BLEACH- סיפור של עצלנות- ביקורת

אני אמנם באיחור של איזה חודש, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. פלוס היו לי דברים יותר חשובים לכתוב עליהם בזמן שבליץ' הסתיים. בכל מקרה, ביקורת סדרת אקונומיקה, בליץ'. הגיעה ל705 פרקים למרות שבפועל רשומה על כ680 (בגלל פרקי הפלאשבק שקובו בגאונותו נתן להם מספרי מינוס ). אז קדימה, ביקורת על בליץ'!

יהיו בביקורת ספוילרים, אז במידה ואתם חוששים מזה, קחו לשיקולכם את קריאת הפוסט.

העלילה של בליץ' מספרת על קורוסאקי איצ'יגו. נער בן 15 שחיי חיים רגילים. למרות זאת, הוא מאז ומתמיד היה מסוגל לראות יצורים שונים למינהם המכונים "הולו", אותם יצורים שתוקפים את העיר קאראקורה שבה הוא גר. באירוע מסוים נגד אותם יצורים, הוא פוגש במישהי בשם קוצ'יקי רוקיה שעוזרת לו, היא מסבירה שהיא מה שנקרא, שיניגאמי. אותם שיניגאמי אחראים לטיפול בנשמות אבודות מתות, כדי שיגיעו לסול סוסטיי, מקום שבו הנשמות יוכלו לנוח בבטחה. באותו אירוע שבו רוקיה נמצאת במצב חסר אונים,היא נותנת לאיצ'יגו את הכוחות שלה, והוא הופך לשיניגאמי בעצמו במקומה, שבבוא הזמן גורם לסול סוסטיי לשלוח את רוקיה להוצאה להורג. כך איצ'יגו, וחבריו שפגש במהלך הסאגה הקצרה הזאת של להיות שיניגאמי, יוצאים להציל את רוקיה.

רק בכמה שורות שכתבתי הרגע, מתעוררים חורי עלילה רבים. למה לעזאזל רוקיה הייתה במצב חסר אונים כנגד הולו פשוט כבר בתחילת הסדרה? מייד לאחר שסאגת סול סוסטיי נגמרת רוקיה חושפת שהיא שיניגאמי ברמה גבוהה, עם יכולות חזקות ומרשימות, והיא מפסידה בתחילת הסדרה כנגד ההולו העלוב הזה? לא רק זה, זה שרוקיה מסבירה שסול סוסטיי היא מקום שבו הנשמות יוכלו לחיות בשלווה, שבפועל מי שמגיע לשם נחשף לחיים נוראיים הרבה יותר ממקודם. חיי עוני קשים, ורוצחים רבים שמסתובבים במקומות האלה. חוסר העקביות הזאת אצל קובו, היא מה שיוצרת המון בעיות בסדרה, כי הוא פשוט מאלתר מה שנוח לו לאותו הרגע. פשוט ממש ממש עצלני.

אותו ארק של ללכת להציל את רוקיה, ממוחזר עוד פעמיים בשני ארקים גדולים של הסדרה. הארק של הואקו מונדו היה פשוט ארק שבו כולם יוצאים להציל את אוריהימה, והארק של באך היה פשוט סוג של ארק של להציל את אישידה. קובו פשוט לא יודע לכתוב משהו אחר חוץ מזה.

כל סאגת סול סוסטיי מלאה בפאוואראפים שאיצ'יגו מקבל, בלי שום סיבה הגיונית מאשר "הוא צריך להיות חזק כדי לנצח את האויב הבא". איצ'יגו פשוט נלחם ונלחם, והעלילה פשוט נותנת לו כוח ועוד כוח, בשלל דרכים דביליות במיוחד. ככה זה קורה גם בשאר הארקים שאיצ'יגו מתחזק עוד ועוד. ולמרות שאיצ'יגו מתחזק עוד ועוד, ומקבל בערך את כל סוגיי הקלאסים של הסדרה (בן אדם, שיניגאמי, הולו, פולברינגר, וקווינסי) נדיר שהוא משתמש במשהו אחר בקרב חוץ מההתקפה הסמלית שלו, גטסוגה טנשו. הוא פשוט משתמש בה כל הקרב ולא מגוון בכלל. וחורי העלילה בסדרה ממשיכים להצטבר ככל שהסדרה מתקדמת, שזה בכלל פלא לסדרה שרוב העלילה שלה זה פשוט להילחם ולהילחם, כי קובו לא יודע לכתוב משהו אחר חוץ מארקים של להציל מישהו.

