Pokemon Legends Arceus- נזוקו סימולטור- ביקורת

 

לג'נדס ארסאוס הוא אכן משחק טוב, אך עדיין לא פסגת הפרנצ'ייז כפי שהאינטרנט עשה לו הייפ שבעיני לא מוצדק.

הכירו לביקורת הזאת את קאטסויה. רגע מה, לא מיאקו?! מה נסגר דארק שאתה משנה את הדמות הקבועה שלך למשחקי פוקימון?! הו מיד תבינו למה. בכל מקרה, קאטסויה בן ה15 שלנו היה עסוק בכמה דברים בחיים. אולי סופסוף להתוודות באהבתו הלא שפויה למיאקו או משהו, ואף להכניס פה שוב בדיחת הומו סאמה כי זה חובה בכל פוסט! אך למר ארסאוס האלוהי (כן אני יודע שזה "ארקאוס" בגלל היכולת של סילבאלי, אל תהרסו לי את הנוחיות שלי) היו תוכניות אחרות, כמו למשל להחזיר אותו אחורה בזמן סתם כך לכיף אל סינו של העבר, שאז נקראה היסואי. אז בואו נדבר ישירות על הבעיה שמתחילה לנו ישר מתחילת העלילה- למה ארסאוס מחזיר אותנו בזמן? די סתם כך. אין לו שום מניע אמיתי לכך. אז הנה לנו, איסקאי לפוקימון שהוא לא מיסטרי דאנג'ן. למרות זאת, הדבר הקטן הזה לא מפריע בפועל באמת. קאטסויה מגיע אל היסואי, בה פוקימונים נחשבים יצורים אכזריים, שלא בוחלים בהריגת בני אדם. לאחר שקאטסויה מגיע אל היסואי, הוא פוגש בפרופסור לאבנדן, ששולח את השחקן לחקור את כל הפוקימונים בהיסואי וליצור את הפוקידע הראשון בעולם. קאטסויה שלנו גם מצטרף אל צוות גאלקטיק, שאז לא היו ארגון מרושע, אלא אחד שרוצה להגן על בני האדם מפוקימונים ומנסה ליצור הרמוניה בניהם. והוא מכניס כמה דמויות חדשות לא רעות בכלל, כגון קאמאדו; המפקד הראשי, מנהיג קשוח אך שנותן רושם מעולה שאפשר לסמוך עליו, ואף מנהיגי צוותי דיאמונד ופרל, שמביאים את הדבר החמוד שנקראת אירידה. העלילה לא טובה במיוחד, אבל כן יש דגש מעולה על הרקע של העולם של פוקימון עם הגישה השונה של אז. לא רק בכך שפוקימונים אז היו אימה ופחד לבני האדם, גם בעוד דברים. למשל, דמות מסוימת בשם אקארי מדברת על כך שהיא שמעה שיש לפוקימונים סוגים. דבר שונה מאוד מהעולם המודרני של פוקימון שאז כבר לומדים שאש חזק על עשב שחזק על מים שחזק על אש עוד לפניי שלומדים לקרוא.

אז למה לעזאזל אני משחק בן הפעם בשונה מבת כמו כל פעם אחרת? סיבה אחת- יש אפשרות בפעם הראשונה בסדרה לתת שיער ארוך לבנים. בלג'נד ארסאוס יש הרבה תסרוקות מעניינות וטובות. אך העובדה שתסרוקת הקוקו הארוך הגבוה במשחק, גרמה לי לשחק עם בן לאחר שנים ששיחקתי עם בנות בפוקימון. זה הכל. כמו כן, יש הרבה תלבושות שאפשר להשיג. לא השתמשתי באף אחת מהן. כולן משעממות למדיי, ופחות טובות מהתלבושת הרגילה שמשיגים בתחילת המשחק.

הגרפיקה של המשחק בחלקית מכוערת, וחלקית טובה. היא לא רעה בכלל כשזה נוגע לפוקימונים ובני אדם. ואז מסתכלים על הדשא... שנראה כמו אחלה גרפיקת פלייסטישן 2. למרות זאת, אחרי שכבר נמצאים שעות במשחק, גרפיקת הסביבה הגרועה פחות מורגשת. עדיין יש בה דברים לא רעים. כמו למשל שכאשר תהיה סופת שלגים, על השיער והבגדים של השחקן יערם קרח. מוזיקת הרקע במשחק מעולה. חלקה ממשחקי דור 4 המקוריים, אך יש כמה לחנים מעולים חדשים יפהפיים. והנה לכם עוד תלונה. למה אין במשחק דיבוב?! התלוננתי על זה בסורד שילד, פסחתי על זה בתלונות בלטס גו וBDSP בגלל שהם רימייקים (בגלל האיכשהו תירוץ של "כדי להיות נאמן למקור"). אך פה? אין תירוץ. זה עוד יותר מפריע מסורד שילד, שכן בלג'נד ארסאוס יש את כמות העלילה והקאטסינס הגבוהה ביותר מכל משחק פוקימון. היי לפחות הם הכריחו אותי לדבב לעצמי את קאמאדו בניסיון לתת לו קול מגניב רק עם המחשבה שיכול להיות מדבב מקצועי פי 500 יותר טוב ממני. אבל נזרום!  

התנועה בעולם הפתוח מרגישה נהדרת. בין אם בהליכה, או בניסיון לטפס על הרים לפניי שמקבלים את הפוקימונים שאפשר לרכב עליהם. וחמשת הפוקימונים האלה עושים עבודה טובה מאוד. ווינדיר; שהוא בעצם הסוס שלכם במשחק. אורסלונה; דוב חולה נפש וזועם שימצא לכם אוצרות באדמה. באסקוליגיון; עבד הסארף שלכם. סנילזר; רפרנס ה"נזוקו צ'אן!!!!!" שלכם שתוקע את השחקן בתוך קופסא, נותן לכם לטפס על הרים. וגורם לעצמכם לשאול: "לא עשיתי את זה כבר באסאסין קריד?". וכמובן, ברייבריי; הריפ אוף למצנח מברת' אוף דה ווילד. שכן, הדבר הזה משום מה לא עף. יותר כמו צונח בסטייל.

בפעם הראשונה בסדרה, יש לשחקן עצמו מד חיים. ותוכלו למות בשלל דרכים קלאסיות למשחקי עולם פתוח; ליפול מהר, להיהרג על ידי פרס זועם, לטבוע למוות, ואף להשתמש בברייבריי ולבטל אותו כי איבדתם את התקווה בחיים. פוקימונים יתקפו אתכם כי הם יצורים אכזריים. זה איפה שהעלילה מיוצגת ממש טוב על פי המשחקיות. בפעם הראשונה בסדרה, זה מאיים יחסית לפגוש פוקימון בטבע שהוא יתקוף אתכם באכזריות. מוות של השחקן יסתכם באיבוד חפצים. האימה! אתם מבינים ממני סרקסטיות? כן, אני סרקסטי. כי בפועל, כל זה לא באמת משנה. משתי סיבות; ראשית, אפשר להעלות את מד החיים של השחקן האנושי שאתם משחקים. שנית, אפשר לשמור בכמעט כל רגע במשחק, חוץ מבזמן קרב. ריסטארט בלג'נד ארסאוס זה הדבר הכי קל בעולם. כך שמעולם לא איבדתי חפצים במשחק באמת. ואז קדימה, יוצאים לתפוס פוקימונים. על ידי התגנבות אליהם בדשא שגורמת למשחק להרגיש "בואנה, יש פה אשכרה יותר התגנבות מבאסאסין קריד דאמיט!" ואז לזרוק עליהם פוקדור ולתפוס אותם בלי הפסקה לרגע. לתפוס פוקימונים בלג'נד ארסאוס מרגיש נהדר.

והפוקידע פה מרגיש מעולה. נדירות של פוקימונים פה הרבה יותר פשוטה ומאוזנת. והמשחק מכניס פוקימונים שלא היו בBDSP כגון איוי שאפשר לתפוס בכמויות אדירות, ואף אחרים שלא היו בכלל בסינו כגון פרס, וספיל. וכן יש פוקימונים חדשים לחלוטין. האהוב עליי מהם זה אורסלונה, מפותח פסיכופת של אורסארינג. הדבר המשמעותי הכי טוב כאן זה שכבר אין צורך בהחלפה לפיתוחים של פוקימונים. למען השם, אני סופסוף יכול לשחק עם סיזור וגנגר שהיו תקועים מאחורי חומת החלפות של הצקה לחברים (והחל מהסוויץ', גם בתשלום מנוי לאונליין... ). למרבה הצער, כל זה לא באמת רלוונטי בפועל. תכף אסביר למה.

לג'נד ארסאוס הוסיף דבר חדש לסדרה- פוקימוני אלפה. פוקימונים משמעותיים יותר גדולים מהגרסות הרגילות שלהם, וכן יותר חזקים. למרות זאת, חלקם לא מרגישים כאלה בכלל. למשל קחו את גרידוס, שגרסת האלפה שלו קטנה בהרבה ממה שאני מצפה שיראה גרידוס רגיל. בתחילת המשחק זה ממש כיף לתפוס אותם. כשהם ברמה אכזרית של 40, ואני כשהייתי ברמה 20. זה היה סיפוק נהדר לעשות את זה. אך ככל שהתקדמתי במשחק, לתפוס אלפות הפך לפחות ופחות מלהיב. האלפה גארנצ'ומפ ברמה 85 שתפסתי? כן, זה היה משעמם. בנוסף לכך, שאלפות לא באמת מרגישים בפועל חזקים יותר. רק ברמה שתופסים אותם אם כבר. היה לי אלפה אחד בקבוצה, גודרה, והוא לא הרגיש חזק יותר משום חבר קבוצה אחר (וזה עוד כשמדובר בפוקימון עם סכום סטאטים של 600... ).

מערכת הקרב השתנתה במעט. נוספו מהלכים חדשים, וחלק מהמהלכים הישנים השתנו. מה שיותר חשוב זה מערכת ה"סטייל" החדשה. כל התקפה במשחק יכולה להיות משומשת בשלוש דרכים; הגרסה הרגילה שלה, סגנון "חזק" שמעלה את הנזק אך גורם לשחקן להיות איטי יותר בתור הבא, וסגנון "מהיר" שמחליש את הנזק אך מעלה את מהירות השחקן, ואף יכול לתת לו לתקוף פעמיים ברצף במקרים מסוימים. זו מערכת שבתיאוריה היא נהדרת, אך מנוצלת איום ונורא. אתם יודעים מתי אני משתמש בה בפועל? כדי לתפוס פוקימונים, משתמש בסגנון המהיר כדי לא להרוג אותם במכה אחת ו... זהו! כמעט ואין קרבות מאמנים במשחק. כמעט כל המשחק הוא קרבות נגד פוקימונים בטבע שהם קרבות קלים של אחד על אחד. שגם אז ברובם כבר יותר מגניב להתגנב ולזרוק פוקדור. בכל הסיפור הראשי יש רק שני קרבות מאמנים מרכזיים. שניהם בסוף המשחק לפניי הבוס האחרון... זה גורם לכך שאמנם המערכת ברעיון עצמה עמוקה, אך בפועל כמעט ולא תשמשו בה. חבל. אבל רגע, זה לא הכל, המערכת הזאת הופכת לעוד יותר חסרת פואנטה כשמגיעים הבוסים האמיתיים של המשחק, קרבות הנובל.

קרבות הנובל משתמשים עוד פחות בפוקימונים שהשקעתם לתפוס אותם ולדאוג להם כמו חיות מחמד מתוקות. בקרבות הנובל, שהם הדגש של המשחק, כל מה שתפסתם פשוט לא רלוונטי. אז מה הם קרבות הנובל? הם הופכים את פוקימון למשחק יריות. בו תלחמו בזמן אמת נגד פוקימון ענקי וזועם, עם שלל התקפות מגניבות ודפוס התקפות מעניין. בהם תיאלצו להתחמק מהפוקימון ולזרוק עליו פצצות למוות. מה עם הפוקימונים שלכם? אה כן, שכחו מהם, הם לא רלוונטים! חוץ מכמה קטעים בודדים בקרבות הבוס האלה שבו הבוס מתעייף ותזרקו עליו פוקימון כדי להחליש אותו ואז לזרוק עוד פצצות, השישיה שלכם פשוט לא רלוונטית. בכל קרב נובל יש לכל היותר רק שלושה מקטעים כאלה, ולרוב זה יסתכם בהתקפה אחת או שתיים מצדכם. דבר שעוד יותר הופך את זה ללא רלוונטי, זה שבקרב הנובל האחרון המשחק יכריח אתכם לשים בשישיה אגדי שרק במקרה (ממש ממש במקרה!!!!) יש לו התקפה אפקטיבית נגד הנובל ההוא. כל זה גורם לי לשאול; מה לעזאזל הפואנטה? כן, אני אוהב את האורסלונה שלי. הוא נשמה טובה. סיזור חבר אמת. גנגר, סופסוף אני יכול לשחק איתך. וארקניין, כן אתה חלש, אבל לא נורא! אבל מתי לעזאזל השתמשתי בהם במשחק? די אף פעם באופן שבאמת משמעותי. מה שאני אוהב במשחקי פוקימון זה תכנון ובניית שישיה. כל זה קורס בלג'נד ארסאוס, שכן לקרבות הבוסים במשחק, הנובל, אף אחד מחברי הקבוצה שלי לא היה רלוונטי.

ולא תחשבו שאני חלילה שונא את המשחק. הוא משחק כיפי ומהנה. אך בסופו של דבר, כל המערכות שברעיון עצמו הם טובות מקבלות תחושת החמצה כי הן אף פעם לא מנוצלות בו באמת. כן, שמעתי שבפוסט גיים יש כמה מקטעים שהם לוקחים חלק יותר משמעותי. אבל פוסט גיים? כן, לזה אין הצדקה.