נכות פיזית במנגות

היי לכם, סבי (ame_sama) שוב כאן, הפעם החלטתי לעסוק בפוסט השלישי בנושא לא קל, שמוצג באנימה ומנגה בהרבה צורות. נכות פיזית כמו החוסר באפשרות הליכה, חירשות, עיוורון וכ'ו מוצג בהרבה אנימנגות בדרכים שונות אבל בכמה מהמקרים אותה נכות באמת חשובה לעלילה? עד כמה היוצר נותן יחס לאותה נכות? האם הוא באמת מבין ומצליח להעביר את מה שאותו אדם בעל נכות מרגיש בצורה טובה במהלך הסיפור? ברוב המקרים, לא ממש. נכות בהרבה מקרים הופכת לפרט שולי בעלילה שכנראה קורה רק לאחד הדמויות המשניות וזה לא ממש משנה בהמשך, אולי כי הסיפור אינו ממש מתרכז בזה והיוצר פשוט לא רואה סיבה להרחיב על כך.

כאן, בפוסט הזה אעסוק בסדרות שכן נותנות יותר יחס לזה, בעיקר  כי העלילה הראשית סובבת סביב אותה נכות שברוב המקרים סובבת סביב הגיבור הראשי או חבר/ה של הגיבור. לעומת הפוסטים הקודמים שלי שבעיקר עסקו באנימה הפעם אני יעסוק רק במנגות כי לדעתי הם מעבירים את חיי היום יום של אנשים נכים בצורה מדהימה ומרגשת, בנוסף יהיו כאן המלצות נוספות למי שמעוניין לקרוא, הכתבה תהיה קצרה מהקודמים אז מקווה שתהנו.

לא יצא לי לקורא יותר מדי סדרות העוסקות בנכיות כלשהם אז אתרכז ב-3 סדרות שיצא לי לקרוא אותם ומאוד להנות מהם ובסיום הכתבה אביא מספר סדרות שקיבלתי המלצות עליהם ואולי אשקול לקרוא בעתיד ואם זה יעניין מישהו שגם ידע שיש עוד כאלו.

REAL

'מציאות' הוא הפירוש הכי מתאים שאני חושב שאפשר לתת לסדרה הזאת, מנגה מאת טאקהיקו אינואה (Takehiko Inoue) היוצר האגדי של 'סלאם דאנק' (Slam Dunk) ו'הנווד' (Vagabond) חוזר אל ז'אנר הכדורסל 5 שנים לאחר שסיים את האגדה שנקראת סלאם דאנק ששינתה את כל פני הכדורסל של יפן ומזרח אסיה בכלל ובמקביל למנגה ההיסטורית המדהימה שלו העוקבת אחר הסאמוראי האגדי מיאמוטו מוסאשי. מציאות עוסק ב-3 דמויות ראשיות, נומיה טומומי (Nomiya Tomomi) נפצע במהלך תאונה דרכים קשה אך גופו בריא ושלם אבל נערה צעירה שהייתה איתו על האופנוע לעולם לא תוכל ללכת יותר, הוא נושר מבית הספר אך ממשיך לחפש מפלט דרך הכדורסל שהוא כל כך אוהב ומשם הוא מגיע לטוגאווה קיוהרו (Togawa Kiyoharu) ספרינטר לשעבר, חסר רגל שמשחק בקבוצת כדורסל נכים, והצלע השלישית בסיפור שתמיד מרגישה מרוחקת מהשתיים האחרים אך עם זאת יש תחושה שהכל יתחבר למשלוש אחד גדול, טאקהאשי היסאנובו (Takahashi Hisanobu) נער המשחק בתיכון נישי בקבוצת הכדורסל, שיחק בעברו עם נומיה אך היריבות והשנאה בניהם גדולה מדי בשביל שהם יהנו לשחק יחד, טאקהאשי שמזלזל בכולם ורואה את עצמו עליון, מגדיר את עצמו בתור סוג א' מגיע למצב שמעולם לא ציפה לו ועובר שינו בחייו שאפילו חבריו לא האמינו שיקרה.

מציאות, בדיוק כמו שמה, מציגה מציאות קשה של נכים הכוללים בחלק מהמקרים את הדמויות הראשיות או את חברייהם, את ההתמודדות הקשה לא רק של הנכים אלא גם של אנשים רגילים כמו הגיבור שלנו נומיה, הסדרה מאוד מרגשת ומדהימה, לעומת 'הנווד' ששם אינואה מאוד משקיע בציור כאן אינואה לוקח את הציור ב"EASY" ויותר ממקד את הדיאלוגים והבעות פנים הכואבות של הדמויות תוך כדי התמודדות עם חיים לא פשוטים בכלל. המלצה חמה לקרוא לכל חובבי הדרמה, כדורסל ובכלל מי שמחפש מנגה ממש טובה לקריאה, רצוי להכין טישו. לסיום אני אוסיף שהסדרה כל כך ריאליסטית ומרגשת שאולי תרגישו הזדהות עם אחד הדמויות ותתחילו לחשוב על החיים בצורה אחרת, אולי.

Koe no Katachi

'צורה של קול' התחיל בתור וואן-שוט שיצא בפברואר 2011, הוא פורסם במגזין סיינן של שונן מאגזין, שכיום מתפרסמים בו כותרים מוכרים כמו שינגקי נו קיוג'ין ונורגאמי. הוואן שוט עשה המון רעש, בעיקר חיובי וההתלהבות סיבוב גברה בצורה מדהימה שאפילו היוצרת, אאויאמה יושיטוקי (Ooima Yoshitoki) בחורה צעירה ויחסית חדשה בתחום המנגה שעשתה בעבר 7 כרכים המבוססים על הנובל מארדוק סקראמבל (Mardock Scramble) שזכה לסדרת סרטים מצליחה מאת סטודיו Go-Hands. בקודאנשה (Kodansha), החברה המפיצה את המגזין שבו הוואן שוט פורסם החלו כבר בתהליכים להפקת סדרה מנגה שלמה לוואן שוט המדובר רק שיש אנשים שפשוט לא ממש חיבבו אותו, עד כדי כך שתבעו את היוצרת שלטענתם הציגה סביבה אנטי סוציאלית שלא היה צריך להציג במנגה, שמי שמכיר את יפן די מבין שסביבה מהסוג הזה שבעיקר מתחיל מהתעללות רבה לילדים בבית הספר היסודי זה משהו מאוד נפוץ ביפן שתמיד מנסים להסתיר את החרא שלהם על סבלו של האחר, למזלנו הם הפסידו במשפט והמנגקה יצא זכאית עם האפשרות לכתוב את הסדרה המלאה ברצון ותמיכה רבה מצד חברת ההפצה, ובשעה טובה באוגוסט 2013 יצא הפרק הראשון של הסדרה המדהימה לדרך.

*התקציר הבא לסדרה מסכם בעיקר את הוואן שוט שלאחר מכן התרחב לכמה פרקים הראשונים של הסדרה, רצוי לקרוא את אחד מהם לפני הקריאה הבאה, למי שמעוניין יותר לשמוע על הביקורת מאשר התקציר מוזמן לדלג לפסקה הבאה*

'צורה של קול' סובב סביב אישידה שויאה (Ishida Shouya) תלמיד בכיתה ו' שנהנה לעשות שטויות עם חבריו כמו מבחני אומץ בניהם לקפוץ מגשר של נחל. ביום אחד מן הימים מצטרפת לכיתתו נישימיה שוקו (Nishimiya Shoko), תלמידה חירשת שרוצה לתקשר עם חבריי הכיתה בעזרת המחברת שלה. אישידה שלא מבין את העניין מחליט לנצל אותה ולהתעלל בה בתקופה שבה היא נמצאת בבית הספר, עד למצב שהיא נאלצת לעזוב את בית הספר. חברי הכיתה של אישידה בוגדים בו ומתחילים להפוך אותו לתלמיד החדש שמתעללים בו ורק אז הוא מבין שמה שהוא עשה היה טעות ושנישימה בעצם האדם היחיד שלא שנא אותו בכיתה. שנים לאחר מכן הוא פוגש אותה שוב ומנסה לתקן את כל מה שהוא הרס בעבר.

*סוף תקציר*

אתמול בערב קיבלתי המלצה מחבר טוב ללכת לקרוא את המנגה לאחר תקופה מאוד ארוכה מאז שקראתי את הוואן שוט שהיה ממש מדהים בעניי. התחלתי לשבת ולקרוא את הסדרה ולפני ששמתי לב כבר השלמתי פערים במהרה, הרגשות החזקות והצגת הסיפור המדהים פשוט שברו לי את הלב כמעט עד דמעות. הפרקים הראשונים מסכמים בהרחבה, מצוינת לדעתי, של הוואן שוט ומשם זה ממשיך לחלק העיקרי והמדהים של הסיפור שמגיע לכיוונים שאני ממש אוהב, לאחר השלמת הפערים הרגשתי ריקנות ועצב שיש צורך בלחכות שבוע אחר שבוע בשביל פרק שכולם מסתיימים במתח ובצפייה חסרת מעצורים לפרק הבא. אם אין לכם בעיה עם סדרה שרצה, פשוט רוצו עכשיו ותקראו את זה, אתם לא תתאכזבו בכלל. ההתרכזות בנכות של נישימיה תוך כדי העברת סיפור מרגש זה בדיוק אחד הדברים שהכי רציתי לקרוא בתקופה האחרונה אחרי שאחד הסדרות האהובות עליי, 'לילה טוב פונפון' הסתיים הייתי צריך משהו מרגש וטוב שימלא את החור וזה בדיוק עשה את העבודה.

STEEL BALL RUN

לסיום הפוסט אני אספר בקצרה על סדרה נוספת שנכות היא חלק ממנה אבל לא הכי מרכזי. ההרפתקאה הביזארית של ג'וג'ו (Jojo's Bizarre Adventure) הוא הפרנצ'ייס הכי אהוב עליי בשנים האחרונות, הסדרה מחולקת ל-8 עונות, נכון להיום, כאשר כל עונה מספרת על צאצא אחר של משפחת ג'וסטאר, הפעם אדבר על העונה ה-7, 'סטיל בול רן'. ההרפתקאה האדירה שנכתבת על ידי הירוהיקו אראקי (Hirohiko Araki) מגיעה לעונה ה-7 שלה לאחר סוף שמשאיר את הקוראים עם לסת פתוחה בסיום העונה השישית. הסדרה מתחילה את דרכה במגזין שונן ג'אמפ כמו שאר העונות אבל לאחר 23 פרקים עוברת למגזין סיינן בשם 'אולטרה ג'אמפ' שם אראקי משפר את סגנון הציור שלו בכמה רמות, תצוגה ריאליסטית, ביזארית ומדהימה לסיפורים שהוא יודע לכתוב הכי טוב. הסיפור עוקב אחרי ג'וני ג'וטסאר (Johnny Joestar), רוכב סוסים לשעבר שהופך לנכה ומאבד את כל התהילה שהייתה לו תוך כדי הרצון להשתתף במירוץ ה'סטיל בול רן' שכולל רכיבה על סוס החל מחוף סאן דייאגו ועד ניו-יורק, ג'וני פוגש את ג'יירו זאפלי (Gyro Zeppeli) שמציג לו את סגנון 'הסיבוב' ומאפשר לג'וני לחזור ללכת על שתי רגליו למעיטת השניה, על מנת לחפש אחר סוד 'הסיבוב' ולקוות שיוכל לחזור ללכת כמו פעם מצטרף ג'וני לג'יירו למרוץ ותוך כדי מצליח להתערב בסיבוכים ודברים שלא ציפה שכלל קיימים.

כמו שציינתי בהתחלה הנכות כאן הוא דבר יחסית שולי, אמנם יש לו התרכזות לא רעה, לעומת שתי הסדרות הקודמות שדיברתי עליהם והיו ריאליסטיות בצורה מטורפת כאן יש לו יכולות על טבעיות ודברים ביזארים שלא בדיוק יכולים לקרות במציאות אבל יש התרכזות מסוימת במגבלות של ג'וני אם כי לפעמים אפילו אני כקורא שוכח שהוא בכלל נכה כי רוב הזמן הוא רוכב על סוס ופחות זוחל על הרצפה. פארט 7 של ג'וג'ו הוא הפארט הכי אהוב עליי ובכלל המנגה הכי טובה שיצא לי לקרוא אי פעם, מצד אחד אני יכול להגיד לכם שפארט 7 כלל לא קשור לשאר הפארטים מסיבה שאני לא יכול לפרט אם לא קראתם את שאר הפארטים, אבל מצד שני הייתי מעדיף שתקראו הכל לפני שתגיעו ל-7 אבל החלטה שלכם, לא משנה לי מה תבחרו אני די בטוח שתהנו מכל רגע.


ולסוף כמו שאמרתי בתחילת הפוסט, כמה המלצות שקיבלתי בנושא ואשתף איתכם למרות שלא יצא לי לקרוא עדיין.

Ichi

Gangsta.

'מציאות' זמין לרכישה באנגלית באתרים כמו, Bookdepository ולקריאה ישירה ברחבי האינטרנט. 'צורה של קול' לצערי עדיין לא זמין לרכישה אבל אתם מוזמנים לעזור לנו בחודש הבא לשכנע את חברת וורטיקל לעשות לזה רשיון בזמן שהם יפתחו חלון להצעות חדשות במרץ. בנתיים חפשו את הסדרה ברחבי האינטרנט לקרוא. 'סטיל בול רן' לעולם לא יקבל רשיון אז בדיוק כמוני תקרוא באינטרנט, אני מתנחם בעובדה שזה הפארט עם התירגום הכי טוב. מקווה שנהנתם, אז עד הפעם הבאה (: