Detective Pikachu Live Action- זו הדרך לחגוג יום הולדת 26- ביקורת

אני לא צופה בהרבה סרטים מערביים. הסרט האחרון שצפיתי בקולנוע היה לפניי יותר משלוש שנים עם "צבי הנינג'ה" האחרון. עם כל אהבתי ל"טומב ריידר" חיכיתי רק עד שהסרט הגיע לנטפליקס. ואילו ב"תראו מי חזר" (סרט קומי גאוני שבו היטלר חוזר לחיים) וב"משחק החיקוי" (סרט מעולה על מלחמת העולם ה2) צפיתי סתם כך בנטפליקס. מה שאני בא להגיד, אני לא מסוג האנשים שהולכים לקולנוע. אך עם פוקימון המצב היה שונה, הייתי חייב ללכת לצפות בסרט הזה, וככה אני חוגג את יום הולדתי ה26, עם פיקצ'ו שמדבר גסויות ומכור לקפה.

הסיפור מתרחש ב"ראים סיטי", עיר בדיונית בעולם של פוקימון. החוק בראים סיטי שונה מאלו של שאר המחוזות כמו קאנטו, סינו וקאלוס; קרבות פוקימונים הם מחוץ לתחום. מאמנים כבר לא תופסים פוקימונים, לא יוצאים למסע פוקימונים, ובמקום זאת פוקימונים עוזרים בתפעול העיר. הסיפור עוקב אחר טים, בחור בן 21. כבר הגיל של טים בתחילת הסרט מראה את הגישה של הסרט- הוא מכוון אלינו, המבוגרים שצפו בפוקימון אי שם בניינטיז. לא עוד דמויות ראשיות בנות עשר, או כשממש המותג רצה לגוון אז בנות שש עשרה בXY. טים לא חושב על להיות המאמן שלא היה כמותו מעולם, אלא הוא עוסק בדברים יותר אישיים, ניהול עבודה, ואולי להשיג קידום משרה בשלב מסוים. כבר ההתחלה הזאת יוצרת חיבור שמעולם לא היה לי כמותו עם המותג. בכל מקרה, אביו של טים הוא אחד הבלשים המקצוענים בראים סיטי, אך טים מקבל הודעה שאביו נהרג באחת המשימות שלו, אותו אב שלא פגש במשך כשש שנים מאחר והיה עסוק בעבודתו. זה מביא את טים למצב שהוא מנותק מאביו, אך בכל זאת הולך לדירה שהשאיר מאחוריו. שם הוא פוגש פיקצ'ו מדבר שאינו זוכר את עברו שהיה השותף של אביו.

כאשר הוא מלווה על ידי לוסי, עיתונאית טירונית וחובבנית יחד עם הסאידאק שלה, הארבעה בבוא הזמן יוצאים לחקור את מותו של אביו, לגלות את עברו של פיקצ'ו, ועל הדרך להשיג סקופ איכותי ללוסי. בתור סרט שנושא תחתו את המילה "בלש", דדקטיב פיקצ'ו הוא לא סרט בלשים. ואם כן, הוא רע בזה, מאוד רע. טים ולוסי לא מגלים כמעט שום דבר בעצמם, אלא מקבלים סלאם דאנק עם כל הפתרונות. הטוויסטים ברורים בשלב מסוים והסרט הוא לא סרט מבריק במיוחד. ... ולמרות זאת, הוא לא צריך להיות. העלילה זורמת באופן מהיר, עם הומור נהדר מצד הדמויות, כאלה שגם מכוונות לקהל מבוגר יותר (... כמו זה שפיקצ'ו אומר לטים שיפגוש את לוסי ב"צינור ההריון" שלה...), וקטעי דרמה איכותיים הודות לפיתוח היחסים המעולה של טים ופיקצ'ו. הסרט מפתח באופן מעולה את העולם של פוקימון ומחזיק בתור חומר נוסף למותג.

וכשזה נוגע לשאר הדברים בסרט, למעריצים אדוקים כמוני, הסרט נמצא במצב מעולה. יש המון רפרנסים קטנים למשחקים, כולל שיחות קטנות על מכניקות. למשל, בשלב מסוים בסרט, טים מתחיל לדבר על Critical Hit, מכניקה מהמשחקים שקורית באופן ראנודמלי, מחזקת את הנזק, ומבטלת חיזוקי סטאטים של האויב (טוב, האמת שאת כל זה הם לא אומרים בסרט, אבל עדיין התחלה טובה). הסרט מכניס מגוון עצום של פוקימונים. למרות שמרבית הפוקימונים המרכזיים בסרט הם פוקימונים מהדור הראשון, כמו פיקצ'ו (מן הסתם), צ'אריזארד, סאידאק, מר מיים ומיוטו, פוקימונים מדורות אחרים עדיין מאוד בולטים. ברייביארי, פאנגורו, גרינינג'ה, טורטרה, אייפום, לודיקולו, ועוד מספיק אחרים מופיעים לאורך כל הסרט.

העיצובים של הפוקימונים בסגנון ראילסטי פשוט עובד איכשהו והעיצובים עדיין מרגישים מאוד טבעיים בשבילי. פיקצ'ו וסאידאק נראים חמודים, בעוד שצ'אריזארד, גנגר, וגארידוס נראים אפלים באופן פסיכי אך שעדיין ממש עובד. כל החלק הגרפי של הפוקימונים פשוט מעולה ומלא בחיים, וסצנות האקשן שמופיעות מעט במהלך הסרט נראות נהדר. מוזיקת הרקע של הסרט פנטסטית, והיא אפילו מכניסה לתוכה רפרנסים קטנים, עם שחזור של לחנים מהמשחקים והאנימה, שזה היה פשוט תענוג בשבילי. ואיך המשחק של הסרט? טוב כולכם תצפו ממני שאדבר על כמה מגניב זה שפיקצ'ו זה דדפול; אני לא צפיתי בדדפול, אך זה שאני לא מכיר את ריאן רנולדס לא אומר שאני לא יכול להגיד דברים טובים על הדיבוב של בתור פיקצ'ו, שהוא מושלם. הדיבוב שלו עשוי כל-כך מצחיק ומלא חיים. אם הדמות של טים היא נהדרת בגלל שהיא נותנת יחס קרוב לצופה המבוגר ומתעסקת בדברים יותר קרובים אליו (ועל הדרך מקבלת פיתוח דמות איכותי), פיקצ'ו פשוט מצחיק כל הזמן. והיי למה לא להביא את אוטאני איקואה שתדבב קצת "פיקה פיקה" כמו שהיא עושה כבר עשרים שנה. השחקנית של לוסי לא רעה בכלל. לא בולטת במיוחד, אך עדיין עושה עבודה טובה בסופו של דבר.

דדקטיב פיקצ'ו הוא סרט שמחזיק די לכל אדם מכל שכבת גיל שמתעניין במותג, אפילו בצורה מינימלית. כשהייתי בקולנוע צפו איתי בסרט בקהל גם ילדים קטנים, גם נערים, גם שכבת הגיל שלי, ואף מבוגרים שבאו לבדם. אפילו אחי הקטן הבן 12 שבא איתי לסרט נהנה ממנו, וזה למרות שהוא כמעט ולא צפה באנימה או שיחק במשחקים. אז כן, אולי לדדקטיב פיקצ'ו אין את העלילה הכי מדהימה, אבל הוא מחזיק בתור סרט מהיר, מלא בקומדיה איכותית, ומלא בכבוד אמיתי למותג שממנו הוא בא. זה פשוט עובד.