את סאקוראגי לעזוב את מועדון הכדורסל בשביל מועדון הג'ודו.

~משחקי NBA לסלאם דאנק, דרגון בול לקורוקו~

המשחקים בסלאם דאנק פשוט מעולים. מעבר לזה שהם מציגים בצורה ככ אמינה את הפיתוח של סאקוראגי כשחקן הם מצליחים להיות ממש מותחים וכיפים. המשחקים מביאים אסטרטגיות נהדרות שמשתנות באופן יחסי והוגן בכל פעם. הסדרה ממש זוכרת את תת החוקים של המשחק כמו לדוגמא חוק ה24 שניות להתקפה (שבזמנו, זה היה 30 שניות). חוקים מפורטים יותר, כמו חוקי הזריקת עונשין גם מוזכרים בסדרה. שאמור להיות פאול הוא באמת קיים בדיוק ברגע הנכון. הסדרה ממש מסבירה לכם את החוקים של המשחק עד לליבה, וממש לא מפליא לראות למה הסדרה קיבלה תמיכה מהNBA.

סלאם דאנק גם ממש מתמקדת בכל השחקנים במגרש (בשונה מקורוקו נו באסקט שמתמקדת בעיקר בקאגאמי, קורוקו ואס הקבוצה היריבה). רוקווה מקבל את כל זמן המסך הנדרש לו, כך גם אקאגי, ריוטה, מיטסוי וקוגורה. אם כי מבחינה ויזואלית המשחקים לא מרשימים במיוחד, בעקבות השנה שבה יצאה הסדרה, לזמנו הסדרה היא אחת הטובות מבחינה ויזואלית. בסופו של דבר המשחקים נהדרים לגמריי.

בקורוקו המצב אחר לגמריי. דקה ראשונה, זורקים את הכדור ו... השחקנים מזיעים. שנייה ראשונה של תחילת המשחק, עוד לפניי שעשו משהו, טיפות זיעה מתעופפות באויר. זה כבר מביא דבר מגוחך לגמריי שקורוקו מנסה להוציא את הבנים שם סקסים ולוהטים על ידי טיפות זיעה, שמופיעות באויר, מודגשות כל המשחק, ואפילו מהשנייה הראשונה שזה פתטי לגמריי.

התעלמות חוזרת ונשנית מחוקים זה דבר מאוד בולט בסדרה. אאומינה עושה דאבלים וצעדים על ימין ועל שמאל, ושום תגובה לא מתעוררת מצד השופטים שכנראה אינם טורחים בכלל להסתכל על המשחק . אף פעם בסדרה מישהו לא הועף מהמגרש בעקבות 5 פאולים, ואולי פעם או פעמיים היה זכר לפאול שיש כ"כ הרבה קטעים שבאמת חשבתי "שופט, איפה אתה?!".

אלמנטים על טבעיים מופיעים בסדרה והתקפות מיוחדות. תראו, אין לי בעיה עם זה בכללי, יש לי בעיה עם איך שקורוקו עושה את זה. איישילד 21 גם מביאה הרבה התקפות על טבעיות במשחקים, אך יש שני הבדלים מהותיים בין איישילד 21 לקורוקו: 1) איישילד עדיין זוכרת להראות את הפאקינג חוקים של המשחק, ויחד עם זה משלבת התקפות על טבעיות. בקורוקו אין זכר לזה. 2) אפשר להתייחס להתקפות המיוחדות האלה כOVER THE TOP מוגזם, אבל זה לא עובד שהדמיות כ"כ נוראיות ומתייחסות להכל ברצינות ונורא דרמטיות שהן נהיות לבלתי נסבלות. אם לקורוקו היו דמיות סטייל איישילד 21, וגם הייתה שומרת על טיפת אלמנט חוק, אז הייתי מקבל את זה. אבל מה הטעם שאין שום זכר לחוקים עצמם, מה שבונה את המשחק?

לקורוקו כן יש יתרון אחד על סלאם דאנק, שנובע בעיקר מהפרש השנים בין סלאם דאנק לקורוקו. IG מביאים אנימציה מרשימה במיוחד שעושה את המשחקים ליפים מבחינת תנועה.

~לסיכום~

אני מניח שכבר הבנתם את עמדתי בנוגע לקורוקו נו באסקט לעומת סלאם דאנק. קורוקו היא אחת האנימות הכי גרועות שצפיתי בהן אי פעם, וסדרת הספורט הגרועה ביותר שצפיתי בה ללא שום ספק. היא סובלת מעשיית ספורט בצורה נוראית, ודמיות מעצבנות, משעממות וגרועות, וגם הרבה מיקוד על גייז בצורה שממש לא מתכחשת לזה. לטובתה כן אפשר להגיד שהויזואלים טובים ומוזיקת הרקע גם טובה, אך בזה זה מסתכם. אם אצפה בעונה השלישית אדאג שיהיה לי מישהו לרדת איתו על זה, כי רק כך יכולתי להנות מזה. סלאם דאנק לעומת זאת מביאה את אחת הדמיות הראשיות הכי טובות שהיו אי פעם באנימה וספורט שעשוי בצורה פנטסטית, והיא בקלות אחת האנימות הטובות שיצאו אי פעם, וסדרת הספורט הכי טובה שצפיתי בה.