עכשיו בואו ניגע בדמויות. איצ'יגו הוא פשוט דמות ממש רעה. אני באמת מנסה לתאר את איצ'יגו בכמה משפטים, אבל אין ממש דרך. הוא פשוט דמות חסרת כל דבר אחר מלהילחם בשביל החברים שלו. אין לו מטרות או שאיפות, או אפילו אלמנט מיוחד מעניין בדמות שלו. הוא פשוט נלחם ונלחם. ובואו ניגע שנייה באוריהימה. קובו כתב אותה ממש רע. היא פשוט דמות מציקה שכל מה שהיא יודעת לעשות זה לרפא ולצרוח "קורוסאקי קון!" כל שנייה שאיצ'יגו נלחם. המצב אפילו יותר גרוע שחושבים על זה, שאורהימה היא בפועל הדמות הכי שבורה של הסדרה. כן, זה נכון. קובו הסביר שהיכולת ריפוי של אורהימה היא לא באמת ריפוי, אלא החזרה אחורה בזמן לאותו איזור שבו היא "מרפאת". אפשר לעשות עם זה כל-כך הרבה בתור דמות תומכת לקרב, אבל לא, קובו עדיין משתמש בזה לריפוי. זה קורה לא רק אצל אוריהימה, אלא גם אצל הרבה דמויות אחרות. קיבלנו שתי דמויות בסדרה עם יכולת שהם יכולים ליצור מה שהם רוצים מהדימיון שלהן, והם השתמשו ביכולות האלה בצורה ממש עלובה ולא מקורית.

ולשאר הדמויות, רוב הדמויות פשוט מסתכמות ב"הוא פשוט נורא מגניב" כמו למשל גרימג'וו, או רנג'י באופן שטחי. שזה לא בהכרח רע, אני מאוד אוהב אותם. או פשוט הבנות הלוחמות המגניבות של הסדרה, כמו נל או יורואיצ'י למשל. למרות שיש דמות אחת בבליץ' שאני באמת אוהב מכל הלב, וזה אייזן. אייזן עם האופי הטרולי שלו, שיוצר המון עניין בסדרה, עם שלל היכולות המגניבות שלו. הוא אחד נבלי האנימה והמנגה הכי אהובים עליי. כמה אירוני זה שהוא מגיע מסדרה די רעה, נכון?

לא רק שהעלילה שכתובה עצלנית (שמורכבת מהמון קרבות נגד דמויות נידחות וחד פעמיות) ודמויות שכתובות בצורה עצלנית (למרות שזה יחסית בסדר, הן עדיין מהנות), הציור בבליץ' זה הדבר הכי עצלני בסדרה. למרות שבמבט ראשוני הציור נראה די יפה, הדמויות נראות טוב, הנשקים של הדמויות מעוצבים טוב ומעניין, הבעיה מתחילה ברקעים. כלומר יותר נכון, המחסור שלהם. בבליץ' אין כמעט רקעים, פשוט כמשמעו כך. זה פשוט דמיות על רקע לבן, בצורה נורא נורא עצלנית. פה ושם יש רקעים, אבל גם אז הם פשוט כמה בניינים הרוסים באופן עצלני ונדיר שרואים בסדרה באמת רקעים טובים. זה לא רק זה, הקרבות גם מצוירים נורא עצלני. המון מהם נכנסים בסופו של דבר לקטע שבו אחת הדמויות משתגרת מאחורי דמות אחרת וחותכת אותה. וזה קורה כל-כך הרבה בבליץ'. גם ההתקפות המיוחדות נראות רע, לרמה שהן נראות כאילו נשפך לקובו דיו על הדף ולא יותר מזה. ושמגיעים לעמודי צבע? קובו גם שם עצלן. הרבה מעמודי צבע פשוט צבועים ב... לבן, דמויות לובשות בגדים לבנים, ופה ושם יש צבעים אחרים בעמודי הצבע האלו. קובו פשוט מבזבז את עמודי הצבע שהוא מקבל על דברים דבילים כמו ענני אבק לפעמים. גם בפרק מסוים, העצלנות של קובו גוברת, והוא מצייר בעמוד צבע אש לבנה, מה שהדמויות מתארות אותו כ"אש כחולה". זה עד כדי כך מגיעה העצלנות של קובו.

גם חוסר התוכן בפרקים די מזעזע. מעט מאוד טקסט, ואת רוב הצ'אפטרים אפשר לקרוא תוך כשתי דקות. ואז שקוראים את הסדרה באופן שבועי, למרות שהיא גרועה, קורה מצב מעניין. "זה רק שתי דקות לקרוא, אז אקרא את הפרק" אני חושב לעצמי שמגיע הפרק השבועי, ואז כן, זה לא בעיה לקרוא שתי דקות בשבוע, בפרק שהכמות העלילתית בו מזעזעת.

ולמרות כל הדברים הרעים שאמרתי על הסדרה, אני לא שונא אותה. היא כן סדרה רעה בעייניי, אבל כן יש לי בשבילה מקום בלב. יש לי ארבעה ווליומים של הסדרה על המדף, ויש כמה ספיציפים נוספים שאני חושב להשיג לעצמי, כמו ווליום 32 (ממש אהבתי את הקרב של גרימג'וו נגד איצ'יגו), ויש לי בחדר פוסטר של בליץ' של אייזן וגין (אני ממש אוהב אותם). התחלתי עם בליץ' שהייתי בן איזה 15, ועכשיו אני בן 23, ללא ספק המון זמן שעברתי עם הסדרה. אז כן יש לי מקום בשבילה, למרות שאני גם חושב שאם הייתי מתחיל אותה ברגע זה מבלי לצפות קודם, לא הייתה לי באמת סבלנות אליה.