Digimon Story: Cyber Sleuth- ביקורת

בשעה טובה סיימתי את המשחק, שהיה המשחק הראשון שקניתי לפס4 (יחד עם רייז אוף טומב ריידר). באנימה של דיג'ימון צפיתי בזמנו כילד, אלא שלא התעמקתי בה במיוחד, ככה שאני לא זוכר ממנה הרבה ונכנס למשחק חסר ידע קודם על דיג'ימון. בואו נראה עד כמה המשחק הזה מחזיק כRPG טוב גם לאנשים חסר ידע קודם על דיג'ימון בלי אלמנט הנוסטלגיה והפאנסרוויס.

הסיפור במשחק נותן לכם לבחור לשחק בין בן או בת. אני בחרתי בבת אז תכירו את מיאקו (ככה קראתי לה) להמשך הפוסט הזה. בעולם שבו האינטרנט והעולם האמיתי מחוברים, קיימות קהילות שלמות וירטואליות שנותנות למשתמשים בהם לעבור לגוף זמני דיגיטלי. אלא שגם לאנשים מסוימים, יש השלכות לזה. מיאקו שלנו סובלת מאפקט שנקרא "סינדרום העדן", מאותו סינדרום הגוף האמיתי שלה בקומה, ואילו הגוף שלה מושאל באמצעות גוף וירטואלי שאיתו היא מסוגלת לעבור גם בעולם הוירטואלי וגם בעולם האמיתי. 

מיאקו במהרה מצטרפת למשרד של קורמי קיוקו (Kuremi Kyoko), מנהלת בלשות סייבר. מיאקו מעכשיו מקבלת את העבודה החדשה שלה- בלשית סייבר שבו תפתור שלל תיקים בין העולם האמיתי והעולם הוירטואלי. המשחק בתחילתו מעביר את מיאקו שלנו בפרקים שבעיקר מראים את שלל התיקים שלה, יחד עם כמה דמויות נוספות ומעניינות. בניהן, נוקיה (Nokia)- נערה אנרגטית ורעשנית שבמהרה נהיית לחברתה של מיאקו, ארטה (Arata)- נער שעוזר למיאקו עם אלמנט מסתורי בו, ויוקו (Yuuko)- נערה שקטה ומופנמת עם עבר טראגי. בבוא הזמן שלושת הדמויות האלה מקבלות את הסיפורים שלהן, והסיפור במשחק נהיה מעניין יותר ויותר עם כמה טוויסטים נהדרים בו.

במשחק מכיל בו כל מיני רפרנסים לדברים. ככה למשל שתסתובבו בקניון, תיתקלו ברפרנסים לטקן למשל. ואחת הערים שאפשר להסתובב בהן היא אקיהאבארה. הדיג'ימונים גם ישאלו אתכם כל מיני שאלות, כמו למשל שאלות על הסדרה עצמה (שכמובן כשלתי בהן), אבל יותר מעניין היה השאלות על היסטוריה יפנית, שנדיר שטעיתי בהן. זה פשוט צ'ארם נהדר, שנותן קשר בין הדיג'ימונים, ועניתי להם בכל פעם.

 סה"כ הסיפור עושה עבודה די טובה, והוא מספיק מעניין כדי להתקדם בו. אז מה בנוגע לגיימפליי? 

 

למרות סיומת ה"מון" וההשוואה עם פוקימון, הגיימפליי של סייבר סלות' רחוק מפוקימון, והוא יותר מזכיר את סדרת פרסונה למשל. המערכת קרב מבוססת בתורות, כאשר השחקן מחזיק בשלושה דיג'ימונים לצידו בקרב, כנגד כל מספר שבו האויבים ירצו להחזיק. התקפות חיזוקי סטאטים, ריפווים בקרב, התקפות שעושות נזק מסוים על פי אפקטביות, כל זה נמצא במערכת הזאת. אמנם מדובר במערכת מבוססת תורות רגילה, אךהיא מבוצעת היטב. 

מערכת ניהול הדיג'ימונים מבוצעת מעניין. למרות שיש אפשרות להחזיק עד 11 דיג'ימונים בקבוצה, לכל דיג'ימון יש מספר נקודות שהוא לוקח. מספר הגבלת הנקודות שלכם יגדל במהלך המשחק על ידי השגת חפצים ספיציפים לכך, מניצחון בקרבות בוסים או על ידי ביצוע סייד קווסטים. מה שאני גם אוהב במשחק, זה שכל הדיג'ימונים קשורים במערכת עץ אחת. לדיג'ימונים יש הגבלה לרמות שהם מסוגלים להגיע, הפתרון לבעיה הזאת מבוצע על ידי פיתוח שלהם, ופיתוח לאחור כדי להעלות את הרמה המקסימלית שלהם האפשרית. לכל דיג'ימון יש דיג'ימונים אחרים שהוא מסוגל להתפתח אליהם, על ידי תנאים מסוימים כמו למשל סטאט מסוים שהפיתוח דורש, החזקה בחפצים מסוימים, ועוד. בעקבות מערכת הפיתוח הלוך וחזור, המצב מביא לכך שתשחקו בהרבה יותר מ11 דיג'ימונים, וזה נהדר. 

אחד הדברים שהכי סיפקו אותי במשחק היה להשיג דיג'ימונים חזקים באופן מפתיע. שכן, אני לא יודע הרבה על דיג'ימון, אך שהשגתי כמה דיג'ימונים זה היה מעניין. יש כמה דיג'ימונים עם יכולות נהדרות, כמו למשל סאקויהמון, שהיכולת של ההתקפה המיוחדת שלה זה לבטל לחלוטין חיזוקים סטאטים של האויב. זה הגיע למצב אפקטיבי שהיא הפכה לדיג'ימון שהכי השתמשתי בו במשחק. דיג'ימונים נוספים שהשמשתי בהם כללו את גאיומון- סאמוראי דרקון שגם הרגיש לי מאוד חזק. למרות שבמשחק צריך לאמן הרבה (שכן ברגע שדיג'ימון מתפתח, הוא חוזר לרמה 1), המשחק נותן פתרון קל לזה. יש דיג'ימון בשם פלאטינום סאקומון שהיכולת שלו זה להעלות את כמו האקספי שמקבלים מקרב. ככה שלא הייתה לי שום בעיה עם אימונים.

 

לא רק זה שבמהלך המשחק תשחקו עם הדיג'ימונים שתרצו, המשחק נותן לכם להשיג עד חמישה איי אימונים בשביל דיג'ימונים (שכל אחד מהם יכול להכיל עד עשרה דיג'ימונים). למרות ההגבלה שהמשחק נותן בכמה דיג'ימונים שאפשר להשתמש,מאחורי הקלעים היו לי דיג'ימונים רבים שאומנו, עד שבבוא הזמן צירפתי אותם לקבוצה. המשחק נותן גם כמה דרכים ממש יעילות להיכנס לקרבות ולהימנע מקרבות. במהלך המשחק תקבלו כמה יכולות שתוכלו להפעיל אותם על פי הסוגים של הדיג'ימונים שכוללות בניהן: הפיכה לבלתי נראים, פריצת והעתקת קודים (שאלו יצרו פאזלים קטנים במשחק), זימון קרבות ראנדומלים ישירות (מה שהיה יעיל במיוחד, במקום הצורך להסתובב במעגלים כדי להיכנס לקרב), וביטול מוחלט של קרבות. 

הבוסים במשחק היו נהדרים. הם היו ברמת קושי הוגנת. לא קלים מידי, אך גם לא קשים. למרות ההשוואה לפרסונה, רמת הקושי של סייבר סלות' קלה בהרבה מזו של פרסונה. אך הבוסים עדיין נלחמים בדרכים מעניינות, כמו למשל הבוסים עם ההתקפות שהופכים את הדיג'ימונים שלכם לפיקסלים, שבמצב הזה אי אפשר לעשות הרבה. עוד דבר נהדר שיש בבוסים זה שבכמות גדולה מהם מצטרפים לשחקן חברי פארטי נוספים באופן זמני, כמו למשל יוקו, ארטה ונוקיה, וכמה דיג'ימונים אגדיים בקטעים המתקדמים של המשחק. הם הרגישו ממש יעילים, וזה גם הוסיף לחלק העלילתי עוד דבר נהדר, שזה לא רק מסע שלי, אלא של כל הדמויות במשחק.

אחת הבעיות הקטנות שלי עם המשחק זה שיש כמה קטעים במשחק שלא ברור מה צריך לעשות. הרבה פעמים המשחק אומר במפורש מה צריך לעשות, אלא שלעיתים הוא השאיר אותי באויר שהרמז היה "תבין מה אתה צריך לעשות". אלו היו קטעים בודדים, אך אני רואה צורך לציין את זה. 

הפארטי שלי בסוף המשחק

בחלק העיצובי, סייבר סלות' לא טוב במיוחד. למרות שיש הרבה שיחות במשחק, רק חלק קטן מהן עם דיבוב. הדמות שלכם חסרת דיבוב לחלוטין (פרט למשפטים קצרים כמו שימוש בחפצים בקרב). המדבבים שיש במשחק די טובים, כמו טומאטסו הארוקה שמדבבת את רינה (רק חבל שרינה בקושי מופיעה במשחק... ), והאן מגומי שמדבבת את נוקיה בדיבוב רעשני ונהדר. אף אחד מהסאונדטראק במשחק לא זכור לי כמשהו טוב במיוחד. הגרפיקה של המשחק לעומת זאת כן יפה, למרות שהיא בסיסית וזה שאי אפשר להניע את המצלמה. המשחק כן זוהר בדבר אחד- הקאטסינס המיוחדים של המשחק שמביאים צבעים יפים במיוחד, עם אנימציה שלא ראיתי כמוה בעבר. 

 

אז איך סייבר סלות' בסופו של דבר? ללא ספק, מדובר במשחק מצוין. בתור אחד שמעולם לא היה בקטע של דיג'ימון, אני שמח לציין שכן ממש נהניתי מהמשחק. הוא היה מעניין עם עלילה מעניינת וכיפי, ועם גיימפליי בתורות שמבוצע היטב. אם אתם אוהבים דיג'ימון ומשחקים בתורות, אני בטוח שתהנו מהמשחק, אך גם אם מעולם לא הייתם בקטע של דיג'ימון כמוני, אני כן חושב שהמשחק נפלא. כעת המשחק די זול, וזמין לפס4 ולפס ויטה. גם בארץ המחיר שלו לא רע בכלל (100 שקלים, וזה מבאג עם המחירי שחיטות שלהם). 

רפרנס לנו גיים נו לייף? אולי...