Devil May Cry 5- המשחק המושלם של 2019?- ביקורת

בחודשים האחרונים קאפקום הסעירו את הגיימרים ברחבי האינטרנט. לאחר האסון הטוטאלי של Street Fighter 5 שיצא משחק לא גמור בעליל ב2016, נראה שאנשים איבדו את האמון בקאפקום. אך בבוא הזמן, קאפקום החזירו את אמונם של השחקנים. הם החזירו את מגהמאן, מאנסטר האנטר, קולקשן מעולה ל12 משחקים של Street Fighter ורימאסטר לOkami. אך תוך חודשיים, הם הביאו שני משחקים מדהימים- הרימייק לResident Evil 2 (שאני עדיין משחק ביצירת המופת הזאת, אם כי מתקשה בו), ועכשיו Devil May Cry 5 שהיה מושלם לחלוטין, ועל כן הביקורת.

העלילה מתרחשת לאחר סיומו של Devil May Cry 4. נרו (Nero) חזר לוואיפו המקסימה שלו קירייה (Kyrie) לאחר הסיפור הרומנטי שלהם במשחק הרביעי. כעת, הוא מצטרף לדמות הראשית של הסדרה, דאנטה (Dante) בעסק חיסול השדים שלהם הידוע כDevil May Cry. אלא שהפעם מצטרפת אליהם דמות חדשה, אדם מסתורי בשם וי (V). זמן מה לפניי תחילת עלילת המשחק, אדם מסוים תקף את נרו, וחתך את יד השד שלו. כעת נרו מלווה על ידי ניקו (Nico) שהכינה לנרו יד מכנית חלופית. (מדהים... נרו הפך מאלן וולקר לאדוארד אלריק... ). עלילת המשחק עוקבת אחר נרו, וי, ודאנטה במשך יום אחד שבו הם יוצאים לחסל את מלך השדים, יוריזן (Urizen)- וזה כל העלילה. וזה בסדר, דביל מיי קריי מראש לא נועד להביא עלילה טובה, אלא פשוט להביא עלילה שתקדם את האירועים בין הקרבות המטורפים של המשחק.

למרות שהעלילה של המשחק לא טובה, היא כן מביאה קטעים טובים, מצחיקים, מעניינים, ולעיתים מרגשים ברמה מינימלית. למשל נרו במהלך כל המשחק דואג לשלומה של בת זוגתו קייריה. דאנטה לעומת זאת מתבדח על חשבונם של האויבים שלו בדרך מצחיקה ונהדרת, ו-וי הוא דמות מסתורית ומעניינת. המשחק זורק מיליון ואחד קטעים מוגזמים בקטעי העלילה שלו, שהם פשוט תענוג מוחלט. כל קטע עלילתי גם לא נמשך יותר מדקה לרוב, כך שיש איזון מעולה בין גיימפליי לבין הקטעים המוגזמים של העלילה. ובנוסף לכל, המשחק נותן אפשרות לצפייה בכל הסצנות של המשחק בתפריט המשחק, למקרה והיה קטע שתרצו לצפות בו פעם נוספת.

המשחקיות זה הדבר שלשמו אתם משחקים בדביל מיי קריי 5, ומדובר באחד ממשחקי הHack and Slash הטובים ששיחקתי בהם. בשנים האחרונות משחקי האק אנד סלאש טהורים הם דבר די מת. כן, היה את Nier Automata שהיה לא רע, אך הוא הכניס עולם פתוח מיותר ומשעמם, וגם מערכת הקרב שלו הייתה די בינונית. כן, היה את God of War 2018 שהיה מדהים, אך הוא פנה לכיוון עלילתי עם דגש על פאזלים שאכן בוצעו נפלא, אך הם לא בדיוק המהות האמיתית של הז'אנר. משחקי האק אנד סלאש כמו DMC הם דבר נדיר בשנים האחרונות, וזה חלק מהסיבה שדביל מיי קריי 5 כל-כך נהדר, הייתי פשוט רעב למשחקים כאלה ובמקום זה הייתי צריך להסתפק באקשן RPGים כמו קינגדום הארטס 3, טיילז אוף ברסריה, וני נו קוני 2. אך כל זה לא היה משנה אם דביל מיי קריי 5 היה לא טוב, אבל הוא כן מדהים, אז מה כל-כך טוב בו?

למרות החשש של אנשים ברחבי הרשת (כולל אותי) לגבי מערכת המיקרוטזקשיינס שנותנת לקנות Red Orbs, בכסף אמיתי, אני יכול להגיד בבטחה שהחששות הוכיחו את עצמן כלא מוצדקות. המשחק מביא יותר ממספיק Red Orbs באופן קבוע וחופשי, ככה שלמרות שיש את האופציה לקנות אותם בכסף אמיתי, אין בעיה אמיתית שפוגעת במשחק עם זה. ומה הRed Orbs עושים? הם המטבע של המשחק שאיתם אפשר לקנות חפצים וכמות מטורפת של התקפות ומהלכים לכל אחת משלושת הדמויות במשחק.

במהלך המשחק תשחקו את נרו, וי, ודאנטה, ואיתם תהרגו בחופשיות שדים רגילים, ובוסים שנעים מקטנים ועד למפלצות ענק. כל אחת מהמפלצות נלחמת באופן שונה ומעניין, עם תנועות שמראש אפשר ללמוד אותן ולהגיב אליהן בהתאם. למשל, יש אויב מסוים שיתחיל לזהור בסגול בזמן שהוא תוקף, וזה בדיוק הזמן להתכונן להתחמקות. אויבים אחרים עשווים מעניין באותה המידה, ונותנים מספיק זמן להגיב כשמתחילה אנימציית ההתקפה שלהם ולבטל מהלך כדי להתחמק. כל הבוסים במשחק טובים. לעומת DMC4 שבו אחת הבעיות הייתה שהמשחק מחזר בוסים שלוש פעמים, הדבר הזה קורה רק פעם אחת, וגם אז בגלל המשחקיות המאוד שונה של וי ונרו יוצא שהם בפועל מרגישים בוסים מאוד שונים. אז איך המשחקיות של הדמויות?

הגימיק של נרו עובד על גימיק מעניין. יש לו את היד המכנית שלו שיכולה למשוך אליו אויבים ובכך יוכל לתקוף אותם בקומבו אוירי. באותה מידה יש לו מגוון רחב של ידיים מיוחדות, שיכולות להשתמש בהתקפה מיוחדת בהתאם ליד שבחרתם. במקרה שבו נרו מותקף בהתקפה שעשויה להוריד לו כמות רמה ממד החיים, הוא יכול לשבור את אחת הידיים שלו, ובכך להינצל מההתקפה, אך עם מחיר, שכן היד שלו נשברת, והוא צריך להחליף אותה באחת אחרת, אם יש לו כזו בחגורת הנשקים שלו. בנוסף יש לו תוספת לסיום קומבו על ידי כפתור הL2 שבו שהוא יכול להשתמש באש לוהטת ובכך לחזק קומבואים. זה די הבסיס של נרו. לי אישית נרו הרגיש הדמות החלשה ביותר במשחק, אם כי הוא עדיין מרגיש מדהים, זה פשוט שוי ודאנטה מהנים ממנו קצת יותר.

דאנטה לעומתו עובד על כמות עצומה של נשקים. בשונה מנרו שיכול ליצור קומבואים בצורה יותר אוטומטית הודות ליד המכנית שלו, דאנטה צריך לעבוד קשה קצת יותר. כמות הנשקים והיכולות שיש לדאנטה מטורפת לחלוטין. ראשית, יש לו ארבע טכנקיות לחימה- חרבות, התחמקות, נשק ירי, והתנגדות. כל ארבע השיטות האלו מביאות לדאנטה התקפות חדשות. אבל רגע, זה לא הכל, לדאנטה יש גם שישה נשקי קרב מגע שנעים מחרבות, כפפות קרב, נונצ'אקו, ולמען השם- אופנועים. יש לו גם כמות מעולה של נשקי ירי, שכוללת אקדחים פשוטים, רובים, ואת דר. פאוסט- כובע מיוחד שפועל בעזרת רד אורבס מטווח רחוק. כל הרעיון אצל דאנטה זה לשלב בין טכניקות ונשקים כדי ליצור התקפות חדשות, ובאותה המידה אפילו להחליף בניהם באמצע קומבו כדי ליצור קומבואים חדשים מרהיבים. זה עד כדי כך מורכב ומהנה. אה וגם יש לו צורת שד שמוסיפה לו התקפות חדשות, מחזקת אותו, ומרפאת אותו אם זה לא הספיק...

וי לעומת השניים, הוא דמות מקורית בצורה אחרת וייחודית. וי עצמו לא יכול להילחם בקרב ישיר, במקום זה הוא משתמש בשלושה משרתים, נמר שחור בשם שאדו, עיט שחור בשם גריפין, וטיטאן ענק. הרעיון אצל וי זה לתקוף יחד עם המשרתים ולתת להם פקודות, בעוד שוי עומד מהצד ומשגיח על הקרב ומנסה שלא להיפגע. המשחק עושה שני דברים שעושים את הגיימפליי של וי למורכב: שאדו וגריפין עצמם יכולים למות במידה והם סופגים יותר מידי נזק. במידה והם מתים, יש זמן שצריך לחכות עד שיחזרו לחיים.  שנית, שאדו וגריפין עצמם לא יכולים לחסל את האויבים סופית. במקום זה, וי עצמו צריך להשתגר אל האויבים ולהנחית עליהם את המכה הסופית, שזה מכניס אלמנט של סיכון מעניין, כי וי עצמו עדיין לא יכול להילחם והוא עדיין צריך להיכנס לשדה הקרב התוקפני. ואז יש את הטיטאן של וי שנוסף בשימוש מד הקסם בתור משרת נוסף עם כוח עוצמתי. אפילו אפשר לרכב עליו!

המשחקיות של כל הדמויות מורכב, מרגיש שונה זה מזה, מקורי, עשוי היטב, ועדיין מרגיש תקני לחלוטין למשחקי האק אנד סלאש. במיוחד המשחקיות של וי שהיא גאונית לחלוטין. עיצובי השלבים גם טובים סך הכל. הם מחביאים בהם סודות כמות למשל Purple Orbs וBlue Orbs, שני חפצים שיעלו את מד הקסם ומד החיים של השחקן בהתאמה. מוחבאים בהם גם Gold Orbs, חפץ שיחזיר את השחקן לחיים במידה וימות. הם מחביאים בתוכם גם משימות סודיות שדי מאתגר למצוא אותם, והמשימות בהם מאתגרות לא פחות (לפחות בשבילי), כמו למשל משימה שדורשת להגיע לנקודת הסוף של השלב בלי לגעת בקרקע.

אז איך רמת הקושי של המשחק? דביל מיי קריי 5 קל משאר המשחקים בסדרה. הנה לכם השוואה מסוימת על ההיסטוריה שלי עם הסדרה. במשחק הראשון נתקעתי לאחר כשעה של משחק ולא הגעתי אפילו לבוס הראשון, המשחק השני אסון טוטאלי אז נטשתי באמצע, המשחק השלישי מעולה אך נתקעתי בו בבוס הראשון שהוא בשלב השני... ואת המשחק הרביעי סיימתי על הרמה הכי קלה אך לא הצלחתי לעבור מעבר לשלב הרביעי על הרמה הבינונית. לעומתם, את דביל מיי קריי 5 שיחקתי גם על הרמה הכי קלה וגם על הרמה הבינונית במקביל, ו-והוו סיימתי דביל מיי קריי על נורמל אחרי נצח. האויבים פועלים פחות אכזרי אך עדיין בצורה קלה למדיי, גם על נורמל. אחת הסיבות גם שדביל מיי קריי 5 קל מהשאר, זה שהמשחק נותן לכם לחזור לחיים בכל רגע במידה ותמותו בתמורה לRed Orbs או Gold Orbs, ואתם הולכים לטבוע בכמות שהמשחק מביא לכם את החפצים האלה. הוא אפילו נותן לכם במתנה גולד אורב אחד כל יום שתיכנסו למשחק. עשיתי את השלבים שוב ושוב כי המשחק עד כדי כך כיף. בנוסף, בעדכון שיצא לפניי כמה ימים, המשחק הביא מוד חדש- Bloody Palace שהוא פשוט שלבי קרב רצופים כדי להגיע לשלב הכי גבוה ולמתוח את היכולות שלכם.

הגרפיקה של המשחק פשוט מדהימה ויפהפייה שמתחרה ואף מתעלה על משחקי ענק על הפס4 כגון Spiderman PS4, Uncharted 4, Horizon Zero Dawn וGod of War 2018. הרקעים מדהימים, הצבעים מדהימים, הדמויות נראות פנטסטי עם הבעות מצוינות, וההתקפות המיוחדות הן פשוט ניצוצות זהב. מוזיקת הרקע גם נהדרת כמו שמצופה מהסדרה, וממשיכה להשתמש ברעיון שברגע שמגיעים לקומבו גבוה היא מתחזקת ועוברת להשמיע את השירים המגניבים של הסדרה. במשחק יש אופציות לשני דיבובים, יפנית ואנגלית. הדיבוב היפני מביא כמה מהמדבבים עם הקול הסקסי בתעשיה- מוריקווה טושיוקי בתור דאנטה, אישיקאווה קאיטו בתור נרו, ואוצ'יאמה קוקי בתור וי. כולם עושים עבודה מצוינת. הבעיה היחידה עם הדיבוב היפני זה שתנועות השפתיים מבוססות על הדיבוב האנגלי, אך בזה זה מסתכם. ואיך הדיבוב האנגלי? טוב באותה המידה. ראובן לאנגדן חוזר בתור דאנטה וממשיך לדבב אותו מגניב כמו שהוא עושה מאז המשחק השלישי בסדרה, וגם ג'וני יאנג בוש בתור נרו פשוט נהדר.

באמת שאין לי דבר רע אחד אמיתי להגיד על המשחק. הוא פשוט עושה הכל מעולה. אם קינגדום הארטס 3 יכל להיות משחק השנה שלי ל2019 עד כה, עכשיו אני כבר מתלבט. דביל מיי קריי 5 נותן לו חתיכת תחרות. קאפקום שיחקו אותה כאן, שני משחקים מדהימים, רזדינט אויל 2 ודביל מיי קריי 5 בהפרש של חודשיים. זה הישג רציני. עכשיו אני באמת צריך לחזור כבר לרזדינט אויל 2. אם רק המשחק לא היה מקריפ אותי רצח (אבל הוא עושה את זה מעולה לפחות!).