יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

not simple



"מה שאני באמת רוצה... זה להרגיש את החום של האנשים שאמורים להיות הקרובים ביותר אליי".
קבלו חפירה קטנה (או שלא כל כך) מפי נטלי על מנגה מיוחדת במינה על מסעו של בחור צעיר וחסר מזל במיוחד ברחבי העולם בחיפוש אחר אחותו.


not simple היא מנגת סיינן בת ווליום אחד של אונו נאטסומה, המוכרת יותר מיצירותיה Seraiya Goyou ו- Ristorante Paradiso. יש לה סגנון ציור לא רגיל ופשטני שמרגיש הרבה יותר מערבי מיפני, וגם אופן העברת העלילה שלה הוא ייחודי והרבה פעמים קופץ מנקודה אחת לאחרת בעלילה בלי הסברים מיותרים, מה שאמנם לפעמים מבלבל, אך מוסיף מאוד לאווירה של המנגות שלה.

not simple מספרת על בחור צעיר בשם איאן שהעביר את רוב חייו בחיפוש אחר אחותו הגדולה, אותה לא ראה מאז שהיה ילד. מסעו לוקח אותו ממקום לידתו במלבורן, אוסטרליה לאנגליה הרחוקה ולמספר מסעות ברגל בין מדינות בארצות הברית. כל טוויסט חדש (ובדרך כלל גם כואב) בחייו של איאן מתועד ע"י ג'ים, כותב עצמאי וגם חברו היחיד.

אפשר לומר שהמנגה מספרת שני סיפורים ולא אחד - היא מסופרת לנו מנקודת מבטו של ג'ים כשהוא כותב את הספר על חייו של איאן. הפרולוג הוא בעצם הסוף והפרק האחרון כרונולוגית. די הופתעתי לקבל את הסוף כבר על ההתחלה (במיוחד שבואו נגיד שהוא לא היה שמח), אבל הוא בהחלט היווה מכה גדולה וגרם לכל הפרקים אחריו להרגיש הרבה יותר כואבים ומטרידים כשאנחנו יודעים במה הכל יסתיים בסופו של דבר.


המנגה הזאת נורא מדכאת, אבל גם מאוד מסקרנת ומרתקת. הסגנון המינימליסטי של הציור ושל העברת העלילה, המספר המועט של הדיאלוגים והפרטים שנמסרים לקורא הופכים את הקריאה להרבה יותר מעניית, זה לא סגנון שרואים הרבה במנגה. כמו כן, גם העלילה קופצת חופשית בין זמנים ובין מקומות (גם אם זה בסדר כרונולוגי), מה שגורם לה להיראות כאילו היא נמסרת לנו בחלקים, אך לקראת הסוף הכל מסתדר לתמונה אחת שלמה. בסופו של דבר המנגה יוצאת נורא אומנותית, מה שככל הנראה לא יתאים לכולם (במיוחד עם סגנון ציור שכזה), אבל אני אישית נורא התחברתי אליה. אני אוהבת שלא כל הפרטים נמסרים לי על כפית ויש חופש למחשבה בעת הקריאה.

כמו שג'ים אמר, איאן עצמו הוא הספר. הוא הדמות המרכזית, וכל העלילה ופיתוחיה מסתובבות סביבו. בהתחלה הוא אידאליסט תמים, אך ככל שהחיים והאנשים סביבו דופקים אותו יותר ויותר, הוא הולך ומפסיק לחייך ועיניו מפסיקות להיות פעורות ומלאות חיים. מנער מלא חיים ושמחה למרות המצב המשפחתי הקשה שלו הוא הופך למבוגר חסר נשמה ושמחת חיים, גופה מהלכת. "זה כל מה שהיה לו לחיות בשבילו" נאמר עליו לקראת הסוף.

מה שכן, אזהרה קטנה - אל תקראו את המנגה הזאת כשאתם מדוכאים/במצב רוח רע. כמו שככל הנראה כבר הבנתם מהרמיזות שלי, not simple היא לא בדיוק מנגה חיובית, ובהחלט לא תגרום לכם להרגיש טוב יותר כשאתם לא במצב אופטימלי.

~ספוילרים מכאן ואילך~

אימו מכרה אותו לזנות בגיל 13, אחותו הגדולה גרמה לו להבטיח שלא יתראה איתה עד שלא יגשים את חלומו, אך הוא עדיין המשיך להיות נער חייכן (גם אם קצת פחות ממקודם) כאילו כלום לא קרה. בכללי איאן הוא אדם מאוד מוזר, וגם דמויות אחרות שמות לב לכך (למשל ריק). זה כאילו שהוא גדל על פלנטה אחרת - יש לו מורלים ודרכי חשיבה שונות לגמרי מהאדם הממוצע. אדם "רגיל" ככל הנראה בכלל לא היה יוצא למסע שכזה.


אז מה שלל מאיאן את שמחת החיים והחיוך שלו? הוא מעולם לא הצליח לתקן את היחסים עם הוריו, את אחותו עדיין לא מצא, ורוב האנשים שפגש בדרך לא הביאו לו יחס טוב (אם בכלל). הוא מתחיל לחשוד שהוא נשא איידס, וגם כשהוא סוף סוף מגלה על מקום הימצאותה של אחותו, הוא מקבל את ההודעה שהיא נפטרה כחודש לפני כן. כשהוא מבקר את אימו היא מסלקת אותו ואומרת שעדיף שהוא לא היה נולד בכלל, וגם אביו מודיע לו כי הוא "שמח עם משפחתו החדשה, אבל אתה לא תבוא לבקר יותר, נכון?". הוא מבין שהוא לא רצוי, האדם היחיד שנשאר לו הוא ג'ים שגם אותו הוא לא מבקר הרבה. כאן הוא גם אומר את אחד המשפטים היותר כואבים במנגה הזאת: "מה שאני באמת רוצה... זה להרגיש את החום של האנשים שאמורים להיות הקרובים ביותר אליי". בשבילנו זהו (ככל הנראה) דבר מובן מאליו, אך איאן מעולם לא קיבל את החום הזה, הוא בודד וגלמוד.

כשאיאן יוצא לפגוש את אותה האישה מלפני 3 שנים שהוא כביכול התאהב בה, הוא כבר מוכן למות אם לא יראה אותה. במקרה יוצא שהוא פוגש את ביתה שמתכוונת להשתמש בו בתור "שק אגרוף" לעובדיו של אביה שהבטיח שירצח את החבר שלה. היא יושבת ומדברת איתו, ומאחר ואימה שיקרה לה היא אומרת לו שהיא מכירה את האישה איתה הוא נפגש, זאת היתה דודתה שנפטרה לפני שנה. איאן כמובן מופתע ומדוכא, והולך לשירותים כדי להיפגש עם ג'ים שהחליט לעקוב אחריו. שם תופסים אותו משרתיו של אבי אותה בחורה (שהוא גם בעלה של אהובת ליבו איתה התכוון לברוח) ודוקרים אותו למוות. כך נגמרים להם החיים חסרי המזל של איאן - דקור בשירותים בעקבות אי הבנה. כל זה מתרחש בפרולוג, מה שגרם לקריאה להרגיש הרבה יותר כבדה כי כבר ידענו איזה סוף נוראי מצפה לגיבור הראשי.

בסופו של דבר ג'ים מפרסם את הספר על חייו של איאן, והוא נקרא not simple כמו המנגה. השם בהחלט מוצדק - המנגה וגם חייו של איאן לא פשוטים בכלל. בעקיפין דרך שיחות של אנשים בחנות הספרים נרמז לנו שג'ים התאבד שנה לאחר מותו של איאן. המנגה מסתיימת באותו יום שהעבירה אותה אישה עם איאן ששינה את חייהם של שניהם, במיוחד שלה.

וכך נגמר לו הווליום הזה שהשאיר רושם לא קטן עליי, ואני בהחלט הולכת לזכור אותו לעוד הרבה זמן. הסיפור היה מאוד נוגע ללב והרבה פעמים גם היה קשה לקלוט את כל הסבל. זאת היתה המנגה הראשונה שקראתי של אונו נאטסומה, ואני בהחלט הולכת להמשיך לקרוא יצירות שלה מאחר ונורא אהבתי את סגנון הציור והעברת העלילה שלה. 

דרכי קריאה:
להזמין מ-Book Depository

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה