יום רביעי, 10 בפברואר 2016

Mobile Fighter G Gundam- Off the Radar Review

אז המשחק דיינסטי וואיראורז של גאנדאם עשה לי חשק לסדרת גאנדאם. בחרתי בג'י גאנדאם, ועל כן, ביקורת.
אז יחד איתי: SHINING FINGERRRRRR!


תחרות הגאנדאמים הגדולה החלה! בעולם של הסדרה, כל ארבע שנים מתרחש אירוע, קרב גאנדאמים. מין ספורט שכדור הארץ של הסדרה אימץ לעצמו (מודניאל גאנדאמים... גם לי בא). כל מדינה מביאה אלוף משלה בשביל שייצג אותה בתחרות. הסיפור מספר על דומון קאשו (Domon Kasshu), לוחם גאנדאם שעובד יחד עם חברת הילדות שלו, שהיא גם המכונאית שלו (וגם במקרה היא רופאה, כמה גאונות בבן אדם אחד), ריין מיקאמורה (Rain Mikamura). דומון וריין מחפשים אחר אחיו הגדול של דומון שנעלם לפניי זמן מה, כדי לסגור איתו סופית את הטרור שהתחיל.

דומון וריין עוברים בשלל ארצות ונפגשים עם שלל לוחמי גאנדאם כמו המתאגרף האמריקאי- צ'יבודה קרוקט (Chibodee Crocket), איש האצולה הצרפתי- ג'ורג' דה סאנד (George de Sand), בן לבני שאולין הסיני- סאי סאישי (Sai Saici), והאסיר הרוסי- ארגו גאלסקי (Argo Gulskii). הארבעה האלה במהרה הופכים גם ליריביו של דומון, אך גם לחבריו הטובים ביותר שלו ושל ריין. הפרקים הראשונים מציגים לנו כל מיני עלילות חד פרקיות בהם דומון וריין נפגשים עם לוחמים מרחבי העולם, ולא, אין גאנדאם ישראל [כאילו שלישראל יהיה תקציב לבנות גאנדאם שאי אפשר לקנות פה דירה ): ]. הפרקים האלה די נחמדים, מציגים לנו את הדמויות, ומביאים הרבה הרבה אקשן.

אם בטח שמתם כבר לב מההסברים שלי, ג'י גאנדאם היא לא סדרת גאנדאם רגילה. הדמיון שלה לסדרות גאנדאם אחרות נובע אך ורק מזה שיש בה את השם "גאנדאם", היא למעשה סדרת סופר רובוט והרבה יותר דומה לסדרות שונן אקשן רגילות כמו Samurai Deeper Kyo, Dragon Ball וSaint Seiya. עיצובי הגאנדאם לפעמים סופר מוזרים, גאנדאם סוס, גאנדאם נחש, וכ'ו. ההשוואה לדרגון בול קשה מהימנע, העיצוב של דומון מזכיר את זה של בארדוק, ריין מזכירה את בולמה מבחינת הגאונות מכונאיות, ותוך כמה זמן לתוך הסדרה דומון מקבל את ה"הייפר מוד" שמחזק אותו ומשנה את השיער שלו לזהוב (איפה ראינו את זה קודם? סופר סאייה משהו?).


האקשן של הסדרה הוא לא רק עם גאנדאמים. יש בסדרה המון אקשן גם ללא גאנדאמים, אלא קרבות קרקע ללא נשק בכלל. המון התקפות מיוחדות, ומאסטר אסיה (המאסטר של דומון) למשל, מסוגל להילחם נגד גאנדאמים ללא גאנדאם כלל לפעמים. דומון מקבל את עיקר הקרבות בסדרה, אך גם שאר החבורה שלו, ופעמים נדירות גם ריין שמצליחה להילחם ולתת קרבות מרשימים למרות שקרבות גאנדאם זה לא העיסוק שלה, אלא מכונאות ורפואה.

העלילה של הסדרה היא די עלילת שונן אקשן רגילה, אבל היא מבוצעת היטב. הסדרה מתחילה טוב, בפרקים 26-36 היא די נחמדה, ומקבלת שורה של פרקים אחרונים מדהימים עם סוף מדהים עוד יותר. הסדרה כבר מתחילתה, מביאה המון רומאנס. המון. אקשן רומאנס זה שילוב ז'אנרים שאני אוהב במיוחד, והסדרה משלבת אותו היטב. ריין ודומון מתחילים בצורה מעניינת, ועם הזמן מקבלים יותר אתגרים לרומנטיקה שלהם. החבורה של דומון- ארגו, ג'ורג', סאישי, וצ'יבודה מקיפים את ריין בצורה דומה לזו של בסדרות כמו Samurai Deeper Kyo, כל אחד מהם מגונן עליה ונותנים אתגר לדומון במעט, אך גם באותה מידה תומכים בו ובריין. בבוא הזמן, מגיעה לסדרה לוחמת גאנדאם בשם אלנבי (Allenbi), היא עוד אתגר לרומאנס של דומון וריין. בהתחלה חשבתי שאשנא אותה בשל זה שהיא קצת פילגה בין השניים, אך בסופו של דבר היא גם הייתה תמיכה ענקית לרומאנס של דומון וריין. אז כן, לעומת דמויות מסדרות אחרות, אלנבי דווקא די אחלה ולא הורסת כלום. דומון וריין פשוט כבשו אותי, הרומאנס בניהם בוצע ממש טוב לאורך כל הסדרה, ושניהם היו דמויות פשוט נהדרות. אחד הזוגות היותר טובים שראיתי באנימה.


גם דמויות המשנה בסדרה מעולות. שוורץ (Schwarz) למשל, היה תמיכה מהגב לדומון וריין. הוא היה דמות מעניינת, וממש נהניתי ממנו. גם יש את העוזרות של צ'יבודה, שעזרו לפתח את הדמות שלו במהלך הסדרה, אז גם נהניתי מהן. נסטשה (Nastasha), מנהלת הכלא של ארגו, גם קיבלה יחס טוב והיא גם הייתה דמות נחמדה. רק וונג (Wong), אחד הנבלים, וגם אולובה (Ulube) היו די קרציות. ויש את הנסיכה של ג'ורג' שהייתה קרציה, אבל היא דמות סופר משנית אז לא קריטי.

בסופו של דבר, הסדרה מלאה בדמויות. אף אחת מהדמויות ככל הנראה לא הולכת להפתיע אתכם במיוחד. הסדרה די צפויה עם דמויות נורא גנריות. זה לא דבר רע אגב, שכן הביצוע שלהן הוא נפלא. הרומאנס של ריין ודומון נורא נדוש ודביקי (אני אוהב את זה דביקי), אבל מבוצע היטב, ובסופו של דבר, איכות ביצוע יותר חשוב ממקוריות, מה שהסדרה בהחלט מבצעת נפלא ומרגש.


הויזואלים של הסדרה מתחילים די גרועים. אך בבוא הזמן, הם משתפרים פלאים. הציור שהתחיל ממש גרוע, גם בפרק הראשון, בפרקים מאוחרים יותר מקבל שינוי והשקעה יותר, שסצנות האקשן בשלב מסוים נעשות לממש ממש טובות שמלאות בשלל סגנון התקפות מיוחד. עיצוב הדמויות גם מעולה, הרבה עיצובים שטיפוסיים לסדרות שונן אקשן, כמו למשל מאסטר אסיה עם הצמה הממש ארוכה שלו, ואמרתי כבר שדומון נראה כמו בארדוק?

הדיבוב מעולה, במיוחד בקטעים המרגשים של הסדרה שהוא עובד נפלא בצורה סופר רומנטית בקטעים של ריין ודומון. הפתיחים של הסדרה סופר ממכרים, עם שיר קצבי שאני עדיין שומע ברגע זה (יש לכם מושג כמה זה נוח לכתוב ביקורת ולשמוע ברקע שירים מהסדרה שעליה אני כותב בזמן הכתיבה?). מוזיקת הרקע מעולה. היא בסופו של דבר אחד שעושים הסדרה לעוד יותר טובה. היא משומשת נכון בקטעי האקשן שעושה אותם למגניבים, ועושה את הקטעים של ריין ודומון לעוד יותר מרגשים.


~לסיכום~

לא נראה לי שהיה משהו שלא אהבתי בסדרה. היא לא סדרת גאנדאם רגילה, אלא פשוט סדרת אקשן רגילה שפשוט נושאת עליה את המותג "גאנדאם" (אבל זה דווקא טוב בשבילי כי עכשיו אני יכול לשחק עם דומון ולקרוא את הדאטה שלו ושל ריין במשחק של גאנדאם הוהו). אם אתם רגילים לסגנון הרגיל של גאנדאם ולא רוצים סדרת סופר רובוט עם רומנטיקה דביקית הרבה פעמים במהלך הסדרה, כנראה שג'י גאנדאם לא יתאים לכם. אבל באמת שנהניתי מהסדרה. דומון וריין, כבשתם אותי, באמת. תודה לכם סאנרייז על הסדרה המקסימה הזאת.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה