בסויקה אנחנו נמנעים
מביקורות מלאות על כותרים לא מיפן. הביקורת היחידה על כותר שאינו יפני עד כה הייתה
על הלייב אקשן לפוקימון, וגם זה עבד כי פוקימון הוא מותג יפני ברובו. גוסט אוף טסושימה
הוא משחק אמריקאי מהשורש, אך גם איתו אבליג ויקבל ממני ביקורת, בגלל שהוא משחק על
ההיסטוריה של יפן- הפלישה של המונגולים ליפן. סאקר פאנץ' הבינו את הביקוש שהיה
מסדרת Assassin
Creed ליצור משחק סאמוראים. אך
בגלל שיוביסופט נתקעו עם האגו המנופח שלהם בשביל "לשמור אותו כקלף אחרון
לסדרה", סוני וסאקר פאנץ' ניצלו את ההזדמנות.
גוסט אוף טסושימה
מתרחש בזמן פלישת המונגולים ליפן. דבר ראשון שסאקר פאנץ' דאגו להצהיר- המשחק אינו
אמין היסטורית. הוא רק מתרחש במערכת הקרב ההיסטורית ההיא, אך כל מה שקורה במשחק
הוא פרי דמיונם של סאקר פאנץ' ללא שום דמויות היסטוריות אמיתיות. בעוד שהמטרה של
השחקן היא לשחרר את יפן מהכיבוש, תנו לי לעשות ספוילר להיסטוריה האמיתית- יפן
נכשלו בהגנה על טסושימה שנפלה לידי המונגולים (אך ניצחה אותם בקרב הכולל והגנו על
יפן).
סאקאי ג'ין (Sakai Jin), הדמות שאותה תשחקו, סאמוראי לשבט סאקאי,
יוצא בהסתערות יחד עם דודו שימורה (Shimura), וסאמוראים נוספים לקרב
נגד המונגולים. רוב חבריו לקרב נספים, ואילו דודו נחטף על ידי חוטון חאן (Khotun Khan), נכדו של גנג'יס חאן (לא אומר הרבה כי
הבחור השריץ ילדים) ומנהיג מתקפת המונגולים בטסושימה. חוטון הוא מנהיג אכזר שלא
מהסס לשרוף חיילים לפניי מותם, אך הוא גם לא טיפש בכלל. הוא טורח ללמוד את השפה
היפנית ואת שיטת הלחימה שלהם מבעוד מועד כדי להתכונן לפלישה. שזה דרך אגב, גם דרך
מעולה של המשחק לתת לו לדבר באותה השפה של ג'ין ועדיין שיהיה הגיון בזה.
ג'ין שכמעט מת בקרב,
מוצא את עצמו בחיים. הוא מגלה שניצל על ידי אישה בשם יונה (Yuna), חומר הוואיפו הטוב ביותר שסוני יצרו שמתחרות בה רק קארה מDetroit ומארי ג'יין מSpiderman. יונה היא שודדת
מקצוענית, לא מהססת להילחם, ומלמדת את ג'ין שאין לו ברירה אלא לנטוש את שיטת לחימת
הסאמוראים המסורתית שמבוססת על קרבות ישירים ומכובדים. הוא חייב להילחם בשיטה
אחרת, מבוססת על התגנבות, והריגה ללא אזהרה. ג'ין בהתחלה מהסס, שכן זו הדרך שלמד
להילחם בה, והדרך שדודו רואה בה ערך יקר מכל. עם הזמן הוא לומד לשלב את שתי
השיטות. דרך הסאמוראי המכובדת, ודרך הלחימה מהצללים של יונה. מכאן הוא ויונה
יוצאים להציל את יפן מכיבוש המונגולים האכזר. המונגולים לא בוחלים באמצעים למטרת
הכיבוש. הם ישרפו כפרים שלמים, ואפילו יגרמו לתושבי טסושימה להילחם בין עצמם על
ידי סחיטה ואיומים.
העלילה של המשחק לא
מדהימה, אך היא עדיין מספיק טובה. היא מציגה מעולה את התקופה, וזה על אף שאין
אמינות היסטורית של אירועים אמיתיים. דבר מעניין שהמשחק שומר בו על הצגת הכבוד
היפני, הוא השם שהמשחק נותן לחיסול אויבים גוססים. בעוד שבהרבה משחקים שם הכפתור
הזה הוא "חסל אותו" או "הוצא להורג", שם הכפתור הזה בטסושימה
הוא "עצור את הסבל". המשחק מלא בקטעים דרמטיים, ומערכת היחסים של יונה
וג'ין מקבלת התייחסות עצומה. מצד אחד יונה דואגת לאחיה הקטן היקר לה מכל, ומצד שני
תומכת בג'ין כל המשחק. שגם תומך בה לאורך כל הדרך. התיאום בניהם נהדר. ועל אף
שהמשחק לא הולך על רומנטיקה ישירה בין השניים, אם כי קרוב, לפעמים חשבתי לעצמי
"קדימה תמצאו לעצמכם איזשהו חדר, אתם חמודים מידי".
מלבד יונה שהיא דמות
הדגש בסיפור הראשי לצד ג'ין, המשחק מכניס כמות רבה של סייד קווסטים עם עלילות לא
רעות. איפה שהסייד קווסטים יותר זוהרים, אלו בכאלה עם דגש על דמות עיקרית, כששלושה
מהם עוקבים אחר דמות אחת במשך תשעה שלבים: אישיקאווה (Ishikawa)- מורה לקשתות שאימן תלמידה בשם טומואה (Tomoe) אך זו בגדה בו ועברה לצד המונגולים, מאסאקו (Masako)- לוחמת מבוגרת מונעת מנקמה שמשפחת הסאמוראים שלה נרצחו, ונוריאו
(Norio)- בודהיסט שמתחבט בין עצמו כדי למצוא את
דרכו בין המלחמה במונגולים לבין קידוש האלים.
מומלץ לשים לב- טסושימה לא נותן לדלג על
קאטסינס. כך שבמידה ואתם לא מתעניינים בעלילה, חבל לכם. לי אישית לא הייתה בעיה,
כי אהבתי את העלילה והדמויות. ודבר אחרון שאני רוצה להגיד שלא קשור בעלילה, אך אין
לי איפה להכניס אותו, הוא מסך הקרדיטים. שמלבד לתת את הקרדיט לאנשים שיצרו את
המשחק, נכנסת בו הקדשה לכל הנספים במלחמה בטסושימה האמיתית. וזה פשוט מחמם את הלב.
גוסט אוף טסושימה
הולך על הרעיון "אני משחק אסאסין קריד שאותו יוביסופט לא יצרו", ותודה
לאל שכך, כי אני אוהב את סדרת אסאסין קריד. ואני עוד יותר מודה על החלק
"שאותו יוביסופט לא יצרו" כי בשנים האחרונות הם השמידו את הסדרה, עם
מיליון ואחד מיקרוטרזקשיינס, דמויות ועלילות נוראיות, באגים שוברי משחק, מערכות לא
מלוטשות, ומפות ענקיות להחריד כי יוביסופט חושבים ש"יותר גדול= יותר
טוב". אז כן, יש לי העדפה מסוימת לטסושימה בגלל הזבל שאסאסין קריד העבירה
אותי בשנים האחרונות.
מערכת ההתגנבות במשחק
די בסיסית. היא מבוססת על להתחבא בתוך מקבץ פרחים, לחכות לזמן הנכון, ולהמשיך
הלאה. יש את כל הטריקים שסדרת אסאסין קריד משתמשת בה- התנקשות מאחור עם להב חבוי,
התנקשות ממקום גבוה, התנקשות בכמה אויבים יחד, יריה בקשת לחיסול האויבים בשקט,
והחלק האהוב עליי שנכנס לתוך מדיה של סאמוראים; התנקשות דרך דלתות הנייר היפניות המסורתיות
שזה סופר מספק. בכמות רבה של משימות יש התנגבות שבה המשחק מכריח את השחקן להתגנב
והתגלות תסתיים בכישלון, עדיין מצאתי את זה מהנה. וכן בכולן יש הסבר עלילתי הגיוני
לסיבה שלא צריך להתגלות. ההתגנבות במשימות הן יותר פאזל מאשר התגנבות עם חופש
אמיתי. כך שכן, היו לי כישלונות בה. עם זאת, בדומה למשחקי בית אחרים של סוני כגון Uncharted וSpiderman, מערכת הCheckpoint הן מההוגנות ביותר מכל משחק אי פעם. בדומה
לאנצ'רטד, הן לא מחזירות את השחקן אחורה מדקת משחק לכל היותר. ורוב הפעמים היה
מדובר בחצי דקה, ואף 15 שניות לעיתים.
מערכת הקרב של המשחק
מבוססת על שני קומבואים- מהיר וחלש, ואיטי וחזק ששובר את הגנות היריב. המשחק מעודד
התחמקות והגנות בתזמון מדויק. אני אישית העדפתי להתחמק כמעט כל הזמן, שכן הגנה
עובדת פחות טוב, בגלל העובדה שיש לאויבים התקפות רבות שלא ניתן להגן מפניהן. כך
שיצא שלמדתי בעיקר להתחמק, ואילו ההגנה נשכחה. מלבד זאת, לג'ין יש ארבעה סגנונות
לחימה שונים, כל אחד מהם מותאם לסוג אויב אחר. שזה אחד הדברים הכי נהדרים במערכת הקרב,
שכן האויבים מגיעים במגוון של כל הסוגים שלהם יחדיו, וזה נהדר להחליף בין הסגנונות
בשבריר השנייה מאויב לאויב. ככל שהמשחק מתקדם כך האויבים משתפרים. מוסיפים לעצמם
פצצות, חיצי אש ורעל, ועוד. דבר אחד בעייתי במערכת הקרב היא המצלמה הגרועה שלו.
הרבה פעמים מצאתי את עצמי לא רואה מה הולך בקרב כי המצלמה התמקדה בעץ או עמוד. על
אף שזה קרה פעמים רבות, זה לא הוריד לי מהנאת המשחק.
טסושימה מכניס דבר
נוסף סופר מגניב במערכת הקרב, הStandoff. במקום להיכנס לקרב
בהתגנבות, הסטאנד אוף מזמין ישירות את כל האויבים לדו קרב. בו תחכו לשנייה האחרונה
שיתקפו ואז לחתוך אותם במהירות. הסטאנד אוף גם משחזר את מד הResolve שנותן לשחזר את החיים, או להשתמש בהתקפות מיוחדות. למרות זאת,
גליץ' שקרה לי מספיק פעמים הוא כשהזמנתי אותם לדו קרב, האויבים עזבו את הקרב,
השאירו אותי תקוע, ורק יכולתי לתקוף, דבר שהסתיים בהפסד כי האויב עדיין לא תקף.
עדיין, בעקבות מערכת הצ'קפוינט הסופר הוגנת, זה דבר שהתפשרתי איתו.
המשחק פותר בעיה
פצפונת שיש לי עם משחקי עולם פתוח רבים. היא לא בעיה ששברה באף אחד מהם את המשחק,
אפילו לא קרוב, אך אני שמח שטסושימה פתר אותה. ניקח לדוגמה את Red Dead Redemption ששם לפניי משימה חבר הקבוצה למשימה מתחיל
לדהור עם הסוס ולדבר עם השחקן. שם קצב הדהירה של הדמות ההיא קבוע, מה שיוצר מצב
שאני בתור שחקן צריך במקום להקשיב לשיחה המעניינת, להתרכז במהירות של הסוס שלי, לא
להיות מהיר מידי מחבר הקבוצה כדי לדעת לאן ללכת, אך לא איטי מידי כדי לא לאבד
אותו. טסושימה פתר את זה. קצב ההליכה והדהירה של השותף נקבע על זה שהשחקן בוחר.
הוא תמיד ירכב לפניי, אך בקצב שאני בחרתי.
עוד דבר שטסושימה
עושה טוב זה גודל המפה. ואם שיחקתם כבר בטסושימה אתם כנראה תוהים למה אני אומר את
זה- טסושימה די קטנה ביחס למשחקי עולם פתוח אחרים. ואם אני צריך להזכיר, משחקי Yakuza הם בעיני משחקי "העולם הפתוח" הטובים ביותר. ברוב משחקי
הז'אנר אני פשוט המום ונמחץ תחת גודל המפה העצום שלהם, וזה לא טוב בשבילי. גם
הקטנים שיותר בהם כגון Horizon Zero Dawm היו גדולים מידי בשבילי.
וזה לא עוזר שרוב משחקי עולם הפתוח משלבים גם זבל של עלילה וגם עולם גדול מידי
(ועל כן Witcher
3 מתחמק, שכן העלילה שלו לא
אשפה). וכן, אם אתם מחפשים משחק שיעסיק אתכם שעות על גבי שעות- טסושימה הוא לא אחד
מהם. למרות זאת, עדיין יש לו כמות מעולה של סייד קווסטים, ודברים לעשות, רק במינון
קטן יותר. ואת זה אני מעדיף.
בטסושימה יש כמה
דברים נהדרים לעשות. למשל, לחבר שירי האיקו. אטרקציה פשוטה שלא ידעתי בכלל שאני
רוצה, אך היא הייתה פשוט נהדרת ומרגיעה. כמו כן אפשר לעקוב אחר שועלים ולקבל מהם
פרסים נהדרים. או למשל לחתוך במבוק עם Quick Time Event שאותו צריך לזכור בעל פה. וכן איזורי טיפוס בסגנון Tomb Raider וUncharted שיובילו אתכם למקדש שייתן
פרס. ואף ללכת אל המעיין החם, לצפות בישבן הלוהט של ג'ין בזמן שהוא חושב על החיים
וממנו לקבל תוספת למד החיים.
במשחק אין מיני מפה,
במקום זה נדרש מהשחקן לעקוב אחרי הרוח. מערכת שתישמע מציק, בפועל היא עובדת מעולה
ולא משנה באמת את הפורמולה. עדיין עוקבים אחרי מרקרים, פשוט עם פחות דברים על
המסך.
הFootage שצילמתי לכם דרך הפלייסטיישן שלי לא עושה צדק לגרפיקה של המשחק
שנראית מדהים. טסושימה מלאה בנופים מדהימים, מג'ונגלים של באמבוק, עצים בשלכת
זהובה ואדומה עם עלים שמתנופפים ברוח, שדות פרחים, ועד להרים מושלגים. הגרפיקה של
המשחק מדהימה, ואני אגיד עוד דבר- המשחק הוא משחק עולם הפתוח היפה ביותר ששיחקתי
בו, אי פעם (אם כי עדיין לא שיחקתי בBreath of the Wild, כך שזה יכול להשתנות).
המשחק מכניס את
ההערכה שלו לסאמוראים, ועל כן הוא מכניס את הKurosawa Mode שנותן לכם לשחק את המשחק בשחור לבן, כמו סרטי הסאמוראים של שנות
ה60 של קורוסאווה אקירה. לא רק שהוא משנה את המשחק לשחור לבן, הוא גם מכניס את
אפקט האבק כדי לדמות את הטכנולוגיה הנוראית של התקופה, ואם זה לא מספיק, הוא משנה
מעט את הסאונד לסגנון "חלול", גם כן, כדי לדמות את הטכנולוגיה הגרועה של
שנות ה60. זה היה לי נחמד לנסות את המוד הזה בשביל הרעיון, אך עדיין העדפתי לשחק בצבע.
ועדיין זה נהדר שקיימת האפשרות.
גוסט אוף טסושימה הוא
אחד המשחקים המערביים היחידים שנותן אופציה לשחק בדיבוב יפנית (גם הריימיק החדש
לבובספוג נותן את האפשרות אגב). כפי שיכלתם לצפות ממני, שיחקתי בדיבוב היפני.
הדיבוב היפני גם מתקן טעויות מסוימות של הדיבוב האנגלי. כך למשל הדיבוב האנגלי
מתייחס לחרבות בתור "קאטאנה", אך היפני מתייחס אליהן
כ"טאצ'י". שזה תיקון נהדר- הקאטאנה הומצאה רק ב1392, יותר ממאה שנה לאחר
התרחשות עלילת המשחק.
ועכשיו טוב נו, בואו
נשחרר... "אפשר לשחק פה עם זורו!!!" "וזה שאין במשחק מפה זה כאילו
הוא גם הולך לאיבוד!!!" "ויש גם את הקסדה של מאסאמונה כי נאקאי
קאזויה!!!". אז כן, נאקאי קאזויה, מר מאסאמונה, זורו, היג'יקאטה, ומוגן- מלך
דיבובי הסייפים היפני, מדבב את ג'ין. בחירה מבריקה מצד סאקר פאנץ' וסוני. חוץ ממנו
שאר המדבבים האחרים גם מעולים, אך במידה ותחפשו מדבבי אנימה מוכרים, לא תמצאו מהם
הרבה, רק בודדים כגון אוטסוקה אקיו (ריידר מFate), צ'יבה שיגרו (באגי מOne Piece), ויאמאגוצ'י קאפיי (Inuyasha).
גוסט אוף טסושימה הוא
משחק נהדר. יש בו כמה בעיות קטנות, אך הוא ענה בדיוק על מה שביקשתי. משחק
סאמוראים, משחק עולם פתוח שלא אונס אותי תחת הגודל המוגזם שלו, משחק אמריקאי עם
דיבוב יפני, ומשחק אסאסין קריד בלי הזבל המודרני של יוביסופט. יש לו את אותה
האיכות שבגללה אני אוהב את משחקי הבית של סוני כגון God of War, Uncharted, Spiderman, ואחרים נוספים. הוא לא
הולך להיות משחק השנה שלי ל2020 שכרגע יקבל את התואר הזה פרסונה 5 רויאל, אך אני
סופר מרוצה. במידה והוא יהיה המשחק האחרון שאקנה לפס4- זה סיום מושלם לקונסולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה