Fire Emblem Warriors Three Hopes- לאחר שסיימתי את המשחק חמש פעמים- ביקורת

 

ביקורת על "פייר אמבלם שלוש תקוות", פלוס ביקורת עם ספוילרים ל"שלושה בתים" בתור הקדמה כדי שתבינו לחלוטין למה אהבתי כל-כך את המשחק.

תכננתי מראש לקנות את "שלוש תקוות", גם כשקודם לכן לא שיחקתי ב"שלושה בתים". שלוש תקוות הוא למעשה סיפור אלטרנטיבי לשלושה בתים. הוא שינה את הז'אנר ממשחק אסטרטגיה עמוק למוסו, והו כן מוסו! שאני אפספס משחק מוסו שאני יכול להשיג בלי בעיות? שום סיכוי! למרבה המזל, הצלחתי להשיג עותק של שלושה בתים כחודש לפניי יציאתו של שלוש תקוות. כמות ההנאה שלי מהמשחק הייתה בלתי נתפסת. 115 שעות רק על מסלול הSilver Snow של המשחק. לעולם אל תזלזלו ביכולת הדארק הפסיכית לאמן באובססיביות ולהפוך משחק של כ40 שעות לכל היותר אל 115.

שלושה בתים הכיל בו ארבעה מסלולי עלילה. אמנם שיחקתי רק בזה של Silver Snow, אך כן צפיתי בכל שלושת המסלולים הנותרים ביוטיוב כדי לראות לחלוטין את כל עלילת המשחק. זו גם הייתה הבעיה הקלה של המשחק. הוא הכיל בו ארבעה מסלולים שמכילים כ18 עד 22 פרקים בממוצע. אלא שעד הפרק ה11 שלהם, הם זהים כמעט לחלוטין. למשחק כן הייתה עלילה טובה כאשר היא מציגה את העולם של המשחק, עם הדמות הראשית שלנו, ביילית (Byleth). ביילית הייתה גיבורה (או גיבור אם תרצו) מעניינת. היא הייתה גיבורה חסרת כל טקסט מלבד התשובות שאותם אתן תבחרו, בדומה לגיבורי פרסונה כגון ג'וקר. זה גם איפה שהמשחק ניצל את האלמנט הזה היטב, והסביר מראש שהיא שקטה ולא מראה רגשות. הסיפור התרחש ב"גארג מאק", אזור ניטרלי שאותו מקיפות שלוש ממלכות. גארג מאק הוא המיקום של המנזר, שמשמש בתור בית ספר צבאי. כך, ביילית נכנסת להיות מורה בבית הספר הזה. עם סיפור מעניין ושערוריות שעוברות במהלכו אווירת המשחק הייתה נהדרת. אך העובדה שתידרשו לשחק במשחק ארבע פעמים באותה עלילה ושלבים בדיוק הייתה בעייתית. זה גם למה מראש ויתרתי על שאר הפלייתרואים שהייתי צריך לעשות בתיאוריה וצפיתי בהם ביוטיוב. הבעיה השנייה עם העלילה זה שבעקבות זה שהמשחק ציפה מכם לשחק בו ארבע פעמים, פרטי עלילה חשובים נמחקו לחלוטין ממסלולים שבהם לא שיחקתם. זה אמנם לא בעייתי כמו למשל Scarlet Nexus שהמשחק זרק לכם שורות בסגנון של "יו קאסאנה, שמעת? זוכרת את הניצב ההוא? אז אה כן, במסלול שלי הוא אשכרה מת!!!", וכן, העלילה של שלושה בתים לא הייתה זבל. היא לא הפסגה, אך היא עדיין לא רעה.

