Jyu Oh Sei

Jyu Oh Sei היא אנימה שמעבדת מנגת שוג'ו מהדור הישן יותר ומשאירה עיצובי דמויות נוסטלגיים למרות שיצאה בשנת 2006. רבים מחשיבים אותה לפנינה חבויה, אנימה איכותית שמעטים מכירים. אך עד כמה הם באמת צודקים על איכותה של האנימה, האם היא באמת הדובדבן שבקצפת המדע הבדיוני באנימה ומנגה? זאת ועוד בהמשך הפוסט!

קודם כל, נתחיל מקצת מידע טכני - המנגה התפרסמה בשנים 1993-2003 והיא פרי עטה של Itsuki Natsumi. היא בת 5 ווליומים ו16 פרקים (לא הרבה בשביל עשור, אה?). את האנימה בת 11 הפרקים יצר סטודיו Bones בשנת 2006 כשבראש הפרויקט עומד הבמאי Nishikori Hiroshi (אחראי על חלק מהפרקים של אוטנה ועל האדפטציות של אינדקס). 

האנושות עברה למערכת כוכבי הלכת בלקן, רק האליטה חיה על פני כדור הארץ. בני האדם לא הסתגלו לבלקן כראוי, ואורך החיים שלהם לא מגיע אפילו ל-50 שנה ללא ניתוחים והתאמות למיניהם. התאומים ת'ור וראי קליין שחיים על אחד מאותם כוכבי לכת מגלים על חיסול הוריהם ונשלחים לכוכב הלכת כימרה.

כימרה הוא כוכב לכת עם תנאי חיים קשים במיוחד והוא מאוכלס בעיקר על ידי צמחים טורפים. מדי פעם לפעם נשלחים אליו אנשים שביצעו פשעים חמורים בתור עונש. הם מחולקים לארבע "מעגלים" לפי צבע העור שלהם. בראש כל מעגל עומד הטופ ושני סגניו, והם שלושת האנשים החזקים ביותר במעגל. הטופ שיביס את הטופים של המעגלים האחרים יזכה לתואר מלך החיות (beast king) ויקבל את הפריווילגיה לעזוב את כימרה ולעבור לכוכב הלכת הקאטה.

זהו העולם האכזרי אליו הושלכו שני התאומים בני ה-11 ללא עוול בכפם כשבידיהם רק חרב אור ושקיק מסריח, ועכשיו עליהם לשרוד ולנסות לעזוב את כימרה אחת ולתמיד ולגלות מי רצח את הוריהם.

כל התקציר הארוך הזה מתאר רק את ההתחלה וקצת מהרקע לעלילה, עוד כמה מילים וכבר הייתי נכנסת לספוילרים. כפי שכנראה ניחשתם מזה, לאנימה יש בעיות קצב - איך אפשר שלא יהיו כשהיא רק באורך 11 פרקים? חמשת הפרקים הראשונים התקדמו לא רע, אך אחריהם אירועים קרו בזה אחר זה בקצב מסחרר שקצת פגע באמינותם. אך שום דבר לא משתווה לפרק האחרון, שמרגיש שקרו בו לא פחות דברים מכל שאר האנימה עד לאותו הרגע. עם זאת, הקצב המהיר לא פגע יותר מדי באנימה, האנשים בבונז הצליחו לגרום למעבר האירועים להרגיש טבעי למדי למרות מהירות ההתרחשויות המסחררת, הם הצליחו לא רע בלהעביר את כל העלילה ב-11 פרקים בלבד.

את האנימה ניתן לחלק לשני אספקטים - מצד אחד מדע בדיוני וקידום עלילה, ומצד שני דרמה, רומנטיקה ויחסי דמויות. האספקט הראשון מוצלח למדי - אמנם חלק מהרקע והטוויסטים הם גנריים למדי בשביל מדע בדיוני (למרות שזה ז'אנר כה נדיר באנימה ומנגה שקשה לקרוא לזה קלישאות, זה מרגיש כך רק אחרי שמכירים את הז'אנר גם במדיומים אחרים כמו ספרים), אך היו בהם גם חלקים מקוריים יותר שגרמו לכל הרעיון של האנימה להרגיש רענן למדי. האירועים העלילתיים זרמו היטב, ורובם לא הרגישו תקועים ונדחפים רק כדי לקדם את הסיפור. מבחינה אינטלקטואלית האנימה בהחלט מצליחה למשוך את הצופים.

לעומת זאת, בצד הריגשי של האנימה דברים לא הולכים חלק במיוחד, במיוחד בחצי השני של הסדרה (אחרי הטיימסקיפ - וזה לא באמת ספוילר כשזה מובן מאליו מהפוסטר הראשי של הסדרה, נכון?). הרומנטיקה היא בודאות החלק הגרוע ביותר בג'יו-או-סיי. היקשרויות עמוקות בין דמויות נוצרות מהר מדי, ואני אפילו לא מדברת על הקצב, אלא על מספר הימים שעברו בסיפור. לכן התקשתי מאוד לקחת את כל מערכות היחסים הרומנטיות ברצינות, פרט לאחת שהחלה לפני תחילת הסדרה אז היה לה בסיס. מסיבה זו גם רוב הדרמה הרגישה מזויפת ומוגזמת, הרי איך לדאוג לבן זוג אם נפגשתם רק לפני יומיים? כמובן שגם ההתאהבויות הפתאומיות לא עשו דבר לפיתוח חיובי של הדמויות. לפחות הרומנטיקה היא חלק משני למדי בסדרה, אחרת זה היה הורס אותה לחלוטין.

בפן הטכני יותר של הסדרה, סטודיו בונז פחות או יותר השאירו את עיצובי הדמויות המקוריים מהמנגה, אך כמובן עם כמה שינויים כדי להתאים לאנימציה מודרנית. לדעתי מראה הרטרו שלהם מגניב למדי, ובכללי עיצובי הדמויות די נעימים לעין, פרט אולי לשל ת'ור אחרי הטיימסקיפ, התסרוקת שלו הכאיבה לי לעיניים. האנימציה ממוצעת למדי רוב הזמן, אך בכמה סצנות חשובות יותר דאגו להיות יצירתיים למדי ולשפר את האיכות שלה. עם זאת, גם הם לא יוצאי דופן במיוחד. למרות האנימציה הסטנדרטית היו באנימה כמה סצנות קרב מתוחכמות למדי שהיו מרשימות גם בלי טריקי אנימציה מגניבים.

הפתיח והסיומת הם ג'יי פופ סטנדרטי למדי לתקופה, אך משום מה בתמכרתי מאוד לשני השירים, גם אם כואב לאוזניי להקשיב לכל האינגריש בפתיח. עם זאת, הצד המוזיקלי הבולט יותר בסדרה הוא הסאונדטרק שהולחן ע"י Mizoguchi Hajime הידוע בתור המלחין של ג'ין-רו, טכנולייז ואסקפלונה. אין ב-OST טראקי אקשן אנרגטיים, ובמקום זאת יש הרבה טראקים מסתוריים ושקטים יותר, כאלה שמשאירים הרגשה קצת לא נוחה. יש גם טראקים שמזכירים את הג'ונגל הגדול שהוא כימרה. הטראק האהוב עליי הוא ממש לא אחד מהמרכזיים באלבום - Deadlock - הוא משלב סאונד אפריקאי עם מוטיבים קסומים יותר, והתוצאה הרשימה אותי יותר מטראק הקרבות המעט מטריד Bite a Sneaker. בסך הכל הסאונדטרק מאוד מתאים לאנימה ומשלים אותה, גם המלחין בהחלט מוערך בצדק, עבודתו כאן בהחלט מרשימה.

מהדיבוב, לעומת זאת, התרשמתי פחות. חלק מהמדבבים עשו עבודה לא רעה בכלל, למשל Takayama Minami בתור ת'ור וראי הצעירים, אך הדיבוב של ת'ור הבוגר ע"י Domoto Koichi מרגיש לא מתאים בכלל, ובכללי לא מרגישים את הדמות מאחורי הקול. לאחר בדיקה קצרה באינטרנט, לא פלא שהדיבוב לא טוב - המדבב הוא זמר פופ (וגם המבצע של שיר הפתיחה) וזה תפקיד הדיבוב היחיד שלו אי פעם. חבל שנתנו את הדמות הראשית לסלב לא קשור לתחום הדיבוב, זו החלטה לא מקצועית בכלל מצד יוצרי האנימה. לפחות הסצנות הרומנטיות הגרועות יותר מצחיקות ככה...

בסך הכל האנימה מהווה חווית צפייה לא רעה בכלל למרות שיש בה לא מעט בעיות. האנימה היתה מעניינת, ועל הרומנטיקה הגרועה תמיד אפשר לצחוק או פשוט לנסות להתעלם ממנה. אולי תצליחו ליהנות מהרומנטיקה גם כשהיא נלקחת ברצינות, הרי לכל אדם יש טעם משלו. בקיצור, לדעתי יש טעם לצפות באנימה אם אתם חובבי מדע בדיוני, במיוחד שהיא כה קצרה ולא תאבדו הרבה זמן אם לא תאהבו אותה.