Kanon 2006- Review
האנימה המופלאה
שנוצרה בעקבות המצלמה האהובה עליכם שבביתכם. מי אוהב Nikon?, מי אוהב Olympus? אנחנו אוהבים רק Canon! כן זה עם C והאנימה עצמה זה עם K אבל למי אכפת. עכשיו שאנחנו עוזבים את כל השטויות, קאנון 2006 היא
אנימה לויז'ואל נובל של Key שידועים גם על יצירת
קלאנד (שניב כבר עשה ביקורת לה, ממש בימים הראשונים של הבלוג) וגם על אייר. האנימה
עובדה בידי סטודיו קיוטו אנימיישן. למה ה2006 בשם? טוב, זה בגלל שטואיי עשו בעבר
אנימה לסדרה. הביקורת היא על הגרסא של קיוטו אנימיישן, או בקיצור, קיואני.
קדימה, בואו נצא
לקאנון!
העלילה מספרת על
אייזאווה יואיצ'י (Aizawa Yuuichi). הוא בעבר היה מבקר את
בת דודתו, מינאסה נאיוקי (Minase Nayuki), אך הוא הפסיק לזמן מה,
זמן מה של 7 שנים. שבע שנים לאחר מכן, הוא חוזר לעיר ומתחיל לגור עם נאיוקי ועם
דודתו, ולהתחיל חיי בית ספר במקום הזה. הוא נפגש עם אנשים שונים, מתחבר אליהם, וגם
לכמה בנות, שלכולן יש קשר אליו מהילדות. זה בקצרה, כי מכאן מתחילה הסדרה בעצם
והעלילה של הסדרה.
קאנון עובדת בכללי
במין צורה של ארקים של בנות בסדרה. המקור שעליו הסדרה מבוססת זה דייטינג סים, ככה
שתמצאו בקאנון הרבה הארם. כן, זה לא הארם מלווה באצ'י, אבל כל חמשת הבנות בסדרה
בצורה כזאת או אחרת מתחברות ומתאהבות ביואיצ'י, גם אם זו לא בצורה הכי בולטת
לעין. אז בואו נראה מה יש לקאנון להציע.
הבת הראשונה שהסדרה
מביאה לנו זו סאוואטארי מאקוטו (Sawatari Makoto), ילדה קרציה, בכיינית,
שמתנהגת כמו בת 6 למרות שהיא בת 17. מאקוטו היא דמות שכ"כ שנאתי. היא משתוללת
כמו לא יודע מה, כאילו היא איזה ילד היפר-אקטיבי נוראי. גם אם זה לא מספיק, הקול
שהיא קיבלה מציק במיוחד ובאמת שלא עשה לי טוב. היא דמות כ"כ מציקה והיא נשארת
בסדרה לאורך די הרבה זמן. עד פרק 10 שבו קורה משהו, שאדבר עליו אח"כ. עם כמות
כזאת של פרקים שמתעסקים בדמות הזאת, הסדרה גרמה לי ממש לשנוא אותה עד פרק 10. לאחר
פרק 10, המצב קצת השתפר עם שאר הדמויות, אבל לא בהרבה.
ויש לנו גם את איו
איו (Ayu Ayu), עוד ילדה מציקה, שגם היא מתנהגת ונראית
כמו לולי למרות שהיא בת 16. היא מוציאה הרבה גניחות מציקות של UUGUU ובכללי היא דמות ממש קרציה. למעשה, אף אחד מהבנות בסדרה לא דמות
טובה. יש לנו את מאי (Mai) שהיא... בסדר כזאת.
סייפית. נחמד. אבל הסדרה מחליטה מסיבה כזאת או אחרת שרודפים אותה שדים, בלי שום
סיבה הגיונית. השדים והכוחות שלה לא מיוחסים באופן דומה לשאר הדמויות. יש שדים
בסדרה, הם קיימים רק על הדמות הזאת, לא נראית הרחבה מעבר לזה. זה פשוט קיים, כי
ככה. זה על טבעי כ"כ לא קשור ומאולץ. נאיוקי, בת הדודה של יואיצ'י, היא אחת
מהדמויות שיותר בסדר כאן. כן יש לה גימיק די דבילי של זה שהיא קמה מהמיטה מבולבלת
מסוממת וזה שהיא אוהבת חתולים אבל אלרגית להם, שזה יחסית... בסדר? היא לא דמות
מעניינת בכלל, אבל היא עדיפה על איו איו ומאקוטו שהן פשוט סרטן נוראי. ויש לנו גם
את שיורי שהיא יחסית נחמדה, אבל לא קורה איתה באמת משהו כי הסדרה נפטרת ממנה די
מהר.
ולמרות הכל, שמאקוטו
ואיו איו מציקות, דמות השטן של הסדרה זאת לא אחרת מאמא של נאיוקי. היא עשויה לאופן
כ"כ מתחשב וחמוד לרמת המציק והדבילי. בפרקים הראשונים, כאשר מאקוטו מגיעה
לסדרה, היא נמצאת שם, אבודה. מה האמא עושה? כמובן, היא מאמצת אותה. לא בודקת כלום,
לא חוקרת שום דבר (מתרצת את זה ב"בדקתי עם המשטרה"), פשוט מאמצת אותה כי
היא נשמה טובה. זה כ"כ חמוד לרמת המציק והלא אמין. היא שטן.
לפחות יש דמות אחת
ששומרת על הסדרה מלרדת לאסון גמור. זה לא אחר מהדמות הראשית שלנו, יואיצ'י. יש לו
אופי די חביב וכיפי. הוא עוזר לכל בצורה יחסית אמינה, בצורה חביבה וכיפית. פה ושם
יש בולשיט עם העזרה שלו, אבל זה לא כמו השטן של האמא. גם זה שהוא מדובב על ידי
סוגיטה טומוקאזו מאוד מועיל לו. סוגיטה הוא מדבב שבעזרת הקול שלו מצליח הרבה פעמים
לגרום לי לאהוב יותר דמויות. אז כן, יואיצ'י מחזיק את הסדרה יחסית מליפול לאסון.
אבל האמת... יש דבר אחר שרוצח את כל הבונוס שיואיצ'י מביא לסדרה.
קאנון היא סדרת דרמה,
לכן היא מביאה הרבה קטעי "דרמה". למה במרכאות? כי איך שהדרמה הזאת מובאת
דבילית לחלוטין. זוכרים מה אמרתי על מאקוטו שהסדרה מוציאה אותה, נכון? אני טיפה
נגרר לספוילרים כאן אז אני מזהיר. במקרה של מאקוטו, הסדרה מחליטה שפשוט היא מפסיקה
לדבר בגלל מחלה. זה כ"כ גם עם שאר הדמויות. לשיורי יש מחלה כי ככה. לא
מסבירים כלום על המחלה, אפילו לא את השם שלה. פשוט יש לה מחלה, ותתמודדו עם זה.
ובבקשה מכם, אם אפשר, תבכו. כי זה מה שקאנון רוצה מכם, שתבכו. היא מביאה כ"כ
הרבה דברים לא קשורים כדי ליצור את הדרמה שלה. לדוגמא, באופן ראנדומלי לחלוטין,
אחת הדמויות נדרסת בכביש בפרק מסוים, וכן, הסדרה מצפה מכם להיות עצובים. דמויות
נעלמות מהסדרה בצורה לא קשורה בגלל ש"הן חולות" ומביאה דרכים נוספות
למוות מאולץ כמו נפילה מעץ בדרך לא קשורה, ועוד.
זה יכל לעבוד איכשהו
אם הדמויות היו מעניינות, רק חבל שהדמויות לא מעניינות ונוראיות. (במיוחד מאקוטו
שצריכה לקבל מאקוט. כן, אני אוהב את משחק המילים המפגר הזה). הסדרה מצפה ממני
להרגיש משהו כלפי דמויות גרועות ומציקות יחד עם זה שהיא מביאה דרמת ראנדום מאולצת,
וזה פשוט לא עובד.
אבל לדבר אחרון שלא
נתייאש לגמריי אני כן חייב לציין. החלק העיצובי של הסדרה נהדר. טוב בואו נתעלם
שנייה מעיצוב המואה המציק עם העיניים הסופר גדולות ועקומות. הויזואלים בסדרה נראים
נפלא. הם ויזואלים שמחזיקים גם להיום, תשע שנים אחרי שהאנימה יצאה, שזה הישג מרשים
למדיי.
הדבר הכי טוב בסדרה
זוהי מוזיקת הרקע שהיא זהב. מדובר במוזיקת רקע מרגשת, נהדרת ונפלאה, ואני לא אהסס
להגיד שמדובר מבין מוזיקות הרקע הטובות ביותר ששמעתי באנימה. אבל עם זאת.... יש
משהו ששוב לא עובד כאן. על אף שהמוזיקה נהדרת ומקבלת שבחים, היא פשוט בזבוז. שהם
על דרמה כ"כ מאולצת וגרועה, כל ההיתרון של המוזיקה הולך לפח. היא לא מסוגלת
לגרום לקטעים להיות מרגשים יותר (טוב, אולי בחצי אחוז, שזה לא הרבה) ועם כמה שהיא
טובה, זה פשוט חבל מאוד. אבל מה שכן? אני כן הולך לשמוע אותה כמוזיקת רקע מפעם
לפעם, כי היא עדיין מצוינת.
~לסיכום~
קאנון 2006 היא ללא
ספק אחת הסדרות הכי גרועות שצפיתי בהן. זה היה סבל של סדרה. הדמיות נוראיות והדרמה
מאולצת וגרועה במיוחד. מוזיקת הרקע ממש טובה, אבל היא לא הצליחה לשפר את דעתי על
הסדרה. למרות זאת, אם לא הפריע לכם מה שאמרתי על הסדרה, כנראה שתהנו מקאנון 2006. אך
למרות זאת, אומרים שקאנון 2006 היא הגרסא הטובה יותר וזה היה עד כדי כך רע, אני
תוהה כמה גרועה הגרסא של טואי שאמרו שהיא זוועתית יותר מקאנון 2006. ועם כל האירוניה שבדבר, שלסדרה ששמה הוא "קאנון", הצפייה בה הייתה פילרית לחלוטין.
אני אסכם את דעתי על
הסדרה ב....
שזה מזכיר לי שכבר
צריך לעשות ביקורת על פייב דיז שעכשיו ג'אק והומו סאמה הופיעו בארק פייב. ואל
תדאגו, אם אתם ממש אוהבים את האותיות של קאנון, בזמן הקרוב (שלא יודע כמה הוא
קרוב) אני מתכוון להביא לכם ביקורת על סדרה ששמה הוא עם אותיות זהות של קאנון בסדר
אחר. עכשיו תנחשו מה הסדרה הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה