קוראים יקרים, יום
עצמאות שמח לכם. וויצ'ר 3 היה המשחק העיקרי שבגללו קניתי פס4. באופן מוזר, קניתי
אותו יחד עם פיינאל פאנטאסי 15. שניהם משחקי אקשן אדוונצ'ר בעולם פתוח עצום
שחולקים הרבה דברים דומים, אבל עם זאת שונים. האחד משחק מערבי מפולין, השני משחק
אסייתי מיפן. וכן, אני לא קורא להם RPG. בעולם שבו כל משחק שם
טיפונת מערכת עליית רמות אז הוא פתאום רפג. כמו שהוריזון זירו דוון הוא רפג,
ופאלאווט, וניר אטומטה, ופרסונה, ופוקימון, וטיילז, וזלדה החדש. אני מעדיף לשמור
את ההגדרה של "רפג" למשחקים של תורות קלאסיים כמו למשל פיינאל פאנטאסי
הראשונים, פרסונה, גולדן סאן, ואחרים נוספים.
יש לנו הרבה מה
להשוות כאן, אני רואה צורך לציין שאת שני המשחקים עוד לא סיימתי (וגם לא רוצה לסיים.
שיישארו לנצח, כי הם מקסימים) אבל כן צברתי בכל אחד מהם כמה עשרות שעות. אז קדימה
בוא נתחיל את יום העצמאות הזה! פפ15 מול וויצ'ר 3.
~עלילה ודמויות~
בואו נתחיל מפפ15
כאן. תכלס? אין לי מושג מה הוא לעזאזל רוצה עם העלילה שלו. הוא פותח את המשחק כאשר
הגיבור שלנו, הנסיך נוקטיס (Noctis), תקוע על הכביש ומכוניתו
רגליה (המאוד מעוצבת יש לציין) חסרת הדלק. יחד עם שלושה אנשים נאמנים לו שאיתם הוא
חולק חברות אמת- פרומטו (Promto), איגניס (Ignis) וגלאדיוס (Gladious). השלושה נמצאים בטיול
לקראת הנישואים של נוקטיס עם הנסיכה לונה (Luna). ו... בכל השעות ששיחקתי
ראיתי את לונה רק לדקה אחת, וגם זה היה מסייד קווסט. פפ15 יוצר בעיה רצינית עם
עצמו, שכן הוא מצפה ממכם לעשות שיעורי בית. לצפות בסרט CGI שמתרחש לפניי המשחק ומביא את ההקדמה למשחק. אז כן, ניסיתי לצפות
בסרט לפניי ששיחקתי, אלא שהוא היה שעמום נוראי ולא יכולתי לסבול את זה מעבר ל20
דקות. כל ההקדמה של המשחק, וההכרה עם לונה, נמצאת בסרט. המשחק גם שם דמויות נוספות
שהוא מצפה שנכיר מהסרט וזה פשוט לא טוב. כן צפיתי באנימה הקצרה- Brotherhood שממנה כן נהניתי, אז אני כן מכיר את היחסים
בין נוקטיס וחבורתו. אבל זה בשום אופן לא מתקבל שכדי שאבין את העלילה של המשחק,
אצטרך לצפות בסרט ואנימה קצרה לפניי.
אז מה בנוגע לוויצ'ר?
במיוחד שמדובר על המשחק השלישי בסדרה? אני כבר אגיד לכם שההבדלים הם פלאים.
למרות שוויצ'ר 3 הוא
השלישי בסדרה, המשחק מאוד נגיש גם בלי לשחק בשניים הקודמים. העלילה הראשית של
המשחק מציבה את הגיבור שלנו, גראלט מריביה (Geralt of Rivia) מחפש אחר הבת המאומצת שלו, סירי (Ciri) לראות מה שלומה כיום. הוא עושה זאת בכל רחבי העולם, ובדרך חוקר
את היעלמותה של סירי, כמו בלש מדוקדק. בדרך הוא עוזר למגוון אנשים (האמת שגם הרבה
פעמים הוא דופק אותם עוד יותר), ומביא לנו עלילת פנטזיה איכותית ביותר. בקטעים
מסוימים, השחקן יראה את הסיפור מנקודת המבט של סירי, כאשר גראלט מגלה זאת מהאנשים
שנפגשו איתה. למרות זאת, הסיפור של וויצ'ר
3 אינו מושלם, וזה בגלל היתרון הכי גדול של המשחק: העולם הפתוח שלו. בעוד שהעלילה הראשית זו לחפש את סירי, המשחק
מעודד את השחקן לשכוח אותה לחלוטין. יש לכם עולם שלם לחקור, לעזור למלא אנשים לא
קשורים, ובין היתר ללכת לזונות אם תרצו בכך. העולם הפתוח מתנגש במעט בעלילה
הרצינית שקיימת לוויצ'ר. האם זו אומר שאני רוצה שוויצ'ר היה לינארי? ממש לא. אבל
זו נקודה שרציתי להעביר.
למרות הדמויות
המעניינות של וויצ'ר. קשה לי מאוד להנות מהן. רובן נידחות לחלוטין. גראלט הוא לבד
במסעו. פוגש פעם בנצח דמויות שהן מעבר לסייד קווסטס. יש לנו את סירי שרואים אותה
רק בפלאשבקים, והיא בהחלט מעניינת. יש את יין שראיתי אותה ללא יותר משתי סצנות,
ואת טריס וקיירה שהיו מעניינות, אבל מהר מאוד עזבו את העלילה. ו... זהו. גם
דנדליון, שחיכיתי כל-כך לראות אותו, הופיע רק לסייד קווסט אחד בלבד, ועזב את
העלילה (וחבל, כי הוא היה נהדר). זה פשוט די משעמם שגראלט לבד במסע, שגם הוא,
למרות היותו דמות מורכבת, לא עושה את זה להכי כיפי. וזה איפה שפפ15 מתעלה על
וויצ'ר.
לפפ15 אין דמויות
עמוקות או מורכבות, הם בכללי דמויות די מטופשות. קבוצה של ארבעה בחורים חתיכים. אז
מה כן יש עליהם על פניי גראלט? הקסם שבהם. כל הזמן מתרחשת בניהם אינטרקציה ושעשוע,
בין אם זה כשנוקטיס משתעשע עם החרב שלו ואומר "אופס החליקה לי היד" או זה
שפרומטו שובר את הקיר הרביעי ומדבר על זה שהמסע שלהם מרגיש כמו משחק RPG. לכל הדמויות גם יש תחביבים משלהם: נוקטיס עם כישורי הדיג שלו,
גלאדיוס עם כישורי ההישרדות שלו, איגניס עם כישורי הבישול שלו (וכך נוצרו MEMEים אינטרנטים נהדרים), ופרומטו שמצלם בכל רגע, ויביא לכם בסוף היום
מגוון רחב של תמונות שהוא צילם. זה משהו שלגראלט אין, הוא פשוט רציני ומדכא, לעומת
הדמויות השמחות של פפ15.
בשני המשחקים יש
בחירות עלילתיות. בפפ15 הן מינימליות ביותר, אך בוויצ'ר הן משפיעות על העלילה
באופן מסוים, שיכול למנוע מכם להשיג משימות מסוימות, או לפתוח לכם אחרות חדשות.
וגם להשפיע על הרומנים של גראלט עם יין וטריס (וקיירה והזונות מהצד).
~העולם והמסע~
גם לוויצ'ר 3 וגם
לפפ15 יש גרפיקות מרשימות ביותר. על הפס4 הן די אותו הדבר, בלי כמעט הבדלים
(כמובן, שאם אתם משחקים בוויצ'ר על המחשב אז אני מאמין שהוא יראה הרבה יותר טוב).
הנופים יפים ומעוצבים טוב בשניהם. אבל זה איפה שפפ15 קצת מתעלה על וויצ'ר 3.
הנופים בפפ15 יותר מרשימים. עם צוקים מוזרים ומיוחדים, שאת הדברים האלה לא רואים
בוויצ'ר. ברגע שמגיעים לאיזור השני בפפ15, רואים מה יש למשחק באמת להציע. רק
שמגיעים לשם, רואים את כל הנוף העצום, ומרחוק מפלצות ענקיות באגם. וויצ'ר גם נראה
מדהים, אין ספק בכך, אבל הוא לא עושה את מה שפפ15 עושה כאן. מנגד לזה, זה אומר שלא
כל חלק מהגרפיקה בפפ15 היא בעלת
אינטרקציה. זה לעומת הנוף של וויצ'ר שאמנם פחות מרשים, אבל את כולו אפשר לחקור.
פפ15 גם יודע לנצל את
הנוף שלו בדרך נוספת: המסעות עם המכונית של נוקטיס, רגליה. הרבה מהמסע הוא בנסיעה
על המכונית. אמנם מערכת הנהיגה של פפ15 מטופשת, היא כן נותנת להירגע ולצפות בנוף
המדהים בזכות זה. במיוחד כאשר משתמשים בנהיגה האוטומטית ואפשר פשוט לשכב על המיטה,
לצפות בנוחות וברוגע בנוף המהמם, זה לצד מוזיקה מפיינאל פאנטאסי קודמים שמתנגנת
ברקע. ובכלל, הסאונדטראק של פפ15 נהדר, וכן, גם של וויצ'ר.
מעבר לרגליה, שאליה
תתייחסו כמו אלוהים, תמלאו לה דלק שהיא צריכה, תעצבו אותה כרצונכם, ותתקנו אותה
אצל גברת סידני הפאנסרוויס המהלך, יש
בפפ15 אמצעי תנועה נוסף- הצ'וקובו הקלאסים של הסדרה. כאשר כל החבורה תרכב על
צ'וקובואים, וכן, גם אותם אפשר לעצב ולתת להם צבעים חדשים מעבר לצהוב הקלאסי.
בוויצ'ר לעומת זאת אמצעי התנועה פחות אלגנטי. גראלט רוכב על הסוס הטיפש שלו, לו
הוא קורא רוואץ' (Roach. בפשטות ג'וק. אין לך לב גראלט) שנלחץ בקלות
(לעומת הצ'וקובו שגם עוזרים בקרבות במעט).
עכשיו בואו נדבר קצת
על המשימות עצמן. לשני המשחקים יש משימות נהדרות. אלא שהטון שלהן מאוד שונה בין
וויצ'ר 3 לפפ15. הטון של פפ15 בעיקר מסתכם ברוגע, לעומת וויצ'ר שמבסס את המשימות
שלו על רצינות והמון דכאון. אז מה אתם עושים בפפ15? יש לכם משימות ציד של מפלצות
מהן תקבלו כסף, לחפש חפצים ספיציפים בטבע, לצלם את הנוף המהמם של המשחק, ועוד
דברים נוספים. כל הדברים האלה נורא רגועים, וכמעט חסרי תוכן עלילתי בהם. המשימות
האלה הן פשוט משימות מאוד מרגיעות, ואני אוהב את זה. למרות זאת, בגלל שאין דבר
שמניע את העלילה של המשימות, זה יוצר מצב שפפ15 לא יתאים בהכרח להרבה אנשים. אבל
כן, אני ממש אוהב את הרוגע בזה. זה עולם שבו יש לכם המבורגריה, עם אנשים שנוסעים
ברכב שלהם ומטר ליד יש מפלצות.
לעומת זאת, בוויצ'ר
המשימות הרבה יותר דיכאוניות. מה שכן, העלילה שלהן ממש טובה. המשימות נעות מבין
חיפוש אחר אנשים שנעלמו, זה יחד עם אלמנט בלשות דקדקני כאשר גראלט משתמש בחושי
הוויצ'ר שלו ומגלה עקבות, ושאר פריטים שנשארו מאחור כדי להגיע ליעד שלו. הרבה
פעמים גראלט יגלה שאותו האדם שהוא מחפש מת, ובכל זאת יבקש על העבודה שלו כסף. אם
כי המשחק כמעט תמיד נותן לשחקן לפתור את הבעיה בעצמו, ולהחליט מה לעשות בה. עוד
דבר מעניין שוויצ'ר עושה זה שעל משימות מסוימות, אפשר להתמקח על הפרס שתקבלו בה,
וזה נהדר. עדיין, העולם של וויצ'ר מלא באופל ודכאון, וזה לא משחק שאני תמיד נהנה
לשחק בו, בטח כשאני במצב רוח רע. להרבה מהקווסטים אין סוף טוב בוויצ'ר. לצורך
השוואה, הקווסטים בפפ15 שבהן תתקנו למישהו את הרכב, מרגישים לי שאני הרבה יותר
תורם לאנשים כשאני יודע שאחר כך הם יהיו מסודרים בכיף שלהם. לעומת וויצ'ר שגם
כשאני עוזר למישהו יש לו סיכוי סביר להיאנס למחרת.
העיצובים של המפלצות
בוויצ'ר אפלים, מכוערים, אך טובים. בפפ15 לעומת זאת, המפלצות הן חיות יפהפיות,
אלגנטיות, מיסטיות ומרשימות. כל אחד מהמשחקים עושה את העיצובים שלו בצורה נהדרת
שמתאימה לרוח המשחק שלו.
~מערכת הקרב~
לשני המשחקים יש
מערכת קרב של אקשן בגוף שלישי בזמן אמת. אך שניהם מבצעים אותה בצורה שונה. לוויצ'ר
יש את מערכת הקרב הרצינית יותר, לעומת פפ15 עם מערכת הקרב האלגנטית והיפה שלו.
בוויצ'ר גראלט לרוב נלחם לבד (במשימות ספיציפיות מצטרף אליכם חבר זמני לקבוצה).
לגראלט יש התקפות חזקות וחלשות עם חרבו. המערכת מבוססת הרבה על תזמון נכון של
התחמקות, במיוחד כשלגראלט יש מד מוגבל עד שהוא מתעייף. כיביכול נשמע משעמם, אבל
המערכת של וויצ'ר נהדרת בגלל הקסמים של גראלט. יש לו חמישה קסמים, אך רק אחד מהם,
להבות האש שלו, עושה נזק ישירות. שאר הקסמים שלו זה איפה שזה באמת מעניין. קסם
נוסף לחיזוק ההתקפות שלו, אחר משתק את היריב ומונע ממנו לתקוף, נוסף מנטרל אותו,
ואחר יוצר חותמת על האדמה שבו גראלט יוכל לפגוע בנקודות החלשות של האויבים יותר
בקלות. הקסמים האלה נהדרים, ויוצרים מערכת קרב אמנם בסיסית, אבל בהחלט נהדרת.
בפפ15 לעומת זאת,
המערכת ממש מגניבה ומהנה, אך בצורה אחרת. לעומת משחקים אחרים שיש כמה דמויות
בפארטי (כמו למשל טיילז או סטאר אושן), בפפ15 ניתן לשלוט רק בנוקטיס. שזה קצת חבל.
למרות זאת, יש לו את כל הנשקים שיש לחבורת החתיכים שלו. איפה שפפ15 באמת מעניין,
זה במערכת השיגור שלו. כאשר נוקטיס יכול להשתגר לעבר האויב שלו, ולתקוף במגוון
התקפות יפהפיות. דרך נוספת של השיגור, היא להשתגר לצוק ואז להשתגר בשנית ולתקוף
מהאויר. פפ15 גם מעודד את השחקן להתחמק הרבה, שכן אפשר לעשות התקפות טאג יחד עם
הפארטי החתיכים שלכם, וזה נהדר. זה בנוסף מביא לכם נקודות שאותם השחקן יוכל לחזק
את הדמויות אמנם לא הכל טוב במערכת, שכן
הרבה מהקרבות מתרחשים בתוך יער צפוף, והרבה מהעצים מסתירים את הקרב לכמה שניות.
חבל. בואו ניגע עכשיו במערכת החיזוקים של שני המשחקים.
פפ15 מביא מצב מעניין
בעליית הרמות שלו. במקום שהדמויות יקבלו באותו הרגע את החיזוק, הוא משתמש במערכת
שונה. בסופו של כל יום כאשר תלכו לישון, תקבלו את הנקודות לעליית הרמות. באופן
מעניין, המשחק מביא דבר נוסף לזה- יש מקומות שבהם השחקן מקבל יותר נקודות. למשל חיזוק
של פי 1.2 לנקודות, או 1.5 וכ'ו. זה די משתלם לעשות את זה, אלא שלא תמיד יש מספיק
זמן. פפ15 משתמש במערכת יום ולילה, וכשהלילה מגיע אי אפשר לנסוע ברגליה, אז זה
מביא מצב די מעניין. שאר החיזוקים ליכולות מתבצעים על ידי מערכת הAP, ומקבלים אפ על כל מיני דברים. בין אם זה לנהוג הרבה זמן ברגליה,
לעשות קומבואים משולבים בזמן הקרב, ועוד.
וויצ'ר מביא מערכת
שונה לעליית רמות. עולים בדרך הקבועה והרגילה. אלא שלעומת פפ15, כמעט ולא מקבלים
נקודות ניסיון מסתם קרבות. במקום זה, מקבלים את הנקודות כמעט אך ורק מקווסטים. אחד
הדברים המציקים בוויצ'ר, זה להשיג נשק חדש ומגניב, ולגלות שהוא לא ניתן לשימוש
ברמה הנוכחית שיש לך. עוד דבר מציק זה ניהול התיק בוויצ'ר. שכן יש מקום מאוד מוגבל
לחפצים בתיק. זה לסדר כל פעם, למכור נשקים שלא צריכים, זה משעמם, זה לא כיף, וזה
פשוט מיותר. מעבר לזה, היכולות שמקבלים בוויצ'ר די משעממות. מצאתי את עצמי פשוט
מחזק את הקומבו הרגיל, ולא מעבר לזה.
~לסיכום~
אפשר לסכם את ההבדלים
בוויצ'ר לעומת פפ15 בכמה דברים. האחד, וויצ'ר, הוא משחק כבד, איטי, רציני ואפל,
שכמעט ולא מרשה לעצמו לעזוב את הרצינות והדכאון שלו. לעומתו, פפ15 הוא משחק הרבה
יותר שמח, צבעוני, מהיר, ורגוע. למרות ששניהם חולקים את אותו הז'אנר, ועושים בהם
פחות או יותר את אותם הדברים, הטון שלהם מאוד שונה. פפ15 הוא משחק צבעוני ורגוע,
לעומת וויצ'ר שהוא רציני ואפל. שניהם טובים במה שהם עושים, וכן, לכל אחד מהם יש את
הבעיות שלו. אני הולך להמשיך לשחק בשניהם מפעם לפעם, כי שניהם נהדרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה