"מאכזב" זה לא
אומר "גרוע". כך סקארלט נקסוס הוכיח לי שוב לאחר Horizon Zero Dawn שמשחק עם מערכת קרב מדהימה לבדה לא הופכת
משחק לממש טוב.
לפניי שתתחילו את המשחק, סקארלט יבקש מכם לעשות בחירה משמעותית להמשך כל המשחק- לבחור את הדמות שלכם. או קאסאנה ראנדול (Kasane Randall) או יואיטו סומראגי (Yuito Sumeragi). מה שסקארלט לא מציין לכם זה שהעלילה בשני המסלולים תהיה שונה, וכן המשחקיות של קאסאנה ויואיטו שנלחמים שונה לחלוטין. מומלץ לצפות ביוטיוב כדי להחליט עם איזה דמות תישארו להמשך כל המשחק. קאסאנה נלחמת בעזרת סכינים מרחפות, ואילו יואיטו עם חרב קלאסית. אני בחרתי במסלול של קאסאנה. שתי העלילות אמנם שונות, אך הן אותו הסיפור רק מנקודת מבט שונה. זו שיטה שסקארלט נקסוס לקח ממשחק אחר של באנדאי נאמקו- Tales of Xillia (המשחק האהוב עליי במשך שבע שנים מאז 2014). למרבה הצער, מה שעבד בזיליה, לא עובד בכלל בסקארלט. סקארלט מנסה לקחת לקיצון את שיטת העברת העלילה הזאת, ורוצה שתשחקו במשחק פעמיים כדי שתראו הכל. רק שזה פשוט לא עובד בכלל. בזיליה מלבד כמה קטעים קטנים כל הסיפור היה אותו הדבר. אך בסקארלט יהיו חסרים לכם פרטי מידע משמעותיים עד שתשחקו במסלול השני. כך למשל ברגע מסוים יואיטו אמר לי "זוכרת את הדמות הנידחת ההיא שקיבלת ממנו רק שורה בפלייתרו שלך? אז אה כן, הוא מת". דרמה על דמות שלא הכרתי.
העולם מתרחש בעולם
עתידני שבו לרוב האנשים יש יכולות. זה יכול לנוע מחזיית העתיד, אל מהלכי אש
וברקים, שכפול, ועד לטלקינזיס, היכולת של קאסאנה ויואיטו. בעולם הזה יש מפלצות
שנקראות ה"אחרים" (Others) שרוצחות להנאתם בני אדם
ואוכלות אותם. המשחק עוקב אחר יחידה צבאית שמטרתם היא לחסל את אותן מפלצות
נוראיות. אז קבלו ספוילר נורא צפוי וקלישאתי- ה"אחרים" הם במקור בני
אדם. והדמויות בבוא הזמן מגלות את השערורייה שמאחוריי זה ומדוע הארגון המרושע שלנו
הופך בני אדם למפלצות.
המשחק מתחיל סופר
איטי בעלילה שלו. הצ'אפטרים הראשונים מתחילים עם עלילה גרועה, דבילית, חופרת, ואיטית.
ואיך המשחק מתקדם איתה? היא בשלב מסוים כבר לא איטית, אך כן נוראית וחופרת. בשלב
מסוים נשבר לי מכל הג'יבריש הטהור של המשחק עם דביליות שעוקפת את קינגדום הארטס רק
בלי הצ'ארם המתוק של קינגדום הארטס. וכן, אני אודה- בשלב מסוים נשברתי מהעלילה הזאת.
בצ'אפטר 10 (מתוך 12). ועל כן, התחלתי לדלג על קאטסינס רק כדי להגיע אל האקשן
המעולה שתכף נדבר עליו. וכן, יכול להיות שבשני הצ'אפטרים הנותרים הג'יבריש הזה
הופך להגיוני. העובדה שסבלתי מהעלילה לכל אורכו עדיין לא מצדיקה את זה. לא פעם
אמרתי לעצמי "זה זוועה... אבל ניתן לזה הזדמנות, אולי זה ישתפר... ". זה
לא קרה אף פעם עד נקודת השבירה שלי. נדיר מאוד שאני מדלג על קאטסינס במשחקים.
למעשה, לא עשיתי את זה מאז 2018 עם Soul Calibur 6 עם העלילה הגרועה של מצב
הסיפור. ועוד שם יש לזה הצדקה- משחקי מכות הם בלי דגש של עלילה מימלא. בסקארלט
נקסוס תיאלצו לצפות במשך עשר שעות עלילה לפלייתרו אחד עם העלילה הלא הגיונית הזאת
והדבילית הזאת. כמות קאטסינס שקולה למאסטרפיס כמו Xenoblade. ועוד עלילה גרועה יכלה איכשהו לעבוד אם היו קורים שני דברים:
הקאטסינס היו שעתיים לכל היותר, ועדיין לדמויות היה צ'ארם מסוים. כפי שיש בBayonetta וDevil May Cry שיש להם עלילה גרועה, אך עדיין מצליחים לעבוד איתה בכל זאת.
הדמויות בסקארלט
נקסוס פשוט משעממות למרבה הצער. בתיאוריה יש להם מאפיינים טובים. אך מסיבות שאני
לא מצליח להסביר, הן פשוט לא עובדות בכלל. הן פשוט משעממות, על אף המשברים שהן
עוברות, ועל אף שתכירו אותן היטב דרך חיזוק הAffinity. רק דמות אחת עבדה בשבילה מהקאסט העצום הזה, קאגרו (Kagero) שהוא היחיד שיש לו סיפור איכשהו מעניין ושהיה לו צ'ארם. בנוגע
לצ'ארם- חצי ממנו חייבים למדבב שלו, נאמיקאווה דאיסוקה. מערכת האפיניטי למרבה הצער
נוראית. לא רק שהדמויות והסיפורים עצמם משעממים- השיטה שבה מעלים את האפינטי מזעזעת.
סך הכל לתת להן חפצים שהם אוהבים? שזה בסדר וזה לא החלק הרע פה. החלק הרע זה
שתיתנו להם חפץ אחד בפעם. תקבלו קאטסין קצר שבו הדמות אומרת לכם "שיואו, תודה
אחי הסוס", כל פאקינג פעם, על כל חפץ וחפץ. וכמה זמן זה לוקח? ברגע מסוים
נתתי 40 חפצים לכמה חברי קבוצה, חישבתי את הזמן וזה לקח לא פחות מ20 דקות. רק על
הפעם ההיא. מי היה האידיוט בבאנדאי נאמקו שחשב
שזה רעיון טוב? כן יאמר לטובה שלחפצים שאתם נותנים כן יש משמעות, שכן הם יופיעו
בחדר המנוחה שלכם, וכן הדמויות יהיו עסוקות בתחביבים בזמן הזה.
הסייד קווסטים במשחק
איומים ונוראים. לאף אחד מהם אין עלילה (אולי עדיף, עם הכתיבה הגרועה של המשחק...
) והמשימות בהם משעממות. למשל להרוג אויב מסוים עם מהלך ספציפי. שזה לא נוראי בפני
עצמו, אבל באמת שאין טעם לעשות אותם. לא מקבלים שום חפץ יעיל שלא ניתן להשיג יותר
בקלות על ידי קנייה שלו, ושום נקודות ניסיון. אבל הנה אני כן אגיד לכם מה כן טוב
בסקארלט נקסוס- מערכת הקרב שלו. יש במשחק שתי מערכות בולטות שהוא זוהר בו, והופכות
אותו לאחד ההאק אנד סלאשים הכי חכמים ומבריקים ששיחקתי אי פעם. טלקינזיס, והשאלת
יכולות מחברי קבוצה אחרים. קאסאנה (ויואיטו) מסוגלת לשלוט על חפצים שנמצאים על
המפה של המשחק, ולשגר אותם אל האויב כנשק על ידי הקרבת מאנה. השאלת היכולות הופכת
את זה לבאמת מבריק, בטח כשתוכלו להשתמש בהמשך המשחק בשתיים (ואף ארבע לאחר מכן)
מהן יחד. למשל, קיוקה מסוגלת לשכפל חפצים וליצור כפילים. והיצירתיות שיכלתי לעשות
עם זה נהדרת. למשל, להשתמש עם קיוקה, ועם שידן בעל יכולות החשמל במקביל ובכך ליצור
לעצמי בעצם שלושה כפילים שתוקפים עם חשמל. עוד יותר נהדר זה כשיואיטו מצרף כחבר
קבוצה ואז תקבלו את היכולת להתעלם לחלוטין מבזבוז מאנה של טלקינזיס. וכן, אפשר
לשלב את זה עם היכולת של קיוקה וליצור ספאם אינסופי של חפצים. יצירתיות זה בעצם שם
המשחק בסקארלט, זה החופש שלכם ללמוד איך להשתמש באותן יכולות באופן יצירתי, מה
שיוצר מערכת קרב מבריקה.
למרבה הצער, מלבד
בוסים בודדים, רובם בינוניים ועד גרועים. יש יותר מידי קרבות נגד יואיטו, במיוחד
כשחלק מהקרבות נגדו מגבילים אתכם בחברי קבוצה. דבר שהפך "קרב יואיטו 3"
לפחות טוב מ"קרב יואיטו 2" כי בפועל הם די זהים. כמו כן, קרבות בוסים
מסוימים מציקים למדיי. לא קשים בכלל, סקארלט נקסוס הוא משחק הוגן ביותר מבחינת רמת
הקושי, רק מציקים ולא טובים. כן אגיד זה שהבוס האחרון היה קרב הבוס הכי טוב במשחק.
בעקבות הבוסים הגרועים יוצא שסקארלט נקסוס הופך לכיפי בהרבה על ידי אימונים נגד
אויבים חלשים, ולא נגד הבוסים- הדברים שאמורים להיות התהילה של המשחק. מתסכל. ממש.
ואז מגיע הניו גיים
פלאס. שבו המשחק כושל באופן מחריד. שתסיימו את המשחק תוכלו להתחיל אותו שוב עם
הדמות שלא שיחקתם (במקרה שלי, יואיטו), רק שכן, תשכחו מההנאה שם. אתם תתחילו את
המשחק ברמה שסיימתם אותו- שזה באיזור ה60 (אצלי 70 כי אני פסיכופת גריינדינג).
האויבים? הם ישארו ברמה 1 ולא יותאמו לסוף המשחק של הפלייתרו הקודם. דבר שהופך את
הניו גיים פלאס להריגה במכה של האויבים. ולמה לעזאזל המשחק מכריח אותי לשחק את
הטוטוריאל שוב בניו גיים פלאס... ?
יחד עם העברת העלילה
הלא טובה שלו, והעובדה שאי אפשר ממש ליהנות מהדמות השנייה (חוץ מלהתחיל את המשחק
לחלוטין שוב מאפס) אני חושב שהשיטה שבה בחר המשחק להעביר את העלילה והגיימפליי
הייתה איומה ונוראה. זה עבד בTales of Xillia שכן יכלתם להחליף בין
מילה וג'וד בכל רגע לא משנה באיזה מסלול עלילה רציתם לשחק. שיטה יותר טובה להעברת
שתי עלילות במקביל היה זו של Yakuza Zero לדוגמא. מחליפים דמות
בסיום פרק.
ובפרטים הטכניים-
סקארלט נקסוס מעולה, טוב, בחלקם. הוא נראה מדהים גרפית. זורם ממש חלק, בחירת צבעים
נהדרת, ואנימציות מעולות. הוא נראה בדיוק איך שמשחק שמסיים דור קונסולות אחד
ומתחיל אחר אמור להיראות. הדיבוב היפני לא היה משהו בכלל, שכן מלבד זה של
נאמיקאווה דאיסוקה וזה של היאמה נובויוקי שמדבב את הנבל של המשחק. לא היה אכפת לי
בכלל מכל שאר המדבבים במשחק, למרבה הצער. ולא פעם שקלתי להעביר אל האנגלי בתקווה
שהוא יותר מעניין. למה לא עשיתי את זה? כי נאמיקאווה היה עד כדי כך טוב לבדו. מוזיקת
הרקע נחמדה, ואולי אני לא זוכר אותה ממש- אך כן יש לו שיר אחד קצבי "אני
פונפון!" (ככה בדיוק הצלילים נשמעים בו... ).
למרבה הצער סקארלט נקסוס
מוכיח שמערכת קרב מדהימה לבדה לא הופכת משחק למדהים. Horizon Zero Dawn נפל מסיבות דומות. הייתה לו מערכת קרב
מדהימה, אך כמו סקארלט סבל מעלילה ודמויות גרועות שהפילו את המשחק. יחד עם מערכת
האפינטי הזוועתית, חלק מהבוסים הלא טובים, והעובדה שאני לא באמת יכול ליהנות
מהגיימפליי של יואיטו מלבד להתחיל משחק חדש לחלוטין. כך העובדות האלה מורידות את
סקארלט נקסוס מטה משמעותית. הוא עדיין לא משחק גרוע, אפילו טוב למען האמת. אך כן
אחת האכזבות הגדולות שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה