עברו יותר מעשר שנים
מאז שצפיתי בקאלאידו סטאר עוד כשהיא שודרה בערוץ הילדים כחלק מרצועת טלמנגה בשעות
הערב המאוחרות. החלטתי משום מה לצפות בה בפעם השנייה, ונהניתי בהרבה יותר מהפעם
הראשונה. זה מה שקורה כשבשנים מאז הטעם שלי התפתח לכיוון סדרות כגון Showa Raguko, Welcome to the Ballroom וGlass
Mask. והווו כן, גלאס מאסק,
שמאז שצפיתי בה הפכה לאנימה האהובה עליי. קאלאידו סטאר מביאה לגלאס מאסק תחרות
רצינית, כי היא איכותית ביותר ויש בין השתיים דמיון. אז מה כל-כך טוב בקאלאידו
סטאר?, כאן בביקורת.
הסיפור עוקב אחר
קיטאג'ימה מא- סליחה, אני מתכוון נאיגינו סורה (Naegino Sora), נערה בת 15 שחלומה הוא לעבוד בבמת קאלאידו, אחד ממופעי הקרקסים
הגדול באמריקה. מאז שצפתה באחד המופעים כשהייתה קטנה, היא התאהבה בקסם של המופע
מאז. בזמן מאז היא הקדישה את הזמן לאימוני קרקסים עד שהחליטה לטוס לאמריקה לבדה
ולנסות להתקבל לקאלאידו. אך הניסיון הזה לא הולך טוב במיוחד. חפציה נגנבים, היא
נתקעת בחקירה במשטרה, ומאחרת לאודישן לקאלאידו. היא מקבלת דחייה גסה משחקנית הבמה
הראשית של קאלאידו, לילה המילטון (Layla Hamiliton) ומגורשת מקאלאידו בלי
לעבור אפילו אודישן. אך למזלה, הבעלים של קאלאידו, קאלוס (Kalos) נותן לסורה להופיע באחד המופעים לאחר שהיה צורך בשחקנית מחליפה. לאחר
מכן, קאלוס מצרף את סורה לאחת מהשחקניות בקאלאידו.
לאחר שהצטרפה, סורה
פוגשת בליצן בגודל בובה שאותו רק היא יכולה לראות. שמו הוא פול (Fool), רוח הבמה. העובדה שסורה מסוגלת לראות אותו אומר דבר מסוים- יש
לה את הפוטנציאל לבצע את מהלך הקרקס האגדי, מהלך האשליות. אותו מהלך שאף אחד לא
הצליח לבצע בעבר, ואלו שניסו אותו, מצאו את מותם. פול הוא ליצן שקורא בקלפי טארוט,
הוא מנבא את הגורל של סורה בכל פרק. אך זה לא אומר שהגורל לא יכול להשתנות. סורה
תמיד מסוגלת לשנות אותו בכל רגע. ואם כבר קלפי טארוט, מכל הקלפים לא נראה הקלף ZAA WARUDOO
ובכך הסדרה מפספסת לעשות ג'וג'ו רפרנס לפניי שהתחיל המים (לפול ודיו יש
אותו מדבב... ).
דרכה של סורה לא
הולכת להיות קלה. בדומה לדמויות כגון מאיה מגלאס מאסק, גם סורה מקבלת דחיה בעקבות
זה שעברה את האודישן עם פרוטקציות. למרות זאת, היא במהרה מוצאת לעצמה שתי חברות
טובות, מיה (Mia) ואנה (Anna). שלושת הבנות האלה תומכות אחת בשנייה בתמיכה ענקית. הפרקים
הראשונים של הסדרה בונים את סורה כשחקנית מתחילה, נכשלת ומתגברת כנגד מכשולים שהיא
עוברת, משתפרת, ומתבגרת. היא מפתחת דמויות שמצטרפות לסדרה כגון רוזטה (Rosetta), פעלולית דיאבלו מקצוענית חסרת נשמה, או מאריון (Marion), ילדה שאימה הייתה פעלולנית בקאלאידו ומצאה את מותה.
גם לילה, שבתחילה לא
מבינה את הכשרון של סורה, לומדת להעריך אותה עם הזמן ואפילו להעריץ אותה. בחצי השני
של הסדרה אנחנו מקבלים שתי דמויות חדשות- לאון אוסוואלד (Leon Oswald), פעלולן מקצוען וקר. ואת מיי וונג (May Wong), נערה שרואה בסורה יריבה ומעריצה את לילה. אמנם שתי הדמויות האלה
מתחילות די מעצבנות, בבוא הזמן הן מתפתחות הודות לסורה ומקבלות את הסיפורים
האישיים האיכותיים שלהן. הכשרון של סורה זה לא רק שהיא מתאמנת ומשקיעה, אלא שיש לה
אהבה אמיתית למופעים. היא עם רוח שמחה, צבעונית, ומרגיעה, שעושה את קאלאידו סטאר
לסדרה נפלאה לצפייה שפשוט מעלה חיוך ענק על הפנים. אם גלאס מאסק למשל הולכת על
הכיוון הדרמטי (ומצליחה בזה 100 אחוז), קאלאידו סטאר הולכת יותר לכיוון השמח
והצבעוני. זה לא אומר חלילה שאין לקאלאידו סטאר קטעי דרמה איכותיים. למשל בפרק
מסוים סורה מתמודדת עם לידתה של אחותה החדשה, ואילו אנה מתמודדת מול אביה הקומיקאי
שעזב את הבית והפך לקומיקאי שמשפיל את הקהל בפרק אחר.
גם הרבה מהעניין
בקאלאידו סטאר זה שלכל דמות יש חלום. עם כמה שזה נשמע קלישאתי, נדוש, וילדותי, זה
עובד. זה הופך את הסדרה לשמחה ומרגיעה עם רוח חיים עדינה ונעימה. סורה רוב הסדרה
מנסה להבין מה החלום האמיתי שלה. מיה שואפת להיות במאית. אנה רוצה להיות קומיקאית.
מאריון רוצה להיות פעלולנית בעקבות אימה המנוחה. רוזטה רוצה לעקוב אחרי סורה. ולילה,
לאון, ומיי רוב הסדרה מנסים לגלות את החלום האמיתי שלהם כשהם מתפתחים בדרך עם
הסיפורים האישיים האיכותיים שלהם. אפילו דמויות יותר משניות כמו קן (בחור שעובד
בקאלאידו בחלק הלוגיסטי ומאוהב בסורה), או ג'רי (שוטר שהוא המעריץ הראשון של סורה)
גם הם מקבלים שאיפות מסוימות. יש לקאלאידו סטאר כמות נהדרת של דמויות איכותיות, כל
אחת והסיפור שלה.
המופעים שמוצגים
בסדרה נראים נהדר. עם כוריאוגרפיה נהדרת. הסיפורים מאחורי המופעים עצמם הם לא ברמה של סדרות במה אחרות
כגון Showa
Rakugo או Glass Mask שהביאו סיפורים מעולים בפני עצמם. במקום זה, רוב הסיפורים
בקאלאידו סטאר הם אגדות ילדים פשוטות. אבל זה עובד, כי העיקר בקאלאידו זה הפעלולנות
שהם צבעונים ויפים. הדיבוב גם מעולה, ככה למשל אנחנו מקבלים את הירוהאשי ריו (שדיבבה
דמויות כגון ראקה מHahibane Renmei וקיו מClannad) בתור סורה עם דיבוב צבעוני ושמח. יש לנו למשל את קויאסו טאקהיטו
בתור פול שמדבב אותו בסגנון הקומי הייחודי לו, אוהארה סאיאקה בתור לילה בסגנון
הבוגר המוכר שלה, וכמובן שהיינו חייבים את מלך דיבובי הדושבאגים, סאקוראי
טאקאהירו, בתור לאון. מבחינת צביעה וציור בפני עצמו, קאלאידו סטאר לא הכי קולעת
למען האמת. לסטנדרטים של היום היא לא מחזיקה במיוחד, ולא עברה את מבחן הזמן טוב
במיוחד. עם זאת, היא כן נראתה לא רע בכלל ל2003.
קאלאידו סטאר בסופו
של דבר היא סדרה מדהימה. היא שמחה בדרכה, מביאה דמויות מעולות ומפתחת כמעט כל אחת
ואחת מהן עם הדרך הצבעונית שלה. היא יצירת המופת שתמיד הייתה שם, שכולנו הכרנו,
הרי היא שודרה בערוץ הילדים בצורתה המקורית (כלומר בדיבוב יפנית). ולמרות שכן
אהבתי אותה בפעם הראשונה, הנחתי שזה בגלל שזה בגלל שהייתי רק בתור תחילת דרכי
כמעריץ אנימה. בפועל, בצפייה שנייה התברר לי שעדיין מדובר בסדרת מופת, אפילו יותר
טובה ממה שזכרתי. פשוט תענוג.
האנימה הכי יפה שראיתי.
השבמחקצפיתי בזה יותר פעמים ממה שיכול לזכור