ביקורת על יאשהימה,
ועל חור העלילה הכי בלתי נסלח שלה... החתול של קאגומה איכשהו עדיין בחיים...
בשנים האחרונות החלה
גישה מעניינת בתעשיית האנימה: ליצור סדרות המשך לסדרות ותיקות על הילדים של
הגיבורים מהסדרות המקוריות. את זה עשו Major, Naruto, וכן Basilisk. באופן טכני גם Jojo's Bizarre Adventure עם הגישה שבה ג'וג'ו מעבירה עלילה. כמובן,
זה לא דבר יצירתי במיוחד. תעשיית הגיימינג עשתה זה במשך שנים. למשל עם Tales of Destiny 2 שיצא ביפן כבר ב2002, גם Golden Sun Dark Dawn, ואני אשמח מאוד אם בעתיד נקבל משחק Uncharted על קייסי. אלו רק דוגמאות שעולות לי לראש
ואני בטוח שיש מספיק מעבר אליהן. גישת "סדרת הבן של הגיבור הקודם" היא
בעצם חרב פיפיות. היא כזאת שתלהיב מעריצים ותיקים במובן הראשוני וישמחו לצפות
בסדרה על הילדים של הגיבורים, אך לתחזק אחת כזאת זה הישג לא קל בכלל. מצד אחד,
בסדרה שעל הילדים של הגיבורים הקודמים יש צורך להתעסק בילדים שלהם (אחרת פשוט הם
היו יוצרים עוד סדרת המשך כגון Dragon Ball Super), מצד שני זה אומר
שהדמויות המקוריות הפופולאריות צריכות לתפוס תפקיד משנה ועדיין איכשהו לגרום לצופה
להתעניין בדמויות החדשות. אז בואו נסתכל על הדוגמאות שיש לנו כאן; בורוטו ומייג'ור
סקנד. (לא אטרח לדבר על באסיליסק שכן לא צפיתי בסדרת ההמשך, וגם כך היא הסתיימה
בצורה כזאת שאין שום הגיון ביצירת סדרה על הילדים).
אולי זה ישמע לא
פופולארי, אבל אני כן אוהב את בורוטו כסדרה. טוב, בערך... כן נהניתי ממנה יותר
מאשר נארוטו, אך זה נוגע רק שמתייחסים לחומר הלא קאנון של בורוטו. מפרקי האקשן
בבורוטו לא אכפת לי בכלל. הפילרים של בורוטו, זה מה שעושה לי את הסדרה. אני אוהב
את דרמת המשפחה שיש בבורוטו. אך כמובן, זה לא הספיק בשבילי כדי שאתקדם בסדרה מעבר
לפרק 63 במשך כמה שנים. כי בתור סדרת אקשן היא נראת רע כאילו היא יצאה מסטודיו Deen ביום הגרוע שלהם בתחילת שנות ה2000, עלילת האקשן על הפנים, ודרמת
המשפחה תופסת חלק רק בפעם בכמה זמן והיא לא דגש העלילה. וכמובן, לעזאזל, היא עוד
אנדלס שונן בתור סדרת המשך לאנדלס שונן של 700 פרקים.
מייג'ור סקנד אולי לא
טובה יותר מכל העונות של מייג'ור, אך היא עדיין משתווה לעונות הטובות שלה (עונה 1
ו5). הגיבור, דאיגו הוא דמות מספיק טובה. יש גיוון בגישה של הדמות שלו (שהוא
קאטצ'ר בשונה מאביו הפיטצ'ר) והסדרה נותנת בדיוק את הנגיעות הקטנות שצריך לדמויות
ותיקות עם קאסט חדש מעולה. אז מה אני חושב על יאשהימה? בשביל זה, אדבר מעט על
אינויאשה.
לפניי שצפיתי
ביאשהימה צפיתי מחדש בכל אינויאשה. ובכן, לפחות ניסיתי. מתוך 193 הפרקים שלה,
שרדתי עד פרק 102. שזה אולי הרבה פרקים בפועל, אך עדיין קצת יותר מחצי הסדרה.
תחליטו אתם כמה טוב זה. אז קבלו כאן את מה שחשבתי על אינויאשה.
אינויאשה עקבה אחר
קאגומה, ילדה בת 14 שמגיעה מהעידן המודרני אל יפן של תקופת הסנגוקו של 500 שנים
לפניי. לא היה שום הגיון במסע הזמן הזה וזה היה אידיוטי לחלוטין. אבל נזרום! על
הדרך היא פגשה באינויאשה, חצי שד חצי אדם ששונא את העובדה שהוא חצי אדם ומחפש אחר "אבן
הנשמות", אבן עם יכולות להעניק כמעט כל דבר שהמשתמש בו יחפוץ. אותה האבן
נמצאת בתוך גופה של קאגומה, וכאשר היא משתחררת ממנה, קאגומה חסרת הניסיון בקשתות
מנפצת אותה לאינספור רסיסים לאחר ששד חטף אותה. מכאן, קאגומה ואינויאשה יוצאים
למסע למצוא את כל הרסיסים של האבן לפניי ששדים אחרים יחזיקו בה.
אז מה היו הבעיות שלי
עם אינויאשה כסדרה? היא כן במכלול הייתה סדרה טובה, אבל כן אוברייטד למדיי. היו לה
שתי בעיות עיקריות. הראשונה: אולי זה ישמע לכם מוזר, אבל הרומנטיקה בסדרה קצת
הציקה לי. כן, קאגומה ואינויאשה הם מבין הזוגות הכי ידועים אי פעם באנימה, וכן
לפעמים זה חמוד. הבעיה זו קאגומה. לרוב היא דמות כיפית לחלוטין. היא הייתה עם
מספיק אישיות עוצמתית והתפרצויות ה"שב אינויאשה!!!" שעשעו כל פעם מחדש.
הבעיה הגיעה כשהרומנטיקה הכניסה את קיקיו, האהבה הקודמת של אינויאשה וכן האישה
שממנה נוצרה קאגומה בתור גלגול נשמות (שגם זה חסר הגיון, אבל נזרום!). פרקים שבהם
קיקיו הופיעה היו בלתי נסבלים. קאגומה התנהגה באופן מטומטם ומעצבן של
"אינויאשה שייך רק לי!" במחשבות הפנימיות שלה. כאילו שהיא יצאה עם
אינויאשה אי פעם דאמיט. כן, היא עצמה מודעת שהיא מטומטמת, אבל זה לא עזר כשחברי
המסע שלהם סאנגו, מירוקו ושיפו היו חייבים להאשים את אינויאשה. כי היא הבחורה, אז
היא הצודקת. מנגד לזה, פרקים שבהם אינויאשה התחרה עם קוגה, שד אחר שמאוהב בקאגומה,
וקינא בו היו דווקא נהדרים.
בעיה מספר שתיים.
הסדרה הייתה מרוחה להטריד. לאינויאשה היו הרבה פרקים שהם לא היו מחומר המנגה שלא
קידמו דבר. אך גם פרקים רבים שהתבססו על חומר המנגה לא היו שונים ולא קידמו הרבה.
ונחשו מה, זה אפילו לא רלוונטי מה היה מבוסס על המנגה ומה לא, כי אני שופט את זה
כסדרה אחת ולא צריך לחשוב "אוי הפרק הזה היה במנגה, אז זה בסדר!" (לא,
זה לא בסדר). הסדרה כן הלכה על הכיוון של סיפורי יוקאי שאת זה היא ביצעה לא רע
שלפעמים פיתחו מעט את הדמויות. ועדיין, היו יותר מידי פרקים שלא קידמו הרבה. אבל
מה לעשות שלסדרה היה תירוץ שהפרקים האלה "חשובים" כי הנה הם השיגו עוד
רסיס בגודל של אטום של האבן, אז זה חשוב לעלילה! אני עוד זוכר שאנשים התלוננו על Final Act שביציאה שלה נחשף שהיא תקצץ חומר רב מחומר
המנגה. אז כן, לא הגעתי לפיינאל אקט בצפייה השנייה שלי, אבל מאיך שהתרשמתי בצפייה
השנייה שלי ב102 פרקים ההם, כנראה שהיה טוב לקצץ את פיינאל אקט, שכן עם כמה שהסדרה
הייתה מרוחה... לעזאזל. עכשיו, בואו נדבר על יאשהימה.
לאחר הסוף הרומנטי של
פיינאל אקט, קאגומה ואינויאשה נישאו, רק כשקאגומה בת 18, והחליטו לחיות יחד ביפן
של תקופת הסנגוקו. הם לא עמדו בפיתוי, זימברו זו את זה ממש ממש חזק בסקס לוהט בלי
אמצעי מניעה (בטוח בבאר הנשמות. אני מסרב להאמין שזה נעשה בכל מקום אחר חוץ משם),
וכך נולדה בתם מורוהא. במקביל, נולדו שתי הבנות של סשומארו, אחיו של אינויאשה, מאם
אנושית לא ידועה. ונו באמת, "לא ידועה", איזו אישה אנושית יכולה להיות
זו שסשומארו יבחר חוץ ממנה? אתם כבר יודעים מי זו. אלא שאין זכר לא לקאגומה,
אינויאשה, סשומארו, או אמן של שתי הבנות שלו.
טוואה וסטסונה הן שתי
הגיבורות של הסדרה. שתי הבנות של סשומארו. הן גדלו יחד לבד ביער, מנותקות לחלוטין
משאר העולם עד גיל ארבע. אך לאחר שהיער שלהן נשרף, סטסונה נעלמת, ואילו טוואה
משוגרת אל יפן המודרנית. עכשיו בואו נדבר על הדבר הבעייתי כאן, שהוא חור עלילה
מוזר אך שלא באמת מפריע. איך לעזאזל שתי תינוקות גדלו לבד יחד מגיל אפס? כן,
אינויאשה בתור סדרה כבר הסבירה ששדים יותר עצמאים מבני אדם, ועדיין, מגיל 0?
לעזאזל, איך סטסונה יודעת בכלל שטוואה היא אחותה הגדולה? מי לעזאזל אמר להן? הן
גדלו יחד מגיל 0. ועוד "לעזאזל" לא פחות, זה מדהים שהן פיתחו בעצמן
בדיוק את אותה השפה שמדוברת מחוץ ליער שבו הן גדלו בבידוד מוחלט.
טוואה שמשוגרת אל יפן
המודרנית, מאומצת על ידי סוטא, אחיה הקטן של קאגומה. עם הזמן סוטא מתחיל לבנות
משפחה משלו, ועדיין רואה בטוואה כבתו. הוא שומר על טוואה עד הזמן שבו היא תוכל
למצוא את סטסונה אחותה הביולוגית. וכן, זה בהחלט חמוד ממה שתראו מאחותה המאומצת של
טוואה, מיי. היא דואגת לה כאילו הייתה אחותה הגדולה הביולוגית וזה מחמם לחלוטין.
אלא שבגיל 14 הכל משתנה. מורוהא שעובדת כציידת ראשי שדים, וסטסונה שעובדת יחד עם
מחסלי השדים ומשפחתה של סאנגו משוגרות בדרך קסם אל יפן המודרנית. טוואה מתרגשת
מאוד לראות סופסוף את אחותה אלא ש... חהחהחהחה, סטסונה שכחה אותה. היא איבדה את
הזכרון מארבע השנים ההם (טוב שמעו, הזכרונות שיש לי עד גיל 4 הם ספורים ביותר.
לגיטימי. הזכרון היחיד שיש לי מסבא שנפטר שהייתי בגיל 3 זה הבזק שבו הוא יושב על
כיסא... ). טוואה מגלה שאחותה הקטנה שלא זוכרת אותה, ומתנהגת אליה באופן ממש קר
ואפילו קרוב לשנאה, איבדה את היכולת לישון בעקבות "פרפר החלומות", פרפר
מקולל שמונע ממנה להירדם אי פעם. השתיים, יחד עם מורוהא חוזרות אל תקופת הסנגוקו
עם המטרה של טוואה; להסיר את קללת פרפר החלומות ולתת לסטסונה סופסוף לישון.
ואז היכונו, כי
הפרקים הראשונים של הסדרה חוזרים לגישה של אינויאשה. פרקי יוקאי שלא מקדמים את
העלילה. השלוש עוסקות בציד מפלצות. ליאשהימה אין את התירוץ של "רבאק איפה
הרסיס בגודל אטום ההוא?!!! יאללה עוד פרק פילר!!!" אך בפועל זה בדיוק אותו
הדבר. כמו סדרת המקור, יאשהימה מנצלת את הפרקים האלה לבניית הקשר בין שלוש הבנות
שהן בעצם שתי אחיות ודודנית. זה מאוד מזכיר לי את אחד האיסקאי הכי אהובים עליי, Magic Knight Rayearth שעקב אחר שלוש בנות 14 שיוצאות להציל את
העולם ובונות את הקשר בניהן. האלמנט החמוד שהיה במאג'יק נייט רייארת עובד טוב אף
יותר ביאשהימה בתור הבנות כמשפחה. כי אוי, כמה שאני אוהב את הפיתוח בין סטסונה
וטוואה. זה פשוט מתוק להפליא. מורוהא גם מוסיפה לזה עוד יותר.
הסדרה גם עוסקת מעט
במשפחה של סאנגו ומירוקו. לסאנגו, אחת הדמויות האהובות עליי מהסדרה המקורית יש מעט
זמן מסך ממה שהייתי רוצה. אך עדיין בני המשפחה החדשים שלהם נהדרים. קוהאקו, אחיה
הקטן של סאנגו מקבל גרסה חדשה שלו לאחר שהוא מבוגר אחראי ונהדר. בדומה לקונוהאמארו
שבNaruto היה בלתי נסבל אך נהיה נפלא כמבוגר בBoruto, קוהאקו נמצא במצב דומה, עם ההבדל הקטן שהדמות המקורית שלו לא
הייתה פאקינג זבל מוחלט. אני אוהב לראות איך הוא מנהיג באחראיות את סטסונה,
ואחיינו היסואי. ואוי היסואי, הוא נהדר. הוא מקבל סיפור מעולה שבו הוא מאוכזב
מאביו מירוקו שבעיניו נראה כשלון מוחלט אך לומד להעריך את אביו עם הזמן. ועל הדרך
יש לנו את טאקצ'יאו הטאנוקי הידוע גם כ"התחליף לשיפו כי מי כבר אוהב את
שיפו???" שגם מקבל סיפור נהדר עם המשפחה שלו.
זה בדיוק העניין עם יאשהימה.
היא סדרה ששמה את ערך המשפחה מעבר לכל. לא רק בגישה של הגיבורות של הסדרה שבונות
את הקשר המשפחתי בניהן, אלא בדבר נוסף. הנבל של הסדרה, קירינמארו. הוא אולי לא
הנבל הכי מורכב בעולם, אך הוא כן לא רע בכלל, וטוב יותר מנאראקו המקורי המשעמם,
והגרוע. מהי המטרה של קירינמארו? פשוטה מאוד; להילחם נגד אויבים כמה שיותר חזקים,
עם המשאלה המקסימה שלו שהבת שלו תתרשם ממנו ותתגאה בו בתור אבא. משאלה זהה לזו
שתראו מגיבורים מקסימים כגון קוטטסו מTiger and Bunny. אלא שאצל קירינמארו,
הגישה הזו הופכת אותו למרושע. ההיבט הזה של חשיבות המשפחה תופס חלק עצום בסדרה.
מורוהא אולי בתחילת הסדרה נראית כלא מעוניינת בכלל בהוריה, וכאילו היא קרה. זה לא
המצב בכלל. בבוא הזמן היא כן מראה שאכפת לה מהוריה. וכשמגיעים הקטעים המרגשים
שסופסוף היא מתאחדת עם קאגומה ואינויאשה הסיפוק הוא עצום. אני אקח את זה בכיף על
כל רגע רומנטי של אינויאשה וקאגומה מהסדרה המקורית. כן הייתי שמח אם הסדרה הייתה
נותנת זמן מסך לאדם שאימץ את מורוהא, שלא אגיד מי הוא, אך כן אגיד שאני שמח שזה
היה הוא, וממש הגיע לו לגדל אותה. במקום זאת הסדרה אומרת בשורה אחת "הוא אימץ
אותה. זהו". פרק אחד עליהם היה מבורך, כי אנחנו יודעים שממנו כנראה שמעה
מורוהא על אינויאשה וקאגומה.
סשומארו לעומת זאת,
שנראה כאדם קר, מתגלה כאחת הדמויות שניתן להתווכח שהוא ההורה הכי טוב בכל הסדרה.
הסדרה תגרום לשאול את עצמכם "למה לעזאזל הוא נטש את שתי הבנות שלו?",
"למה הוא לא מתקשר איתן?" ו"למה לעזאזל הוא היה האחד שנתן את
ההוראה לשרוף את היער שלהן?!". כל השאלות האלה מקבלות תשובות מצוינות במהלך
הסדרה, עם טוויסטים נהדרים שנבנים מצוין החל מתחילתה.
ויזואלית יאשהימה
מתחילה לא נראית טוב במיוחד. זה בולט במיוחד בעונה הראשונה. היא לא נראית נוראי,
ממש לא, אך עדיין לא מה שאפשר לצפות מסדרה שיצאה ב2020. לעומת זאת הויזואלים של
העונה השנייה נראים טוב יותר משמעותית. כן, היא עדיין לא נראית מדהים כמו סדרות
כגון Jujutsu
Kaisen או Kimetsu no Yaiba, אך עדיין סצנות האקשן נראות מספיק טוב. ולמרות זאת, הייתי בסדר
עם זה גם אם האיכות הייתה נשמרת כמו זו של העונה הראשונה בלי שיפור. שכן מה שהחזיק
אותי ביאשהימה זה לא האקשן, אלא היחסים של הדמויות בתור סדרת משפחה מחממת.
כשזה נוגע לדיבוב.
אני חייב לתת את הקרדיט למדבב החדש של מירוקו (לאחר שהמקורי כבר נח לו בקבר) שכן
הוא נשמע מספיק טוב ומספיק דומה למקורי. המדבבת שהכי הפתיעה אותי היא זו של
טאקצ'יאו שנשמעת כמו אוטאני איקואה עם תפקידי הפיקאצ'ו שלה כמו צ'ופר ומורגנה. אלא
שזו לא היא, אלא איי פאירוז, האחת מאחורי ג'ולין מJojo Part 6. שאפו, הטווח שלה עצום. תלונה קטנה שאני הולך להתלונן על הסדרה
היא אחת שלא משנה בפועל, אבל בואו נתלונן. היא על הפתיחים והסיומות של הסדרה.
לאינויאשה היו לא מעט שירים טובים, רגועים, ויפהפיים. ביאשהימה לעומת זאת הם
הוחלפו בשירי רוק משעממים שאפשר למצוא ביותר מידי אנימות מודרניות, שכפי שכבר
אמרתי לכם בעבר, אני פשוט לא אוהב את גישת הפתיחים החדשה שאנימה מציעה בימים אלו
בכללי. לפחות יש שיר אחד שהוא קרוב לשירים הטובים של אינויאשה, אך עדיין לא
לחלוטין שם.
ובמכלול, נהניתי ממש
מיאשהימה. זו הייתה פשוט סדרה נהדרת. אני אוהב את הדמויות, העלילה מספיק טובה עם
טוויסטים טובים שנבנים טוב (גם אם יש פה ושם חורי עלילה קטנים שלא פגעו בחוויה
הכוללת) ודרמת המשפחה נהדרת שנתנה לי סיפוק יותר טוב מכל מה שאינויאשה עשתה. מי
יודע אולי מתישהו אתן הזדמנות שנייה לצפייה השנייה שלי באינויאשה, אבל גם אז לא
נראה לי שאני באמת צריך כי בכל זאת צפיתי בזה כבר. יאשהימה זמינה לצפייה ישירה
בחינם באופן חוקי לחלוטין דרך Crunchyroll.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה