יום חמישי, 5 בינואר 2023

אנימות 2022- מה מהן צפיתי?

 

פוסט על כל האנימות שצפיתי שיצאו ב2022, ועם כותר בונוס שהוא לא אנימה, אך כן קשור לתחום. הנה לכם פוסט על 15 האנימות שצפיתי השנה ויצאו השנה.




Chainsaw Man

בואו נתחיל מהצפוי והסדרה שהיה לה הכי הרבה הייפ השנה, צ'יינסו מאן. עכשיו נחשו מה אני חושב על הסדרה? לא מפתיע בכלל, ותיעבתי את הסדרה. זה היה צפוי. ממתי אני אוהב סדרות Gore? כמעט אף פעם. צפיתי בסדרה כי "למה לא?". אני אפילו לא מאוכזב, צ'יינסו מאן עלתה לי לחלוטין על כל הציפיות שלי. היא מטומטמת ואלימה, כי מה אפשר לצפות מסדרה ששמה הוא "איש המסור"? העלילה היא עוד עלילה רגילה של לוחמים שמחסלים שדים, כמו למשל Jujutsu Kaisen וKimetsu no Yaiba. אז אם לפחות חיבבתי את קימטסו, ונהניתי יחסית מג'וג'וטסו קאיסן בעקבות נובארה, גוג'ו, ושורות אייקוניות כמו "פנדה... הוא לא פנדה!" בצ'יינסו מאן אין דבר מזה. אני גם לא אוהב את הדמויות. אולי את פאוור טיפונת. אך את דנג'י? דבר ממנו אני לא אוהב. מה המניע שלו להרוג שדים? לקבל זיון טוב מהבוסית ולזרוק את הV Card שלו לתהום. כמובן, כל זה לא עד כדי כך גרוע בפני עצמו. פרק 7 היה הפרק שגרם לי לנטוש את הסדרה. ומה שקורה בסופו זה סצנת הקאה בפנים דוחה ומגעילה. כמובן, יכול להיות שהייתי נהנה מהסדרה אם היה לי את הטעם של גיל 14 שיותר אהבתי בהרבה סדרות אקשן, אך למרבה הצער, אני כבר לא בן 14 והגיל שלי קצת יותר מכפול מזה כיום. בשונה מהסדרה הבאה ברשימה, בה חזרתי להיות בן 14.



 

Bleach: Thousand-Year Blood War

לזה אני מתכוון שחזרתי לגיל 14. על אף שביקרתי באופן אכזרי למדיי את המנגה של בליץ' בביקורת מ2016, הייתי צריך להיות מקצועי. בפועל, אני עדיין מת על בליץ'. אני אוהב את רנג'י, ובמהלך השנים קיבלתי חיבה חדשה לאיצ'יגו ואוריהימה וכמעט לכל דמות בסדרה. אייזן הוא עדיין הנבל האהוב עליי בכל אנימה, ובכל מדיום. כשצפיתי באדפטציה לארק האחרון במנגה, כל הביקורתיות של הסדרה נזרקה אל התהום שדנג'י רוצה לזרוק אליו את הV card שלו. בליץ' היא עדיין לא סדרה טובה, אך לעזאזל! כל-כך נהניתי לחכות כל שבוע לפרק חדש. אז מה זה כבר משנה? בעונה הזו גם נחשפו לנו פרטים על העבר של איצ'יגו. שני הפרקים על מאסאקי ואישין היו הפרקים האהובים עליי בסדרה כי הם פשוט בוצעו כל-כך טוב. זה גם משהו שלא שמתי אליו בביקורת המקורית שלי על המנגה; קובו יודע לחבר את החירטוטים שהוא זרק באיזשהו פרק אקראי ממש טוב.

בליץ' תמיד נראתה טובה לזמנה, והקרבות בה תמיד נראו מעולים לתקופתה. הארק החדש נראה כל-כך טוב, כל כך יפה, והיה לי תענוג לחוות מחדש את הארק הזה. ועכשיו אני רק מחכה לחלק הבא של הארק האחרון ופשוט ליהנות מכל רגע.



 

Deaimon

בשנים האחרונות נכנס טרנד חדש לאנימות. הוא אמנם לא בולט כמו בולשיט האיסקאי המודרני שנדיר למצוא סדרות שהן לא העתק הדבק של סדרה גרועה אחרת שגם היא העתק הדבק של סדרה אחרת גרועה, אך הוא טרנד שקיים. רק ב2022 צפיתי בשלוש סדרות כאלו, וסרט שאולי אפשר להחשיב אותו כזה. הכירו את ז'אנר ה"בייביסיטר" שמתעסק באדם מבוגר שמגדל ילד או ילדה, ובדרך כלל ילדה, וזה לא שונה בדאאימון.  

הסדרה עוקבת אחר אירינו נאגומו (Irino Nagumo), בחור בן 30 שעוזב את חיי העיר הלוהטים מלאי המוזיקה וחוזר לבייתו בעיירה מסורתית קטנה כדי לעזור בעסק הממתקים המשפחתי. כבר התחלה מצוינת ואני מת על סדרות Slice of Life כאלו. הוא רוצה לרשת בעתיד את העסק המשפחתי, אלא שכעת הבחור גרוע בעבודתו. במקומו מועמדת לכתר הנשחק ילדה בת עשר בשם איטסוקה (Itsuka) שמחפשת את אביה, ומוכשרת באופן קיצוני בהכנת ממתקים. נאגומו הופך לבייביסיטר של איטסוקה ומתחבר אליה במהלך הסדרה כדמות אב. טוב, בערך...

הסדרה מבצעת ממש טוב את האלמנט המשפחתי של הסדרה, כן זה של העסקים המסורתיים, וכן זה של חיי הכפר הפשוטים. הדמויות מצוינות, ולא מזמן עשיתי לעצמי Tier List של כל דמות בת גיל עשר ומטה שצפיתי בה באנימה וגיימינג. איטסוקה הייתה בS ראנק לצד דמויות כגון מאין (Ascendance of a Bookworm), והארוקה (Yakuza Kiwami) שזה אמור לתת לכם מושג כמה אני אוהב את איטסוקה כדמות.  



 

Thermae Romae Novae

אני רוצה לאהוב את תרמאה רומאה נובאה, ואני עדיין אוהב אותה, אך למרבה הצער היא לא הסדרה הכי טובה באזור. היא נוטה מהבינונית ומטה. זה לא הניסיון הראשון שלי עם הסדרה; צפיתי בעבר כבר בשני סרטי הלייב אקשן המעולים בכיכובו של אבה הירושי בתור גיבור הסדרה. תרמאה רומאה עובדת על קונספט יצירתי, אך שחוזר על עצמו עד לרמת המשעמם. הסדרה למרבה הצער, לא מצליחה להחזיק את עצמה על סמך 12 פרקים עם הקונספט הזה כסדרת קומדיה. היא עוקבת אחר הארכיטקט הרומאי לושיוס (Lucious) שמנסה ליצור בית מרחצה יצירתי שיחזיק את עצמו בשוק האכזרי של רומא של זמנו. יש מהם יותר מידי והתחרות כבדה. כשהוא חושב על קונספט חדש ללא הועיל בזמן שהוא נח להנאתו במרחצה, ומשתגר באורח פלא אל יפן המודרנית ומעתיק לחלוטין את כל תרבות האונסן של יפן אל רומא. זה קונספט שהוא מצחיק בכמה פרקים הראשונים, יחד עם הדיבוב המעולה של טסודה קנג'ירו בתור לושיוס (קאיבה מYugioh, זיק מXenoblade 2, טאטסו מ"המלחמה על הבית"). אך למרבה הצער, כל פרק שעובר הוא פחות טוב מקודמו. לא כי הוא באמת נהיה גרוע; אלא הקונספט היצירתי הזה לא מחזיק על סמך 12 פרקים.



