כי מסתבר שליצור כותר
אנימציה מבוסס על רומן של ויקטור הוגו יוצר מאסטרפיס. אחרי שדיסני יצרו את הסרט
הכי טוב שלהם "הגיבן מנוטרדאם".
ניפון אנימיישן הם
סטודיו שיצרו בעבר סדרות רבות מבוססות ספרים ישנים מערביים. זה בלט במיוחד בשנות
ה70 כשהם יצרו יצירות כגון "האסופית", "היידי",
"הלב" (מרקו) ועד לסדרות נוספות ששודרו בישראל בשנות ה80 וה70. אך בעוד
שמרבית הסדרות האלה נועדו לילדים (במיוחד כשמסתכלים על הדברים היותר "ציוריים"
שלהם כגון "ספר הג'ונגל"), "עלובי החיים" הוא כותר אפל
מבסיסו. ניפון אנימיישן עדיין רצו ליצור אותו בתור כותר מצונזר לכל המשפחה, כפי
שעשו דיסני עם "הגיבן מנוטרדאם". עם זאת, כמו הגיבן שלנו, המאסטרפיס של
דיסני, הם הצליחו לצנזר ועדיין ליצור אנימה עמוקה, מלאה בדיונים קשים, וכן מציגה
היסטוריה מעולה. וכדי שאבהיר, "עלובי החיים" היא אחת הסדרות האחרונות
שהם יצרו בקבוצת "מבוסס על ספר מערבי שהאנימה נועדה לקהל צעיר", שכן
עלובי החיים יצא ב2007.
השיטה להעברת העלילה
של עלובי החיים של ניפון אנימיישן דומה לזו של Gankutsuou: Count of Monte Christo של סטודיו Gonzo. איך לעזאזל מעבירים ספר ארוך במיוחד לתוך אנימה עם מספר פרקים
מוגבל? פשוט- משנים את הדמות הראשית של הסיפור ומכניסים את הרקע הקודם כפלאשבקים
שנכנסים במהלך העלילה, מה שיוצר מסתורין נוסף. כמו שגאנקוטסואו החליף את הגיבור
מהרוזן מכריסטו אל אלבר, כך גם האנימה של עלובי החיים שינתה את גיבור הסדרה מז'אן
ולז'זאן (Jean
Valjean) אל קוזט (Cosette). כמובן שכל זה לא רלוונטי בכלל באיכות האנימה, אך עדיין רציתי
לשתף את הרקע הנחמד הזה.
הסיפור מתרחש בתחילת
המאה ה19 בצרפת. המצב במדינה מחריד. כמות העוני
מטרידה, והכלכלה בשיא השפל. הומלסים רבים משוטטים ברחובות, ולרבים אין ברירה אלא
לגנוב בעקבות רעב מוחלט. וכן, הסדרה לא מהססת להראות ילדים עניים גוועים ברעב, וכן
שהם גונבים אוכל למחייתם. פאנטין (Fantine) היא אם חד הורית לבתה בת
השלוש קוזט שעוברת מפריז לכפר עני בשם מונטפרמייל אך היא לא מסוגלת למצוא עבודה,
בשל היחס המחריד של צרפת בזמנו כלפי העסקת אמהות חד הוריות. היא מקבלת הצעה ממשפחת
ת'נרדייה (Thenardier) המנהלים פונדק- פאנטין תמסור להם את קוזט,
תשלח להם כסף לגידולה, ובאותו הזמן תוכל למצוא עבודה על ידי זה שתשקר שאינה אמא
לילדה. פאנטין בלית ברירה מסכימה שכן שהיא בטוחה שזה הדבר הטוב ביותר שהיא יכולה
כדי לתת חיים טובים לקוזט, ויוצאת אל העיר "מונטורויל סוי מר" (ותהרגו
אותי בכיף אם ההגייה הזו לא נכונה, כי זה גיהנום לדעת מה ההגייה הנכונה) ששם
הכלכלה טובה עם ראש עיר אדיב שמכלכל את העיר.
אלא שעתידה של קוזט
לא הולך להיות טוב. במשך השנים בני הזוג ת'נרדייה מתעללים בקוזט, מחטיפים לה מכות
על ימין ושמאל עם מטאטא, נותנים לה להעביר את הלילות הקרים באורווה, מעבידים אותה
בעבודות קשות, בזים לה ללא סוף, ואף נותנים מוטיבציה לשתי הבנות שלהן, אפונין (Ephonine) ואזלמה (Azelma) להציק לקוזט על ידי
פרסים על התעללות בה. גרוע לא פחות, הם סוחטים את פאנטין בתשלומים אסטרונומים עם
הודעות שקריות כגון: "קוזט חולה, צריכים כסף", "לקוזט יש יום
הולדת, צריכים כסף לקניית שמלה מגונדרת" "קוזט עשתה רצח המוני והיא בכלא
וצריך לשחד את המשטרה לשחרר אותה" (טוב האמת שזה לא קרה). זה בזמן שהם לא
נותנים לקוזט ולו את הזכויות הבסיסיות ביותר ומבזבזים את הכסף על אלכוהול. לפחות
לקוזט יש טיפת אור בשיא ההתעללות הזאת, זה הילד השלישי של המשפחה, גאברוש (Gavroche), שתומך בקוזט ומוכן לסבול יחד איתה והשניים רואים בהדדיות כאח
הקטן ואחות הגדולה זה של זו. עכשיו בואו נוציא שנייה מהתמונה את קוזט שהיא דורשת
חיבוק עצום כי זה סופר כואב לראות מה שהיא עוברת במשך לא פחות מ13 פרקים. עוד
דמויות שאני מרחם עליהן (אך פחות מקוזט) אלו אפונין ואזלמה. למה אני צריך לעזאזל
לרחם על ילדות שמתעללות? כי בטווח הארוך ההורים שלהן הם הורים נוראיים גם להן. כן,
הן מקבלות את כל הממתקים שבעולם, הבגדים הכי יפים, השתיים האלה בטווח הארוך גם
סובלות בגלל החינוך הנוראי שהן מקבלות. השתיים לא מסוגלות להתנהל בעצמן בכלל, דבר
שבולט במיוחד אחרי הטיים סקיפ השני כששם הן בנות 16. חוץ מזה, הסיבה שהן מציקות זה
לחלוטין על ידי טריגר של ההורים, ובגיל 4 באמת שאין להן אחריות על עצמן. ויאמר
לטובתה של אפונין זה שכשהיא מתבגרת, היא מתחילה להבין כמה מחרידים ההורים שלה.
במקביל במונטורויל
סוי מר, פאנטין עובדת קשה למחייתה של קוזט. אך בבוא הזמן היא מפוטרת, ומגיעה אל
השפל של החיים ולא מסוגלת לפרנס כלל את קוזט. באותו הזמן, ראש העיר ז'אן ולז'אן חי
תחת השם הבדוי "מונסויר מאדלן" כדי להסתיר לחלוטין את עברו. ז'אן ולז'אן
היה בעברו עבריין ושודד, אחד החזקים והקשים לטיפול שראו שוטרי צרפת. אך כשהציל
אותו כומר, הוא החל לשנות את גישתו ולנסות לעזור לכמה שיותר ויותר אנשים מסכנים עם
המשפט הקבוע שהוא חוזר עליו "האם דרושה סיבה בשביל לעזור למישהו במצוקה?".
אלא שהשוטר ז'אבר (Javert) שהיה סוהר של ז'אן בזמן
שהותו בכלא מחפש אחר עקבותיו, והיכונו את עצמכם אם חשבתם ש"עלובי החיים"
הוא סלייס אוף לייף קלאסי של ניפון אנימיישן. ז'אבר חי בגישה שהוא חייב לשרת את
הצדק. כל אדם שעובר על החוק חייב להיענש בחומרה ללא שום חמלה. מעריצי מערכת היחסים
של טנמה ולונגה מMonster יוכלו ליהנות מאוד ממרדף החתול ועכבר של
ז'אבר וז'אן. ז'אבר הוא כמעט זהה לחלוטין ללונגה ממונסטר, וזה כל-כך מספק לראות את
מסע הדמות של ז'אבר. הוא כנראה הדמות הכי אהובה עליי בכל הסדרה, בסדרה שבה כבר
קוזט וז'אן הם דמויות ברמה עילאית.
בלי להרוס יותר מידי,
אני חייב לדבר על ספוילר משמעותי לסדרה. בבוא הזמן פאנטין מוצאת את מותה, אך ז'אן
מבטיח לה שייקח את קוזט תחתו מבני משפחת ת'נדרייה הנוראיים. ז'אן מאמץ את קוזט
כבתו, והשנים רואים זה בזו כאב ובת ומערכת היחסים בניהם מחממת, במיוחד אחרי כל
הסבל שעברה קוזט. למרבה המזל, מהרגע שבו קוזט עוזבת את הבית הארור ההוא, שם הסדרה
נהיית פחות דכאונית בהרבה. קוזט מתחילה להתבגר ולצמוח מילדה ענייה אל אישה אחראית.
יש בסדרה כמה טיים סקיפים שמעבירים את הגדילה של הדמויות. זה מספק במיוחד לראות
סדרה שעוקבת אחרי זמן כל-כך ארוך של דמות, החל מגיל 3 ועד לסוף הסדרה ששם היא כבת
20. לא שחסרות לנו סדרות כאלה, בניהן Major וRose of Versailles, אך עדיין, זה דבר מבורך.
ואם נניח חשבתי שזה
ייגמר בקצת מרדפים של ז'אבר וסלייס אוף לייף, הסדרה לא עוצרת בזה. בחלק המתקדם
יותר של הסדרה היא מציגה יותר ויותר את העוני והפשע של צרפת בזמנו. עם שחזור
אירועים היסטוריים, ספציפית המרד הרפובליקני בפריז של יוני 1832. עם מיתות ללא סוף, וארגונים מחתרתיים. כל זה בסדרה שמייעדת עצמה בתיאוריה
לילדים. את זה היא עושה על ידי מחיקת דם לחלוטין מכל אירוע שבו נהרגים אנשים. וזה
אגב, מה שנהדר בזה. הסדרה לא צריכה לשפוך דם כדי להיראות בוגרת וקשה. הכתיבה שלה
מספיק טובה. זה מספיק כואב לראות את קוזט חוטפת מכות באוף סקרין. הנקודה הועברה והסדרה פשוט לא צריכה את האלימות על המסך מראש.
דבר ששיבחתי בעבר על השיטה של דרמות Taiga של ערוץ NHK. לאחרים אולי זה ייראה דבילי שדמות חוטפת קליע לראש אבל אין דם.
אני אישית- לא צריך את זה.
וכעקרון, אין לי שום
תלונות על הסדרה. היו כמה דברים שאולי אני צריך להתלונן עליהם אבל לא הפריעו לי
באמת. כמו למשל זה שקוזט נראית כמו הדבר הכי מאמי בעולם גם אחרי שהיא חיה תחת
התעללות אצל משפחת ת'נרדייה ואפילו עדיין יש לה ברק בשיער. במציאות היא הייתה
אמורה להיראות כמו שבר כלי, מלאה פצעים, ועם שיער מלא קשרים ואבק. עדיין, זה דבר
שלא הפריע לי באמת, אבל היי, אני צריך להיות ביקורתי.
עוד דבר שכן היה עשוי
טוב, אבל הוא לא הטופ טיר של שאר הדברים בסדרה זה הרומנטיקה בין קוזט לדמות שמגיעה
יותר מאוחר, מאריוס (Marius). הרומנטיקה עצמה כן
טובה, היא עדיין לא ברמה של התכנים האחרים. אבל באמת שאין צורך.
בסופו של דבר, עלובי
החיים היא המאסטרפיס של המאסטרפיס. יש לי עוד יותר ממספיק דברים לדבר עליהם, אבל
הם ספוילרים מטורפים. זו סדרה שלא קלה לצפייה בתחילתה, ומדהימה כבר בשלבים האלה,
אך היא לא נשארת בדכאון המוחלט שלה לאורך כולה. קוזט מקבלת את הצדק שמגיע לה, וכן
רוב הדמויות מקבלות את פיתוח הדמויות המעולה שלהן. בין אם אלו ז'אבר, או אפונין,
שהסיפוק שמקבלים מהן ברגעי השיא שלהן פשוט מושלם. הציפיות אחרי ה"גיבן
מנוטרדאם" של דיסני היו גבוהות, והן נענו מעבר למה שציפיתי. פשוט מאסטרפיס.
זוכרים שאמרתי שהיידי, סדרה לילדים בני 5 זה מאסטרפיס בגלל התכנים העמוקים שהיא
מעבירה? עלובי החיים מצליחה לצנזר הרבה כדי להיות לקהל יעד צעיר ועדיין להכניס
תכנים קשים ומעולים. שאפו ניפון אנימיישן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה