ביקורת על הגרסה
המורחבת של פרסונה 5- פרסונה 5 רויאל. לא שיחקתי בגרסה המקורית אז שכחו מהשוואות
לגרסה המקורית ואת דעתי על השיפורים של רויאל.
הראשי חסר השם שלנו
שיקרא בשם "ג'וקר" (הכינוי הקאנוני היחידי שלו) בתחילת המשחק עובר תקרית
מצערת. הוא מגן על אישה צעירה מתקיפה מינית, אך מואשם בתקיפה בעצמו. כתוצאה מכך
הוא מוגדר כעבריין, הוריו זורקים אותו מהבית, ונשלח ללמוד בבית ספר חדש תחת חסותו
של בעל בית קפה מבוגר, סאקורה סוג'ירו (Sakura Sojiro). כשמגיע אל בית הספר הוא נפגש בשני תלמידים חדשים, טאקאמאקי אן (Takamaki Ann), תלמידה עם קשר מיני למורה הספורט בבית
הספר, קאמושידה (Kamoshida), ולתלמיד אחר שסובל מביזיון מקאמושידה,
סאקאמוטו ריוג'י (Sakamoto
Ryuji). אך כשג'וקר נקלע אל
מקדש מוזר שהוא בית הספר שלו, לצדו של ריוג'י, הם מגלים מחתול מדבר בשם מורגנה (Morgana) את הרעיון של העולם שמציג המשחק; לאנשים מסוימים יש עולם פנימי
בצורת מקדש, הוא מייצג את מחשבותיהם הפנימיות, כך למשל, קאמושידה שלנו רואה באן
שפחת המין שלו, ואילו בתלמידי בית הספר בתור עבדיו האישים שיוציאו לו מדליות.
ואם זה לא הספיק,
ג'וקר, מורגנה, ריוג'י, ובמהרה אן מסוגלים לעורר יצור פנימי שלהם בשם פרסונה,
שיעזור להם להילחם בתוך המקדש של קאמושידה כנגד מחשבותיו הפנימיות כנגד השאדווז,
המטבע השני לפרסונות, ונגד קאמושידה בתת מודע של עצמו. הדרכים שבהן הראשיים שלנו
מעוררים את הפרסונות שלהם נהדרות, ותודה לאל שאין בפרסונה 5 את "אתה לא
אני!!!!" שחזר באופן מחריד בפרסונה 4. מורגנה גם מספר לחבורה שהם יוכלו לשנות
את ליבו של קאמושידה, וכן לגרום לו להודות במעשיים המחרידים שעשה על ידי גניבת
האוצר במחשבה הפנימית שלו. לאחר תבוסתו של קאמושידה, החבורה מחפשים אנשים מושחתים
אחרים שיוכלו לשנות את ליבם והמשחק עובר בסיפור של ארקים שבו החבורה יביסו את "מפלצת
השבוע" עם סיפורים אישיים של שותפים שיצטרפו אליהם. מקיטאגאווה יוסקה (Kitagawa Yusuke)- שוליה לאמן המפורסם מאדאראמה (Madarame), או ניג'ימה מאקוטו (Nijima Makoto)- תלמידה שהורגלה "ללכת בקו הישר" ו"לא לעשות
צרות". ועוד כמה דמויות שאני פשוט לא יכול לדבר עליהם כי זה כבר ספוילרים. מה
שכן אגיד, אני יודע שכולכם אוהבים את פוטאבה, אז דעתי עליה שהיא אשפה נוראית
ושתיח- טוב לא, אני לא יכול, היא אחת הדמויות הכי טובות במשחק, במשחק שבו רוב
הדמויות סופר טובות.
הטוויסטים במשחק אמנם
די צפויים והנבלים היו ברורים כבר מההתחלה, אך הדרך שבה הם נחשפו לא הייתה צפויה,
שכן המשחק מכניס כבר כמה רמזים אליהם עוד בהתחלה. רמזים שלא שמתי לב לפרטים הקטנים
בהם. ועכשיו בואו נדבר על יושיזאווה קאסומי (Yoshizawa Kasumi), הדמות שגרסת רויאל הוסיפה, והסיבה שלא סיימתי את המשחק עם הסוף
של רויאל, אלא בזה של פרסונה 5 המקורי. למרבה הצער, בכל פעם שקאסומי הופיעה, היא
הייתה משעממת להחריד. היא פשוט לא עניינה אותי ביחס לדמויות האחרות. שזה בעיה, שכן
כמסתבר, כדי להשיג את הסוף של רויאל צריך להשקיע ב"קונפידאנט" שלה עד
רמה 5 לפחות (וכן גם בקונפידאנט של דמות נוספת חדשה לרויאל טובה בהרבה, מארוקי),
במשחק שבו יש הגבלת זמן לכל דבר קטן, ואת אותו הזמן אני יכול להשקיע בדמויות שבאמת
מעניינות אותי. והאחרות כל-כך נהדרות. סוג'ירו הוא כנראה הדמות האהובה עליי במשחק.
הוא מתחיל בתור מבוגר שלקח את ג'וקר כי שילמו לו, אך במהרה משתף את ג'וקר בעסק שלו,
עוזר לו בכל דבר אפשרי, והופך לאב המילניום. בשבילו ג'וקר הוא כמו הבן שמעולם לא
היה לו, וזה מחמם את הלב. דמות אחרת, איוואי (Iwai) הוא בעל בית עסק לנשקים. כשסיפורו מתפתח הוא מוצג כיאקוזה לשעבר
שאימץ את בנו, קאורו, אך מסתיר את היותו יאקוזה בחשש ממה שיחשוב עליו בנו. סייד
קווסט למופת מYakuza בפרסונה 5, נהדר (ועל הדרך יש רפרנס לסדרת
יאקוזה בבית הקולנוע בפרסונה 5. מושלם) וכן יש כמה דמויות עם סיפורים משעממים כגון
קוראת הטארוט צ'יהאיה, אלו כבר תלונות מינימליות של "הדמויות האחרות מהקאסט
הענק הזה לא מושלמות כמו האחרות".
המשחקיות בפרסונה 5
רויאל היא קרבות בתורות, לצד הפרסונות שלכם, ולצד שלושה חברי פארטי שעובדים יחד עם
ג'וקר במקביל. בעוד שאן, יוסקה, מאקוטו והשאר מסוגלים להשתמש בפרסונה אחת קבועה
מראש, לג'וקר נפתחת האפשרות לתפיסת מגוון רחב של פרסונות בשלל דרכים; דרך אחת היא
לתפוס אותן במקדשים, על ידי הפחדה שלהם או פגיעה בנקודות החלשות שלהם ובכך להתחיל
לנסות לשכנע אותם שיצטרפו אליו. דרך נוספת, והיותר מהנה מבין השתיים, זו לשלב בין
שתי פרסונות (או יותר) על ידי הוצאה להורג שלהן ובכך לקבל פרסונה חדשה, עם חלק
מהמהלכים של הקודמות שיצרו אותה. זה הופך לעוד יותר כיפי כשמשתמשים בFusion Alarm, טכניקה שמשלבים פרסונות לאחת ראנדומלית
חדשה. הדבר הזה גרם לי לנסות ליצור פרסונות חדשות בלי הפסקה, במיוחד כשהעיצובים של
הפרסונות יפים, מטרידים, ועם Lore מעניין של דת, תרבות,
והיסטוריה, או שהן פשוט סתם איבר מין ירוק על מרכבה כמו מארה.
הרבה מהקרב עצמו
מתחיל עוד לפניי שהוא מתחיל באמת. כמו הפרסונות שברשותכם, והיכולות שלהן. מצאתי
באופן ממש יעיל את היכולות שפועלות מעצמן, כמו למשל שהן מפעילות מהלך מסוים
אוטומטית. דבר נוסף שפרסונה 5 מכניס זה התגנבות כדי להחליש במעט את האויבים לפניי
הקרב. ההתגנבות עצמה עובדת סך הכל טוב מאוד, אך לא מושלם. אחת מהתלונות היחידות
שיש לי על פרסונה 5, משחק סופר איכותי שבו התלונה שלי זה "טוב מאוד, אבל לא
מושלם". וכשהקרבות מתחילים הם עדיין מעניינים וצבעוניים. מגוון ההתקפות במשחק
רחב, עם מהלכים שחלקם משתמשים בMana כמחיר, אך יותר ייחודי
לסדרת SMT זה אלו שהמחיר הוא נקודות חיים. ועדיין
לפרסונה 5 יש דברים נוספים להציע. כמו למשל מכניקת הBaton Pass שברגע
שהשחקן ממוטט את האויב (מכניס לKnock Down), הוא מקבל תור מתנה, את
אותו התור אפשר להעביר לדמות אחרת שתקבל תוספת כוח, לכך להמשיך עם זה ללא הפסקה.
פרסונה 5 רויאל אף נותן לשפר את המכניקה הזאת, ולשחק בזמן הפנוי בחיצים, מיני גיים
שחיזוקו למקסימום יגרום למכניקת הבאטון פאס לתת חיזוק חיים ומאנה.
פרסונה 5 רויאל הוא
משחק קשה. יש בו מגבלת זמן על כל דבר קטן, והאויבים חזקים. במידה ולא תסיימו מקדש
מסוים לפניי הזמן שניתן לכם במערכת לוח השנה של המשחק- זה סוף המשחק (או לחזור
שבוע אחורה). ולמרות זאת, אנשים שרק ירצו להפוך את המשחק לתפיסת- הוצאה להורג של
מפלצות עם עלילה ודמויות מעולות, יקבלו גם את האפשרות הזאת. פרסונה 5 רויאל מכניס
חמש רמות קושי. הקלה מבניהן, שאני מודה שבה שיחקתי, Safety גורמת לכך שזה בלתי אפשרי למות במהלך הקרב, וכמה אפשרויות ברורות
יותר שיהפכו את זה לקל יותר. אלו שיחפשו את האתגר בפרסונה 5 ימצאו אותו על הרמות
הקשות יותר, שכן גם בNormal המשחק קשה. זו הנגישות של
רויאל לשחקנים שנותנת לכולם ליהנות. דבר נוסף שרויאל נותן הוא להתחבר לאינטרנט, ולבדוק
מה שחקנים אחרים עשו במהלך אותו יום במשחק, ומה הרמה הממוצעת שלהם, דבר סופר יעיל
לניהול זמן במשחק.
ואם זה לא מספיק,
מלבד הסטאטים הרגילים שיש לג'וקר כמו התקפה, הגנה, אקדחים, חיים וכ'ו, ג'וקר מקבל
גישה לחמישה סוגי סטאטים נפרדים; ידע (Knowledge) ,תעוזה (Guts), מיומנות (Proficiency) ,אדיבות (Kindness), וחן (Charm). חיזוק לסטאטים האלה
מתקבלים על ידי השתתפות בפעילויות מסוימות. כך למשל חיזוק של האדיבות מתקבל על ידי
ניקוי בית הקפה של סוג'ירו, חיזוק של התעוזה מתקבל על ידי אכילת מגה המבורגר,
וחיזוק הידע מתקבל על עניית תשובה נכונה לשאלות ידע במהלך השיעורים בבית הספר, עוד
דבר סופר כיפי שהמשחק מכניס.
אז במה חיזוק הסטאטים
האלה מועיל? לכל דמות במשחק יש "קונפידאנט" (Confidant), שמגיע עד לרמה 10. כדי לפתוח רמה מסוימת לא מספיק לדבר עם
הדמות, אלא גם חובה שסטאט ספיציפי יהיה ברמה מסוימת. כך למשל כדי לפתוח את הרמה
השישית של הקונפידאנט של יוסקה, יש צורך במיומנות ברמה 4. לא רק שהם פותחים סיפורים
נהדרים, ואף נותנים לצאת לדייטים עם אחת הבנות במשחק (במקרה שלי, אן הייתה
הוואיפו), הם גם פותחים יכולות מעולות חדשות. כך למשל, ריוג'י ברמה 7 פותח את הInsta Kill שמאפשר לג'וקר לחסל אויבים חלשים מבלי
להילחם בהם בכלל, שחקנית השוגי- טוגו היפומי פותחת את האפשרות להחליף דמויות באמצע
קרב, ואילו מישימה יוקי- שק החבטות שאף אחד לא אוהב אותו במשחק פותח את היכולת
הסופר יעילה שנותנת גם לחברי פארטי שלא נלחמו לקבל נקודות ניסיון. כל ההשקעה
בקונפידאנט נותנים דבר יעיל נוסף; לכל פרסונה במשחק יש סוג, ששייך לאחד מכל
הקונפידאנט במשחק. ככל שהקונפידאנט ברמה יותר גבוהה- כך כשתשלבו פרסונות מהסוג שלה
הן יקבלו תוספת נקודות ניסיון מתנה.
רוצים לשמוע עוד
תלונה קטנה שרק משחק מדהים כמו פרסונה 5 רויאל יקבל ממני כי צריך למצוא דברים
רעים? הסיפורים בקונפידאנט לא משפיעים אחד על השני. כך למשל בארק הקצר של הטיול
להוואי ריוג'י זורק את המשפט "לאף אחד מאתנו אין חברות שיתעצבנו עלינו"
שבזמן הזה הקונפידאנט שלי עם אן היה במקסימום. או במהלך שעשיתי את הקונפידאנט של
פוטאבה, מישימה הופיע כחלק ממנו ויכולתי לזרוק את המשפט בפנים שלו "להגיד
שמישימה חבר זה יותר מידי", בעוד שהקונפידאנט שלי איתו היה במקסימום. כן...
ואיך עיצובי השלבים?
אני חייב להגיד שהם מעולים. כל אחד ואחד מהמקדשים במשחק מעוצב מעולה. עם איזורים
לחקור שנפתחים דרך השוט בסגנון באטמן, או סתם פאזלים פשוטים אך יצירתיים ומהנים.
מפאזל העכברים המעולה ועד לפאזל הקזינו. בתור אחד שאוהב את סגנון הפאזלים של Uncharted וTomb Raider, פרסונה 5 רויאל בהחלט
משלים את החסר כשלא קיבלתי משחקים שלהם מאז 2018.
אני לא צריך לדבר
יותר מידי לדבר על הגרפיקה של רויאל שכן היא נהדרת. מה שכן, ביחס לJRPGים אחרים, רויאל מכניס בכמות משמעותית יותר קאטסינס אנימה מצוירות ביד
לעומת האחרים שכן עושים את זה כגון Tales. הסאונדטראק מדהים
והשירים מדהימים וכל-כך כיפים (מקשיב להם בזמן כתיבת הפוסט הזה, אז כן). גם הדיבוב
האנגלי וגם הדיבוב היפני מעולים. אני אישית שיחקתי ביפנית, ספיציפית בגלל פוקויאמה
ג'ון (ג'וקר) ומיזוקי נאנא (אן) שכן שניהם די נעלמו מאנימות מודרניות באופן כללי
לצערי. אך גם אם תחליטו לשחק בדיבוב האנגלי תקבלו אחד מעולה.
דבר נוסף שיש לי
להגיד- מומלץ להוריד את הDLC החינמיים מחנות הפלייסטישן.
הם פותחים כמות עצומה של פרסונות חדשות (כמו למשל אלו של הראשיים מפרסונה 4), וכן
כמות עצומה של תלבושות לכל דמות שכוללות רפרנסים למשחקים אחרים של סטודיו אטלאס
כגון Catherine או SMT 4. אני יכול להגיד
"למה זה לא נמצא כבר על הדיסק אם זה בחינם?" אבל זה כבר לחפש תלונות
מיותרות.
יחד עם Catherine Full Body, פרסונה 5 רויאל מצליח להגיע להישג מדהים
אצל סטודיו אטלאס. שני משחקים בדור הזה שהם הטופ של הטופ. שניהם מביאים גיימפליי
מעולה, עם עלילה ודמויות נהדרות ושלמות של אומנות. ואני שמח שהצלחתי להשיג לעצמי
לשניהם את הSteel
Book Edition שאין לכם מושג כמה זה
מספק שיש לי את זה לשניים מהמשחקים הכי טובים בכל הדור הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה