הסדרה הזאת מתארת
עלילה שדומה ליחסים שלי עם הומו סאמה. הומו סאמה מתעלל בי, משפיל אותי, אני עדיין
ממש אוהב אותו. הראשית של הסדרה, אריקה, מושפלת על ידי הראשי של הסדרה, קיויה. היא
עדיין אוהבת אותו. הסדרה הזאת ביקורתית לא טובה, אני עדיין אוהב אותה.
חבר זה הדבר הכי חשוב
בעולם. יותר מהשכלה טובה, יותר מעבודה יציבה, יותר מבריאות, יותר ממשפחה תומכת. זה
הדבר ששינוהארה אריקה (Shinohara Erika) מאמינה בו. אם לא יהיה
לך חבר יתחילו מלחמות, מי הים יעלו ויציפו את היבשה, והומו סאמה ימשיך להתעלל בי (אריקה,
אולי הגיע הזמן שתמצאי חבר ???! אני לא מסוגל לסבול את הסבל הזה ממנו!). בכל מקרה,
רק כדי שכמה ילדות מפגרות יתחילו להתייחס אליה, אריקה מחליטה שהגיע הזמן למצוא
חבר! אחרת הן לעולם לא יראו בה כשוות ערך אליהן, ותישאר בעיניהן כתת אדם.
ועל כן, אריקה ממציאה
לעצמה חבר פיקטיבי. אלא שזה לא מספיק לזוג הסתומות שאריקה רוצה להיות חברה שלהן.
הן רוצות תמונה שלו! במהלך זדוני, אריקה מחליטה לצלם בחור ראנדומלי, מעכשיו יש לה
חבר! גם אם הוא רק תמונה! אלא שמסתבר שאותו בחור לומד בבית הספר של אריקה. שמו הוא
סאטה קיויה (Sata
Kyouya), אהוד קהל בנות בית הספר
שלהן. הוא נראה טוב, אדיב, צריך יותר מזה?! רגע לפני שהתרמית של אריקה נחשפת, היא
מבקשת מקיויה שיתנהג כמו החבר שלה, רק כדי שצוות המפגרות יתייחסו אליה. באופן
מפתיע, קיויה מסכים. אך יש לזה תנאי, על אריקה להפוך לכלבה האישית שלו, לעשות כל
דבר שירצה. זה סחר חליפין, אריקה מקבלת הצגה של חבר, קיויה מקבל במתנה שפחה שתשעשע
אותו.
כבר בתור התחלה,
הסדרה מעבירה מסר נוראי. רק כדי שיהיה לה חבר, אריקה מוכנה לספוג יחס משפיל, שבו
קיויה מציק לה להנאתו. היא גם בשלב מסוים מפתחת תסמונת שטוקהולם של ממש, ומתאהבת
בו. עם כל היחס המשפיל ממנו. ולמרות זאת, עדיין נהנתי מהסדרה. זה דבר שעשוי רע,
אין ספק בזה, אך אני עדיין אוהב את זה. באופן מוזר, היחסים שלי לסדרה הם אותן
יחסים שיש לאריקה לקיויה. קיויה מתנהג רע לאריקה, היא עדיין אוהבת אותו. הסדרה
מתנהגת רע אליי, אני עדיין אוהב אותה. מה לא בסדר איתי???
קיויה עצמו אמנם ממש
מניאק ונוראי, אך עדיין חיבבתי אותו בהתחלה. זה היה משעשע לראות את הרוע המצחקק
שלו. בנוסף, שבחצי השני של הסדרה, הטון שלו משתנה במעט. הזמן שהוא העביר עם אריקה
גרם לו להיקשר אליה, ולהתחיל לאהוב אותה. בחצי השני של הסדרה הוא מתנהג פחות ופחות
ברוע לאריקה. הם מתחילים לצאת באופן רשמי, וההתקדמות הזאת נהדרת. גם אם היא הייתה
עשויה רע בהתחלה.
בנוסף, שיש דמויות
נוספות לצידם של אריקה וקיויה. גם אם הן מעטות. היבייה טאקרו (Hibiya Takeru) הוא חבר של קיויה מעוד זמן החטיבה. כאשר
הוא פוגש את אריקה, הוא מחליט לעזור לגשר בין קיויה ואריקה, ולנסות לקיויה לגרום
לאהוב אותה באמת. לעומתו, יש את קוסאקאבה יו (Kusakabe Yuu), נער ביישן שבמהרה מתחבר לאריקה שהיה דמות לא רעה בכלל. אחת
הדמויות המשניות שיותר אהבתי היה קאמיה נוזומי (Kamiya Nozomi), בחור עם הארם של לא פחות מ500 בחורות שנמצאות ברשימת החברים שלו
במיילים. הוא מנסה לגרור את קיויה (שבשלב שבו הוא מוצג בסדרה, קיויה כבר נאמן
לאריקה יחסית), לצבור לעצמו הארם משלו. כל הדמויות האלה אמנם מוצגות באופן שדי
קלישאתי לסדרות רומנטיקה. כל מטרתן הן לאתגר ולשפץ מהצד את הזיווג של אריקה וקיויה
על ידי הבאת נקודות מבט שונות. וכמובן שיש את הקלישאה שחייבים להביא בן משפחה שלא
ראינו אותו כל הסדרה כדי שיבקר את היחסים שלהם...
הויזואלים של הסדרה
לא משהו מיוחד בכלל. די רגילים. אם כי נמוכים מהממוצע בשביל השנה שבה יצאה הסדרה,
2014. אני לא זוכר אף אחד מלחני הרקע של הסדרה (ומן הסתם לא מקשיב להם בזמן כתיבת
הפוסט הזה) שזה אמור לתת לכם מושג שהם לא השאירו עליי רושם. המדבבים מבצעים עבודה
די רגילה. וגם להם יש את הקלישאות הרגילות שלהם. הרי כמובן שמאטסואוקה יושיטסוגו
ידבב מלך הארם, נכון? (קיריטו, סורה וכ'ו).
אז כן, "ילדת זאב
ונסיך שחור". סדרה ביקורתית לא טובה. עדיין נהניתי ממנה. כי אני פשוט אוהב
סדרות שוג'ו. יש בה כמה דברים נחמדים, אך שום דבר פורץ דרך או חדשני. יש לנו בה
ראשית שהיא כלבה מוחלטת של הראשי, כי חבר זה הדבר הכי חשוב בעולם. ועדיין, אהבתי
את אריקה. (אני אוהב את האצ'י מנאנא למשל... מה לא בסדר איתי... ). באופן מעניין,
הסדרה העבירה מסר מטופש לא במכוון. ואני לא מדבר על "חבר זה הדבר הכי חשוב
בעולם". אריקה סובלת מקיויה, והיא עדיין אוהבת אותו. אנחנו לא מחליטים מה
אנחנו אוהבים. אנחנו יכולים להיות ביקורתיים כלפי זה, אך זה עדיין לא באמת משנה את
ההעדפה האישית שלנו. גם אריקה, שהיא כלבה של קיויה בחצי הראשון של הסדרה, עדיין
מבקרת את עצמה ומודעת לזה שקיויה מתנהג רע, ועדיין רוצה להיות איתו. אני באותה
המידה, יודע ש"ילדת זאב ונסיך שחור" היא ביקורתית סדרה לא טובה, ואני
עדיין אוהב אותה. אבל יש עוד אלמנט קריטי ללמה אהבתי את הסדרה. המחסור הקשה
באנימות שוג'ו של בית ספר. נשאר לי רק בודדות לצפות בהן שנחשבות סדרות טובות,
עדיין לא צפיתי בKare
Kano ו... זהו. על Itazura no Kiss למשל שמעתי רק דברים רעים. נהניתי ממה שהסדרה הזאת
עשתה, אבל כן... לא מדובר בסדרה טובה. היא נורא קלישאתית, ולא מביאה שום דבר מיוחד
לשולחן.
(רגע, עכשיו שיש
לאריקה חבר זה אומר שהומו סאמה לא מתחבא לי בארון הבגדים מחכה לרגע שאהיה בו לא
מוכן... ?)
אני אישית שנאתי את הסדרה, ח"ח על הפרסום
השבמחק