אך עדיין היו דברים שיכלתם לפספס, גם במידה ושיחקתם בכל המסלולים. למשל, הרקע האמיתי על סטת (Seteth) ואחותו פליין (Flayn) מוסבר רק בסייד קווסט. בתחילה זה נראה שסטת ממש מגונן על פליין באופן קיצוני. עדיין, בהתחשב שהיא אחותו זה הגיוני, גם אם אובר אובססיבי. אך אותו הקווסט חושף שהיא לא אחותו, אלא הבת שלו, ושהוא אלמן. כמו כן סיפור הרקע של פליקס (Felix) שאחיו מת בקרב בניסיון להיות "גיבור" ורואה באחיו המנוח כ"אידיוט" היה נהדר. ולא היו חסרות וואיפוז נהדרות לשלושה בתים. ממרצדס (Mercedes), אינגריד (Ingrid), הילדה (Hilda), והאהובה עליי שנותנת תחרות לטופ טיר וואיפוז אחרות של נינטנדו כגון פיורה מXenoblade, הכירו את דורותיאה (Dorothea). דורותיאה היא מספיק נשית, נראית טוב, עם סיפור רקע מצוין שהדגיש את הבעיה שלה עם זה שהיא נשית ויפה. היא הצליחה להגיע מאפס לפסגה ולהיות זמרת כוכבת על בעולם של המשחק הודות לכשרון שלה, אך עדיין רואה בזה דבר בעייתי- מסתכלים עליה כזמרת, לא כאדם עם אישיות. כמובן, לא כל הדמויות נעשו טוב באותה המידה. הכירו את האויבת החדשה שלי, ברנדטה! (Bernadetta). לא יכולתי לסבול את היצורה הזאת. מה הגימיק שלה? היא היקיקומורי, אז כל משפט שלה נע מ"אוי אני מתה מפחד!!!" ל"להסתגר בחדר זה רעיון טוב!". זה גם איפה שהדיבוב היפני חוטא, שכן היצורה הזאת בלתי נסבלת בו הודות לאחד הקולות המטרידים והמציקים ששמעתי. אך כאשר העברתי אל הדיבוב האנגלי, היא כבר הייתה פחות גרועה.

כמו כן, יכלתם להינשא כמעט לכל דמות שרציתם במשחק, כולל יחסים הומוסקסואלים עם דמויות מסוימות שהיו ביסקסואליות. התלבטתי במשך רוב המשחק למי להינשא בסופו, דורותיאה- הטופ טיר וואיפו של המשחק הייתה האופציה העילאית. אך לבסוף החלטתי להינשא לסטת. כל-כך אהבתי את פליין כדמות. אז השאלה היא "דארק, למה לא התחתנת איתה?". ראשית, שיחקתי עם ביילית כאישה, ואני די בטוח שפליין לא בי. שנית, פליין היא מסוג הדמויות שאני לא יכול לראות בהן כוואיפוז. בדומה לדמויות כגון פוטאבה מPersona 5, פליין מרגישה יותר כמו אחות קטנה, או בת. והו כן, בת. זה בדיוק למה להתחתן עם סטת זו האופציה המושלמת. חשבו על זה, אני גם זוכה להתחתן עם ה"דילף" הנהדר הזה, וגם להיות אמא חורגת של פליין.

  

ואז יש את הגיימפליי שאומר לי, רגע, זה אשכרה פרסונה אמבלם?! כן זה כן. הרבה מזמן המשחק לא מתרחש רק בקרבות, אלא בניהול זמן בצורה אפקטיבית. בדומה לפרסונה, יש לוח שנה ואירועים שמתרחשים בו. בסוף כל חודש בממוצע, תגיע משימה ראשית. במהלך כל הזמן הזה תוכלו לעשות מה שתרצו, בין אם לאמן, למקסס קשרים בין הדמויות, לעשות סייד קווסטים, או לנסות לצרף דמויות. כאשר המשחק מתחיל נאלצתם לבחור להיות מורה של אחת משלוש כיתות, זה של אדלגארד (Edelgard), דימיטרי (Dimitri), או קלאוד (Claude). אז קיבלתם שמונה דמויות בנוסף לביילית. זה גם גיליתי, שאיזה מזל ששיחקתי בתור ביילית בחורה. על ידי הענות לתנאים מסוימים של סטאטים שביילית כמורה מחזיקה, יכלתם לצרף תלמידים מכיתות אחרות בסגנון של "שיואו תראו איזה מרשים הומו סאמה עם האיבר הענקי שלו! אני חייב להיות עבד מין שלו!!!" (חשבתם שהביקורת הזו תפסח על בדיחות הומו סאמה?! אז זהו שלא). סילבאין (Sylvain) הוא תלמיד מהכיתה של דימיטרי, והוא רודף שמלות מטורף. במידה ושיחקתם אצל אדלגארד או קלאוד עם ביילית כנקבה, סילבאין הסימפ יצטרף אליכם אוטומטית. דבר אפקטיבי למדיי בשלבים הראשונים של המשחק כשאתם בעל מספר מועט של תלמידים. זה איפה שהתחילה האובססיה שלי- לנהל זמן נכון, ולצרף להארם התלמידים שלי את כל אחד ואחד מהתלמידים במשחק. ואכן הצלחתי. לא את כל כולם הצלחתי בשיטת ה"אני צריך סטאט ספיציפי". יש עוד דרך... שוחד!!!! אצל רוב הדמויות לא צריך את הסטאט המדויק כדי לצרף אותם אליכם. מספיק שהקשר איתם יהיה ברמה מספיק גבוהה. ואכן כך, הצלחתי לצרף את הילדה ברגע האחרון על ידי נתינת אינספור מתנות שגרמו לה להקיא ממני.

ואז היה את ניהול שיעורי בית הספר. שם לימדתם תלמידים כדי שילמדו יכולות חדשות, וכן יעלו לקלאסים חדשים וחזקים יותר העונים על דרישות מסוימות. חלק מזה היה תלוי במזל, שכן יכולתם להעלות קלאס גם אם הסטאטים עדיין לא לחלוטין במספר שדרש המשחק. למרבה הצער, לא כל הקלאסים נוצרו שווים. יש במשחק ארבע דרגות קלאסים. ניקח לדוגמא קלאס מ"אדוונס קלאסס", הדרגה השלישית של המשחק, למשל Dark Bishop, קלאס קוסמים לדמויות גברים. אין לו קלאס מקביל מתקדם ב"מאסטר קלאסס". כך שבמידה והשקעתם בקוסם גבר? חחחחחח המשחק צוחק עליכם, שכן קלאס הקוסמים היחיד ב"מאסטר קלאסס" הוא "Gremory" שפעיל לנשים בלבד. או שתהרגו את עצמכם ותאמנו ברגע האחרון לקלאסים אחרים שיכולים להשתמש גם בקסמים ופעילים לגברים. אחד הקלאסים האהובים עליי היה "Dancer" שיש לו יכולת פשוטה אך מעניינת- לתת את התור שלו לדמות אחרת שכבר השתמשה בתור שלה. כך שזה גם עזר לי לקדם הצבא שלי קדימה, גם לתת לתוקפים לתקוף שוב, וגם לקבל נקודות ניסיון בחינם.

על רמת הקושי אני לא יכול לדבר. כי כן... 115 שעות על משחק שדורש לכל היותר 40. יש לכם מושג כמה שבור הייתי אז? כמו כן שיחקתי במשחק על הCasual מוד שגורם לכך שאף דמות לא יכולה למות במוות נצחי, וכן שיחקתי על רמת הקושי על Normal ולא על Hard או Maddening. אך בשורה התחתונה, כן נהניתי במיוחד משלושה בתים, גם אם היו לו בעיות שלא הפריעו לי אבל זו ביקורת, אז צריך לדבר עליהן.

אה כן, זוכרים שהביקורת הזאת היא בכלל על "שלוש תקוות"? אז הנה החלק של שלוש תקוות.

     

גיבורה חדשה נכנסת לתמונה בסיפור האלטרנטיבי של "שלוש תקוות". הכירו את שז (Shez). הסיפור מתרחש ביקום מקביל שבו ביילית לא נכנסת להיות מורה בגארג מאק, ובמקום זה עובדת יחד עם אביה ג'ראלט (Jeralt) כשכירת חרב. היא משמידה לחלוטין את כל הצבא של שז, הגיבורה של המשחק שגם היא שכירת חרב. לאחר התבוסה, שז נכנסת אל גארג מאק כתלמידה ובוחרת כמו ביילית במשחק הקודם אל מי להצטרף- אדלגארד, דימיטרי, או קלאוד. בשונה משלושה בתים, שלוש תקוות לא מבזבז זמן עם ההקדמה של העלילה וישר בועט בעוצמה שכבר השלב השלישי של המשחק הוא פיצול מוחלט של המשחק (מתוך 17 פרקים בכל מסלול). כבר אז אדלגארד, דימיטרי וקלאוד יוצאים למלחמה מטורפת בניהם. העלילה של שלוש תקוות חלשה מזו של שלושה בתים. הסיפור פשוט בכללי פחות טוב. למשל; בדומה לביילית שהיה לה בתור רוח מנחה את סותיס (Sothis), יש רוח מנחה משלה- ארבאל (Arval. בדיבוב היפני, Larva). בבוא הזמן סיפור הרקע של ארבאל נחשף. רק שהוא פשוט לא טוב במיוחד. אני לא רוצה לפרט מעבר לזה, כי השלב שבו זה נחשף הוא רק לפניי השלב האחרון במשחק, וגם אותו ניתן לפספס בקלות ללא מדריך. בנוסף, המשחק משום מה מתייחס לראה (Reah), אחת הדמויות האהובות עליי ב"שלושה בתים" בתור פסיכופתית נוראית בלי לתת סיבה אמיתית מדוע. לפחות בשלושה בתים היא קיבלה את הצדק שהגיע לה.

אתם יודעים מה כן טוב בסיפור? זה בגלל שאני לא צריך להשוות אותו רק ל"שלושה בתים" כמשחק שני בסדרה. הוא גם משחק שני בסדרה לFire Emblem Warriors המקורי. ששם העלילה הייתה שטחית, ופשוט עלילת קרוסאובר שלא נועדה להיות עלילה אמיתית אלא פשוט להציג את הדמויות. זה לא המצב בשלוש תקוות. כן, העלילה שלו פחות טובה מזה של שלושה בתים. אין ספק בכך. ועדיין, זו לא עלילה נוראית, בכלל לא. היא מפתחת מעולה את העולם של שלושה בתים עם פערי מידע שהיו חסרים לנו לגבי דמויות מסוימות במשחק המקור.

קחו למשל את מוניקה (Monica), דמות שכל קיומה בשלושה בתים היה להירצח באכזריות על ידי קרוניה (Kronya) ושזהותה תיגנב בידיה כדי שתוכל להוציא את המאסטר פלאן שלה ולרצוח את ג'ראלט ה"Best Daddy" המושלם שלנו. בשלוש תקוות מוניקה שורדת והיא דמות עם אישיות. כן, אולי לא אישיות טובה במיוחד כי היא אובססיבית לאדלגארד בקטע הזוי, אך עדיין, זה משהו לפחות. ג'ראלט הוא גם דמות פעילה בשלוש תקוות. בעוד שהוא נרצח בשלב מוקדם למדיי בשלושה בתים, פה הוא שורד. זה גם אומר דבר נוסף, יש למשחק הזדמנות להראות את הקשר בינו לבין לאוני (Leonie), התלמידה שלו. דבר של"שלושה בתים" לא הייתה הזדמנות. ואם זה לא מספיק, יש לנו את הולסט (Holst)- אחיה הגדול של הילדה שרק מוזכר במשחק הקודם, וכן, הוא גם דמות פעילה עם אופי נרחב.

  

בואו נדבר על הרוסטר של המשחק. הוא טוב. מעבר לטוב, הוא די מושלם אם אהיה כנה. הוא מכיל בו 44 דמויות. כל אחד ואחד מ24 התלמידים המקוריים ניתנים למשחק. בהכרזת המשחק, זה מה שחשבתי שיהיה כל הרוסטר פלוס שז פלוס ביילית. לא ציפיתי ליותר מ26 דמויות שכן זה כבר יותר ממה שהיה בFire Emblem Warriors הראשון. ואז המשחק יצא... אלוהים אדירים!  כמעט כולם נמצאים פה; סטת, פליין, שמיר (Shamir), יריצה (Jeritza) אחד ה"נבלים" המעניינים של משחק המקור, ארבעת דמויות הDLC גם הן פה, רודריג (Rodrigue)- אביו של פליקס פה, ואפילו ראה וסותיס שניתן להשיג לאחר שמסיימים את המשחק פעם אחת.  מרוב שהרוסטר מדהים מתחיל שלב ה"נותנים אצבע לוקח את כל היד". פה מתחיל הפינוק של "רגע! אם מאנואלה (Manuela) פעילה איפה פאקינג האננמן?!" או "איפה ג'ודית ונאדר?!!!!".

אחת הבעיות שלי עם וואריאורז הראשון זה שהיו הרבה דמויות שנלחמו זהה לחלוטין לאחרות. לוסינה וכרום היו זהים לחלוטין למשל. בקיצור, קלונים. שלוש תקוות גם עובד על קלונים, אך עדיין בצורה אחרת וטובה. כמו שלושה בתים, הוא גם הולך על שיטת הקלאסים. כל דמות יכולה להיות כמעט כל קלאס במשחק. כך שהמובסט של דמויות מאותו הקלאס יהיה זהה. אבל יש כמה דברים שמבדילים את זה מוואריאורז הראשון. ראשית, עדיין יש יותר קלאסים עם מובסט שונה לעומת כמות הדמויות בוואריאורז 1 עם מובסט שונה. שנית, על אף שהמובסט זהה, לכל דמות יש שלוש יכולות משלה. אצל חלקן, מדובר ביכולות שמשנות לחלוטין את הדרך שאיתן אתם משחקים. ניקח לדוגמא את מריאן (Marianne) שברגע שהיא מגיעה לקומבו של 150, ברד מהשמיים נופל כל זמן שהיא בקומבו, ואף מתחזק במספר גבוה יותר. פרדיננד וון אייגיר (Ferdinand von Aegir, ובחיים שלא לקרוא לו אחרת) עם תנאי זהה, אך במקום זה מעלה את המהירות שלו. גם כן, משנה את הדרך שאתם משחק איתו. ואחרי כל זה, כל דמות לומדת יכולות וספיישלים שונים מאותו הקלאס. כך שגם דמויות עם אותו הקלאס לא יהיו זהות לחלוטין במובסט שלהן בשונה מוואריאורז המקורי.

 

כל 24 התלמידים המקוריים קיבלו עיצוב חדש, שכמעט לכולם הוא מדהים. אתם תוכלו להשתמש בעיצוב המקורי שלהם מ"שלושה בתים" לפניי פרק 12 במידה ותרצו. למרבה הצער, לא תוכלו להשתמש בעיצוב שלהם משלושה בתים לאחר פרק 12. זה די חבל, מכיוון שחלק מהעיצובים ההם נהדרים. למשל זה של פטרה (Petra), דימיטרי עם העיצוב האפל ההוא, או השיער הארוך הלוהט של פרדיננד וון אייגיר (!!!!). אני לא מצפה כמובן להשתמש בהם ישר, שכן האירועים בשלושה בתים לא התרחשו בשלוש תקוות. אבל אולי לפחות להשיג אותם בפוסט גיים, או דרך משימה מסוימת? משהו?

ואם כבר משימות. זוכרים שהתלוננתי על הבייביסיטר בוואריאורז 1? הדבר הרגיל של משחקי מוסו שצריך להגן על איזשהו NPC אידיוט שבמידה והוא ימות המשימה הלכה קאפוט? ובכן, לא פה. כן, גם פה יש בייביסיטר, אך הוא מינימלי למדיי. בכל המשחק יש רק משימה אחת מתוך רבות שהבייביסיטר בה בלתי נסבל. המשימה הזו היא סייד קווסט שהפרס ממנו הוא שום דבר משמעותי. בשונה מוואריאורז המקורי שנעל את המאסטר סילז, המפתח להרחבת המובסט של הדמויות מאחורי S ראנק. רוב המשימות בשלוש תקוות כיפיות. ממש כיפיות. מתעסקות יותר בהריגות עצמן, ופחות בבייביסיטר.

אז בשונה ממוסו רבים, שלוש תקוות עובד על שיטה שיותר דומה לRPG ופחות למוסו. סיפור ומשימות שיקבעו על פי המסלול שבחרתם. כמובן, זה לא חדש למוסו. קואיי כבר עשו זאת בWarriors All Stars, מוסו קרוסאובר של עצמם עם סדרות כגון Dead or Alive, Dynasty Warriors, Nioh ואחרים. השגת הדמויות עובדת שונה משלושה בתים. במקום לגרום לתלמידים לרצות להצטרף אליכם בגלל ש"סנסיי! אתה כזה קול דסו נה! קיה!", אתם פשוט תפעילו אפקט שיצרף אותם אליכם כשתביסו אותם בקרב. אך לא הכל כזה פשוט. כדי להשיג את ג'ראלט וביילית תאלצו לעשות כמה דברים ספיציפים. גרוע לא פחות, במסלול של דימיטרי, במידה ולא תצרפו אותם, דמות מסוימת פשוט תמות ותצא לכם מהרוסטר. ועל כן דאגתי לצרף אותם בפעמיים ששיחקתי במסלול ההוא.

על אף שזה נראה כאילו דמויות ימחקו לכם ברגע שתשחקו במסלול הבא בניו גיים פלאס, שכן תיאלצו להשיג אותם שוב וכן יש דמויות רבות שלא פעילות בכל שלושת המסלולים, זה לא באמת המצב. כמו שתוכלו לראות בתמונה למעלה, נמצאות שתי דמויות בפארטי שלא יכולות להיות בשום מצב חלק מהסיפור יחד- הילדה, ופליקס. הדמויות האלה נשמרות לנצח שתוכלו לשחק איתן מתי שתרצו במוד החופשי. אך כן תיאלצו להשיג אותן שוב בשביל לשחק בהן במצב הסיפור, שזה הדבר הכי קל בעולם.

 

זה גם איפה ששלוש תקוות נהיה ניו גיים פלאס כאוטי. שיחקתי בו ארבע  פעמים בניו גיים פלאס. כל מה שהשגתם מהפעמים הקודמות נשאר יחד אתכם. הכל! השדרוגים למתקנים שלכם כגון מוד האימונים ברמה המקסימלית, כל החפצים, כל הקלאסים שכל דמות הספיקה ללמוד, כל ההתקפות שהיא למדה, כל הכסף, בקיצור, הכל. זה נהיה מצב פסיכי, כי זה אומר שבניו גיים פלאס שכבר השגתם את האופציה להעלות דמויות לקלאס המקסימלי במסלול הקודם, דמות ברמה 1 יכולה כבר להגיע למאסטר קלאס. כמובן, המשחק לא מחייב אתכם להשתמש בכל זה אם אתם רוצים לאתגר את עצמכם. אתם תוכלו להחזיר את הדמויות לרמה 1, להשתמש בהם בקלאסים חלשים אם תרצו, נשקים חלשים, וכדומה. כך שגם האתגר יכול להישמר במידה ותרצו. או שאתם רוצים להיות דארק קלאסי, ולבדוק את גבול קצה היכולת שלכם בלשבור את המשחק... !

כדי להשיג את כל הדמויות במשחק תצטרכו לשחק את המשחק לפחות שלוש פעמים. כדי להשיג את כל השלבים- לפחות שש. ואם אתם ממש רוצים להיות טרוריסטים של קומפלישיניסטס, לא פחות מ39 פעמים. אני הסתפקתי בחמש פעמים. שלוש פעמים לשחק את המשחק כתקנו, ושתיים נוספות כדי להשיג את כל השיחות שפספסתי בשלוש המקוריות.

הפעמיים הנוספות שלי היו גם מבחן נוסף בשבילי- עד כמה אני יכול לשבור את המשחק? עם דמויות ברמה 60-70, ודורותיאה ברמה 95, עשיתי את הניו גיים פלאס הרביעי שלי בשבת האחרון. שהוא לקח לי 9 וחצי שעות על כל המשחק. וזה היה תענוג מוחלט.

פייר אמבלם שלוש תקוות נתן לי 170 שעות בו עד כה. ואני בטוח שהמספר הזה יגדל. בועט אל המדרגות את זינובלייד 2 למקום השני עם 125 שעות בתור המשחק השני הכי משוחק שלי על הסוויץ'. אז אמרתי לכם בעבר שזינובלייד 1 הוא המשחק האהוב עליי על הסוויץ'? שלוש תקוות לוקח ממנו את המקום. לא כזה מפתיע אם להיות כנה. משחקי מוסו מטבעם משתלטים לי על הקונסולות. המשחק האהוב עליי על הפס3 הוא אמנם טיילז אוף זיליה, אך אני עדיין מחשיב את סנגוקו באסארה באותו המקום. כמו כן, על הפס4 מדובר בסנראן קאגורה. אז על אף הבעיות של שלוש תקוות, היה לי תענוג לשחק בו מיד אחרי שלושה בתים ולקבל את החוויה הכוללת של שני המשחקים המצוינים האלה במכה אחת.