Planetes- Review

Planetes- Review

מס' פרקים: 26

תאריך יציאה: ה4 לאוקטובר 2003 עד ה17 לאפריל 2004

הפקה: Sunrise

ז'אנרים: מדע בדיוני, דרמה, רומנטיקה

כשרק התחלתי את פלנטז, חשבתי לעשות עליה ביקורת משולבת עם אוצ'ו קיודאי, הרי שתיהן אנימות חלל, נכון? טעיתי קשות במחשבתי, שכן אין משהו באמת משהו משותף בין שתי הסדרות. אוצ'ו קיודאי מתעסקת בעיקר בחיי הארץ של בני האדם, במציאות ראילסטית משולבת עם חלל, ומציגה את כל הארגון הענק שנקרא "נאסה". פלנטז עוסקת בחיים העתידניים בהם טיסות בחלל הן דבר מתקבל לגמריי, ומראה את הדברים שנובעים מזה, בחתיכת אנימה מוצלחת. כמובן, גם אוצ'ו קיודאי נהדר (האהוב עליי מהשניים), אבל אין באמת סיבה להשוות בין השניים, דבר שאני רואה שרבים עושים. קיימת לפלנטז מנגה, שנוצרה על ידי מאקוטו יוקימורה, הלא הוא היוצר של וינלאנד סאגה. לא קראתי אותה, וממה שהבנתי האנימה טובה בהרבה. לכן, הביקורת הולכת להיות על האנימה. מתישהו אולי אקרא את המנגה.

הביקורת ברמה הכללית לא הולכת לכלול ספווילרים. אכן יהיו נקודות שאציין, אבל לא לרמה של לספר לכם כל פרט בסדרה.  

~הסיפור~

הסיפור מתרחש בשנת 2075. טיסות לחלל נעשו דבר שגרתי למדיי, ואפילו התחילו ליישב את היירח על ידי כמה ערים בו. אנשים נהנים מטיולים לירח, ועבודות רבות נפתחו לאנשים שעובדים בחלל. אך בעקבות זה, החלל התמלא בפסולת רבה. שברים של חלליות ישנות שקרסו, מסתובבות בריק העצום של החלל החיצון. בריק כזה, אפילו הדבר הכי קטן, כגון בורג יכול לסכן חיים של ממש. לשם כך, קיימות מחלקות שעוסקות בזה. הסדרה מעבירה את סיפורה של חברת אוספת פסולת, שמאורגנת על ידי פיי כרמיכאל, שהיא זו שפוקדת את המשימות בהן. טאנאבה איי היא עובדת חדשה במחלקה הזאת, היא לומדת להכיר את עולם העבודה הזה יחד עם שותפה הותיק בצוות, הושינו האצ'ירוטה שמוכר יותר כ"האצ'ימאקי" בידי שאר הצוות. סה"כ התחלה נחמדה ומהנה. מאוד הגיוני שיהיו חברות כאלה לפתירת הבעיה הזאת, אז וואלה, מתקבל. אבל מעבר לסטינג הזה, פלנטז צריכה להביא עוד משהו מעבר, והיא בהחלט עושה את זה.

כמצופה מסגנון של אנימות רבות מתחילת שנות ה2000, פלנטז באה בסגנון של עלילות חד פרקיות, שמפתחות את העולם ונותנות לנו להכיר את הדמיות והרקע של הסדרה. הרבה סיפורים חד פרקיים מוצגים לנו, שלבסוף מתחברים לסיפור אחד גדול, אם כי לא באופן ישיר. רוב העלילות בסדרה הן של פרק אחד, ובכללי הן נורא מהנות. אך לעיתים פרק אחד לא מספיק, במיוחד שזה על כמה נושאים כבדים שמוצגים בסדרה, ומסתיימים תוך פרק אחד שפשוט מרגיש לא מספיק, אבל ברמה הכללית פלנטז עושה עבודה טובה. בואו נראה מה יש להציע.

הצגת העולם הזו מראה לנו עניין של רפואה בחלל עם שילוב מדע בדיוני, שעשו בהחלט נהדר ולא מרגיש  שהוציאו את זה משום מקום. אנחנו יודעים שמדובר בדברים לא אמיתיים, אבל פלנטז עושה את זה בצורה כזאת שנרגיש שזה באמת הגיוני. אנחנ מקבלים את נונו, ילדה שסובלת ממחלה מסוימת, מה שדורש ממנה לחיות רק על הירח, וזה עשוי נהדר.

הסדרה גם באופן מעניין, מראה הרבה אנשים מרחבי העולם. יפן, אמריקה, סין. היא גם ממציאה כמה עמים חדשים, בניהם בני "אל טאניקה" (El Tanika), מדינת עולם שלישי שנמצאת במלחמה מתמדת, ורבים מבני העם שלה נרצחו במלחמה. גם זה אילץ כמה אנשים מהם לברוח למדינות אחרות. אנחנו מקבלים את גישתם כלפי הסביבה, ושנאתם לעולם החלל המתקדם, כיוון שהוא מועיל רק למדינות העולם הראשון כמו יפן ואמריקה, בעוד שבני העולם השלישי עדיין סובלים ללא שום תועלת לזה.

בלי לספלייר  יותר מידי, לקראת הסוף הסדרה מרגישה מוזרה למדיי. אם כי הכל נבנה טוב, מראש ובמשך הרבה פרקים, התחושה הכללית מוזרה למדיי ומרגישה שזה פשוט לא במקום. אך עדיין, הכתיבה לזה הייתה פנטסטית, מתוכננת בלי שום פגם בה, אז על אף המוזריות שבזה, זה מתקבל.

~הדמויות~

אם כי אין משהו באמת "וואו" בדמיות של פלנטז, אי אפשר להגיד שהדמיות משעממות או גרועות. הן בפשטות, ראילסטיות ואמינות. טאנאבה  חופרת למדיי בגישה שלה של "אם יש אהבה הכל יסתדר!" וזה לעיתים מעצבן, אך פלנטז עושה כמה דברים חכמים איתה. דבר ראשון, זה לא הדבר היחיד אצל טאנאבה, ושהיא כן עושה את זה, זה בהחלט עם מטרה מסוימת. זה גם אף פעם לא מרגיש בצורה של ה"קאווי", שכן עם דבר כזה זה בקלות יכול להיגרר לרמת הקוואי מואהשיט. עם טאנאבה זה לא קורה, דבר שהסדרה נעזרת בו בקול של המדבבת של טאנאבה, יוקינו סאטסוקי (צ'ידורי קאנאמה מפול מאטל פאניק, טאה מגינטאמה) עם הקול הדי צרחני שלה. דבר  שני, לטאנאבה בעצמה עולות ספקות לגבי הגישה שלה, ושאר הדמיות בהחלט מגיבות לה לגבי זה.

האצ'ימאקי גם לומד להכיר את עצמו לאט לאט. אם כי בתחילה הוא לא ממש מודע לעצמו, במהלך הסדרה הוא מתבגר, ולומד להגיב לעולם שלו אחרת. הוא וטאנאבה עם הזמן מפתחים מערכת יחסים רומנטית, שנבנתה באופן ממש מקסים וראילסטי, כמעט ברמה ש"לאבלי קומפלקס" עשתה. אנחנו מקבלים עם הזמן קטעים ראילסטים, רומנטים וממש AWWW  שלהם.

גם שאר הדמיות מתפתחות ואנחנו מקבלים את המניע של כל אחד מהם לעבודתו במחלקת הפסולת. יורי מביא לנו קטעים ממש נוגעים ללב שעשווים נהדר. פיי לעומת זאת מכורה לסיגריות, והיא באדאס מוחלטת לעיתים, וזה עדיין נשמר בגדר הראילסטי.

~ויזואלים וסאונד~

פלנטז ממש זוהרת בחלק הזה. במיוחד בקטע של הסאונד אפקטס. או יותר נכון, במחסור שלהם. למה אני מתכוון? שימו לב לכמה אנימות בדיוני בחלל אחרות. יש שם סאונד אפקטס בכל רגע, מה ש.... לא אמור להיות. זה חלל, אין שם אויר. זה הכל ריק. קול לא יכול לעבור שם. פלנטז יודעת שאין צורך לשים SFX שמישהו חוטף מכה בחלל נניח, כי זה לא הגיוני שיהיה קול. זה אפילו לא ברמה של "אין צורך", זה ברמה של ~לא נכון~ מדעית שיהיה קול. פלנטז בהחלט מבינה את זה, וכבר על זה היא מקבלת תשבוחות גדולות ממני, על הדבר הפשוט הזה, שכ"כ הרבה אנימות (וסרטים ומשחקים בכללי) חוטאים בו. גם מוזיקת הרקע פשוט מדהימה ועשויה ממש טוב.

הויזואלים גם מדהימים. אנחנו מקבלים אנימציית CGI לכל הדברים המכנים בסדרה. בכללי הסדרה ממש עוקפת אנימות שיצאו לאחרונה ברמת הויזואלים, שזה ממש מרשים. הרקעים מדהימים ונפלאים ובכללי זה פשוט נהדר. גם למקרה שאתם דואגים על המסך המרובע שיש באנימות ישנות, פלנטז קיבלה חידוש למסך רחב, כך שאין לכם מה לדאוג  לגבי זה.

 

~לסיכום~

די ניסיתי להימנע מספוילרים בביקורת הזאת. בסופו של דבר, פלנטז סדרה נהדרת ביקורתית. הפרקים האחרונים היו מוזרים למדיי, ומעניין אותי לראות מה עוד אנשים אחרים חושבים עליהם. אך הכתיבה של הסדרה נפלאה, בלי כמעט פגמים בה. לכל מה שצריך יש הסבר. הסדרה אמנם לא גרמה לי ל"וואו" מבחינת ההתלהבות שלה של האהבה לסדרה, אך ביקורתית מדוברת בסדרה מבריקה למדיי. אחד החסרונות של הסדרה שכן יכולים לצופים להתייאש ממנה, לפחות בתחילתה הוא הסגנון החד פרקי הג'נרי לאנימות רבות של שנות ה2000.