Taiyou no Uta VS 1 Litter of Tears- Double Terminal Disease Review

Taiyou no Uta VS 1 Litter of Tears- Double Terminal Disease Review

 שתי סדרות שמציגות שתי מחלות סופניות. לכל אחת מהסדרות האלה גם יש סרט מקביל (עם שחקנים שונים), אבל הביקורת כאן היא על סדרות הטלווזיה ולא הסרטים כאן. בכל מקרה, טאיו נו אוטה וליטר דמעות הן שתי סדרות שמציגות מחלות סופניות ואת התמודדות של הדמות החולה במחלה הסופנית כנגד כל הסיכווים. המחלה בטאיו נו אוטה זה XP (אתם יכולים לבדוק בוויקפדיה, אני גם אסביר בביקורת) ולעומת זאת המחלה בליטר דמעות זה ALS. ליטר דמעות גם מבוססת על סיפור אמיתי. ואפילו באופן די מעניין, השחקנית של הדמות הראשית בשתי הסדרות היא אותה אחת- סאוואג'ירי אריקה (Sawajiri Erika) ככה שאוכל אולי אפילו להיחשב כטיפש במידה ולא אנצל את ההזדמנות לביקורת משולבת עם יותר ממספיק אלמנטים דומים של שתי הסדרות.

סאוואג'ירי אריקה

בדר"כ זה השלב שבו אני מדבר על העלילה של הסדרות, אבל פה יש לנו קצת קודם. שיעור רפואה מהיר מדאאקוו סנסיי! קצת הסבר על המחלות שאותן תפגשו בשתי הסדרות. XP בטאיו נו אוטה. ALS בליטר דמעות.

XP- קיצור לשם הארוך האמיתי של המחלה: Xeroderma Pigmentosum. מחלה תורשתית וחשוכת מרפא. בלי לחפור יותר מידי, המחלה הזאת בפשטות גורמת לחולה בה להיות רגיש במיוחד לקרינה אולטרה סגולה. כתוצאה מכך, החולה במחלה רגיש ישירות לשמש. הפתרון הכי טוב בהתמודדות עם המחלה זה להסתגר במקומות חסיני אור שמש. לחולה במחלה יש סיכוי של פי 1000 לחלות במחלות כמו סרטן העור (לעומת אדם ללא המחלה). המחלה עד כדי כך קשה שחשיפה קצרה לשמש עשויה לעשות נזק בלתי הפיך. הרבה מהחולים לא שורדים מעבר לגיל 20. השכיחות של המחלה היא אדם אחד לכל 250 אלף אנשים. ועם כל האירוניה שבדבר, שיפן נקראת "ארץ השמש העולה" (+ בקאנג'י שלה יש את המילה "שמש") הסיכוי של יפנים לחלות בXP הוא פי שישה מאדם רגיל.

ALS- קיצור לשם הארוך האמיתי של המחלה: Amyotrophic Lateral Sclerosis. מחלה חשוכת מרפא. מקורה אינה ידוע. המחלה פוגעת במערכת העצבים של החולה בה ומנוונת את גופו בתהליך איטי (יכול להיחשב גם מהיר. תלוי בצורת היחס שלכם) וכואב. בדר"כ תוחלת החיים של החולה בALS הוא בין שנתיים לשלוש מזמן אבחון המחלה. כתוצאה מכך שהמחלה פוגעת במערכת העצבים של החולה, הם עשווים להיחלש עד כדי שיתוק מוחלט. בניהם שרירי הגפיים, הנשימה, הבליעה ומיתרי הקול. כל אלו בסדר שאינו קבוע ומשתנה באופן ראנדומלי מחולה לחולה.

~עלילה ורקע~

העלילה בליטר דמעות מספרת על איקאוצ'י איה (Ikeuchi Aya), נערה בת 15 בחטיבה, משחקת כדורסל במועדון הכדורסל של החטיבה שלה. היא גרה עם משפחתה האוהבת עם אבא, אמא, שתי אחיות קטנות, ואח קטן אחד. היא פוגשת בנער בשם אסואו הארוטו (Asou Haruto) ומכאן מתחיל הסיפור שלה. עם הזמן נראה שלאיקאוצ'י יש חולשה מסוימת. היא מתקשה להחזיק דברים, והרבה דברים נופלים לה מהידיים. היא גם מתחילה להרזות, ונפילה קלה על הרצפה עושה לה דימום די רציני. או במילים אחרות, הבחורה שלנו חולה בALS, מה שמתגלה עם הזמן בסדרה.

הסדרה מעבירה את התמודדה של איקאוצ'י כנגד התגובות בעולמה שמתקשים לקבל את מחלתה, כגון רתיעה ממנה, או אפילו ההפך, רחמים מוגזמים כלפיה. ליטר דמעות בקטע הזה די מתסכלת האמת. היא סדרה נורא עצובה (לא בהכרח מרגשת. תלוי בנקודת המבט שלכם). הקטעים העצובים האלה מסתכמים בהרבה דברים מסתכלים. ככל שהסדרה מתקדמת תראו את איקאוצ'י מאבדת עוד אחוזי חיים. אני קצת מספלייר כאן אבל תהיו בטוחים בזה, סוף שמח, לא תראו כאן. כל פרק המחלה שלה תופסת תאוצה חדשה, והנה לכם היא לא מצליחה להחזיק דברים, ללכת, ובשלב מסוים אפילו לא לדבר. זה סדרה מתסכלת למדיי. שכן, זה עצוב, אבל לא קורה שום ניצוץ בדרך המתסכלת הזאת. אתם יכולים לראות את זה כמרגש, בשבילי זה היה בעיקר יותר עצוב ופחות מרגש (כן מרגש, אבל לא מספיק). ליטר דמעות כל- כך מתאמצת עם הדרמה שלה שהיא שוכחת לתת ניצוצות דברים טובים וזה מוציא לנו בעיקר דרמה שהיא קיטצ'ית ודביקית למדיי. אני כן יכול להגיד שאם אהבתם את הסגנון של סדרות KEY כמו נניח Clannad, Kanon או AIR, הגיוני שמאוד תהנו מהדרמה בליטר דמעות.

העלילה בטאיו נו אוטה לעומת זאת, מעט יותר מורכבת. אז בואו נדבר על טאיו נו אוטה. הסיפור מספר על אמאנה קאורו (Amane Kaoru), בחורה בת 19 שחולה בXP. לעומת ליטר דמעות, טאיו נו אוטה עושה שהמודעות למחלה קיימת עוד לפניי תחילת העלילה (11 שנים לפניי למעשה). הסיפור מתחיל כאשר חברתה של קאורו, מיסאקי (Misaki) יוצאת לבילוי בים עם עצמה והמצלמה שלה כדי לצלם לקאורו את עולם האור והשמש (כיוון שקאורו נאלצת להסתגר בבית במשך היום כדי להגן על עצמה מהשמש). בדרך היא מוצאת לעצמה כמה גברים חתיכים, ומארגנת לקאורו ולה דאבל דייט עם השניים האלה. אחד מהם, הוא אדם שקאורו ראתה זורק את הגיטרה שלו, ומאז מנגנת בה והתחילה את חלומה להיות זמרת. שמו של אותו אדם הוא פוג'ישירו קוג'י (Fujishiro Koji)

הסיפור בטאיו נו אוטה מתעסק ברומנטיקה והצלחה (למרות המחלה), לעומת הסיפור של ליטר דמעות שמסתכם בעיקר בכשלון פיזי ודרמה. כן יש דרמה בטאיו נו אוטה, אבל היא תמיד מלוות באיזשהו עידוד תקווה והצלחה נוספת בדרך. גם הסוף של טאיו נו אוטה טראגי, אבל הוא בעיקר מלא בתקווה, ונקיון נפש שעושה את זה שלם ונעים, למרות הטרגדיה.

גם בדרך טאיו נו אוטה מביאה את קאורו לנסות להצליח בלהקה משלה, על אף המגבלות. היא גם יותר עוסקת כמין עלילת מוזיקה ומביאה דמויות נוספות כמו טאצ'יבאנה אסאמי (Tachibana Asami), זמרת שהצליחה על הניסיון הראשון שלה עם שיר מוצלח במיוחד, אבל מאז היא לא מצליחה יותר מזה. גם עם כל מיני אירועים מעניינים ועם קאסט דמויות רחב וכיפי, העלילה של טאיו נו אוטה עובדת ממש טוב גם כדרמה, גם כהתעסקות במחלה, וגם בצורה רגועה ולא כבדה מידי בלי תסכול מוחלט (מה שליטר דמעות כן עושה עם הרבה תסכול).

עכשיו, בואו נדבר על הדמויות של שתי הסדרות.

~דמויות~

לליטר דמעות יש בעיה רצינית עם הדמויות שלה. היא מתמקדת בדמות אחת, הדמות הראשית שלנו, איקאוצ'י, וכל השאר? טוב שכחו מהן, הן גרועות. ממש גרועות. כן יאמר לזכותה של ליטר דמעות שאיקאוצ'י דמות מעניינת. היא עוברת את המצב בצורה מעניינת ועומדת חזקה. הסדרה גם לא מפחדת להוציא אותה חלשה במצבי פחד. כמו לדוגמא שהיא נשארת לבד בבית החולים ונתקעת בלי עזרה, (כמובן כדי ליצור דרמה קיטשית) כי הבית חולים נוראי וכושל שלא משגיח עליה. מה שדווקא מעלה את העוצמה של הדמות. אבל הרבה מהכשלונות שעושים אותה לעוצמתית עשווים בדרך מאולצת, כמו שציינתי עכשיו. שזה די חבל. עדיין היא דמות מעניינת, אבל אם היא לא הייתה כזאת, כל הדרמה של הסדרה הייתה עוד יותר קיטשית מהרגיל. לפחות היא דמות מעניינת.

אבל את זה אי אפשר להגיד על שאר הדמויות של ליטר דמעות. הן נידחות, ומשעממות. יש את האמא שהיא אמא טובה ורוצה שהכל יהיה בסדר. שזה בסדר גמור והכל, אבל היא משעממת. והיא בערך הדמות השלישית הכי מרכזית בסדרה, אז זה די בעיה. יש את האחים והאחיות של איקאוצ'י שלומדים להכיר את המצב שלה, אבל עדיין, הם פשוט לא מרגישים מעניינים בכלל. (הם גם משחקים די גרוע אגב. אני יכול לסלוח על זה רק על אחותה ההכי קטנה שהשחקנית שלה הייתה בת 8 בזמנו. שאר השחקנים מספיק מבוגרים). ואסואו... טוב. הוא משעמם, אין יותר מידי מה להרחיב. הם דמויות ריאליסטיות, אין ספק בזה, אבל הן פשוט לא עשויות בצורה מעניינת, שזה חבל.

לעומת זאת, המצב בטאיו נו אוטה הרבה יותר מעניין.  הדמויות שלה פחות ראילסטיות, אבל עשוויות בצורה יותר טובה. כבר הדמויות המשניות זוהרות בצורה כיפית ומשעשעת. לדוגמא הבעלים של הפאב על החוף שבו עובדים קוג'י וחבריו. אמילי, אחת הבעלים, משעשעת למדיי. גם החברים של קוג'י ממש משעשעים וכיפים. יש יותר עניין כאן בגלל שהסדרה עובדת כסדרת מוזיקה, ככה שתראו את אסאמי, אותה זמרת, מתמודדת עם שמה ההולך וגדל של קאורו מבחינת פופולאריות. גם המפיק של אסאמי, די אוסום והוא מגניב למדיי. גם ההורים של קאורו לא עשווים בצורה משעממת. זה גם נובע מהשחקן של אביה של קאורו, שהראה לי שהוא כבר יודע לעשות דמויות מלאות חן ואור, וזה הכל על ידי משחק נורא פשוט אבל עשוי טוב. קוג'י עצמו? כן, הוא דמות מעניינת. הוא על אותו תפקיד של אסואו מליטר דמעות, אבל יש לו הרבה יותר קשר לשאר הדמויות בסדרה מאשר אסואו. גם יש לו עבר די מעניין.

ואז יש לנו את קאורו. הבחורה הזאת אוסום. יש לה את אותה שחקנית של איקאוצ'י (השחקנית זו סאוואג'ירי אריקה) אבל יש בה קצת יותר עומק מאיקאוצ'י. היא די שלמה עם עצמה, יודעת שהמוות קרב ושלמה איתו. כמובן שלעומת איקאוצ'י יש לה "יתרון" כאן, שכן מבחינת העלילה היא מכירה את המחלה שלה כבר 11 שנה, אבל עדיין. הסדרה פחות מוציאה אותה במקרים קשים, ככה שקשה קצת לראות את העוצמה שלה, אבל אישית, אהבתי את קאורו יותר מאיקאוצ'י.

~לסיום~

ליטר דמעות עושה לי שלל בעיות לביקורת הזאת. אני אסביר. בטח ראיתם כבר אנשים שמבקרים להם סדרה והם מפנים את נקודת ההאשמה בתור "טוב, מה אתה רוצה. ככה זה היה במנגה. זה אדאפציה טובה". עכשיו הבעיה כאן שחומר המקור של ליטר דמעות זה המציאות. החומה האולטימטיבית. "אתה לא אוהב את הדמויות דארק? טוב חבל. ככה האנשים היו במציאות" או "אתה לא אוהב את האירועים? חבל דארק, ככה האירועים היו במציאות". כתוצאה מכך, ליטר דמעות מציבה מכשול מסוים לביקורת עליה. אבל עדיין, בתור סדרה בפני עצמה, ללא קשר לטוהר המציאות, הדמויות של ליטר דמויות לא מעניינות (חוץ מאיקאוצ'י), והאירועים מוצגים בצורה אובר- דרמטית. ליטר דמעות לא סדרה רעה בכלל, והיא כן מרגשת ועצובה, אבל היא לא סדרת המופת שעושים ממנה. אם אהבתם את סדרות KEY (קאנון, אייר וקלאנד), אני חושב שליטר דמעות היא סדרה שמספיק דומה להן ככה שזה בהחלט המלצה מתאימה.

לעומת זאת, טאיו נו אוטה, על אף הדברים ששיבחתי כאן, היא לא בדיוק הסדרה המושלמת. לא מצאתי בה פגם שאישית הפריע לי, אבל אין בה יותר מידי קטעים קיצוניים כאלה שגורמים לרגשות חזקים במיוחד כמו בליטר דמעות. היא פשוט סדרה הוגנת ומעניינת, עם עלילה של מוזיקה שעשויה בצורה טובה, עם שירים נהדרים לאורך הסדרה. יהיה אולי אולי אפשר להשוות אותה לYour Lie in April אם אתם מחפשים דמיון מסוים למשהו מוכר, שכן היא משלבת דרמה, קומדיה ומוזיקה בצורה די דומה לשל Your Lie in April.