התרשמויות מכאמ"י 2015

עבר והסתיים הכנס האחרון של השנה (לפחות מאת אמא"י), וכך גם הניסיון השני להעביר כנס בבנייני האומה בירושלים. אז איך הלך להם הפעם?



ובכן, כבר על הבוקר היה הבדל אחד שהורגש מאוד - התורים היו קצרים, מהירים ומסודרים יותר הפעם יחסית להארוקון השנה. לא רק זה, אני חושבת שאלה היו התורים היעילים ביותר שהיו בכנס כבר מזה כמה שנים טובות. אני עצמי אמנם לא עמדתי בתור ונכנסתי כמעבירת תוכן בכניסה נפרדת, אבל עדיין ההבדל היה מאוד בולט לעין.

מאחר והגיעו לכנס פחות אנשים מאשר להארוקון, והמקום עצמו עצום, לא היתה הרגשת הצפיפות התמידית שרגילים אליה בכנסים - חוץ מליד הדוכנים, כמובן. אפשר היה לנוע בחופשיות ואפילו לשבת, מי היה מאמין? העיקר לקוות שהכנס עדיין השתלם כלכלית, למרות מספר הכרטיסים הקטן יותר.

אני בעצמי העברתי שוב את הטריוויה (בפעם החמישית כבר... כנראה) ביחד עם סבי, שעכשיו עבר לבלוג משלו, Kakumeiki. הפעם הגיעו אפילו יותר אנשים מהכנס הקודם, עשרות מהם - האודיטוריום היה כמעט מלא! קשה להתרגל להרגשה, במיוחד שברוב הטריוויות נכחו אפילו לא 20 בני אדם. הפעם הכנסנו הרבה יותר שאלות עם סדרות מוכרות מאוד, והפחתנו את השאלות הקשות כלקח מהכנס הקודם. נראה שזה עבד לא רע, וכך הספקנו לעבור על כל 99 השאלות בדיוק בזמן המוקצב, כשרק על אחת מהן לא הצליחו לענות! היו מעט תקלות טכניות בגלל העכבר בלפטופ, אבל בסוף הסתדרנו, ובסך הכל זה לא היה נורא. בסך הכל אני שמחה שהגיע מבחר אנשים כה גדול לטריוויה, ושכולם נהנו בסוף. מה שכן, בכנס הבא אעדיף להעביר הרצאה כמו בכאמ"י שעבר על פני טריוויה, אבל בשביל זה צריך רעיון טוב קודם...

וכך הגעתי גם לאחת הבאסות של הכנס - התקיימו הרבה אירועים חשובים ומרתקים שהתנגשו איתה - האמא"ידול, בו השתתפה חברה שלי, והרצאה בת שעתיים על אנימציה שנשמעה כמו הדבר שיכל לעשות לי את כל הכנס, הרצאה מפורטת מפי אנימטורית, במקום ההרצאה על קצה המזלג שלנו בשנה שעברה, כאנשים שלא באמת מציירים אנימציה בעצמם, אלא פשוט מעריצים אנימטורים מסוימים. גם ההרצאה על ויז'ואל נובלים התקיימה במקביל להרצאה על אורובוצ'י ולהקרנת הסרטים, מה ששוב גרם לי לבחירה של 1 מ-3.

אבל בינתיים אמשיך להרצאה על מנגה כביקורת פוליטית ותעמולה של שירן איבניצקי. זו היתה הרצאה מרתקת בה למדתי לא מעט עובדות חדשות על פוליטיקה נוכחית ביפן. שמעתי תלונות של אנשים על כך שהמנגות לא מספיק מוכרות, אבל אני חושבת שהיה נכון להציג דווקא את המקרים הקיצוניים במקום לחפש רבדים נסתרים ביצירות פופולאריות יותר (החומות בשינגקי מסמלות את החומות ביפן...? בשיעורי ספרות לא שמעתי דברים מאולצים כאלה). חוץ מזה, הדוגמאות הקיצוניות גם תורמות לנו להבין את הצדדים היותר מכוערים של יפן הנוכחית.

ההרצאה הבאה אליה הלכתי היתה על אורובוצ'י מאת יוני לינדר. אני אישית פחות מחבבת את אורובוצ'י בשנים האחרונות, אך ההרצאה בהחלט גרמה לי להעריך אותו יותר ולהסתכל עליו ועל יצירותיו מנקודת מבט קצת אחרת. בכללי, ההרצאה הועברה בצורה מעולה וסוחפת, עם אחלה רטוריקה, ורעיון מעולה של לתת לאנשים לצאת כשיש ספוילרים ולקרוא להם בחזרה לאחר מכן. אני חושבת שזה אומר הרבה על המרצה כשההרצאה מרתקת אנשים שבכלל לא מעריכים יותר מדי את נושא ההרצאה. אני מקווה לשמוע ממנו הרצאות נוספות בעתיד! :)

וכאן אצא קצת מאירועי התוכן ואחזור לכנס בכללי. לצערי הרב, לא היה דוכן יד שנייה הפעם, ומשיחה עם איש סגל מוכר נראה שלא היה מספיק כוח אדם לארגן אותו. כל זה ישר מזכיר את הכתבה "לשים כץ לכאמ"י" של הילה בגם מהגיליון החדש של בועת מחשבה, שבדיוק נמכר בדוכן בכנס. בתור חברת סגל ותיקה, ואף מנהלת כנסים, היא טוענת שכנס כאמ"י שואב כוח אדם ולא נותן לאמא"י להתארגן כראוי להארוקון ולעבוד על פעילויות ותוכניות נוספות מחוץ לכנסים. התקופה בין פורים לאוגוסט בהחלט מאוד קצרה ומקשה מאוד על אנשי הסגל להתארגן לכאמ"י כמו שצריך, במיוחד שהוא גם כנס קטן יותר. עם זאת כנס אחד בשנה הוא לא מספיק כלל, ויש לא מעט סכנות בכנסים עם מארגנים חדשים ולא מנוסים, שגם הן צוינו בכתבה. זוהי דילמה גדולה למדי, אבל פה זה לא המקום להרחיב עליה, וגם ההחלטה נתונה בידי אנשי אמא"י עצמם.

את רוב הערב ביליתי באירוע הקראוקה, שהיה מהנה, סוחף ופרוע כרגיל; אני מופתעת שנשאר לי קול אחריו. הקראוקה הוא בהחלט אירוע שכנסים לא יהיו אותו הדבר בלעדיו. חבל רק שלא יכלו לתת לנו לשיר גם את "אמא"י למה", הלהיט הגדול של האביב.

וכך הגענו לפנינת הערב ואחד מההישגים הגדולים ביותר של אמא"י עד כה - הקרנת הסרט Taifuu no Noruda של סטודיו Colorido, סרט שרק לאחרונה יצא למסכים ביפן, ועוד לא הוקרן באף מדינה אחרת! הצלחנו להיות הראשונים שראו אותו אחרי היפנים - לא ייאמן, נכון?
הסרט עצמו היה חמוד למדי, אורך נוסף בהחלט היה תורם לו מבחינה עלילתית, אבל כנראה לא היה להם תקציב ליותר באיכות הנוכחית. ואיזו איכות זו היתה! הם בהחלט סטודיו עם אנימציה לא מהעולם הזה.

אני בעצמי התחדשתי בכמה פוסטרים, הגיליון החדש של בועת מחשבה ובפאנבוק מדהים של הייקיו. מכנס לכנס נראה שכמות כישרונות הציור בארץ הולכת ועולה, וחלק מהציורים הנמכרים הם בהחלט ברמה עולמית שתשיג פופולריות עצומה בפיקסיב. עוד קצת גאווה ישראלית לאוסף. (:

בסך הכל הכנס היה מוצלח מאוד, ואני אישית נורא נהנתי, למרות שרוב חבריי הבריזו. לא היתה כמות מופרזת של אירועי תוכן, אבל היי - זה לא ההארוקון, ההיקף כאן קטן יותר, וכך ניתנה לי ההזדמנות ליהנות מדברים נוספים שהם לא אירועי תוכן.
עכשיו רק נשאר לחכות כ-8 חודשים עד הכנס הבא - הרבה יותר מדי זמן בלי קראוקה!