הנה עבר לו הכנס העמוס ביותר שהיה לי בחיים כנראה. אז איך היה?
(כן, הפעם לא התעצלתי לסכם את הכנס, בניגוד להארוקון).
אמ;לק: היה אחלה חטופה.
אתחיל מזה שאני וסבי הוזמנו להעביר שוב את ההרצאה "מנגה במרוצת השנים" בכנס אנימיקס בתחילת החודש בתור אחת מההרצאות בנושא אנימה ומנגה בכנס שעוסק בעיקר במדיה מערבית. בואו נגיד שאחרי היחס שלהם למעבירי תוכן, באמת למדתי להעריך את אמא"י כמו שצריך על היחס שאנחנו מקבלים אצלם. ב-3 הכנסים האחרונים אפילו היה לנו גרין רום משלנו עם עמדת רענון וסנדוויצ'ים במהלך היום. הפעם ממש פינקו אותנו עם כל מיני עוגיות למיניהן (אפילו לוטוס!). אז בקיצור, אמא"י, אתם אדירים, תודה ענקית על ההשקעה שלכם בנו (ובכל השאר)! 3>
ואם כבר מדברים על אמא"י, הפעם העברנו טריוויה במתכונת שונה - הקהל מתחרה נגד וועד אמא"י, עם פרסים לזוכים גם. אז כן, זה אומר שהפעם עבדנו במשותף עם הוועד, אז תודה לאורי ולאמנון שישבו איתנו במשך שעות על התכנון של זה והשקיעו לא מעט מאמצים בעצמם, וגם לשרון ותמר שהשתתפו באירוע! וכמובן גם תודה לצוות תכנים וליסמין שסבלו אותנו ואת הבקשות הקצת מוגזמות שלנו ועזרו לנו לארגן הכל.
הייתה רק בעיה אחת - באודיטוריום כמעט ולא הייתה קליטה, ואנחנו הסתמכנו על חידונים אינטרנטיים, וגם האירוע הקודם הסתיים מאוחר מדי... מפה לשם אלתרנו ועדיין העברנו כמה שלבים (לא כולם) ואת הגמר, אבל כמובן שזה מבאס כשהכל עובר... ככה, כשזה יכל להיות אירוע אדיר ונורא מהנה. אבל טוב, נראה שאנשים כן נהנו, ואפילו יש לנו זוכה מאושר בפרס הנחשק, אז למרות הכל - סוף טוב הכל טוב. (:
טוב, עכשיו ליום הכנס עצמו (סוף סוף!). הגעתי מוקדם, אז יכולתי להסתער על הדוכנים ברגע שנפתחו, לפני שהם הוצפו באנשים. באמת ניכר השיפור בכמות ורמת האמנים בארץ, וזה מאוד משמח. אפילו קניתי איזה חצי דוכן שמכר בין היתר מרצ'נדייז של אוסומאטסו-סאן ומוב סייכו 100 (!!).
ב-10 באתי למשחקייה לפעילות החדשה - מנגה קפה קהילתי, איפה שמתחלקים לשולחנות עפ"י הסדרות שאהבנו כדי להכיר אנשים חדשים עם טעם דומה לשלנו. שיבצו אותי לשולחן של אוראן הוסט קלאב שנשאר ריק, אז הוזמנתי להצטרף לשולחן שטיינז גייט. נחמד עד כמה מהיר היה המעבר האורגני של אנשים בין שולחנות, וגם אנשים חדשים שכלל לא נרשמו באו והצטרפו אלינו. סה"כ היה נחמד, למרות שנאלצתי לברוח מוקדם.
משם ברחתי לתחרות השירה, בה נראה שהפלייבק באודיטוריום היה קצת חזק מדי, וגם נשאר כזה במהלך היום, גם בקראוקה. מה שכן, לתת למנחים, גל וגיא, לבצע נאמבר שירה בעצמם בזמן שהשופטים מחליטים על הזוכים היה רעיון מבורך בהחלט. (:
משם הלכתי להרצאה "כרומוזום X על פי איקדה ריוקו" של מור אורן וסתיו גיני (זו רק אני, או שאחת מהן הייתה בקוספליי של טרה אה? 3>). ההרצאה הייתה נחמדה למדי, חבל רק שמרבית היושבים בקהל לא קראו בכלל אף יצירה של איקדה ריוקו. האמת? אני חושבת שההרצאה הייתה עובדת לא רע כפוסט בבלוג או ככתבה בבועת מחשבה (wink wink, nudge nudge).
אם כבר בבועת מחשבה עסקינן, לאחר הטריוויה המדוברת הלכנו היישר לפאנל שלהם. הם הוציאו את גיליונם השישי בכנס הזה, שאמנם עוד לא הספקתי לקרוא את כולו, אך בהחלט שמחתי לראות בו כתבה ארוכה על הפרויקט Japan Animator Expo הנפלא מאת דני פייגלמן. למען האמת, כבר הרבה זמן רציתי לכתוב בעצמי פוסט על הפרויקט, ובסוף כ"כ התמהמהתי שהוא הספיק לפניי. בכללי העיצוב שלהם נראה מקצועי יותר בגיליון הזה, בעיקר עמודי השער של הכתבות הגדולות. בפאנל עצמו התנהל דיון די מעניין, אמנם גם קצת מדכא. הוא עדיין הבעיר בי את הצורך בעשייה (רואים, לא התעצלתי לכתוב פוסט סיכום כנס הפעם!).
לאחר מכן נאלצתי להבריז מההרצאה של זאק על דמויות נשיות בנובלות ויזואליות לטובת ההרצאה של פרופסור בן עמי שילוני (!!) על החברה היפנית בין מסורת הסמוראי למסורת הגיישה. אם לא ידעתם, הוא זה שכתב את הספרים "יפן המסורתית/מודרנית" (רוצו לקרוא אם עוד לא עשיתם כן). ההרצאה הייתה מעניינת, למרות שבסך הכל הכרתי כמעט את כל מה שנאמר לה. הפרופסור אפילו הביא חרב אמיתית להדגמה (הייתה אמנם שייכת לקצין במלה"ע ה-2, לא לסמוראי)! בסוף הוא אפילו חתם לי ולחבר סגל על ספריו. בכללי היה נורא מרשים שהביאו אותו להרצות בכנס, ושימח אותי לראות אודיטוריום מלא, וגם המון ניגשו אליו בסוף.
משם דרכי הובילה אותי לאירוע הקראוקה, שהיה מהנה וחברותי כרגיל, גם אם היה תור של איזה שעתיים וחצי. אבל היי, גם לשבת בקהל זה אחלה! אני נגיד מעולם לא עליתי לבמה בקראוקה, ועדיין אני מגיעה אליו בכל כנס ואירוע כבר כמה שנים. גם בגלל העומס העבירו כמה אירועי קראוקה נפרדים (שלצערי החמצתי בגלל הצבא), כך שאפילו זו בעיה שכבר נפתרה.
ובסוף, הדובדבן שבקצפת - 2D Musical! אני לא חובבת גדולה של מחזות זמר בכנסים ולא הייתי באף אחד מהם מאז אומינקו, שגם הוא היה יוצא מן הכלל. עם זאת, לפי ההשקעה המטורפת של המשתתפים (אני מכירה כמה מהם, אז ראיתי מקרוב יותר איך הם טחנו) היה ברור שהם נמצאים כמה רמות מעל כל השאר, והם הוכיחו את זה, ובגדול. עזבו אפילו את התלבושות והפרופס והתפאורה ואפילו הסאונדטרק המדהים (מקווה שייצא לשמיעה כמו שירי הכנס) - העלילה, המשחק, השירה - הם כולם היו משכמם ומעלה. הצפייה במחזמר הייתה חתיכת חוויה, גם עם קבוצת פאנגירלז צווחניות שישבו מאחוריי וקצת הפריעו לשמוע לפעמים. אני חושבת ששיתוף הפעולה העצום שקיבלתם מהקהל ("יחי המלך מלכיור!") בהחלט משקף את הרושם שעשיתם עליהם. אז באמת, ח"ח ענק לכם!
והנה, ב-9 בערב נגמר הכנס בן כמעט 12 השעות שלי. זה בהחלט היה אחד הכנסים העמוסים יותר שלי (טסתי ממקום למקום בלי מנוחה כמעט), אך גם אחד מהמהנים שהיו לי, ובהחלט אזכור אותו כאחד קצת מיוחד (גם אם פורויה טורו לא חתם לי על הגנדאם הפעם).
P.S: מאחר ועדיין יש לי רגשות אשם על כך שלא כתבתי כלום על ההארוקון, רק אציין שבאתי לאירוע בשגרירות יפן עם פורויה טורו ביום אחרי הכנס, וזו בהחלט הייתה אחת החוויות הגדולות ביותר שהיו לי כחובבת אנימנגה פה בישראל, ואני עדיין מתלהבת ממנו כמה חודשים אחרי.
הייתה רק בעיה אחת - באודיטוריום כמעט ולא הייתה קליטה, ואנחנו הסתמכנו על חידונים אינטרנטיים, וגם האירוע הקודם הסתיים מאוחר מדי... מפה לשם אלתרנו ועדיין העברנו כמה שלבים (לא כולם) ואת הגמר, אבל כמובן שזה מבאס כשהכל עובר... ככה, כשזה יכל להיות אירוע אדיר ונורא מהנה. אבל טוב, נראה שאנשים כן נהנו, ואפילו יש לנו זוכה מאושר בפרס הנחשק, אז למרות הכל - סוף טוב הכל טוב. (:
טוב, עכשיו ליום הכנס עצמו (סוף סוף!). הגעתי מוקדם, אז יכולתי להסתער על הדוכנים ברגע שנפתחו, לפני שהם הוצפו באנשים. באמת ניכר השיפור בכמות ורמת האמנים בארץ, וזה מאוד משמח. אפילו קניתי איזה חצי דוכן שמכר בין היתר מרצ'נדייז של אוסומאטסו-סאן ומוב סייכו 100 (!!).
ב-10 באתי למשחקייה לפעילות החדשה - מנגה קפה קהילתי, איפה שמתחלקים לשולחנות עפ"י הסדרות שאהבנו כדי להכיר אנשים חדשים עם טעם דומה לשלנו. שיבצו אותי לשולחן של אוראן הוסט קלאב שנשאר ריק, אז הוזמנתי להצטרף לשולחן שטיינז גייט. נחמד עד כמה מהיר היה המעבר האורגני של אנשים בין שולחנות, וגם אנשים חדשים שכלל לא נרשמו באו והצטרפו אלינו. סה"כ היה נחמד, למרות שנאלצתי לברוח מוקדם.
משם ברחתי לתחרות השירה, בה נראה שהפלייבק באודיטוריום היה קצת חזק מדי, וגם נשאר כזה במהלך היום, גם בקראוקה. מה שכן, לתת למנחים, גל וגיא, לבצע נאמבר שירה בעצמם בזמן שהשופטים מחליטים על הזוכים היה רעיון מבורך בהחלט. (:
משם הלכתי להרצאה "כרומוזום X על פי איקדה ריוקו" של מור אורן וסתיו גיני (זו רק אני, או שאחת מהן הייתה בקוספליי של טרה אה? 3>). ההרצאה הייתה נחמדה למדי, חבל רק שמרבית היושבים בקהל לא קראו בכלל אף יצירה של איקדה ריוקו. האמת? אני חושבת שההרצאה הייתה עובדת לא רע כפוסט בבלוג או ככתבה בבועת מחשבה (wink wink, nudge nudge).
אם כבר בבועת מחשבה עסקינן, לאחר הטריוויה המדוברת הלכנו היישר לפאנל שלהם. הם הוציאו את גיליונם השישי בכנס הזה, שאמנם עוד לא הספקתי לקרוא את כולו, אך בהחלט שמחתי לראות בו כתבה ארוכה על הפרויקט Japan Animator Expo הנפלא מאת דני פייגלמן. למען האמת, כבר הרבה זמן רציתי לכתוב בעצמי פוסט על הפרויקט, ובסוף כ"כ התמהמהתי שהוא הספיק לפניי. בכללי העיצוב שלהם נראה מקצועי יותר בגיליון הזה, בעיקר עמודי השער של הכתבות הגדולות. בפאנל עצמו התנהל דיון די מעניין, אמנם גם קצת מדכא. הוא עדיין הבעיר בי את הצורך בעשייה (רואים, לא התעצלתי לכתוב פוסט סיכום כנס הפעם!).
לאחר מכן נאלצתי להבריז מההרצאה של זאק על דמויות נשיות בנובלות ויזואליות לטובת ההרצאה של פרופסור בן עמי שילוני (!!) על החברה היפנית בין מסורת הסמוראי למסורת הגיישה. אם לא ידעתם, הוא זה שכתב את הספרים "יפן המסורתית/מודרנית" (רוצו לקרוא אם עוד לא עשיתם כן). ההרצאה הייתה מעניינת, למרות שבסך הכל הכרתי כמעט את כל מה שנאמר לה. הפרופסור אפילו הביא חרב אמיתית להדגמה (הייתה אמנם שייכת לקצין במלה"ע ה-2, לא לסמוראי)! בסוף הוא אפילו חתם לי ולחבר סגל על ספריו. בכללי היה נורא מרשים שהביאו אותו להרצות בכנס, ושימח אותי לראות אודיטוריום מלא, וגם המון ניגשו אליו בסוף.
משם דרכי הובילה אותי לאירוע הקראוקה, שהיה מהנה וחברותי כרגיל, גם אם היה תור של איזה שעתיים וחצי. אבל היי, גם לשבת בקהל זה אחלה! אני נגיד מעולם לא עליתי לבמה בקראוקה, ועדיין אני מגיעה אליו בכל כנס ואירוע כבר כמה שנים. גם בגלל העומס העבירו כמה אירועי קראוקה נפרדים (שלצערי החמצתי בגלל הצבא), כך שאפילו זו בעיה שכבר נפתרה.
ובסוף, הדובדבן שבקצפת - 2D Musical! אני לא חובבת גדולה של מחזות זמר בכנסים ולא הייתי באף אחד מהם מאז אומינקו, שגם הוא היה יוצא מן הכלל. עם זאת, לפי ההשקעה המטורפת של המשתתפים (אני מכירה כמה מהם, אז ראיתי מקרוב יותר איך הם טחנו) היה ברור שהם נמצאים כמה רמות מעל כל השאר, והם הוכיחו את זה, ובגדול. עזבו אפילו את התלבושות והפרופס והתפאורה ואפילו הסאונדטרק המדהים (מקווה שייצא לשמיעה כמו שירי הכנס) - העלילה, המשחק, השירה - הם כולם היו משכמם ומעלה. הצפייה במחזמר הייתה חתיכת חוויה, גם עם קבוצת פאנגירלז צווחניות שישבו מאחוריי וקצת הפריעו לשמוע לפעמים. אני חושבת ששיתוף הפעולה העצום שקיבלתם מהקהל ("יחי המלך מלכיור!") בהחלט משקף את הרושם שעשיתם עליהם. אז באמת, ח"ח ענק לכם!
והנה, ב-9 בערב נגמר הכנס בן כמעט 12 השעות שלי. זה בהחלט היה אחד הכנסים העמוסים יותר שלי (טסתי ממקום למקום בלי מנוחה כמעט), אך גם אחד מהמהנים שהיו לי, ובהחלט אזכור אותו כאחד קצת מיוחד (גם אם פורויה טורו לא חתם לי על הגנדאם הפעם).
P.S: מאחר ועדיין יש לי רגשות אשם על כך שלא כתבתי כלום על ההארוקון, רק אציין שבאתי לאירוע בשגרירות יפן עם פורויה טורו ביום אחרי הכנס, וזו בהחלט הייתה אחת החוויות הגדולות ביותר שהיו לי כחובבת אנימנגה פה בישראל, ואני עדיין מתלהבת ממנו כמה חודשים אחרי.
אבל בלוטוס יש הרבה סוכר! סתם. היה כיף כרגיל להעביר אתך עוד אירוע, גם אם קצת כשל. ופעם הבאה צריך לחפש שוב את הבנות האלו שמציירות ג'וג'ו, מוב סייכו וכל השיט המאגניב שלהם! לא רק אחלה טעם גם אחלה אומניות!
השבמחקכן, אני כל פעם קונה מהן מלא דברים, נראה לי שהגיע הזמן להכיר~
מחק