היידי, ילדת האלפים- Heidi, Girl of the Alps- יצירת המופת שכנראה לא צפיתם בה

בשנת 1880 כתבה סופרת שוויצרית חסרת רקע קודם ספר ילדים שהפך להצלחה מסחררת בזמנו. אותה הסופרת ידועה כ"יוהנה ספירי". אותו הספר שכתבה? כמובן, היידי ילדת האלפים (ידוע גם כ"היידי בת ההרים"). אותו הספר קיבל שלל אדאדפציות, מלייב אקשנים, לקארטונים, ואף לאנימות. כמה וכמה אנימות הכניסו את "היידי" כרפרנסים, אותן אנימות נעות מגינטאמה ועד לקאמינומי. היום הפוסט הוא על האנימה משנת 1974 שמעבירה את עלילת הספר ב52 פרקים.

הסיפור עוקב אחרי היידי (Heidi), ילדה בת חמש שיתומה מהוריה. במשך כל הזמן הזה היא גדלה תחת 

דודתה דטה (Dete'). אלא שהשנים שבה דטה גידלה באהבה את היידי גרמו לכך שהיא מעולם לא הצליחה למצוא לעצמה עבודה טובה. ועל כן, דטה לוקחת את היידי אל הרי האלפים, שם גר סביה של היידי בגבעת ה-אלם (Alm) ומכריחה אותו לקחת את היידי תחת חסותו. סביה של היידי הוא זקן מתבודד, כעוס, ועם יחסי אנוש נמוכים ביותר. מרבית אנשי הכפר לא מחבבים אותו, ורק חוששים לשלומה של היידי כשתגדל עם אדם כזה.

למרות הכל, היידי וסביה מתחבבים זו על זה במהירות. הסבא במהרה נקשר להיידי, ומלמד אותה את כל עולמו שנמצא תחת הטבע העשיר של הרי האלפים. מגידול ורעיית העיזים, חליבת העיזים, ועד להכנת גבינה. אחד האנשים היחידים שאינם חוששים מהסבא, הוא פטר (Peter), רועה עיזים צעיר שבמהרה מוצא בהיידי כחברתו הטובה ביותר. הוא והיידי מבלים שעות תחת הרי האלפים, וכל זה כאשר היידי לומדת על החיות הביתיות, ומתחברת למגוון מהן. למשל: כלבו של הסבא- ג'וזף, סנופלייק- עז צעירה שהיידי מוצאת בה חברה טובה, ועד לפיצי- ציפור שיר שהיידי מגדלת. הדבר המקסים בהיידי עצמה, זה שכל פרק היא לומדת משהו חדש ומתבגרת. זה בא בדברים קטנים. למשל, העניין על שמירת הטבע השופע, או איך שלא לפנק יותר מידי את העיזים.

הסדרה מגיעה להישג מרשים במיוחד במובן מסוים. היא מצליחה להחזיק את עצמה במשך כעשרים פרקים רק עם שלוש דמויות. כן, פה ושם יש ניצבים שהיידי והסבא פוגשים, או את סבתו של פטר. אפשר לטעון שמגוון החיות, והרי האלפים עצמם הם דמויות שלמות בפני עצמן (בעקבות היחס העשיר להם הסדרה נותנת), אך עדיין מדובר רק בשלוש דמויות אנושיות מרכזיות.

אבל זה לא רק מה שיש לסדרה להציע למען האמת. באזור פרק 20 הסדרה משנה את הטון שלה, לוקחת תפנית, ומציגה דמויות נוספות חדשות, ועל זה נדבר מיד. 

באופן מעניין, הסדרה לוקחת בחשבון את ההשלכות של החיים בגבעה בודדה. במשך כשלוש שנים, היידי רק למדה על חיי הטבע. עם כמה שזה יפה והכל, היידי נותרה בורה לחלוטין. הפער בינה לבין ילדים בני שמונה אחרים הוא עצום. באותו הזמן, דודתה של היידי, דטה, חוזרת לסדרה ובאה לקחת את היידי. דטה כל הזמן הזה חיפשה מקום טוב יותר מאשר עם זקן זעוף. היא לוקחת את היידי, ומביאה אותה לאחוזה עשירה בעיר הגרמנית, פראנקפורט. שם היידי פוגשת ילדה כבת 12 בשם קלרה (Clara) שהולכת להיות הדמות המרכזית לצד היידי. מצבה של קלרה מעניין, שכן היא נכה ברגליה בעקבות מחלה. בעקבות זאת, היא מקורקעת לביתה מאז שנולדה, וכמעט ולא פגשה אנשים. קלרה היא ילדת עיר ברמה גבוהה. כל הלימודים שלה מתבצעים לצד מורים פרטיים, ורמת המכובדות, האינטליגנציה, והאסתטיקה שלה גבוהים בהרבה משל היידי. ועם זאת, היידי היא בדיוק האדם שקלרה הייתה צריכה.

קלרה והיידי במהרה נעשות לחברות טובות ביותר. היידי מספרת לקלרה רבות על חיי הכפר, זה שקלרה נשבת בסיפוריה של היידי. ועם זאת, הפערים בין קלרה להיידי עצומים. קלרה כל חייה גודלה תחת חינוך גבוה ונוקשה תחת האחראית עליה, הגברת רוטנמייר (Rottenmeier). בשביל רוטנמייר, היידי נראית כמו פרא אדם שרק מתעסקת בבעלי חיים, לא אוכלת מאופן מכובד עם סכין ומזלג, ולא מסוגלת ללמוד כמו שצריך. 

אז בינתיים, יש לסדרת הילדים הזאת מגע בכמה נושאים מעניינים. הראשון- התמודדות עם נכות. זה דבר שקלרה מתמודדת איתו במהלך כל הסדרה. ההתמודדות של קלרה כנכה מבוצעת לא פחות ממדהים, והיא דמות נהדרת לחלוטין. דבר שני, הסדרה נוגעת בהבדלים בין כפר מלא בטבע, לבין עיר סואנת ומכובדת. הדבר הזה אף מרחיק לכת שבמשך החלק השני של הסדרה היידי רק מתגעגעת לחיים ה"פראיים" של הרי האלפים ובמיוחד לסביה.

לסדרה יש חלק שלישי, אבל עליו לא אדבר. אני יכול להגיד דבר אחד- הוא לא פחות ממדהים. לא מספיק שקלרה מראש הייתה דמות מדהימה, החלק הזה מפתח אותה יותר ויותר.

בדומה לדיבוב של סדרות רבות משנות ה70, הדיבוב ב"היידי" אינו מרחיק לכת.  הוא פשוט דיבוב בסיסי למדיי בלי שום דבר מיוחד. אמנם לא מדובר בדיבוב רע, אך גם לא באחד טוב במיוחד. הוא פשוט עושה את מה שהוא צריך לעשות.  מוזיקת הרקע נהדרת. היא מייצגת נהדר את האוירה של הסדרה, ומייצגת נהדר את הרי האלפים השופעים. אמנם אני לא מקשיב להם ברגע זה (בשונה מפוסטים אחרים... ), היא כן עושה את מה שהיא צריכה לעשות.

שנות ה70 הייתה תקופה שבה שלא נראה שינוי רב במיוחד בתחום הויזואלי בין סדרה לסדרה. במיוחד שגם היו מעט סדרות מאותו הזמן. הסדרה פשוט נראית מאוד דומה לסדרות רבות אחרות של התקופה. אני כן יכול להגיד, שהרקעים של הסדרה, במיוחד הרקעים של הרי האלפים הם נהדרים ויפהפיים.

 עכשיו, קחו בחשבון. "היידי ילדת האלפים" היא סדרה שלא שונה מתבנית של סדרות אחרות משנות ה70. כלומר, היא סדרה איטית. יש בה הרבה עלילה, אבל היא מתקדמת באיטיות. עם זאת, כל קטע וקטע הרגיש לי חשוב והיה נהדר בשבילי. הסדרה אמנם סדרת ילדים, אך זה לא מונע ממנה להביא נושאים מעניינים שסדרות "בוגרות" היו רק חולמות להביא. שכל זה מבוצע בצורה איכותית ביותר.