למה אני אוהב RPG- טור דעה

למה אני אוהב RPG- טור דעה

קצת לשינוי, משהו שהוא לא ביקורת ממני. בשבוע שעבר קיבלתם ממני ביקורת על משחק הRPG שנורא אהבתי באופן מפתיע, Time and Eternity (או בשמו היפני, Toki to Towa) וכבר צברתי בבלוג הזה לא מעט ביקורות על משחקי RPG, כפי שתוכלו לראות כאן

RPG, הוא קיצור לשם המלא של הז'אנר- Role Playing Game, והוא הז'אנר הפופולארי ביותר ביפן (במשחקים מן הסתם). בעוד שבאמריקה אפשר להחשיב את הFirst Person Shooter כז'אנר הכי פופולארי, שיוצאים לו שלל משחקים מהז'אנר (כמו Bioshock, Call of Duty וBattlefield), ביפן יוצאים מגוון רחב של משחקי RPG כמו לדוגמא מסדרות Tales, Final Fantasy וPokemon.

יש הרבה דברים שאני אוהב בRPG, ככה שיצא שצברתי לעצמי לא מעט משחקים, במיוחד בשנים האחרונות. בפוסט הזה, אני הולך לעבור על מה אני אוהב בז'אנר הזה שעושה אותו לכ"כ מהנה בעיניי וגורם לי לחזור אליו שוב ושוב, ואולי אפילו למשוך אתכם לז'אנר הזה על הדרך.

משחקי הRPG שצברתי לעצמי.

מה אלו ההגדרות האלו?! JRPG? WRPG?!

RPG הוא ז'אנר שלא באמת סגור מה ההגדרה שלו. אם תשאלו מישהו נניח מה ההגדרה של משחקי פייטר, הוא יענה לכם בקלות. דמות נלחמת נגד דמות עם שלל מהלכים. פירסט פרסון שוטר? מאוד ברור, אתה רואה את המשחק מהעיניים של הדמות ופשוט יורה. בRPG ההגדרה הדי יחידה שיש לז'אנר זה שהשחקן פשוט עולה רמות ומתחזק. אבל גם במשחקים אחרים כמו Sengoku Basara וDynasty Warriors מעלים את הדמות שלך רמות, מוסיפים לה חפצים חדשים, אבל הם לא RPG. הז'אנר בעיקר מבוסס על התחושה והמהות שהמשחק מביא. כן, די מוזר, אבל זה בדיוק מה שזה. הז'אנר התפצל לכיוונים שונים במיוחד ביפן ובמערב. הז'אנר במקור היה על משחקי שולחן, כמו "מבוכים ודרקונים" ואז עבר למשחקי הוידיאו. כעת, התת ז'אנרים נורא שונים במערב וביפן. בעוד שביפן יש הרבה יותר התייחסות לדמויות עצמן והיחסים בניהן, לעלילה, ולעליית רמות, במערב המצב שונה. הוא יותר מבוסס על הרפתקאת יחיד, שמבוסס יותר על לראות את העולם העצום שיש למשחק להציע, כמו נניח בSkyrim.

כמובן, זה לא אומר שזה קבוע לחלוטין. לדוגמא, בDragon Age Inquisition האמריקאי, כן יש התייחסות לדמויות מלבד הדמות שלך. ולעומת זאת, בDark Souls וDragon Dogma היפנים, אין כמעט שימוש במאפיינים הרגילים של RPG יפנים.

בפוסט הזה אני אדבר על RPG יפנים (או JRPG במילים אחרות). למה? כי אחד, אני ממש אוהב JRPG יפנים ופחות אמריקאים. ושתיים, כי אנחנו בלוג ליפן.

Kingdom Hearts 358/2 Days

~ עלילות מעניינות ודמויות שאכפת לשחקן מהן~

כל עוד החלק הזה עשוי טוב, גם אם ברמה מינימלית, כבר יש פוטנציאל לJRPG שלנו להיות טוב. בהתחשב באורך המשחקים בז'אנר הזה, שהם לרוב בין 40-60 שעות, כדאי מאוד שיהיו דמויות שיהיה לפחות אכפת מהן. זה לא אומר שבז'אנרים אחרים זה לא מומלץ, גם אם המשחקים בהם קצרים (לדוגמא בGod of War 3 שהיה כ8 שעות, די סבלתי ממנו למרות המשחקיות הטובה, בגלל שקראטוס היה שנוא עליי במיוחד). בז'אנר שהמשחקים בו יכולים להיות ארוכים עד כפי 4-5 (לפעמים יותר) משאר המשחקים, זה מאוד כדאי. העלילה לא חייבת להיות מורכבת במיוחד או גאונית, וגם הדמויות לא חייבות להיות מדהימות במיוחד, כן מה שחשוב זה היחסים בניהם. לדוגמא בTales of Graces F וToki to Towa (על שניהם קיבלתם כבר ביקורות בבלוג) לא תמצאו עלילה טובה או דמויות טובות במיוחד, מה שכן תמצאו זה דמויות עם יחסים מעניינים ומחממים. בטיילז אוף גרייסס, שריה ואסבל מזכירים לי שוב ושוב כמה מחממים וחמודים הם היו, רק מלהסתכל על הכריכה. ככה שגם אם הדמויות והעלילה לא טובות במיוחד, כל עוד היחסים בניהם עובדים וגורמים לי להתייחס לדמויות, אז כן, זה עובד.

Persona 4 לדוגמא, מאוד משקיע בדמויות שלו. על אף שהם דמויות די שטחיות והמשחק ממחזר שוב ושוב את הקטע של "אתה לא אניייי" כאשר הדמויות ניצבות מול השאדוו שלהן, זה די עובד. גם Kingdom Hearts 358/2 Days מאוד משקיע בדמויות שלו. הסיפור בין שיון, אקסל ורוקסאס מחמם שוב ושוב ובלתי נשכח.

סדרת הJRPG שהכי משקיעה בדמויות, מאלו ששיחקתי, זה לא אחרת מסדרת Tales, שכן מעבר להשקיע בעלילה עצמה, היא גם מכניסה את הSkitים, קטעים קצרים שמפתחים את הדמויות, בלי שום קשר לעלילה של המשחק. הם אינם חובה, אבל כן מאוד מומלצים ומקבלים רקע ופיתוח עצום לדמויות. ככה לדוגמא, Tales of Xillia, וכל שאר המשחקים בסדרה, ממש משקיעים בדמויות שלהן.

Tales of Symphonia: Dawn of the New World

~מערכת קרב~

טוב פה זה החלק שבו דעתי חלוקה בנוגע לJRPG. לעומת WRPG, בJRPG תוכלו למצוא הרבה משחקים שעובדים בשיטת Turn Based. כלומר, תור אחד לך, ותור אחד ליריב. גם בזה יש כמה חלוקות למעשה. יש את הטורן בייסד הקלאסים שאישית משעממים אותי במיוחד. כמו נניח Pokemon (אני נהנה מפוקימון בעיקר בגלל נוסטלגיה ואיכשהו בפוקימון אני מצליח להנות גם מהטורן בייסד), Persona וFinal Fantasy הקלאסים. אני גם נמנע ממשחקים אחרים בסגנון כמו Atelier. זה בהחלט מעניין בשביל קרבות בוסים וקרבות בוסים בנניח פרסונה, היו כיף אדיר בשבילי, אבל בהתחשב שרוב האויבים במשחק אינם בוסים אלא "מעבירי זמן" שמשרתים בעיקר אימונים, זה יוצא שזה די משעמם. מה שכן, יש סוג של טורן בייסד שעשוי אחרת. Real Time Turn Based. בסגנון הזה, התורות קיימים, אבל נותנים לך אשליה של זמן אמת ואקשן. ככה לדוגמא ביצוע פעולה מסוימת, גורמת לך לחכות זמן מסוים עד לפעולה הבאה. בזמן הזה, הקרב ימשך כרגיל בזמן אמת, אבל עדיין יהיה עליכם לחכות עד לתורכם הבא, שקיים במין אשליה של זמן אמת. לדוגמא Final Fantasy 13 וNi no Kuni עושים זאת. Valkyria Chronicles, שהוא RPG אסטרטגי, מקיים שימוש בתורות, אבל מרגע שנכנסתם לתור, הזירה והתנועה עובדת בזמן אמת, שזה עוד שימוש מעניין.

הסוג ההכי אהוב עליי, זה JRPG שפועלים בצורת אקשן וזמן אמת מוחלט. לדוגמא סדרת Tales, סדרת Kingdom Hearts, סדרת Star Ocean, Toki to Towa וLightning Returns: Final Fantasy 13. במשחקים להלן, אני ממש יכול להרגיש שאני משחק במשחק אקשן, אבל עם כל שאר הדברים שגורמים לי לאהוב JRPG, כמו האורך של המשחק, ודברים נוספים שאציין בהמשך.

Lightning Returns: Final Fantasy 13

גריידינג= מתנות

עכשיו שכבר יש לנו מערכת קרב מהנה וזורמת, חוץ מקרבות בוסים המערכת תשתמש אותנו גם לאויבים פשוטים ולא מרכזיים. כאשר ננצח את אותם אויבים נתחזק ונעלה רמות. וגם נקבל כמה פרסים חדשים מפעם לפעם. אני אישית ממש אוהב לקבל את כל הפרסים האלה. בין אם זו יכולת חדשה, מהלך חדש, ודברים נוספים. אלו פרסים שגורמים לי באמת לחרוש קרבות כנגד אויבים. על הדרך אני מתחזק, ומקבל דברים חדשים. הרבה מהשגת יכולות והתקפות חדשות הן דרך עליית רמות, אך יש כמה דרכים לעשות את זה בצורה עוד יותר מפנקת ומעודדת בשביל הפרסים האלה.

אחת מהדרכים המעניינות (והנפוצות) שראיתי זה שלא כל הדמויות בפארטי עולות רמה באותו הזמן. כתוצאה מכך, שדמות מסוימת עלתה רמה, לדמות אחרת נשאר ממש מעט בשביל לעלות. וזה רק עוד קצת, אז למה לא לחרוש טיפה שגם הדמות הזו תתחזק. ושהיא כבר עלתה רמה, נשאר ממש מעט לדמות נוספת, וכך הגלגל חוזר על עצמו ומביא עידוד גריידינג מעניין ונהדר.

ובנוגע לפרסים? חוץ מעליית רמה, משחקים רבים משתמשים במערכת נפרדת בשביל קבלת הפרסים האלו. אלו נקודות שמקבלים אותן יחד עם סיום קרב, אך במערכת נפרדת. כתוצאה מכך, יש עידוד לשתי המערכות האלה. Tales of Graces F,Tales of Xillia 2 וToki to Towa משתמשים בשיטה הזאת למשל. Kingdom Hearts Birth By Sleep לעומת זאת, משתמש בשיטה אחרת, שמקרבות ראנדומלים משיגים התקפות מסוימות, וחפצים מסוימים. אותם ניתן לשלב יחד, ולקבל מהלך חדש ויכולת יחד איתו שישארו איתכם, שזו גם מערכת נהדרת שמעודדת גריידינג.

מאז בואו של Pokemon, משחקים למדו שיטה נוספת לקבלת פרסים. פרסים שהם חברי הפארטי שלכם. על הדרך צדים את אותן מפלצות, עולים רמות בדרך, וגם מקבלים אוסף נהדר וחבר צוות חדש לשימוש. פוקימון הוא לא היחיד שמשתמש בשיטה הזאת. Tales of Symphonia: Dawn of the New World, Ni no Kuni, וPersona 4 גם משתמשים בזה. Kingdom Hearts 3D: Dream Drop Distance לוקח את זה אפילו צעד אחד קדימה, שעושה שכאשר המפלצות שלכם יעלו רמות, תקבלו מהן התקפות חדשות לשחקן עצמו, ולא לאותן מפלצות, מה שמעודד גם את הגריידינג כאן.

Kingdom Hearts Birth By Sleep

RPGים שווים את ההשקעה הכספית

משחקים זה לא דבר זול, בכלל לא זול. משחק ביציאה שלו לרוב עולה 60 דולר. עכשיו אשאל שאלה, מה תעדיפו, לשלם 60 דולר על משחק של 8 שעות, או משחק של 60 שעות, שבעצם שעת משחק שווה דולר אחד. אני אישית, מעדיף את הבחירה השנייה. זה האורך של RPG. לא אומר שאני לא קונה משחקים לא באורך הזה, אבל לרוב אשקול פעמיים וצריך שהמשחק יהיה כנראה באמת טוב בשביל שאקנה אותו במחיר מלא אם הוא 8 שעות שאפשר לסיים אותם תוך יום- שלושה. כל עוד אותו RPG נראה טוב פלוס, לא תהיה לי בעיה לקנות אותו במחיר מלא, שכן אני יודע שקיבלתי זמן הוגן בעד הכסף ששילמתי. המצב אפילו נעשה יותר טוב כאשר המחירים של המשחקים יורדים. לדוגמא, את Tales of Graces F השגתי לעצמי במחיר של כ30 דולר, משחק שכאשר שסיימתי אותו, היו לי בו 95 שעות של הנאה אחת גדולה.

המצב אפילו עוד יותר טוב כאשר מדובר בקולקשנים של משחקי RPG שמראש כבר עולים מחיר מקסימלי של לא יותר מ40 דולר, ומקבלים בהם 2-3 משחקים שאורכו של כל אחד מהם הוא כ60 שעות. ככה אותו קולקשן של Tales of Symphonia Chronicles (שכולל בו את שני המשחקים של טיילז אוף סימפוניה) נחשב בעייניי לאחד הקולקשנים הטובים ביותר על הPS3. קולקשנים נהדרים נוספים כוללים את Kingdom Hearts 1.5 Remix, Kingdom Hearts 2.5 Remix והקולקשן של שני המשחקים של Final Fantasy 10 (שדרך אגב, הם קולקשנים שנעשו מחדש לחלוטין לעומת קולקשנים אחרים, בעקבות העובדה שהסטודיו של סקוור אניקס נהרס בצונאמי. זה כבר לא קשור, אבל ראיתי צורך לציין זאת).

Star Ocean Last Hope

~לסיכום~

אני בסופו של דבר מאוד אוהב את הז'אנר. זה ז'אנר שבמידה והוא עשוי טוב ממלא אותי כל פעם מחדש. יחד עם התשלום ההוגן על המשחק ביחס לאורך שלו, ושאר הדברים שגורמים לי לאהוב את הז'אנר. רוצים לשחק גם במשחקי RPG  בעקבות הביקורת? יש כבר כמה ביקורות משחקי RPG בארכיון, שתוכלו לראות אותם כאן