No Game No Life

בטח לא ציפיתם לראות אותי כותב עוד פוסט אנימה, אה? אבל גם קראתי את ה-LN של זה, אז חה! זה רק חצי נחשב! מצד שני, הפוסט הקודם שלי היה הסרט של מאדוקה... אז לא חשוב.
בכל אופן... שלשום הסתיימה לה האנימה - ובספק אם אתם לא מכירים אותה, אפילו אם לא צפיתם בה. היא הייתה אחת הפופולריות ביותר של העונה, אם לא הכי, ואולי גם של השנה (שעבר רק חצי ממנה, אבל עדיין). למעשה היא די אוברייטד - בעת כתיבת שורה זו היא מקום 22 בMAL (עריכה: עכשיו כבר 16), לא שהדירוג באתר אומר משהו על האיכות, אבל זה רק מדגים מה הרבה אנשים חושבים על הסדרה.
אני יכול להעיד שגם אני הפקתי ממנה הרבה הנאה, אך האם היא באמת כזאת טובה? ובכלל, מה יש בה, לטובה ולרעה? כל זאת ועוד מופיע בפוסט, כמובן!

הפוסט הולך להכיל ספוילרים לסדרה, הקריאה על אחריותכם.

קודם כל, כיוון שאלו האלמנטים שיש לי הכי הרבה פחות עניין בהם והכי פחות מה להגיד עליהם, נדון קצת על הפרטים הטכניים. סטודיו מאדהאוס בהחלט עשה עבודה טובה באימוץ הסגנון של הLN, ומהבחינה הזאת הויזואלים מהממים. הכל כל כך צבעוני וקורן, שלא לדבר על העיצובים המיוחדים והמקוריים של הדמויות עד כדי כך שלכולם יש אפילו עיניים שונות. כל אלה בהחלט מחזקים את תחושת "עולם הפנטזיה" שהאנימה מעבירה. לגבי האנימציה, באמת שאין לי מושג - אני פשוט לא מסוגל להבחין. ומבחינת השירים והסאונדטרק, לא שמתי לב למשהו מיוחד, אז אני מניח שהם בסדר. גם עבודת הדיבוב מעולה, ואולי חוץ מדמות אחת שלי אישית נשמעת קצת מוזרה, כל הקולות מתאימים בול. כך או כך, בהחלט מורגשת ההשקעה, ועל כך מגיע לסטודיו קרדיט.

העלילה בפני עצמה היא פשוטה, עם נוסחה שנשמעה כבר הרבה פעמים - יש לנו שני אחים שעוברים לעולם פנטזיה מקביל. אם זה לא מספיק, שני האחים הם NEET hikikomori, שזה גם אלמנט שחזר על עצמו אינספור פעמים. שני האחים הללו, סורה ושירו הם גיימרים מכורים שמנצחים בכל משחק שהם משתתפים בו. יחד הם נרשמו לאלפי משחקים בכינוי [ ] (מילולית חלל ריק), הגיעו למקום הראשון והפכו לאגדה אורבנית. אז מה הם יעשו בעולם פנטזיה בדיוק? וכאן התשובה היא האלמנט שהוא כן מיוחד כאן - בעולם זה, אלימות ובזיזה אסורים בהחלט ויש רק דרך אחת לפתור סכסוכים ועימותים - משחקים. זה עולם שבו מוח חשוב יותר מכוח, ונוצר מצב שאפילו גנבים חייבים לשחק נגדך כדי לקחת את הרכוש שלך. על המשחקים הללו בהמשך.

אבל כמו שנאמר, הסדרה בפני עצמה מכילה הרבה אלמנטים ממוחזרים, ובאופן כללי, היא גנרית למדי. יש לנו את האח הגאון, האחות הלולי המואה שאוהבת אותו, והוא אוסף הרבה בנות סביבו, ויש הרבה פאנסרביס וכו'. ככה שזה די חבל לראות סדרה עם קונספט מעניין שהרבה ממנה לוקה בחסר, ולא רק מהבחינה הזאת. הדמויות בפני עצמן לא ממש מיוחדות. קצת קשה לדבר על פיתוח דמות כשזו סדרה שאמורה להיות ארוכה, אבל עדיין, לא מרגישים כזה. כך או כך, את הדמויות כאן ניתן להגדיר במשפט אחד בלי הרבה בעיה. שזה לא בהכרח רע, ואני עצמי אוהב חלק מהדמויות, אבל חוץ מאינטרקציות משעשעות למיניהן הן לא מציעות הרבה מעבר. טוב, אני מניח שהם עושים אחלה רפרנסים לפחות!

כמובן, זו סדרת משחקים, אז החלק הכי חשוב הוא... המשחקים! אבל במובן הזה, הם די יצאו hit or miss. אני מניח שלא הייתי צריך לצפות למשחקים סטייל קאיג'י או Liar Game, אבל בכל זאת חלק מהם היו די מאכזבים. אם ניקח את משחק הרברסי למשל, היה לו קונספט נחמד אבל הוא הסתמך על הרעיון הדי הזוי ששירו תדע לחזות במדויק את המצב של הלוח, מה שנשמע לא הגיוני אפילו עבורה. בעצם העיקר בפרק ההוא היה יותר המצב שמסביב, ולכן המשחק עצמו יצא לא מספק.אם ניקח את משחק השחמט הקסום, הוא נגמר בצורה הזויה למדי שלא ממש הראתה תחכום רב. לעתים התוכניות של השניים יוצאות קצת יותר מדי מסובכות כך שזה נראה נוח מדי שהכל עובד כמו שהם רוצים. 

אבל כל זה לא אומר שהמשחקים נוראיים - באופן כללי הם עדיין מהנים ומלאים באלמנטים מפתיעים ומעניינים, וכמובן גם יש את החלקים הטובים יותר - המשחק שאני הכי אהבתי הוא השיריטורי. הוא אומנם היה די over the top, אבל עם זאת הכל נעשה בו בצורה מעולה - כמעט כל מהלך, החל מהראשון ביותר, תוכנן בקפידה על מנת להוביל אותם לניצחון. אסטרטגיות נערמו על גבי אסטרטגיות בצורה שהייתה הגיונית לפחות לוגית, אפילו אם לא מבחינת הפיזיקה שבעניין. חוץ מזה, איפה עוד תראו דמויות שמצנזרות לעצמן את הפאנסרביס בצורה מוצלחת כל כך? 

חוץ מזה, גם המשחק הרציני הראשון, אבן נייר מספריים, הראה לנו טעימה מיכולות התמרון של סורה, שלדעתי דווקא מתבטאות יותר מחוץ למשחקים, או ברקע שלהם. לפעמים התוכניות שלו בהחלט הזויות כמו שאמרתי, ומצד שני לא יכולתי שלא להתרשם מהתוכנית המפורטת ורחבת היריעה שהוא הכין בארק האחרון של הסדרה, שהחלה את מסלולה בערך בפרק 7 והסתיימה ממש בפרק האחרון של הסדרה. הוא תמרן את האנשים הנחוצים, אסף את החלקים הנחוצים וארגן הכל לפרטי פרטים על מנת להשיג את התוצאה הרצויה. לכן, למרות העובדה שלא ממש אהבתי את המשחקים של הארק האחרון, אני בהחלט מעריך אותו על המאמץ שלו מחוצה להם. המשחק בהחלט נגמר לפני שהוא התחיל.

מבחינת העולם, כפי שהוסבר כבר זה עולם פנטזיה עשיר למדי - 16 גזעים, קסם ועוד כל מיני דברים. בסדרה רק גירדנו ממש את קצה הקרחון ובקושי ראינו משהו - אימאניטי, בני האדם הפשוטים על סף הכחדה שזה נס שבכלל שרדו עד עכשיו, הפלוגל שהם מלאכים רצחניים וכן הלאה. למרות שמדובר כאן באלמנטים די נפוצים של פנטזיה\אנימות (אנשי חיה וכדומה...) הם עדיין משולבים בצורה נהדרת שגורמת לך לרצות לראות עוד מהעולם הרחב הזה (מזל שהמטרה שלהם היא כיבוש עולמי).

מבחינת האדפטציה (כי תמיד קראתי את כל מה שהיה לפני שצפיתי בו), באופן כללי הם הצליחו בו. הקטעים הועברו באווירה שמתאימה להם, הרחבות וקיצוצים בטעם טוב. עם זאת, גם היו לפעמים בחירות מוזרות, כמו מחיקת מידע שיכול להיות חשוב להבנת אותו משחק, גם אם זה לא הרס בצורה טוטאלית. אבל יש דברים שהורידו או שהוסיפו שהיו תמוהים בעיניי - אם ניקח את הדוגמה הכי קיצונית, הסוף של האנימה. הם לקחו סצנה שממה שהבנתי היא ספוילר עתידי, ברמה כזאת שזה בכלל היה אמור להיות הסוף של העונה השניה ולא של זאת (האנימה נגמרה בווליום 3, האירוע הוא מווליום 6). זה קצת מרגיש שהם דחפו קליפהאנגר בכוח כדי לייצר עוד הייפ בשביל המשך, כשגם לסגור אותה בצורה נורמלית עם טיזינג נורמלי היה עושה עבודה טובה והגיונית יותר. או שהם לא בונים בכלל על עונה שניה, כי אני תוהה איך הם יתמודדו עם מה שהם עשו במקרה כזה.

לפני שנסיים, נעשה השוואה מסוימת - בוודאי לפחות חלקכם שמתם לב שהרעיון של הסדרה זהה כמעט לחלוטין לאחד של Mondaiji (שם ארוך מדי לכתיבה). ראוי לציין שלפחות לטענת היוצר של NGNL, הוא שמע על הדמיון אבל לא יצא לו בכלל להסתכל על מונדאיג'י. בכל מקרה, אם לומר את האמת, למונדאיג'י באתי עם ציפיות שהעלילה תתנהל כמו בNGNL. אבל בסופו של דבר אלה לרוב היו משחקים של כוח יותר מאשר מחשבה, מה שדי אכזב מהבחינה הזאת. למרות זאת, שם יש דמויות מעניינות הרבה יותר וכל המצב עצמו בנוי בצורה שהיא לא over the top כמו בסדרה השניה. גם במונדאיג'י יש עולם פנטזיה חדש, אבל מצד שני זה הרגיש כאילו ניסו לדחוס יותר מדי אלמנטים של פנטזיה ומיתולוגיות למקשה אחת, ככה שהמבנה הפשוט יותר של העולם בNGNL משך אותי יותר. בכל מקרה, לכל סדרה יש את היתרונות שלה, ואם אהבתם אחת מהן כנראה תוכלו גם לאהוב את השניה. אני תוהה איך היה נראה שילוב ביניהן...

לסיכום, הסדרה מציגה קונספט מעניין, אך לא יודעת לנצל אותו עד הסוף - בין אם היא חורשת אלמנטים גנריים בצורה גרועה, או סתם לא חושבת על דברים על הסוף. למרות זאת, יש לה את רגעי השנינות שלה וההרגשה שמסתתר בה פוטנציאל עצום. אוכל רק לקוות שההמשך מוציא את הפוטנציאל הזה כמה שיותר (אני רוצה כבר משחק טוב יותר מהשיריטורי...) עם התפתחות העלילה. באופן כללי, יש יותר מדי התלהבות והייפ מהסדרה - אך לא אכחיש שמבחינת הנאה הסדרה מספקת את הסחורה, לפעמים יותר ולפעמים פחות אך ברמה כזאת שהפופולריות בהחלט מובנת. ובנימה זו, אחזור לבהות בבאקאטסוקי ולתהות למה הצ'אפטר הראשון של ווליום 4 הוא ב52% כשהשניים הבאים אחריו כבר תורגמו במלואם.

אז זה מה שהיה לי להגיד על הסדרה, אבל מה דעתכם? דס.