 

Vermeil in Gold

צפיתי רק בארבעה פרקים מהסדרה. שזה אמור להגיד לכם שזו לא סדרה טובה. ובכן, זה לא היה נוראי מה12 פרקים האלו. למען האמת שבתור סדרת אצ'י היא עושה עבודה יחסית בסדר. אבל מי כבר לוקח את הז'אנר ברצינות וממתי הסטנדרטים בז'אנר האלה היו גבוהים מלכתחילה? וורמיל היא לפחות לא נוראה ואיומה כמו מגוון סדרות אצ'י אחרות כמו הייסקול DxD.

הסדרה עוקבת אחר אלטו (Alto), קוסם שנמצא בעולם בדיוני. למרבה הפלא, הסדרה לא איסקאי. בכל מקרה, הבחור נמצא בבית ספר לקוסמים ונדרש לזמן יצור בתור השותף שלו. בלעדי זה לא יוכל להמשיך בבית הספר. בעוד שרבים מהאחרים מזמנים איזשהו פיקצ'ו או משהו, בכוח הדמות הראשית בסדרת הארם הוא מצליח לזמן את וורמייל, שדה חושנית שהדבר היחיד שהיא רוצה לעשות זה סקס לוהט ממש ממש חזק סטייל הומו סאמה יחד עם אלטו. זו הסיבה היחידה שיש לכם לצפות בסדרה- אם אתם רוצים לראות את וורמייל הוואיפו עם החזה הענקי שהיא חזקה ומביסה כל אויב בדרכה, ומתפשטת כל חמש דקות. בשלב הזה אני כבר אגיד לכם, צפו בהנטאי. או תקראו את הומו סאמה נו דאיבוקן, שניהם אידיוטים באותה המידה.  

 


 

JoJo's Bizarre Adventure: Stone Ocean

אז נכון אמרתי על בליץ' שההייפ והנוסטלגיה הצילו לי את הסדרה? טוב, לא בג'וג'ו.... זה די עצוב, כי פארט שש הוא הפארט האהוב עליי ביותר בכל המותג של ג'וג'ו. אני מת על ג'ולין, על אנאסוי הסימפ, וכן את פוצ'י שהוא הנבל השני הכי טוב בכל המותג. למרבה הצער, שכחתי מכמה שג'וג'ו היא סדרה מטומטמת, ממש מטומטמת. צפיתי בכל שני החלקים הראשונים של הסדרה. בחלק השלישי והאחרון, הטמטום שבר אותי. אם אהיה כנה, העונה היחידה של האנימה של ג'וג'ו שצפיתי בה במלואה הייתה העונה הראשונה. בפארט 3 כבר אמרתי לעצמי לאחר כמה פרקים "מה הטעם כבר, מימלא קראתי את המנגה...".

זה חלילה לא אומר שפארט שש באמת גרוע. אני אוהב את בחירת המדבבים החדשה. איי פאירוז עושה עבודה מדהימה בתור ג'ולין. זה מקסים לראות איך כמדבבת החלום שלה היה לדבב בג'וג'ו, והיא מצליחה לתת תוצאות מעולות ולהצדיק את זה שהיא הרוויחה את החלום שלה ביושר. גם שאר המדבבים האחרים מעולים. ארמס נשמעת בדיוק כמו שצפיתי. אנאסוי קיבל את נאמיקאווה דאיסוקה שהוא מושלם בשבילו לאחר תפקידים דומים כגון לוקה מBayonetta, וסקי טומוקאזו מצליח לשדר שפוצ'י הוא לחלוטין הנבל המאיים ביותר במותג. אני לא אגיד שאין לכם טעם לצפות בסדרה, כי בסופו של דבר היא עדיין מייצגת מה שטוב בג'וג'ו, ואני יותר הבעיה שפחות אוהב סדרות אקשן מפעם.



 

My Dress Up Darling

למה הסדרה הזאת לא רשומה בMy Anime List כסדרת אצ'י? מי יודע למה. מיי דרס אפ דארלינג היא לחלוטין סדרת אצ'י, שזה לא הופך אותה לרעה בכלל. היא סדרת אצ'י, אבל אחת מנומקת. כמויות האצ'י בה יחסית הגיוניות. על מה אני מדבר אז? היא סדרה על קוספליי. כל אחד שהיה אי פעם בכנס אנימה, או לפחות ראה צילומי קוספליי מכנסים ביוטיוב יודע שכנסי אנימה במציאות הם בפשטות בית זונות של מחשופים. לא פעם אני תוהה לעצמי מה חושבים לעצמם האנשים שהולכים ערומים לכנסים והדבר היחיד שמסתיר להם את הגוף זו צורה מעוטרת על הפטמה, או איך לעזאזל זה חוקי להסתובב ככה בחוץ. אלו כמובן המוקצנים, ועדיין אנשים שמצפים שלא יראו מחשופים עדיף שיתרחקו מכנסי אנימה.

הסדרה עוקבת אחר גוג'ו וואקאנה (Gojo Wakana) וקיטאגאווה מארין (Kitagawa Marin) או על פי איך שקהילת האנימה של יוטיוב קוראים "אלו גרסאות אנימה של Gigguk וSydsnap!". גוג'ו הוא בחור מופנם חסר חברים שמתעסק ביצירת בניית בובות "הינה" וחושש שיצחקו על התחביב המוזר שלו. מארין לעומת זאת היא מעריצת אנימה מושבעת שחולמת ליצור קוספליי לדמות האהובה עליה "שיזוקו טאן" ומגייסת את גוג'ו שיכין לה קוספליי. הסדרה עוקבת אחר שלבים רבים בבניית קוספליי, וכן תמצאו קטעים רבים שגוג'ו מודד למארין את הגוף בביקיני. על זה בדיוק אני אומר שזו סדרת אצ'י מנומקת. זה בסדר גמור להכניס את הקטעים האלה, יש בהם הגיון. כל ארק עוקב אחר הקוספליי הבא שהשניים רוצים ליצור, ובאתגרים ביצירה שלו. זו לא סדרה שהיא מדהימה, אבל כן מדובר בסדרת אצ'י טובה עם הגיון מסוים בה, עם דמויות חביבות ומתוקות.  


  

 

Dragon Ball Super: Super Hero

הסרט הזה היה פצצת האקשן שכן נהניתי ממנה השנה לצד בליץ'. סרט שממשיך את דרגון בול, בתור סרט CGI, והוא עושה את זה מעולה. הסרט חושף לנו כמה פרטי עלילה מעניינים. אנדרואיד 21 מDragon Ball FighterZ? היא עכשיו קאנון. הסרט חושף שהיא מבוססת על אשתו של דוקטור גרו, וומי. הסרט מתחיל כאשר שצבא הסרט האדום רוצה להתנקם בגוקו, וג'יטה, וכל הגיבורים שלנו. לשם כך הם מגייסים את נכדו של דוקטור גרו שייצור להם מחדש את סל כדי להביס אותם. הסרט רוצה לתת את אור הזרקורים לגוהאן ופיקולו במקום לוג'יטה וגוקו שלקחו לעצמם את כל התהילה במשך 131 פרקים וסרט של Dragon Ball Super. למען האמת, פיקולו הוא לחלוטין הדמות הראשית של הסרט. הוא נותן לו לעשות טוב מה שהוא צריך לעשות- להיות האבא האמיתי של גוהאן. ברצינות; גוהאן ו-וידל אפילו לא חושבים לבקש מגוקו שייקח את פאן מהגן. פיקולו הוא הראשון שהם מבקשים ממנו. גוקו לעומת עסוק כרגיל בלהיות הBFF של וג'יטה בזמן שהם מתאמנים וויס ובירוס, והם לא נכנסים לאקשן של הסרט לשם שינוי. פיקולו וגוהאן מקבלים פאווארפים חדשים שממש התלהבתי מהם, והייתי מתלהב אף יותר אם לא הייתי יודע על זה לאחר שכל יוטיוב היה מוצף בספוילרים. האקשן מעולה, האנימציה יפהפייה, פיקולו סופסוף מקבל את אור הזרקורים כלוחם, אין שום דבר שאני לא אוהב בסרט. הדבר היחיד שאני מאשים את הסרט עליו זה שהוא עשה לי חשק פסיכי לאוריאו...



