ביקורת על
"דן-נו קויל", או בשמה העברי שנתנו לה נטפליקס "יסאקו ובלשי
הסייבר" שתוכלו לצפות באופן חוקי דרך נטפליקס וכן בתרגום רשמי לעברית.
הסיפור עוקב אחר
אוקונוגי יוקו (Okonogi
Yuko) או בכינויה
"יסאקו" (Yasako) שעוברת אל דאיקוקו סיטי,
עיר מוזרה למדיי. בעיר הזאת, משקפיים של מציאות רבודה הם דבר פופולארי ביותר בקרב
ילדים. איתם הם מסוגלים לראות יצורים ממוחשבים בשם "דן-נו". הם יכולים
לנוע בין חיות מחמד ועד למפלצות של ממש. אך באותה המידה, קיימת מערכת בדאיקוקו
לחיסולם. על ידי מכונות בדיוניות בשם "סרצ'י" שכל מטרתן הן חיסול מוחלט
של יצורי הדן-נו. כשיסאקו מגיעה אל דאיקוקו היא מתקבלת בברכה על ידי החברה הראשונה
שלה בעיר- ילדה בשם פומיה (Fumie) והשתיים מתחילות במן
משחק פופולארי בקרב ילדים; איסוף אסימונים בשם "מטאבאג" שקשורים בכל
מערכת הדן -נו.
הפרקים הראשונים
גורמים לצופה לתעב את הסרצ'י שהורסים כל דבר בדרכם ואת השעשועים של הילדים שבסך
הכל משחקים במשחקי "נדמה לי". כשסרצ'י מגיע, זה כמו לשמוע את "מר
אקס" מ"רזדינט אויל 2" מתקרב. אני מנסה לפתור פה פאזל דאמיט! עכשיו
אני גם צריך להתעסק איתך סרצ'י?! ולפעמים לא אחד חמוד, אלא שניים, ושלושה. יאללה
מה נסגר?! כמובן, כשהסדרה מתקדמת היא מסבירה את קיומם ההכרחי של הסרצ'י ההם. אך גם
יש דרכים להימנע מסרצ'י; להיכנס אל אזורים בטוחים שנחשבים אזורי הפרט, כגון בתים
ומקדשים. היי זה כמו החדרים הבטוחים מרזדינט אויל 2! לך לעזאזל מר אקס! כל זה כבר
יוצר בניית עולם מעולה של הסדרה מתחילתה.
הפרקים הראשונים
למעשה הם די איטיים, ופחות מייצגים את מה שיש לסדרה להציע בפועל. הם מעבירים את
יסאקו ופומיה משתעשעות עם מערכת הדן-נו ומתמודדות מול ילד אחר, דאיצ'י (Daichi), ילד מטונף שדורש כמה נעליים על הפנים שלו. הסדרה בשלבים אלו
כמעט ולא שונה מסיפורי יוקאי כגון Hell Teacher Nube וNatsume Yuujinchou. היא מרחיבה באופן לא רע על מגוון רחב של
יצורי הדן-נו. הם אמנם וירטואלים ופחות "רוחניים" כמו יוקאי קלאסים, אך
עדיין דומים להם ברעיון עצמו. האהוב עליי מבניהם? דן נו מיקרוסקופים בצורת שיער
פנים שהקימו מושבה שלמה על פנים של אנשים, ועל הדרך יוצאים למלחמת אזרחים ומה לא.
זה פשוט יצירתי ונהדר. אך למרות שזה טוב, עדיין מדובר בחלקים איטיים למדיי. צופה
שיוותר על הסדרה בשלבים הראשונים האיטיים שלה כנראה יתאכזב. אך דן-נו קויל בדומה
לסדרות רבות של שנות ה2000 יודעת שלבנות עולם צריך זמן. היא תזכה צופים שיעברו את
שלבי הבנייה האיטיים שלה בעלילה מורכבת להפליא, מלאת טוויסטים, שפספוס כמה שורות
עשוי מעט לבלבל. אני לא בטוח שהבנתי את כל הטוויסטים של הסדרה אם להיות כנה. וכל
זה איכשהו, בסדרה שמשום מה נחשבת סדרת ילדים. רגע מה?! כן, מאל מגדירים את הסדרה
הזאת כ"לכל הגילים", ואילו נטפליקס נתנו את דירוג הגילים של "לגילי
7 ומעלה", איכשהו...
לא מדובר רק בעלילה
המסובכת. בשלב מסוים של הסדרה נכנסת לנו דמות חדשה, האראקאווה קנאיצ'י (Harakawa Ken'Ichi) או בכינויו "האראקן". ילד בגילם
של פומיה ויסאקו, גם כן תלמיד כיתה ו'. ולבחור הזה יש היסטוריה, חתיכת היסטוריה.
תלמידת כיתה שלו ועל הדרך חברה טובה מתה באופן מסתורי כתוצאה משימוש במשקפיי
הדן-נו. ועל הדרך יש נגיעות של בריונות, ואף שאלות פילוסופיות כגון "מהו בכלל
דבר אמיתי?". שכן המבוגרים בסדרה רואים בזלזול את מערכת הדן-נו. מבחינתם כל
הדן-נו הם פשוט שקיעה בדמיון ופנטזיות. בעוד שלעומת זאת, יסאקו למשל כן מפתחת
רגשות כלפי הכלב הוירטואלי שלה, דנסקה, כמו שכל בעל חיית מחמד ירגיש. כבר אמרתי שמיטסוהידה
החתולה שלי היא דבר מאמי לחלוטין שיכולה קצת להפוך יום גרוע לקצת פחות גרוע רק על
ידי "מיאו"? דנסקה מרגיש לי בתור צופה כמו כלב אמיתי לחלוטין, על אף
שהסדרה מזכירה שהוא בסך הכל חומרת מחשב.
דמויות בולטות נוספות
כוללות את קיוקו (Kyoko), אחותה הקטנה בת החמש של יסאקו. ילדה שמעלה
לי את הסעיף. משתגעת בכל דרך, מציקה בכל דרך אפשרית, דורכת על רגליים של אנשים
לכיף, ובכל רגע תקפוץ ותגיד "חרא!!!!". אולי לא דמות שאני אוהב, אבל
מייצגת במדויק ילדים בגיל הזה. במיוחד לעומת איך שילדים בגיל הזה מוצגים לרוב
במדיה; פנטזיה של הדבר הכי מאמי בעולם של מתיקות שקטה. כן אושיו, את מאמי לחלוטין,
אבל אם היית כתובה ראילסטי כנראה היית מכניסה את טומויה לדכאון של עוד חמש שנים
נוספות...
דמות נוספת כוללת את
סבתה של יסאקו וקיוקו, או בכינויה "מגאאבה". היא זקנה שיודעת די הכל על
מערכת הדן-נו. היא תעזור לכל הדמויות בשעת צרה, ועל הדרך תהיה דמות משעשעת. כמובן,
הסדרה נאלצת להוציא אותה מהתמונה בשלל דרכים כגון חופשה כשהסדרה תרצה שפומיה
ויסאקו יתמודדו במשימות לבד בלי עזרתה. ואיך פומיה עצמה? היא לא דמות רעה, אך גם
לא מדהימה. היא כן חברה נהדרת ליסאקו והאראקן, אך משהו בה לא קורץ לי. ועל הדרך היא
יודעת להיות קרציה כמו קיוקו. אכן, לפחות כתיבה מדויקת לילדים.
צופי הסדרה אולי
תוהים למה לא דיברתי כאן על דמות מאוד מסוימת, שבאופן כמעט אובייקטיבי ניתן להגיד
שהיא הדמות הכי טובה בסדרה. למשל, תראו את ההפרשים בינה לבין יסאקו. בכמות
ה"פייבוריטים" במאל. 145 לדמות ההיא, לעומת יסאקו, עם 33. כמובן
ש"הכי פופולארי" הוא לא דבר שקובע, אבל בהחלט תומך בטעם האישי שלי. אז
אל דאגה, שמרתי את הדמות הכי טובה לסוף; הכירו את אמאסאווה יוקו (Amasawa Yuko).
אמאסאווה יוקו, או
בכינויה "איסאקו" (Isako) היא דמות נהדרת. היא מה
שהופך את הסדרה הזאת לדבר עוד יותר טוב. אמאסאווה בחלקים של הסדרה מרגישה גם כמו
הנבל, אך גם כמו הגיבורה האמיתית של הסדרה. כי בואו נדבר תכלס? יסאקו לא רעה, כן,
אבל היא כלום לעומת אמאסאווה. אמאסאווה שומרת על אלמנט מסתורין מדהים. היא אוספת
מטאבאג באובססיביות, צדה יצורי דן-נו. מה הסיבה שלה? יש לה אחת ממש טובה, אבל זה
ספוילר. היא מצד אחד מופנמת, לא מתחברת לאנשים, ומשתלטת על דאיצ'י וחבורתו כמו נבל
קלאסי כדי שישיג לה עוד מטאבאג בקלות (אפילו נתנו לה כס מלכות... ). מנגד לזה,
מהמידע הקטן שהסדרה נותנת לנו מהמילים שהיא ממלמלת, היא כן אדם חם, מאוד חם. כמו
שאנחנו רואים במהלך הסדרה שהיא תעזור די לכל מי שאפשר בדרך שהיא יכולה. גם אם היא עצמה
טוענת שהיא עובדת על סמך אינטרסים. במהלך כל הסדרה שאלתי את עצמי "מי היא
אמאסאווה באמת?", כי המסתורין שהסדרה משלבת לתוכה פשוט נהדר. ועל הדרך, נתנו
לקוואשימה הוקו (סאנגו מInuyasha, קאסומי מDead or Alive). לדבב אותה בדיבוב העוצמתי שלה. כמה שלמות
בדמות אחת.
הויזואלים של הסדרה
עצמה לא רעים בכלל. זה אם אנחנו לא מתייחסים לגרסה של נטפליקס. כי מסיבה ביזארית
כלשהי, האיכות בנטפליקס פחות טובה ממה שתוכלו למצוא בצפייה ישירה זולה פיראטית
ברחבי האינטרנט. נראה שנטפליקס השתמשו בגרסת הטלוויזיה של 2007, בעוד שבאינטרנט יש
כבר את גרסת הבלוריי. נטפליקס, בשביל מה אני משלם לכם?! בנוסף, על אף שהסדרה קיימת
עם תרגום עברי רשמי, לאלו שהאנגלית שלהם מספיק טובה מומלץ להימנע מהתרגום העברי, כי
הוא לא טוב במיוחד, אפילו גרוע בשורות מסוימות.
דן-נו קויל היא סדרה
נהדרת. היא מלאה בבניית עולם מעולה שלוקחת את הזמן בדיוק כמו שצריך, רק כדי לזרוק
הפתעות שוב ושוב. אחרי החצי שלה, היא כמו לצפות במותחן מטורף. כל זה בסדרה שהיא טכנית
לילדים, איכשהו... ואמאסאווה? אין עליה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה