בביקורת על פייר
אמבלם וואריאורז כתבתי לכם שהוא כנראה יהיה טוב מאייג' אוף קאלאמיטי. את זה אמרתי
על סמך הדמו ועל סמך זה שהיירול וואריאורז המקורי היה זוועה של מוסו. ובכן, אני
שמח להגיד שטעיתי, שכן אייג' אוף קאלימיטי פותר את רוב הבעיות שהיו לי עם היירול
וואריאורז המקורי ואף מכניס אלמנט קטן ומשמעותי מהמוסו האהוב עליי ביותר- סנגוקו
באסארה 4.
היירול וואריאורז המקורי היה מוסו קרוסאובר לכל סדרת זלדה. העלילה בו הייתה עלילת קרוסאובר רגילה ולא באמת תורמת בדבר. אייג' אוף קאלאמיטי לעומת זאת, הוא שיתוף יותר נרחב בין טקמו קואיי ונינטנדו. שכן הוא מכסה אך ורק את Breath of the Wild ומתרחש מאה שנים לפניי העלילה של ברת' אוף דה ווילד. אני אגיד לכם ישירות, אתם לא חייבים לשחק בברת' אוף דה ווילד כדי ליהנות מאייג' אוף קאלאמיטי. אני עצמי שיחקתי בברת' אוף דה ווילד באיזור ה8 שעות, וכן לא הגעתי אל אף אחת מהדמויות שמוצגות באייג' אוף קאלימיטי. למעשה, ראיתי הרבה אנשים ברחבי האינטרנט שדווקא מתלוננים על העלילה של אייג' אוף קאלימיטי בעקבות כך זה שהיא סוג של פרסום שקרי. נינטנדו שיווקו את אייג' אוף קאלאימיטי בתור "פריקוול לBOTW" שזה מסתבר כלא בדיוק נכון כשהעלילה של קאלאמיטי מתקדמת.
הסיפור עוקב אחר
הנסיכה זלדה שעומדת לרשת את הממלכה מאביה המלך רום. זלדה עושה את מאמציה להיכנס
לנעלי אביה ולעצור את התפרצותו של "האסון גאנון" אותו מובילים מספר
נבלים. זלדה, יחד עם בני הברית הנאמנים שלה לינק ואימפה מצרפים אליהם את ארבעת
האלופים- מיפה, ריוואלי, דארוק, ואורובוסה. וזו די העלילה של אייג' אוף קאלאמיטי.
ברוב המקרים הייתי מתלונן שמדובר בעלילת זבל מיותרת. אך אייג' אוף קאלאמיטי מציב
את זלדה במצב שברירי בו היא חלושה ומנסה להתמודד עם הציפיות מאביה שבעוד שלינק חסר
הטקסט לוקח את כל התהילה אליו. פיתוח הדמות של זלדה מדמות חלשה לאחת שבבוא הזמן
משיגה את כוחותיה לרשת את אביה מתבטא גם בגיימפליי. זלדה מקבלת את מרבית השדרוגים
בשלב מאוחר יותר לעומת האלופים, לינק ואימפה. הסיפור עדיין לא טוב, אך כן אהבתי את
ההתמודדות של זלדה שהפכה הודות לאופי המתוק שלה, ההתמודדות שלה וכן הגיימפליי
המעולה שלה לגרסה האהובה ביותר של זלדה ששיחקתי בכל משחק זלדה כלשהו.
בעיה אחת שאני חייב
להתלונן עליה באייג' אוף קאלאמיטי זה הדיבוב. כלומר, המחסור שלו. בעוד שבמהלך
הקאטסינס הדיבוב נהדר, דבר מאוד נפוץ במשחקי מוסו זה שיש שיחות במהלך הגיימפליי.
ובאייג' אוף קאלאמיטי הן לא מדובבות. פשוט טקסט שתקוע על המסך בזמן שאני סה"כ
מנסה לשחק. הבעיה הזו הייתה קיימת גם בהיירול וואריאורז המקורי, וגם שם לא היה שום
תירוץ לכך. אך באייג' אוף קאלאמיטי זה מרגיש עוד יותר דבילי. שכן נניח והמשחק
הראשון רצה "להיות נאמן לרוח הסדרה" (שכן אז זלדה היה חסר דיבוב),
באייג' אוף קאלאמיטי אפילו התירוץ הדבילי הזה לא עובד. הוא מבוסס על ברת' אוף דה
ווילד, שכן, בו יש דיבוב. למרבה המזל רוב השיחות במהלך הגיימפליי לא מעניינות או
תורמות לעלילה באמת, אז אני מוכן להתפשר.
כמצופה ממשחק מוסו כל
מה שתעשו במשחק הוא להרוג אויבים חלשים זה אחר זה עם מגוון רחב של דמויות. לעומת
היירול וואריאורז הראשון בגרסתו המלאה על הסוויץ', מספר הדמויות מצומצם יחסית. 18
דמויות. או 21 דמויות במידה ומחשיבים את הנשקים הנוספים של לינק וזלדה שמקבלים סט
מהלכים חדש. ועדיין, 18 דמויות זה בהחלט מספר דמויות נהדר. ובנוסף יש ארבע דמויות
נוספות, החיות האגדיות של האלופים ריוואלי, מיפה, אורובוסה ודארוק. הן מקבלות
שלבים ספציפיים משלהן בהם תשלטו במכונה עצומה בסוג של מערכת יריות ותחסלו אויבים
פצפונים חסרי ישע. בשונה מהדמויות התקניות, החיות האגדיות לא מסוגלות לעלות רמות,
אך הן כן מקבלות שדרוג אחד במהלך המשחק.
ברוב משחקי המוסו,
מרבית הדמויות נשלטות כמעט אותו הדבר. ברובם יש דמויות ספורות עם שליטה שונה או
מכניקה כלשהי. אחד המוסו הבודדים שכן משנה את הגישה הזאת היא סדרת Sengoku Basara ששם לכמעט כל דמות יש רעיון מסוים שעליו
הדמות מתבססת כדי ליצור קומבואים. אייג' אוף קאלאמיטי הולך גם כן על הכיוון הזה. לכל
דמות יש כפתור מסוים, נקרא לו "כפתור המכניקה" לצורך העניין. איתו רוב
הדמויות מפעילות את המכניקה הנוספת שלהן ליצירת קומבואים. למשל זלדה יכולה לפוצץ
כל מהלך שלה שהשאירה שאריות שלו מאחור ובכך ליצור קומבואים. או אימפה
ש"שואבת" את הנשמה מאויבים ובכך יוצרת כפילים שמרחיבים את סט המהלכים
שלה. לינק למשל מסוגל להקריב נקודות חיים כדי לחזק את הנזק שלו, ואילו מאז קושיאה
מסוגל לתקוף את המהלכים שהותיר מאחור.
ובנוסף לכל דמות יש
ארבעה קסמים, שהם אותם הקסמים שיש ללינק בברת' אוף דה ווילד; שלשלאות, מגנט,
פצצות, וקוביות קרח. קואיי ונינטנדו יכלו לתת לכל הדמויות את אותם הקסמים ובזה
לסגור עניין, אך כל הדמויות משתמשות באותו הקסם בצורה יצירתית וייחודית להן. דבר
סופר נהדר שהופך את השימוש בקסמים לסופר מהנה ליצירת קומבואים. הקסמים האלה יעילים
גם נגד כמות הבוסים העצומה שיש במשחק באופן עקבי. אז בואו נחזור רגע אל היירול
וואריאורז המקורי, ששם גם היו בוסים רבים שכדי להביס אותם היה צורך בשימוש בחפץ
מסוים כמו פצצות לדודונגו. ההבדל זה ששם הם היו הכרחיים וכמעט היה בלתי אפשרי לנצח
אותם בלי החפץ המסוים. זה דבר שעובד מעולה במשחקי זלדה רגילים שהמטרה זה לפענח
כיצד להביס את הבוס, אך לא בבוס שחוזר על עצמו עשרות ואף מאות פעמים. אייג' אוף
קאלאמיטי בועט את הגישה הזאת אל המדרגות. באייג' אוף קאלאמיטי החפצים\ קסמים לא
הכרחיים בכלל כדי להביס את הבוסים. הם עוזרים, אך לא הכרחיים. זה הפך את הבוסים
שנלחמתי בהם עשרות פעמים כגון ה"ליינלים" וה"הינוקסים" לסופר
מהנים שוב ושוב.
עוד דבר שאייג' אוף
קאלאמיטי זורק מהחלון זה הבייביסיטר הנוראי שהיה בהיירול וואריאורז המקורי (וכן
קיים במוסו הפחות טובים כגון Dragon Quest Heroes לדוגמא). הדבר הזה חיסל
לי את היירול וואריאורז הראשון עם הAI של העוזרים הכי נוראיים
שאי פעם שיחקתי במשחק כלשהו. שם הם מתו תוך דקות ואף שניות במידה והשחקן לא הגן
עליהם למאית שניה- דבר נוראי, במיוחד עם זה שהמפות בהיירול וואריאורז הראשון היו
ענקיות באופן מחריד. באייג' אוף קאלאמיטי לעומת זאת עדיין יש בייביסיטר, אך הוא מינימלי
ביותר ומוגבל לשלבים ספורים מבין המפות הרבות שיש במשחק. המשחק מכיל עשרים שלבי
סיפור ראשיים, ששם המפות אכן גדולות. אך לעומת זאת, המשחק מכיל למעלה ממאה שלבים
צדדיים, שברובם המטרה היא לחסל את הבוס בזמן מוגבל. בלי בייביסיטר, פשוט אקשן
תקני לחלוטין. והמפות בהן מספיק קטנות שגם בקטעי הבייביסיטר זה עדיין לא הפך לרע.
כן, יש כמה שלבים מעט פחות נוחים. למשל להביס בוסים בלי להיפגע אפילו פעם אחת, אך
המשחק עשיר בצ'קפוניטס שגם השלבים האלו לא היו נוראיים. דבר נוסף שאייג' אוף
קאלאמיטי מעיף לעזאזל זה מערכת הדירוגים. שכן במוסו רבים כדי להשיג דברים מסוימים
נדרש לקבל S ראנק. באייג' אוף קאלאמיטי לעומת זאת כל מה
שנדרש הוא לעבור את השלב והפרס שלכם.
עוד דבר נוח שאייג'
אוף קאלאמיטי עושה הוא הקראפטינג. שכן כדי להשיג מהלכים חדשים ויכולות חדשות יש
צורך בהשגת חפצים ספיציפים מאויבים. גם במשחקים הטובים ביותר כגון Xenoblade, אלו מערכות שתמיד הייתי לפעמים צריך לחפש בגוגל
איך להשיג את החפץ הנדרש. באייג' אוף קאלאמיטי לא הייתי צריך לו ופעם אחת. כי
אייג' אוף קאלאמיטי נותן לכם לסמן את החפצים שאתם צריכים, והוא יסמן לכם את המפות
המדויקות לחפצים הנדרשים. דבר סופר נוח.
יש דבר עיקרי שבו
אייג' אוף קאלאמיטי נופל מעט. הדרך שבה המשחק רץ. בעוד שלשחקן יחיד הוא רץ בסדר
מינוס. כן, יש ירידות פריימים פה ושם, הוא עדיין מתפקד בסדר גם כשהסוויץ' מחובר
לטלוויזיה וגם כנייד. הבעיה העיקרית זה כשתתחילו לשחקן יחד עם שותף במסך חצוי. ששם
תפקוד המשחק מחריד. אני ואחותי סופר נהנים לשחק במשחקי מוסו יחד (בעיקר Sengoku Basara 4 וSamurai Warriors 4), אך אייג' אוף קאלאמיטי הוא לא יהיה אחד
שנחזור אליו באופן עקבי, אם בכלל.
אייג' אוף קאלאמיטי
הוא משחק שקניתי בתור "קדימה... עוד מוסו כי אני מכור" עם ציפיות סופר
נמוכות אחרי הנוראיות של היירול וואריאורז הראשון. על אף שהיו לו כמה בעיות קטנות,
הוא תיקן את רוב הבעיות שהיו לי עם משחק המקור, ונהיה פשוט משחק אקשן תקני
לחלוטין, בלי בולשיט בייביסיטר. הוא אמנם לא ארוך כמו היירול וואריאורז המקורי, אך
בהחלט עדיף משחק קצת יותר קצר מאשר משחק ארוך ורע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה