יום רביעי, 16 בספטמבר 2020

Back Street Girls: Gokudolls- ריו גא גוטראפ- ביקורת

 

ג'אנק שנהניתי ממנו באופן לא צפוי בכלל והגעתי אליו רק במקרה- באק סטריט גירלז, גוקודולז.












אז איך לעזאזל הגעתי לסדרה הזאת? כשחיטטתי בנטפליקס תמיד ראיתי את האנימה הזאת ברשימת האנימות לצפייה. אך רק מהתמונה שהייתה שלוש בנות שש עשרה, יחד עם הכותרת, הנחתי שמדובר בזבל נוראי. והסדרה בהחלט עונה להגדרה של "זבל". אך לפניי כמה ימים, גיגלתי "Yakuza Idol" כדי לראות מה אנשים חושבים על הארק של הארוקה ביאקוזה 5, במקום זה קיבלתי הפניה לבאק סטריט גירלז.

אז על מה באק סטריט גירלז בעצם? היא לוקחת קונספט דבילי, אך עם זאת יצירתי, ומבצעת אותו מעולה. היא עוקבת אחר שלושת חברי היאקוזה; יאמאמוטו קנטארו (Yamamoto Kentarou), טאצ'יבאנה ריו (Tachibana Ryou), וסוגיהארה קאזוהיקו (Sugihara Kazuhiko). השלושה עשו טעות נוראית כחלק מהעבודה שלהם כחברי יאקוזה. הסדרה גם לא תסביר לכם מה הטעות, כי זה לא באמת רלוונטי לעלילה. הנקודה היא שראש משפחת היאקוזה שאליהם הם שייכים, אינוגאמה (Inugame) נותן לשלושה בחירה כדי לתקן את הטעות. או להרוג אותם ולמכור את איבריהם הפנימיים בשוק השחור, או לתת לשלושה לעבור ניתוח לשינוי מין, ולהפוך למואה איידולז! חסרי כל ברירה אחרת, השלושה נפרדים משמוליק לנצח, ועוברים את הניתוח. קנטארו הופך ל"איירי" (Airi), ריו ל"מארי" (Mari), ואילו קאזוהיקו הופך ל"צ'יקה" (Chika).

מכאן השלושה, או יותר נכון שלוש, הופכות לאיידולז, עושות את מאמציהן להיכנס לתרבות הפופ דרך מופעי שירה וריקודים, הופעה בטלוויזיה לקידום עסקים בצורה חמודה, מופיעות בשידורי רדיו, ומשתדלות לספק את קהל המעריצים המטריד להחריד שלהן. על אף שבאק סטריט גירלז היא סדרה על איידולז, היא רחוקה מלהיות סדרת במה עם מופעים ולתת לשלושת הבנות שלנו להשתפר. אם כבר ההפך הוא הנכון, כל אירוע שיש להן גורם להן להיכשל יותר ויותר, ורק לסבול עוד ועוד מאינוגאמה, ראש משפחת היאקוזה הלא שפוי שלהן. באק סטריט גירלז היא בראש ובראשונה סדרת קומדיה, לאחר מכן סדרת יאקוזה, ורק אז סדרת איידולז.

הומור הסדרה משתמש באופי של השלושה\ שלוש כחברי יאקוזה עם פתיל קצר, שפותרים דברים דרך אלימות בעיקר, ומנסים להשתלב בתעשיית האיידולז וזה על אף שהם בכלל לא רצו בכך. הם מצד אחד צריכים לסבול מעריצים מטרידים להחריד שרק רוצים להשכיב אותם בכל רגע, ועדיין להימנע מאלימות. כשהסדרה משתמשת בשילוב ההומור של "יאקוזה לעומת איידול" היא מצטיינת, ומביאה הומור שאני אישית סופר נהניתי ממנו. למרבה הצער, לא כל ההומור בסדרה הוא כזה. לפעמים יש הומור שירותים רע. אך הוא עדיין שווה את החוסר נוחות שבו כדי להגיע להומור היאקוזה, כי אוי, כמה שאני אוהב אותו.



  

דרך נוספת שהסדרה משתמשת בו להומור היאקוזה שלה, זה הכנסת פלאשבקים של כמה שניות. חלקם לדמויות ניצבים, וחלקם לדמויות הראשיות של הסדרה. חלקם מביאים קטעים אופייניים לדרמת יאקוזה, אך המטרה של כולם היא לתת טוויסט מהפלאשבק לאירוע הבא שהולך להתרחש. וזה נהדר.

אז איך הדמויות? למרבה הצער, אני לא מוצא שום הבדל בין איירי, מארי, וצ'יקה ( סלאש קנטארו, ריו, וקאזוהיקו). האופי שלהם מרגיש זהה לחלוטין חוץ מהרקע שלהם שמופיע לכמה שניות, וזה שאיירי (קנטארו) הוא ה"אניקי" של השניים האחרים. אך במכלול, במידה ומחשיבים אותם כדמות אחת, הם נהדרים. הם דמויות שנהדר לראות אותם סובלים, לא כי אני שונא אותם, אלא כי הומור הסדרה משתמש בסבל שלהם פשוט נהדר. וזה מוביל אותנו לדמות הבאה, אינוגאמה, ראש משפחת היאקוזה שלהם. העובדה שהוא אלים, חסר רחמים, ומרושע באופן קיצוני זה נהדר. הסדרה משתמשת באלימות שלו באופן נהדר כדי ליצור קטעים קומיים. וכן, זה זול, והסדרה בהחלט זולה. אך איכשהו מצאתי את הומור הסדרה נהדר. לצד דמויות נוספות כגון קינושיטה (Kinoshita)- האמרגן של הבנות הראשיות שלנו, שנאבק עם העובדה שהוא היה אמרגן מצליח ונשאר חסר אונים מול האופי הקיצוני של הבנות החדשות שלו, ויחד איתו מגוון ניצבים מטומטמים שסובלים לפעמים אפילו יותר, מצב הסדרה נהדר.

האנימציה של הסדרה לא טובה בכלל. היא מעטה ועד לא קיימת לפעמים. כדי לפצות על כך, היא משתמשת בהמון אפקטים שיבטאו תנועה, כמו רקעים ואפקטים מלאי קווים שממקדים את תשומת הלב לאירוע, בדיוק כמו שתראו במנגה. על אף שהאנימציה לא טובה, רוב הזמן, הציור של הסדרה כן טוב. סגנון הציור של הסדרה בחר להיות ראילסטי, ולהציג את רוב הדמויות בעיצוב מכוער במכוון, מה שעובד נהדר בסדרה שמטרתה היא לצחוק על חשבון הסבל של הדמויות. ולא חסרים לסדרה אוטאקו מטרידים שמוצגים עוד יותר דוחה.

כמו שאמרתי, באק סטריט גירלז היא סדרת איידולז רק בדירוג השלישי הכי חשוב של "על מה הסדרה", כך שעל אף שיש בסדרה מופעי שירה, הם קצרים, ולא טובים. במקרה הזה, זה בסדר גמור. איפה שהסדרה כן מצטיינת בהיבט של הסאונד, זה הדיבוב שלה. לשלושת הדמויות הראשיות שלנו יש שני מדבבים לכל אחד. אחד בגרסת המואה הפיזית שלהם (ועל כן הם מדובבים על ידי מדבבות מואה שלא שמעתי על קיומן מעולם), אך באותה המידה, יש להם דיבוב גברי שמציג את המחשבות הפנימיות שלהם כתגובה לאירועים הדבילים שהם עוברים. ואנחנו מקבלים את אונו דאיסוקה, אחד המדבבים הכי מושלמים לסיטואציה הזאת. הדיבוב הגברי של השלושה\ שלוש מופיע כמעט באותה המידה לזה של דיבוב המואה הנשי שלהם. וגם כשהם מדובבים על ידי מדבבות המואה הטירוניות, השלושה עדיין צעקניים ומדבבות המואה האלה עושות עבודה נהדרת. השילוב בין שני סוגי הדיבובים יוצר מצב נהדר. ואז יש לנו את פוג'יווארה קייג'י (המנוח) שמדבב את אינוגאמה בדיבוב מאיים אך עדיין קומי, והוא פשוט נהדר.














באק סטריט גירלז היא סדרה דבילית וזולה. ועל אף שהיו לי כמה בעיות איתה, עדיין נהניתי מהומור היאקוזה המנוגד למצב האיידולז שבה נמצאים הראשיים שלנו. למרות זאת, ההנאה מהסדרה תלויה לחלוטין בחוש ההומור שלכם. חלק מהסיבה שנהניתי מההומור של הסדרה, זה עם הניסיון שלי עם דרמת יאקוזה (אחרי פוסטים על גבי פוסטים על סדרת Yakuza). באק סטריט גירלז עושה לכל אירועי הדרמה הטיפוסיים האלה טוויסט באופן קומי שפגע לטעם שלי. ועדיין היו כמה דברים נוספים שנהניתי מהם, למשל הרפרנס לדרמת\ קומדיית יאקוזה אחרת, My Boss My Hero. אוי כמה שהסדרה הזאת הייתה נהדרת...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה