Tamako Love Story

סרטים של קיואני תמיד מגיעים עם ציפיות גבוהות, ואני לא יכולה להגיד שהסרט הזה איכזב אותי.

לאלו שפחות מעודכנים, Tamako Love Story הוא סרט המשך שייצא השנה לסדרה Tamako Market מחורף 2013. שניהם נוצרו בסטודיו Kyoto Animation תחת הבימוי של Yamada Naoko (הבמאית של קיי און - לא רפוטציה חיובית במיוחד, אה?).

כפי שניתן להבין מהשם, הסרט מתרכז בצדדים הרומנטיים של הסדרה וסוגר את הקצוות שנותרו. הסדרה התרכזה בעיקר בז'אנר חלק מהחיים והתעסקה יותר בחיי מרכז הקניות, הסאבפלוט עם הנסיך מהאי הטרופי, הכנת מוצ'י, וגם קצת מחיי בית הספר של טמאקו וחברותיה. הסדרה זרעה זרעי התפתחויות רומנטיות, אבל גם בפרק האחרון הכל נשאר באוויר, הקצוות פתוחים. אני בהחלט מעריכה את קיואני על כך שהחליטו כן לסכם את הסיפור למרות שהמכירות של הסדרה לא היו טובות במיוחד, לא כל סטודיו היה הולך על הסיכון הזה.

עוד כמה מילים אחרונות על הסדרה עצמה לפני שעוברים לסרט - היא היתה רגועה ומשעשעת, סדרת חלק מהחיים חביבה למדי שהתעלתה מעבר ל"ילדות חמודות שעושות דברים חמודים". לצערי, רבים חולקים על דעתי ולא אוהבים את הסדרה (במיוחד אנשים שלא אהבו את דרה התוכי, אבל לא רק). כך או אחרת, גם מביניהם היו לא מעט אנשים שאהבו את סיפור האהבה של טמאקו. איך אנשים שלא סבלו את הסדרה חיבבו את הסרט, אתם בטח שואלים את עצמכם. ובכן, לא חסרות לכך סיבות:

קודם כל, הסרט בשעה וחצי פיתח את הדמויות יותר מהסדרה ב-12 פרקים. סיפור האהבה של טמאקו, כמשתמע מהשם, מסתמך יותר על דמויות מאשר על העלילה, כמו סרט מהולל אחר של הסטודיו - ההיעלמות של סוזומיה הארוהי. הדמות שהכי הרוויחה מכך היא טמאקו עצמה - בסדרה היא היתה דמות כמעט סטטית לחלוטין, כאשר אפילו דמויות משניות השתנו יותר ממנה במהלך הפרקים. בסרט היא סוף סוף הפכה לדמות עגולה שאפשר להתחבר אליה ובאמת לחבב אותה. פתאום גם לה יש דאגות, היא נכנסת ל"פס שחור" בחיים ומתחילה להיכשל בדברים ולהרגיש לא בטוחה בעצמה - כצפוי מנערה בגילה. כמובן שגם מוצ'יזו זכה בפיתוח משמעותי, בהיותו גיבור הסרט. אנחנו נחשפים לנקודת המבט שלו הרבה יותר מאשר בסדרה, מה שגורם לנו להבין אותו הרבה יותר לעומק בתור אדם ודמות (הוא גם מראה הרבה מאוד מהצדדים החמודים שלו, לפאנגירלז שבינינו). עוד דמות ראויה לציון היא מידורי - במשך הסרט היא בשקט הולכת ומקבלת את מוצ'יזו כיריב ראוי לליבה של טמאקו, ובסופו של דבר גם עוזרת לו ולטמאקו להתחיל מערכת יחסים, בהחלט הקרבה עצמית מצידה. עם זאת, נראה שהיא שלמה לחלוטין עם ההחלטה שלה, והיא בכל זאת יצאה מאושרת בסוף הסרט - אפשר רק לקוות שהאהבה הבאה שלה תסתיים טוב יותר.

ועכשיו אפסיק לספיילר דברים מובנים מאליו (פחות או יותר) ואעבור לצדדים חיוביים נוספים של הסרט. קודם כל, הוא שמר על אווירת הסלייס אוף לייף הרגועה והחברותית/משפחתית מהסדרה, אני אישית נורא אהבתי אותה בשני המקרים. הפעם היא גם קידמה את העלילה של הסרט בדחיפות קטנות ובקושי מורגשות שהצטברו לפיתוח הגדול. אני מהאנשים שמעריכים התקדמויות עדינות על פני דחיפות בולטות, לכן כאן בהחלט אפשר להביא ח"ח לבמאית ולכותבים.

עוד צד חזק בסרט הוא (כמובן) הרומנטיקה. היא מתארת בצורה מושלמת את המצבים המביכים של אהבות נעורים, את כל ההתחמוקויות ממושא האהבה, ההדחקות, ההתנהגויות הנוקשות ועוד. פיתוח מערכת היחסים והרגשות הרומנטיים נעשה בצורה מאוד אורגנית ואמינה, מה שלצערי חסר באנימות רומנטיקה רבות. אפשר ממש להרגיש איך טמאקו הולכת ומתאהבת במוצ'יזו במהלך הסרט, דבר ממש לא מובן מאליו. 

אבל כמובן שהסרט לא מושלם - אני אישית יצאתי לא כל כך מסופקת מהסוף של הסרט, כמו צופים רבים אחרים. הסרט נגמר ברגע שבו טמאקו מתוודה בפני מוצ'יזו, וכך יוצא שאנחנו לא זוכים לשום הצצה למערכת היחסים הרומנטית שעתידה להיווצר בין שניהם - אפילו בסרטון האפילוג רואים אותם רק כצללים שמתחבקים זה עם זה. אם הם לא היו צללים אז אני חושבת שכן הייתי יוצאת מסופקת (כן, גם בלי נשיקה), אבל ככה זה הרגיש מוחמץ, וחבל.

מהבחינה הטכנית, האנימציה היתה חלקה, זורמת ומושקעת, כצפוי מקיואני. אך זה לא הדגש העיקרי שלי כאן הפעם, וגם לא הפרט הטכני הבולט ביותר. להפתעתי הסינמטוגרפיה בסרט היתה פשוט מדהימה, מהטובות ביותר שאי פעם יצא לי לראות באנימות. קצת קשה לי להסביר את זה מאחר ואני לא מומחית בתחום, אבל אני בטוחה שתשימו לב אליה בזמן צפייה בסרט. היתה הרבה מאוד השקעה אומנותית ויצירתית בסצנות בסרט, הרבה יותר מבסדרה. אני אישית נורא התרשמתי, ומעניקה על כך ח"ח ענק לקיואני, במיוחד שכל ההשקעה הזאת הלכה על חלק מהחיים ולא על אקשן מרהיב או דרמה סוחטת רגשות.

מבחינת הסאונד, המצב לא מושלם. הסאונדטרק של הסרט יחסית מונוטוני, אין בו טראקים דרמתיים מספיק, הכל טראקי חלק מהחיים נטרליים למדי, אולי חוץ מהשיר של האבא עוד מהסדרה (עם קאבר חדש של טמאקו בתור סיומת). עם זאת, היו לא מעט צלילים בסרט שלא הוכנסו לאלבום הסאונדטרק, כנראה מטעמי זכויות יוצרים. הכי בולטת היתה הגרסא האינסטרומנטלית לשיר המפורסם Ue o Muite Arukou (היו לו קאברים גם בהיוקה ובסרט פופי היל של ג'יבלי) שמאוד העשירה את הסצנה בה היא הופיעה. 

בסך הכל יוצא שקולות הרקע בסרט היו לא רעים, גם אם עדיין חסרה דרמתיות. בסך הכל הרמה היא סבירה, היא פשוט לא מתקרבת לשאר האספקטים של הסרט בנעלות שלה.

המדבבים עשו עבודה טובה, ולדעתי ראוי לציון Tamaru Atsushi, המדבב של מוצ'יזו. לא היו לו שום תפקידים ראשיים או מרכזיים אחרים באנימות אי פעם, ועדיין הוא שיחק פה בצורה מקצועית ומלאת רגש (וחמידות, איך אפשר לשכוח את החמידות?!). אני מאוד מקווה שהוא יקבל עוד תפקידים מרכזיים (או בכלל דמויות שזוכרים את השם שלהן כשרואים את הסדרה, כי גם את זה אין לו) בעקבות המשחק שלו כאן.

לסיכום אומר שהסרט בהחלט היה נהדר, והוא לא צריך להיות מאסטרפיס כדי להשאיר אותי עם הרגשה חמימה בלב ועם מוטיבציה לכתוב עליו ביקורת כשלא ישנתי כבר כמעט יממה שלמה (ככה זה כשעכשיו גם אני נכנסתי לשורות צהלוש). קצת עצוב לי שהסדרה עצמה לא היתה ברמה של הסרט (למרות שגם היא היתה חביבה מאוד מבחינתי), אבל בסך הכל נהנתי משניהם, וזה העיקר.

TL;DR:

Thank You Based KyoAni!