הסוויץ' הגשים לי שני
חלומות כשזה נוגע לפוקימון. הראשון- פייטר של פוקימון דרך Pokken Tournament (כשקודם לכן הייתי צריך להסתפק בחמישה שהיו
בסמאש ברוז), והשני- משחק פוקימון ראשי על קונסולה נייחת דרך הטלוויזיה.
סורד שילד מתחיל עם
הדמות שלכם שתוכלו לשחק כילד או ילדה בגיל עשר (הכירו את "מיאקו" שלנו
להמשך הפוסט הזה). יחד עם חברה הטוב הופ, שניהם שואפים להשתתף ב"אתגר
המכונים" ולהביס את האלוף, לאון, שהוא גם אחיו הגדול של הופ. אותו הופ רואה
כמושא הערצה. לאחר קרב שלאון מארגן בין מיאקו והופ, רק על סמך הקרב הקטן הזה
שמורכב מספאם Tackle, לאון מחליט שהשניים מוכנים לאתגר המכונים,
ונותן לשניים את ההתחלתי שלהם. זה כן נחמד שהפעם מקבלים את ההתחלתי ישירות מהאלוף,
אבל זה מסתכם בזה, נחמד.
למען האמת לסורד שילד
אין באמת עלילה. שזה לא חדש לפוקימון שהיו ריקים מעלילה במשך שנים. כמעט כל המשחק
מורכב ממיאקו, הופ, ועוד כמה יריבים יוצאים אל הליגה. כן יאמר שזה כיוון מעניין
לפוקימון להציג את הליגה בתור טורניר ספורט מטורף, עם קהל שואג וצוהל, ועוד יותר
נחמד זה שהמשחק בועט מהמשחק את האליט פור לטובת קרבות הליגה שהם קרבות נגד מאמנים
עם רקע, כמו באנימה. גם אם הרקע שלהם רע והם דמויות פח. אבל לפחות זה.
סורד שילד בקושי טורח
להכניס עניין בעלילה. יש מעט מידי רקע על האגדיים והכל נחשף רק בחצי שעה האחרונה
של המשחק. דבר שעוד יותר נותן התרשמויות ראשוניות מזויפות, זה העובדה שכבר בחצי
הראשונה של המשחק פוגשים את האגדי, אבל נופ! לא קורה עם זה דבר עד החצי שעה האחרונה.
ואז יש לנו את "טים יל", הצוות שאמור לדמות את צוות הרשע של המשחק. רק
שהם מוצגים בתור בדיחה, צעקניים ולוליקונים שכל מטרתם הוא להעריץ את אחת היריבות
במשחק, מארני. העלילה זה לא הצד החזק של המשחק, ולמרבה הצער, גם רוב הדברים האחרים
במשחק הם לא צד חזק אצלו.
כרגיל ממשחק פוקימון
ראשי, המשחק הוא קרבות בתורות עם תפיסת פוקימונים ופיתוח שלהם. אני בטוח שאתם כבר
יודעים הכל, אז בואו נדבר על המכניקה החדשה במשחק, הדיינאמאקס. ברצף הדורות של
משחקי פוקימון, המשחקים תמיד הכניסו מכניקות חדשות וכולן שיפרו את המשחק. הדור
הראשון היה שבור להחריד במערכת עם העובדה שעל חושי היה בלתי מנוצח כמעט. ועל כן,
הדור השני הכניס שני סוגים שמתנגדים לו, ואפשרות להחזקת חפצים. הדור השלישי הכניס
את היכולות המיוחדות שיש לכל פוקימון, ששיפר פלאים את המערכת. הדור הרביעי ביטל את
מערכת חילוק ההתקפות הפיזיות והמיוחדות שהיו קבועות על פי סוג ספיציפי, ואילו הדור
החמישי לא שינה הרבה, אך הכניס את היכולות החבויות שהוסיפו יכולות לפוקימונים
ישנים ששיפרו את חלקם פלאים (וכך בלייזיקן הפך לאובר). הדור השישי הכניס את
התפתחויות המגה, ואילו הדור השביעי הכניס את "מהלכי הזי", ושניהם שיפרו
פלאים את המערכת.
אך הדיינאמאקס, לא רק
שהוא לא משפר, הוא גם הורס את המשחק. עם כמה שזה מגניב ברעיון קרבות קאיג'ו
ענקיים, זה מגניב רק בהיבט הויזואלי. מבחינת גיימפליי לעומת זאת, הוא המכניקה הכי
גרועה שפוקימון אי פעם יצר. דיינאמאקס מאוד דומים למהלכי זי ברעיון, אך הם על
סטרואידים, בצורה רעה. מהלכי זי דרשו להכין חפץ מראש לפניי הקרב, לפוקימון
הספיציפי שאתם מתכננים להשתמש בו, ולסוג הספיציפי שאתם מתכננים. לעומת זאת את
הדיינאמאקס אפשר להפעיל בכל רגע, ללא שום חפץ, והם משנים את כל ההתקפות של
הפוקימון לחזקות יותר. עוד הבדל לעומת מהלכי זי, זה שהם שינו אפקט לכל אחת ואחת
ממהלכי הסטאטוס שהיו במשחק. דיינאמאקס לעומת זאת, משנה את כולם להתקפה אחת. זה
יוצר מצב שהדיינאמאקס מורכב רק מ19 מהלכי סטרואידים, לא דורש הכנה מראש וללא שום
מחיר, ומחזיק לשלושה תורות- כל זה בחינם. כתוצאה מכך המשחק הופך למשחק של
"מתי להשתמש בדיינאמאקס?" כי אין לו מחיר. ואיך הייתי צריך לגלות את זה
על בשרי? דרך סורד ושילד עצמו? מה פתאום. אלא דרך פוקימון שואודוון, תוכנה שנותנת
לדמות קרבות תקניים מהמשחקים דרך המחשב. ולמה שאעשה זאת? כי נינטנדו פשוט חסרי
עמודי שדרה. האונליין בנינטנדו סוויץ' אינו בחינם. אונליין בחינם זה דבר שהיה קבוע
מאז הדור הרביעי (לא אחשיב את דורות 1-3 שכן שם היה לקנות כבל חיבור למהדורות
ה"גיימבוי", שזה הדבר הכי קרוב שהיה לאונליין אז). ארבעה דורות שבהם
האונליין היה בחינם, אך נינטנדו החליטו להצטרף לגישה של סוני ומייקרוסופט החל
מהסוויץ'- אונליין בתשלום. אמנם הוא זול בהרבה מזה של הפס4, אני עדיין לא מוכן
לשלם את זה. וכן, זה גם אומר שאני לא יכול לדבר על חוויית הSurprise Trade שהייתה נהדרת בדורות הקודמים, ובכללי על איך שהאונליין מתפקד.
דבר שאני לא רואה בו
בעיה בסורד שילד, שזה דווקא הדבר שאנשים הכי אוהבים להתלונן עליו, זה הDexit. סורד שילד חתך מהפוקידע כמחצית מהפוקימון הקיימים, ואנשים הביעו
את זעמם. ואולי חשבתי כך, אך כששיחקתי לא חשתי בבעיה הזאת כלל. המשחק נותן כמות
עצומה של פוקימונים לתפוס. בכל איזור יש פוקימונים רבים, שרבים מהם מסתובבים בטבע
ונותנים את התחושה של סביבה טבעית יותר טוב מכל משחק פוקימון אחר. ועד כמה הכמות
הזו עצומה? אז אספר לכם שעוד לפניי שהגעתי למכון הראשון תפסתי 92 מיני פוקימונים
שונים. המשחק גם נותן את האפשרות לתפוס פוקימונים דרך הRaid Battles, קרבות נגד פוקימון דיינאמאקס חזק. וכן, מכניקת הדיינימאקס זוועה,
ועל כן סבלתי להחריד מהם. ולמרות זאת, עשיתי אותם בלי הפסקה. הסיבה? הפרסים מהם
שווים במיוחד את הגיימפליי הגרוע שלהם. בין אם זה כמות עצומה של כסף, ממתקי אקספי,
ומהלכי TR שהם בעצם TM כפי שהם פעלו עד הדור החמישי.
בהיבטים הטכניים סורד
שילד לא מצטיין במיוחד. גרפית הוא נראה יותר טוב מSun וMoon בהרבה. וכדאי שיהיה כזה. כי הוא לא משחק
ל3דס, אלא לסוויץ', קונסולה שיותר חזקה מהWiiU ומסוגלת להריץ משחקים
כגון The Witcher באופן לא רע. סורד שילד נראה משחק בינוני
ביותר גרפית. הוא מלא בנצנצים מצד אחד, ומצד שני יש לו טקסטורות סביבה מכוערות
ומיושנות. כמו כן הפוקימונים במשחק קטנים להחריד. צ'אריזארד וסנורלקס הם בגובה של
הדמות שלכם, ילדה בת 10. ופוקימונים כגון אוניקס וגרידוס גדולים, אך לא בהרבה. וזה
לא קשור בסוויץ' עצמו בכלל. קודם כל, מכניקת הדיינאמאקס הוכיחה שהמשחק מסוגל להריץ
את הסוויץ' עם פוקימונים גדולים, ושנית, הסוויץ' כבר הריץ משחקים שנראים מרשים
בהרבה, כגון Xenoblade, Bayonetta 2 וAstral Chain (נותן ספיציפית אותם כדוגמא, כי איתם יש לי ניסיון).
מוזיקת המשחק קצבית
ונהדרת כשזה נוגע לקרבות מכון. רק חבל שקרה דבר שלא באשמת המשחק כלל, המבקר ג'ים
סטרלינג שלנו השתמש בה כדי לעשות סרטון meme ירידה על הבאגים של
בתסדה, ואני כבר לא יכול להקשיב למוזיקה הזאת בלי להתפקע מצחוק. לא אשמת המשחק
בכלל, רק הייתי חייב לשחרר את זה.
במשחק אין דיבוב משום
מה. וכן, תמיד לא היה דיבוב בפוקימון. אבל אולי הגיע הזמן? ראשית כל, פוקימון הוא
משחק ילדים, שכן דיבוב רק יכול להקל עליהם ליהנות מהמשחק. שנית, לנינטנדו יש את כל
הכסף שבעולם לדבב את המשחק. פוקימון הוא מותג המדיה הכי מצליח אי פעם. ושלישית, גם
אם רואים את המחסור בדיבוב בתור "חלק מהמותג", גם סדרות ישנות כמו
פוקימון כבר עברו לדיבוב. Tales וFinal Fantasy מדבבים כבר יותר מעשור, ואפילו Dragon Quest וZelda הבינו שהגיע הזמן לדבב את המשחקים עם שני
הכותרים האחרונים שלהם. עדיין מצאתי דרך ליהנות מזה בדרך שלי, ועל כן לדבב את
המשחק לעצמי. זה היה סופר מהנה אם אהיה כנה, אבל זה לא דבר שאני באמת אמור לעשות.
דווקא הדבר הכי טוב
בסורד שילד לא קשור במשחק עצמו, אלא בקונסולה שעליה הוא נמצא, הסוויץ'. ההבדל בין
לשחק על המסך הפצפון של הגיימבוי\ דיאס לעומת המסך הענק של הטלוויזיה הוא הבדל
שמים וארץ. זה גרם לי ליהנות מהמשחק הרבה יותר. ונניח והייתי רוצה לעבור לניידות,
יכולתי בכל רגע. פוקימון סורד שילד הוא לא משחק גרוע, ממש לא, הוא פשוט בינוני.
ובינוני להחריד. ונניח ואתם רוצים לשחק RPG של תפיסת מפלצות על
הסוויץ', יש מספיק אופציות יותר טובות מסורד שילד. למשל World of Final Fantasy הוא עם מערכת קרב טובה בהרבה משל סורד שילד, ועם
דמויות קורעות מצחוק ודיבוב אנגלי כל-כך טוב שזה פשע לשחק ביפנית. עוד משחק טוב זה
Ni no
Kuni. ועוד יותר טוב זה
הקולקשן למשחקי Digimon
Story Cyber Sleuth שהם כמו פרסונה קלילים.
ואם כבר פרסונה, אז עוד משחק תפיסת מפלצות שהוכרז לסוויץ'- Shin Megami Tensei 5.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה