בלו רפלקשן, או
"השתקפות כחולה" בעברית (כמה שהשם הזה נשמע טוב בעברית לשם שינוי) הוא
משחק תפקידים מבית Gust, אותם היוצרים של סדרת Atelier. ציפיתי לו כבר כמה זמן, וסופסוף מצאתי את הזמן לקנות ולסיים
אותו. המשחק זמין לפס4 ולמחשב דרך סטים ועל כן, הביקורת.
הסיפור עוקב אחר
שיראי הינאקו (Shirai
Hinako), נערה בת 16 ורקדנית בלט
מקצוענית לשעבר. בעקבות
פציעה קשה בברך, היא נאלצה להפסיק עם כל תחום הבלט, ועברה
לבית ספר חדש. בבית הספר הזה היא פוגשת בשתי האחיות, שיג'ו ליים (Shijou Lime) ושיג'ו יוזו (Shijou Yuzu). הינאקו במהרה מגלה על כוח מסתורי בעולם הזה. שכאשר אנשים אחרים
נכנסים לדכאון, הנשמה שלהם "מזוהמת". כאן מופיעות יוזו וליים, שנותנות
להינאקו את היכולת להפוך ל"מאהו שוג'ו" (ילדה קסומה) ולעזור לטהר את כל
הבעיות שמופיעות בעולם. זה על ידי מציאת הרסיסים שבתוך המחשבות של האנשים, ולטהר
אותם. כאשר הינאקו תאסוף מספיק רסיסים, כך היא תוכל לצבור מספיק כוח ולחסל את
ספירות', ועל כן לשחרר את כל האנשים מהרסיסים המזוהמים (קלאוד וטיפה לא נמצאים
במשחק הזה, אז הינאקו צריכה לעשות את זה במקומם... )
יש למשימה של הינאקו
עוד אלמנט חשוב. כאשר הינאקו תחסל את ספירות', היא תוכל להגשים משאלה אחת לבחירתה.
השאיפה של הינאקו זו לרפא את הברך שלה, ולחזור לרקוד בלט שוב. הסיפור של המשחק
ברובו עוקב אחר הינאקו, יוזו, וליים, כאשר הן בכל פרק של המשחק פותרות בעיה לנערה
אחרת. ויש מגוון רחב מהן עם סיפורים אישיים לא רעים בכלל. אלו ששיחקו בPersona יזכרו את "אתה לא אניייי" שוב ושוב, וזה לא שונה במיוחד
בבלו רפלקשן. הבנות מגיעות למצב הדכאוני שלהן כאשר הן מבינות את הבעיות בחיים
שלהן, ועל כן, הינאקו יוצאת לפתור את הבעיות שלהן.
בלו רפלקשן הוא סיפור
מאהו שוג'ו רגיל. הוא לא שונה מסדרות מאהו שוג'ו כמו Phantom Thief Janne, Shugo Chara, וCard Captor Sakura. אבל את מה שכן הסיפור רוצה להעביר, שזה
לכוון להיות משחק מאהו שוג'ו, הוא מבצע טוב. הינאקו היא דמות נהדרת, עם בעיות וחולשות,
אך גם יתרונות. אך בסופו של דבר, בלו רפלקשן הוא עדיין מאהו שוג'ו, ז'אנר די
מינימלי בעלילה שלו לרוב. אמנם לא הסיפור הכי טוב, אך מבוצע היטב במה שהוא כן רוצה
לעשות. כך שאני מרוצה.
יש עוד אלמנט לעלילה
של בלו רפלקשן. בדומה לPersona, המשחק הוא בחלקו חיי בית
ספר, ובחלקו משחק תפקידים בתורות. כאשר תשוחחו עם כל אחת משתיים עשרה הבנות המשחק,
תצאו איתן לבילוים, אז תעלו את רמת הקשר בינכם לבין שאר הבנות במשחק. אז, תקבלו
מהן יכולות חדשות, שאותן תצמידו להתקפות של הינאקו, יוזו, וליים. היכולות עצמן
מאוד מגוונות ויעילות. חלקן משפיעות על הדמות עצמה, וחלקן משפיעות על ההתקפות
הספיציפיות של הינאקו, יוזו, וליים.
עוד דבר מעניין זה
שבבלו רפלקשן לא מקבלים שום נקודות ניסיון מקרבות. במקום זאת, עולים רמות על ידי
סייד קווסטים ואז מהם מקבלים נקודות יכולת לעלות רמה. את הנקודות האלה תשקיעו באחד
מארבעה סטאטים, שגם יפתחו לכם התקפות חדשות בהתאם לסטאט שבו השקעתם. כל התקפה
דורשת נקודות סטאט אחרות. כיוון שהרמה המקסימלית במשחק היא 50, זה אומר שלא ניתן
להשיג את כל ההתקפות במשחק. יהיו כאלה שתיאלצו לוותר עליהן.
אז מה כן משיגים
מקרבות ראנדומליים? חפצים. והרבה מהם. במה החפצים האלו מועילים? הם מעלים רמות את
היכולות שמקבלים מהבנות. הן משפרות כל יכולת, ככה שכן, עדיין יש צורך לחרוש בבלו
רפלקשן, אך לא בצורה הרגילה למשחקי תפקידים יפנים. בלו רפלקשן הביא מערכת עליית
רמות שונה, אך עדיין כזאת שמבוצעת היטב ומעניין.
חוץ מזה, מבחינת
מערכת הקרב עצמה, היא לא שונה באמת ממערכות קרב של משחקי תפקידים כמו Persona. (אם כי בלו רפלקשן קל באופן משמעותי מפרסונה). יש את אותו הרעיון
של משחקים בתורות מוכרים. חיזוקי סטאטים, שליחת התקפות חזקות, ריפוי, הפעלת אפקטי
סטאטוס, וכ'ו. לבלו רפלקשן עדיין יש כמה דברים שונים. הראשון, למרות שהוא בתורות,
בחלק מינימלי שלו הוא בזמן אמת. רגע לפניי שמתחיל התור של כל שחקן (גם אתם וגם
האויבים) יש זמן קצר שבו תוכלו להפעיל אפקט מסוים בזמן אמת. למשל, ליצור מגן, לרפא
את המד מאנה, או לרפא את המד חיים. בנוסף, בקרבות בוסים תוכלו לצרף את שאר הבנות
שהכרתם במהלך המשחק בתור דמויות סאפורט, שיפעילו שלל אפקטים מרהיבים ויעילים.
בלו רפלקשן מבצע
מצוין את מערכת הקרב שלו. הוא דומה למשחקי תפקידים רבים. אך עדיין קל מהם בהרבה.
ועדיין, נהניתי ממש.
בחלק העיצובי שלו בלו
רפלקשן מצוין. אבל יש איתו בעיה קטנה- הלוקליזציה של המשחק. היא לא עקבית. שאתן
דוגמא בולטת? השם של ליים, אחת הדמויות הראשיות, נכתב באופן לא עקבי במהלך המשחק.
לעיתים הוא נרשם כLime, ולעיתים הוא נרשם כRaimu- ההגיה היפנית ל"ליים". המתרגמים ואנשי הלוקליזציה לא
שמעו על דבר כזה שנקרא "עורכים" כנראה.
בנוסף, אין במשחק
אופציה לדיבוב אנגלית. כל המשחק מדובב אך ורק ביפנית. אבל זה גם לא אומר שהדיבוב
ביפנית טוב. כלומר, הוא לא רע. אבל הוא פשוט מורכב מ100 אחוז מדבבות מואה חסרות
ייחוד או אופי אמיתי בדיבוב. לא סבלתי מהדיבוב בכלל, אך אין בו דברים מרשימים.
מוזיקת הרקע של המשחק
לעומת זאת היא לא פחות מאומנות. הלחנים מרגיעים, ויחסית דומים ללחנים של סדרות Key (שהם לא פחות מאומנות). נהניתי ממש ממוזיקת הרקע המדהימה, וכן,
אני מקשיב לה ברגע כתיבת הפוסט הזה. גם הפתיח של המשחק נהדר.
הגרפיקה של בלו
רפלקשן היא לא פחות מנהדרת. היא נראת כאילו סטודיו PA Works או Kyoto Animation יצרו משחק. יש הרבה שילוב
של צבעים עדינים של ורוד וכחול, ומדובר בגרפיקה פשוט יפהפיה. המשחק גם מודע לזה,
ואז נכנס אלמנט שיכול להרתיע מעט אנשים. במהלך הרבה מהסייד קווסטים יש פה ושם קטעי
מקלחת, או שרואים את מגוון הבנות (הלא חוקיות בכלל. משטרה איפה אתם??? ) בהלבשה
תחתונה. ככה שראוי לשים לזה לב. אמנם זה לא עד כדי כך בולט ביחס למשחקים יפנים
אוטאקואים אחרים (דואה וסנראן קאגורה, אני מדבר עליכם), אך עדיין ראיתי צורך לציין
זאת.
חוץ מזה? בבלו רפלקשן
אין בעיות אמיתיות. הדיבוב אמור להישמע מואה כי... טוב, הדמויות מואה...
והלוקליזציה עצמה אמנם מעט בעייתית, אך אפשר לשרוד עם זה. מערכת הקרב של בלו
רפלקשן נהדרת, העלילה עושה טוב מה שהיא רוצה להיות. והגרפיקה ומוזיקת הרקע נהדרות.
האם בלו רפלקשן הופך להיות אחד המשחקים האהובים עליי? לא באמת. על אף שאין בו אף
פגם משמעותי, והוא מבצע הכל טוב, עדיין יש לי משחקים שאהבתי בהרבה ממנו. הוא עדיין
משחק נהדר למרות הכל. ובעידן שבו כמעט ואין לנו משחקי תפקידים בתורות, ורובם
הוחלפו על ידי משחקי תפקידים מבוססי אקשן, בלו רפלקשן הוא פנינה חבויה נהדרת
שמביאה לנו עוד מהז'אנר המת הזה.
נהניתי מאוד לקרוא את הביקורת, והיא נהדרת.
השבמחק'פנינה חבויה' זה באמת תואר מתאים לתאר את המשחק הזה, כי הוא באמת... עושה טוב את מה שהוא עושה. הוא מעביר את חיי המאהו שוג'ו לשחקן, הוא מעוצב מקסים ויפהפה, מערכת הקרב שלו לא מכילה חוסר היגיון או שבירה כלשהי... אך עדיין משהו בו גרם לי לאבד עניין מהר.
אני חושב שה-Flaw הגדול ביותר של המשחק הזה הוא המונוטוניות שלו. שיחקתי אמנם פחות משמונה שעות, אבל הגלגל של 'לעזור לבנות, לצאת עם מישהי, להשלים סייד קווסטס, קומון, בית ספר, קומון, בית ספר'... משהו כאן הרגיש לי חזרתי מדי והרגשתי שאני עושה את אותן הפעולות שוב ושוב.
לכאורה את הגלגל שתיארתי אפשר להשליך גם על פרסונה חח... ההבדל המהותי הוא שפרסונה הכי עלילה מתקדמת ויצר אצלי עניין מיוחד שמשך אותי לגלות את ההמשך.
אני יכול מאוד להשוות את המשחק הזה ל-Atelier Lydie & Suelle, בהרבה מאוד אלמנטים. אותם יוצרים, זה לא מפתיע. וגם באטלייר יש שילוב של 'חיי סלייף אוף לייף ואינטרקצית מואה בין דמויות' לבין מסעות במקומות פראיים כאלה ואחרים המכילים מפלצות (ציורים מסתוריים, קומון, סתם אזורים לאיסוף מרכיבים). עם זאת, באטלייר היה אלמנט שמאוד משך אותי הלאה ושבר את המונוטוניות שהרגשתי בבלו רפלקשיין - אלכימיה. ההתקדמות במערכת ויצירת חפצים חדשים בניסיון ליצור אותם במקסימום האפקט שלהם היה דבר שריתק אותי להמשיך הלאה והלאה, למרות העלילה הדלילה והקלישאתית, ואת ה... "זרז" הזה שמדרבן לצפות להמשך היה מאוד חסר לי אישית בבלו רפלקשיין.
הערה נוספת בנושא אחר לגמרי - הינאקו היא לא ממש דמות מאהו שוג'ו אותנטית. לפחות לא בהתחלה. היא די... ממש דכאונית. בדרך כלל מאהו שוג'ו הן יותר... כמו יוזוקי. לא יודע, סתם משהו ניטרלי שהרגיש לי קצת משונה באווירה שהינאקו משדרת.
בשורה תחתונה, זה משחק ממש חביב כל עוד נהנים מהאווירה הכוללת שלו, לפחות עד כמה שהתרשמתי. מה שכן, למבקש ההמלצות אמליץ על אטלייר לידי וסול לפני שאמליץ עליו~
ח"ח על הביקורת, ותודה על ההמלצה אז ^^
אני לתומי מרפרש את האתר בתקווה לראות אולי ביקורת שעולה כאן פעם-פעמיים בחודש. בחיים לא חשבתי שאראה ביקורת ל-Blue Reflection, שסיימתי בדיוק הערב לפני כמה שעות.
השבמחקמגניב לראות שיש עוד אנשים ששמעו על זה. כל מי שאני מכיר ששמע על זה בכלל, לא שיחק.
לגבי מה שנכתב פה, אני חייב להגיד שאני מסכים עם הכל, אך גם יש לי עוד מה להגיד, למען האמת.
אתחיל בלהתייחס לתגובה פה - אני מאוד מסכים. למרות שהניסיון שלי עם אטלייר הוא לא עם לידי וסואל, אלא עם אטלייר רורונה ואטלייר טוטורי, שאני מתכנן בקרוב מאוד לשחק בטוטורי שוב בניסיון להשיג את הסוף האמיתי לפני שאמשיך למרורו, אני מסכים. עניין האלכימיה באטלייר פשוט שובה ולמרות שהיה אלמנט כזה גם בבלו ריפלקשן, זה... פשוט לא היה זה והמשחק באמת נהיה רפטטיבי מהר מאוד.
המשחק הזה הרגיש לי מאוד כמו "מה היה קורה אם פרסונה היה עוסק בנערות קסומות". עכשיו, עבור מישהו כמוני שאהב את פרסונה וגם אוהב moe, זה מעולה. כבר כשראיתי טריילר ביפנית של זה לא הרבה אחרי היציאה של זה ביפן עפתי על המשחק והתפללתי לתרגום, לכן כשהגיעה ההכרזה שזה מגיע למערב שמחתי ממש. הלוקליזיישן אומנם באמת היה מזעזע, אבל תרגום זה תרגום, אני מניח.
בעיה שיש לי עם המשחק זה שהוא מרגיש לי קצת לא מלוטש בכל מיני מקומות. למשל, מערכת בניית הקשרים עם הדמויות. מעבר לעובדה שהיא לא מוסברת היטב לדעתי, האירועים שעוברים עם הדמויות פשוט לא מעניינים, בניגוד לאלו בפרסונה. לא רק שאין אפשרויות בחירה שישפיעו על הקשר באיזושהי צורה, האירועים עצמם משעמים ולא מעמיקים כמעט את ההיכרות עם הדמות - רק מדי פעם, כשיש אירועים שגם נותנים לך fragment נוסף.
כמו כן, לקראת סוף המשחק, עם "האמת" על יוזו וליים, הרגשתי שהמשחק ניסה לקחת כיוון של טרנד המאהו שוג'ו האפלות. ככה הרגשתי שהמשחק לקראת הסוף מתחיל לזגזג בין מאהו שוג'ו קלאסי למאהו שוג'ו אפלות, ובסוף יצא לו לא זה ולא זה. וזה כבר הטעם האישי שלי, אבל הסוף השאיר אותי עם טעם חמוץ. כאילו, הבחירה לעשות סוף כזה היא קצת אמיצה, כי הוא לא כולו happy ending עד הסוף כמו שאנחנו רגילים לקבל ויותר מזה, לא ברור לנו מה יהיה עם הינאקו מעתה והלא - אבל אני לא נהניתי מהסוף, קיוויתי למשהו טיפה יותר סגור ופחות עצוב, בהתחשב בכמה light-hearted היה המשחק לאורכו.
אגב, שיחקתי במשחק על הפלייסטיישן 4 שלי והיו לעיתים תכופות ירידות בפריים רייט. גם לכם זה קרה? סתם תוהה. אין ספק שהמשחק הוא ממתק ויזואלי, אבל הירידות בפריים רייט היו מעצבנות :/
לא שמתי לב לשום ירידות פריימים. אבל זה אולי כי אני בדר"כ לא שם לב לדברים האלה (שיחקתי על הפס4 כמוך).
מחקודווקא הסוף של בלו רפלקשן בכלל לא הפתיע אותי. בהתחשב שכבר בתחילת המשחק יוזו וליים הופיעו משום-מקום ללא שום הסבר. הנחתי כבר מההתחלה שהן היו מלאכיות שרק יעזבו את הינאקו בסוף המשחק ונועדו לבגר אותה. אמנם לא צדקתי 100 אחוז, אבל הרעיון נשאר דומה. ודווקא כן אהבתי את הסוף.
וולפ אני לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה, אבל יותר... זה פשוט מרגיש לי שחסר איזו סגירת מעגל גדול יותר עבור הסוף. כאילו לדעת לאן הדמויות פונות בהמשך - הרי אין לנו שום אינדיקציה מה יהיה עם הינאקו מעתה והלאה. כמו שאמרתי, לעשות סוף כזה כן הייתה בחירה יפה במובן מסוים, אבל פשוט אני פחות אהבתי.
מחקואולי יכול להיות שזה רק אצלי. הפלייסטיישן 4 שלי הוא בגרסה הראשונה שלו (לא הפרו או הסלים) והוא איתי כבר שנתיים אז אולי הוא עייף כבר או משהו לול
למרות שזו הפעם הראשונה שזה קורה לי אז לא יודע OTL