 

Romantic Killer (רק לא רומנטיקה)

כותר השוג'ו שהייתי צריך השנה. הוא... לא שוג'ו... הוא נוצר במקור בג'אמפ. למרות זאת, רומנטיק קילר מתנהגת לחלוטין כמו סדרת שוג'ו, או לפחות פארודיה רצינית עליהם. הסדרה עוקבת אחר אנזו (Anzu). יש לה שלושה דברים שהיא אוהבת בחייה; חתולים (לגיטימי. מיטסוהידה מאמי לחלוטין), שוקולד (לגיטימי. הסרט של סופר עשה לי חשק לאוריאו), וגיימינג (לגיטימי כל עוד זה לא איזשהו משחק גאטצ'ה לייב סרוויס נוראי). אך בעקבות שהיא לא עסוקה ברומנטיקה, מגיעה פיה בשם רירי שמוחקת ממנה את כל הדברים האלה. בעקבות בעיית הילודה הקשה של יפן חייבים לגרום לאנשים ללכת לזיין, ומהר! עד שלא תמצא לעצמה בן זוג הדברים האלה לא יחזרו אליה!

רירי הוא נבל מצוין ומצחיק ואנזו היא גיבורה נפלאה ומצחיקה. כמו כן הבנים וההארם של אנזו עושים עבודה מצוינת. מחבר הילדות של אנזו האיאמי ג'ונטה (Hayami Junta), ועד לקאזוקי (Kazuki) שסיפור הרקע שלו חושף עברו הדרמטי והמעולה. נטפליקס גם צוחקים על חשבון עצמם בסדרה. כאשר מתחילה הסיומת של הפרקים רירי אומר "אל תדלגו על הסיומת", ברגע הזה מתחיל הדילוג האוטומטי של נטפליקס. עם דמויות מעולות, קומדיה אדירה, ודרמה בדיוק כשהסדרה צריכה, רומנטיק קילר היא אחת הסדרות הטובות שצפיתי בהן ב2022.



 

The Yakuza's Guide to Babysitting

סדרת בייביסיטר 2. הפעם הזאת- כאילו הייתם לוקחים את Yakuza Kiwami רק שבמקום שהארוקה תטופל על ידי קיריו היא תטופל על ידי מאג'ימה.

הסיפור עוקב אחר קירישימה טורו (Kirishima Tooru), חבר בכיר במשפחת היאקוזה של סאקוראגי (Sakuragi). הוא אכזרי ביותר, אך כדי לרכך אותו ולא לגרום למשפחת היאקוזה שלו להיהרס בעקבות האופי המופרע שלו, סאקוראגי נותן לו משימה, להיות הבייביסיטר של בתו יאקה (Yaeka). אמה של יאקה כעת נמצאת בקומה לאחר תאונת דרכים. קירישימה במהרה הופך לבייביסיטר נהדר ומערכת היחסים שלו עם יאקה משתפרת יותר ויותר. פה ושם יש קטעים דרמטיים, פה ושם הומור יאקוזה טוב ואלים, וכן חיבור משפתחתי מעולה. הסדרה בעיקר קומדיה ש(כנראה)לא באמת מייצגת את חיי היאקוזה האמיתיים, ועדיין, היא כיפית באופן מופלא עם דמויות מעולות. אני מקווה גם לעונה שנייה כדי שנראה את אמה של יאקה מחלימה, כי מפרק הרקע שלה היא דמות מעולה ואני ממש מקווה לטוב בשבילה.



 

My Stepmom's Daughter Is My Ex

סדרת הטראש השנתית שלי כי אני חייב כאלו! ביקרתי את הסדרה בעבר כבר בפוסט מלא עליה, אז אתם מוזמנים לקרוא בארכיון את הפוסט המלא.

הסדרה עוקבת אחר שני אקסים, מיזוטו (Mizuto), ויומה (Yume) שהופכים להיות אחים חורגים כי ההורים שלהם ניהלו רומן סודי מאחוריהם בלי בושה, התאהבו, והתחתנו חמש דקות אחר ששני האחים שלו נהיו אקסים. זה הקונספט, והסדרה היא לחלוטין סדרת טראש, כי היכונו, מיזוטו ויומה עדיין נמשכים זה לזו! למה אני כל-כך אוהב את סדרות הטראש האלו?!

למרות זאת, הסדרה מבצעת את הקונספט האידיוטי הזה לא רע בכלל ביחס לסדרת טראש, ועדיין להיות בחלקים מסוימים טובה ומעניינת. כל עוד אתם באים בראש פתוח ומודעים שהסדרה הזו היא זבל, ואתם יודעים שאתם אוהבים זבל, אולי תמצאו בה דברים טובים בלי קשר כמו שאני מצאתי. לכל השאר- תתרחקו!




 

Ascendance of a Bookworm Sesason 3

אין לי על מה לדבר בחלק הזה. זו עונה שלישית לסדרת האיסקאי הכי טובה שצפיתי בה אי פעם. בלי בולשיט הארם, בלי אצ'י, בלי גיבור אידיוט שנהיה הכי חזק בעולם כי הוא קול, במקום זאת היא מראה את הפונטציאל האמיתי של סדרות איסקאי שרובן המוחלט של סדרות איסקאי אפילו לא טורחות לנסות- בניית עולם עשיר ונרחב עם היסטוריה. אני אדבר כאן בקיצור על העונה הראשונה (שתוכלו לקרוא ביקורת מלאה עליה בארכיון). הסיפור עוקב אחר אוראנו שמתה, עוברת לעולם האיסקאי שלנו לתוך גופה של ילדה חולה בת שש בשם מאין (Main). היא מתחילה לחיות מחדש בתור מאין שיש לה היסטוריה ועבר עם משפחה וחברים, ולומדת לאהוב את משפחתה החדשים. אך למרבה הצער, בעולם הזה אין כמעט ספרים לאוראנו מכורת הספרות שלנו, ועל כן היא מנסה למצוא דרך לקרוא ספרים בכל דרך אפשרית, ואף ליצור את הספר הראשון שלה. עלילה מעולה, בניית עולם פנטסטית, דמויות מצוינות, ואת כל זה העונה השלישית ממשיכה.


 

Paripi Koumei

הסיפור עוקב אחר זוג קונגמינג (Kongming Zhuge) ותסלחו לי אם אני הוגה נוראית את השמות הסינים, אני לא יודע איך להגות אותם. בכל מקרה קונגמינג עשה כמה דברים בחיים שלו, רק להיות אחד האסטרטגים הכי טובים בעידן שלושת הממלכות של סין, ועל הדרך גם למות. כשהוא מת הוא מגלה שהוא חזר לחיים ביפן המודרנית. הוא מגלה את חיי הלילה הפרועים של העידן המודרני ונתקל בזמרת מוכשרת בשם טסוקימי אייקו (Tsukimi Eiko). אייקו למרבה הצער, על אף שהיא מוכשרת, היא חסרת השיווק האסטרטגי שלה כזמרת. קונגמינג שנשבה ביכולות השירה מחליט להפוך להיות האמרגן שלה והוא משתמש בכל הידע שצבר במלחמות בסין ומיישם אותו על שיווק מוזיקה. אחד הדברים הכי מושכים בסדרה זה הפתיח שלה. הוא טוב באופן קיצוני עם המילים הקצביות שלו "Bang Bang Ah Chitty Chitty Bang Bang" שתוכלו לראות ביוטיוב כמה הוא שבה את ליבם של מעריצי אנימה רבים ברחבי העולם שהוציאו סרטונים שהם רוקדים לצד השיר ברקע. השיר הזה הוא שיר קאבר לשיר הונגרי למעשה. כמו השיר הזה, יש בסדרה עוד שירים טובים אחרים, כמצופה מסדרת מוזיקה שנעים משירי איידול ועד לקרבות ראפ. הקונספט של הסדרה מעולה, קונגמינג כריזמטי ומצחיק, אייקו היא דמות שאני ממש מעודד שתצליח. אני מת על סדרות מוזיקה. הן בעצם כמו סדרות ספורט בשבילי שהן עצמן (הספורט) כמו סדרות באטל שונן, רק בלי האלימות. תענוג של סדרה.



 

Isekai Ojisan (דוד מעולם אחר)

איסקאי אוג'יסאן היא סדרת פארודיה על ז'אנר האיסקאי. היא לא רעה, אבל לא בגלל האיסקאי. הסיפור עוקב אחר בחור בן 34 שמתעורר מקומה של 17 שנים. השם שלו לא באמת משנה, וגם כך אף אחד בסדרה לא קורא לו בשם האמיתי, אפילו לא הוא עצמו. נקרא לו אוג'יסאן. אוג'יסאן במהלך 17 השנים האלה היה בעולם אחר. כשהוא מתעורר לעולם המודרני, הוא שובה את ליבם של טאקפומי (Takafumi) האחיין שלו, ואת ליבה של פוג'ימיה (Fujimiya) חברת הילדות של טאקפומי בסיפורו המטורפים על מה שעבר בעולם ההוא. זו בעצם הסדרה, על אחד שמשחזר את סיפורו לאחר שחזר מהעולם ההוא. איסקאי אוג'יסאן למרבה הצער גנרית להטריד בסיפורי האיסקאי. כי כמובן שאוג'יסאן הוא האיש הכי חזק בעולם, כי כמובןןןן שיש לו הארם של בנות שהוא חושב שהן מטרידות אותו כי הוא לא שמע על המושג "טסונדרה", וכמובן שיש כמויות אדירות של אצ'י. כמובן, זה פארודיה על הז'אנר, אך עדיין תראו לא מעט קטעים גנרים להטריד, גם אם הם במכוון.

אז במה איסקאי אוג'יסאן כן טובה? קודם כל, הדמות של אוג'יסאן. הוא פשוט מצחיק. כלומר כן, אם אדבר תכלס, קויאסו טאקהיטו כמדבב עושה את רוב העבודה של "מה גורם לדמות להיות מצחיקה" ופחות הדמות עצמה, וכן הדמות טאקפומי שמגיב לשטויות שאוג'יסאן עשה בעולם האיסקאי עם הדיבוב הקומי הגאוני של פוקויאמה ג'ון. קויאסו ופוקויאמה כקומבו מדבבים קומיים זה דבר אדיר. שנית, תחילת הסדרה יותר עוסקת באירועי הSlice of Life של אוג'יסאן וטאקפומי שהם מקימים ערוץ יוטיוב של גיימינג בעקבות זה שאוג'יסאן מכור לסוניק. וכן קיבלנו "פרק צד" שהוא בעצם פרסומת שיווקית לSonic Frontier שיצא במהלך שידור הסדרה שבו אוג'יסאן משחק במשחק. וזה יכול להיות קאנון- הרי לאוג'יסאן יש ערוץ יוטיוב בסדרה. למרבה הצער הפרק האחרון של הסדרה נדחה "בגלל הקורונה" ומי יודע מתי נראה את יציאתו של הפרק האחרון.  



 

Spy X Family

צפיתי רק בעונה הראשונה של הסדרה. אל דאגה, לא באמת פספסתי את העונה השנייה. לפניי שצפיתי באנימה קראתי את המנגה ומיד שהייתה לי את ההזדמנות רכשתי את שני הווליומים הראשונים של המנגה. אז למה לא צפיתי בעונה השנייה? היא מכסה חלק שבמנגה הוא קצת פחות טוב. זה הכל.

הסדרה עוקבת אחר טווילייט (Twilight) אחד המרגלים הטובים ביותר בעולם. במשימה הבאה שלו כדי לעצור את דונובאן (Donovan) ולמנוע מלחמה עולמית עליו להתקרב אליו כמה שיותר. על כן הוא נאלץ להביא ילד לעולם, להתחתן, ולהכניס את הילד שלו לאקדמיה מובחרת ששם בנו של דונובאן לומד. הוא משנה את שמו ללויד (Loid) ומחליט לאמץ את אניה (Anya) ילדה טלפתית שיכולה לקרוא מחשבות והמוח מלא הדמיונות שלה כבר מריץ שהיא תציל את העולם ומה לא. כאשתו, הוא בוחר ב-יור (Yor) אחת המתנקשות הטובות בעולם. כל אחד מהם עם הסיבות שלו להסתיר מי שהם באמת מבני משפחתם החדשים מקימים את משפחת פורג'ר (Forger). ספיי פאמילי היא אחת סדרות גידול הילדים הטובות ביותר. הפוטנציאל שלה גבוה, והיא ממששת אותו רוב הזמן- סדרה על בני משפחה שנהיים בני משפחה מסיבות אגואיסטיות אך מגלים אהבה אמיתית בניהם. יור מיד רואה בעצמה כאשתו של לויד ובאימה של אניה, אניה מיד נותנת להוריה החדשים ציון של "10 מתוך 10", ואילו לויד שאמנם בגישה של "מרגל צריך לסמוך רק על עצמו", "זו רק משימה", ו"המשפחה הזו מזויפת" עדיין בפנים הסדרה מראה באופן בולט שהוא אוהב את יור כאשתו ואניה כבתו.

כן, מתישהו אני אצטרך להשיג את שאר הווליומים של המנגה. ספיי פאמילי מצדיקה לחלוטין את כל ההייפ המטורף שהיא קיבלה השנה.  



 

בונוס- Violence Action (מתנקשת במשרה חלקית)

אז הבונוס שלנו הוא... תתרחקו מסרט הלייב אקשן הזה. הוא זמין בנטפליקס והוא סרט מבוסס מנגה באותו השם. לא קראתי את המנגה, כך שזה לא מ"אוי הם הרסו את המנגה!!!!". מי יודע אולי גם המנגה גם זבל, מי יודע! הסרט עוקב אחר מתנקשת בשם קיקונו קיי (Kikuno Kei) והוא סרט יאקוזה דבילי ומפגר. אני אפילו בקושי זוכר את העלילה, לעזאזל! הסרט היה כל-כך משעמם בקטעים שהם לא אקשן שמי זוכר את העלילה הנוראית הזאת שהייתי על סף הירדמות בה.

למרבה המזל הסרט מלא באקשן, שבו לא נרדמתי. ופה עולה התהייה, למה מפרסמי המנגה הוציאו אישור לאדפטציה של לייב אקשן ולא אנימה מכל הדברים?  לקיי יש שיער וורוד בסרט שזה פשוט נראה מגוחך כלייב אקשן. נראה כמו גוש קוספליי. ושנית, האקשן הזוי. הוא כן כיפי, אבל תראו בקרבות ניפוצי אגרופים במהירות האור ש "אורה אורה!!!!!", "ו"מודה מודה!!!!!!!" כאילו זה דיו וג'וטארו נלחמים בקרב שגרתי בג'וג'ו, ושלל התקפות מוגזמות. זה כיף, אבל עדיין דבילי למדיי. סרט אנימה היה יותר מבורך כשהסרט הזה כל-כך רוצה להיות אנימה אבל הוא לייב אקשן. כן אגיד שהשחקנים של קיי, האשימוטו קאנה ושל נבל הסרט, שירוטא יו הם מבין השחקנים היפנים האהובים עליי, אז בחלק של הקאסט לפחות נהניתי.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה