יום שבת, 24 בספטמבר 2022

אלכימאי המתכת: נקמתו של סקאר + אלכימאי המתכת: השינוי האחרון – ביקורת כפולה

 

ביקורת על שני סרטי הלייב אקשן האחרונים שיצאו למנגה האהובה עליי ביותר אי פעם, Fullmetal Alchemist. בואו נראה איך הם מחזיקים לאחר שהראשון היה התאבדות לתוך תהום ללא תחתית...


אז למה לעזאזל אני כותב את הביקורת הזו כביקורת משולבת לשני סרטים? כיוון שאני יותר רואה בהם כסרט אחד שהתפצל לשני פרקים. ההפקה של שניהם נעשתה במקביל, הסרט השני נגמר בקליפהאנגר, וכן הם הוקרנו בהפרש של חודש בלבד בניהם ביפן (וכן היציאה שלהם בנטפליקס).

הבעיה העיקרית של הסרט הראשון הייתה הסלט הלא שפוי שהוא עשה. הוא הכניס אירועים רבים מתחילת המנגה כגון הארק הקצר של הכומר עם אבן החכמים המזויפת, נינה וטאקר, ומשום מה להזכיר את בני האישיבאל שכשסקאר לא הופיע בסרט. הוא היה ערבוב רעיונות ללא שום רצף או תיאום אמיתי. וכן דמויות אהובות כגון סקאר, בראדלי, וארמסטרונג לא הופיעו בו. דבר שאולי נשמע מאכזב, אך זה שהן לא הופיעו, היה בסדר גמור. אין טעם להכניס דמויות שלא תורמות לעלילת הסרט. ואז מה הסרט השני עושה? טוב, כותרת הסרט מסבירה הכל. הסרט מתמקד כמעט לחלוטין בסקאר כדמות המרכזית שלה, וכן מכניס כמה סצנות לבניית העלילה של הסרט השלישי. זה בדיוק מה שהייתי צריך, סרט עם מיקוד, והוא עושה זאת נפלא.

הסרט השני בתיאוריה עושה סלט כמו הסרט הראשון. רגע אחד הוא מכניס את בארד לסרט. לא, לא קינג בראדלי (שאל תדאגו, הוא גם בשני הסרטים החדשים). תכירו את בארד, דמות שלא הופיעה בBrotherhood, וזכתה רק לפרק אחד בכל המנגה, וכן לפרק בפמא 2003. מי הוא היה? סתם טרוריסט לא חשוב מהווליום הראשון של המנגה שהשתלט על רכבת. באותה הסצנה בלייב אקשן מופיעים לינג יאו, ולאן פאן...

מיד אחרי הוא קופץ לווליום 2 ומציג את סקאר, שאם הסרט הראשון היה אמין למנגה, הוא היה מכניס אותו אז. הסרט השני קופץ בין אין סוף ווליומים של המנגה. הוא רגע אחד נמצא בווליום 18 לפניי הסצנה האחרונה, ואז הסצנה האחרונה לקוחה מסוף ווליום 13. האם זה דבר רע? בכלל לא למען האמת. מיד אסביר למה.

 


"נקמתו של סקאר" הוא ממוקד חד במטרה. הוא מציג את סיפורו של סקאר במלואו. בין אם מדובר במלחמת האזרחים שמוצגת נפלא בלייב אקשן, או היחסים של סקאר עם אחיו שנרצח בידי אנשי אמסטריס. ספציפית קימבלי, שחוץ מסצנת ההריגה של אחיו של סקאר מושמט לחלוטין מהסרטים (וכן, זה בעיקר לטובה). החסרון של הסרט הראשון שזרק את אלפונס לכלבים כי למי יש תקציב לאנימציה היקרה שלו, דווקא מביא יתרון קטן ל"נקמתו של סקאר" וכן לסרט השלישי "השינוי האחרון". מסיבה פשוטה, הוא בחר להתמקד בווינרי במקום. אלפונס עדיין נזרק לכלבים בשני הסרטים החדשים כי הוא עדיין משאבת תקציבים לא שפויה, אך לעומת זאת, בשלב הזה של עלילת המנגה ווינרי מקבלת יותר יחס כדמות. קצת חבל לי על אלפונס, אבל אני עדיין מת על ווינרי. ואז שתי ההתמודדויות שלה נגד סקאר עובדות נפלא. ההתמודדות הראשונה- כשהיא שומעת שהוא זה שרצח את הוריה, וכן השנייה שלה- שהיא מוכנה לחיות עם זה גם אם היא לא סולחת לו וכן מצילה אותו. שני האירועים האלה מבוצעים נפלא ב"נקמתו של סקאר" עם הסיפור המשותף שלהם. זה גם איפה שהסרט מבצע מעולה את המסר החשוב שיש למנגה להעביר; אסור בשום ואופן לסלוח לרוע שבעולם, אך כן צריך להתאפק ולא להיכנע למלחמה נקמנית שלא ירוויח ממנה אף אחד, ובדרך יסבלו עוד אנשים עד שיבוא האחד שמוכן לעצור את גלגל הנקמה וההרס הזה. זה בדיוק אחד הדברים שבגללה FMA היא המנגה האהובה עליי אי פעם, וזה תענוג לראות איך הסרט הזה מבצע את הרעיון הזה מעולה. בשונה מהסרט הראשון שכפי שאתם יודעים, פשוט ביצע נוראי את היחסים בין אדוארד ואלפונס.

מעריצי בראדלי, גרסת ה"אדולף היטלר" של המוצג ישמחו שכן הוא מופיע בסרט. הוא מקבל הופעה מרשימה ומאיימת. לינג ומיי גם כן זוכים ליחס טוב בסרט. אך לא הכל מושלם... לא הכל. איפה לאסט בסרט? אה כן, היא מתה. אצטט את המשפט שגלאטוני אומר בסרט: "רוי מוסטאנג... הוא הרג את את לאסט!!!!". ואז אתם מקבלים פלאשבק של שנייה וחצי שבו רוי שורף את לאסט. הסרט מצפה מכם לצאת מנקודת הנחה שבין הסרט הראשון לשני היו כמה אירועים שהושמטו ואחד מהם זה שבאיזושהי נקודת זמן רוי הרג את לאסט. אני מבין את המטרה של היוצרים בקטע הזה. לאסט לא יעילה בשום דרך לעלילת הסרט השני, אז אין טעם להכניס אותה לשם. אבל גם צריך לספר מה קרה איתה. אבל מה לעשות שבסרט הראשון היא, אנוי, וגלאטוני בזבזו את הזמן שלהם בלעשות כלום, אז היוצרים איכשהו היו צריכים לתקן את הטעויות שלהם מהסרט הראשון. תכף תראו כמה הסרט הגרוע הראשון השפיע על הבעיות החמורות בסרט השלישי כשאדבר עליו מיד.

אבל במכלול, "נקמתו של סקאר" הוא סרט נפלא. הוא מציג נפלא את סיפורו של סקאר ומתקשר ישירות לסיפורה של ווינרי וכל זה עשוי פשוט נהדר.

  


הסרט השלישי, "השינוי האחרון" מתחיל ב.... "פאקקקקקקקקקקק!!!!!!!!! יש לנו לכסות פאקינג 14 ווליומים בשעתיים וחצי, מה נעשה?!!! שיט!!!!!!". כן, 14 ווליומים לשעתיים וחצי, זמן ששקול ל7 פרקי אנימה בלבד. אנימה של 12 פרקים במצב טוב בממוצע תכסה רק ארבעה-חמישה ווליומים מחומר המקור, ולכל היותר שישה אם היא ממש ממהרת (וכן, זה תלוי בכמות הטקסט שיש בחומר המקור, וכ'ו). איך אתם תכניסו 14 ווליומים לתוך 7 פרקים? שזה אומר עשר דקות בלבד לכל ווליום. כן, זה ה"פאק!!!!!" האמיתי שהסרט השלישי צריך להתמודד איתו. ולמרבה הצער, אולי יש תקווה קלושה שהוא איכשהו יקבל פלוט ארמור ויצליח בזה, הוא לא. בעצם, אפילו לא מדובר ב14 ווליומים, אלא יותר. שכן היו דמויות שהוצגו בווליומים הראשונים שהסרט הראשון השמיט שהן הכרחיות לעלילת הפינאלה של המנגה.

תכירו את איזומי. מי היא? סתם במקרה המורה של אדוארד ואלפונס שלא הייתה בסרט הראשון. זה הכל. אני מבין שבזמן יצירת הסרט הראשון לא היה תכנון לעשות טרילוגיה ולכסות את כל עלילת המנגה, ועל כן הוא החליט להשמיט אותה כיוון שהיא לא תרמה לעלילת הסרט הראשון. דבר מצוין שהסרט השמיט. ואז הם החליטו שהם רוצים לעשות טרילוגיה... כן, אופסי. שכן איזומי היא חלק מכריע בעלילת הפינאלה.

אותו הדבר קורה עם גריד, דמות נוספת שהסרט הראשון השמיט. גם בו לא היה צורך בסרט הראשון, ועכשיו הוא חוזר בתור הפיצול אישיות החדש של לינג. כן, אופסי!!!! במקרה של גריד, מדובר בדבר פחות נורא מאשר איזומי. שכן הוא לא אותו גריד שהיה בווליומים הראשונים של המנגה, אך כן חולק איתו זכרונות שצצים מפעם לפעם. אבל הסרט מתעקש להכניס אותו. ומה גריד עושה בסרט? די כלום. סתם תוספת כוח ללינג בפועל. אבל הוא היה בחומר המקור- אז צריך אותו בסרט. זה לא עוזר שאיכשהו בראדלי מכיר את גריד כשהם נפגשים בפעם הראשונה. איך הם מכירים? השד יודע! איך הם הכירו בפועל במנגה? היו להם קרב שניים לפניי הסצנה שהם נפגשים בה בסרט. אבל אין זמן! ממהרים! יש לנו רק שעתיים וחצי ג'יזס קרייסט!!! מה הסרט היה צריך לעשות במקום? טוב שמעו אולי זה ישמע לא פופולארי אבל... להשמיט לחלוטין את גריד מהסרט! לתת ללינג להילחם לבדו בלי סטרואידים של גוף קשיח וטפרים. זה הבעיה של הסרט השלישי. בעיה הפוכה מזו של הסרט הראשון. הסרט הראשון עשה סלט גדול של אירועים ולא הצליח בזה. הסרט השלישי? טוב... הוא מתעקש להעביר פאקינג 14 ווליומים בשעתיים וחצי, ובלי כמעט שינויים בעלילה. רק משמיט קטעים בלי הפסקה.

  


אם לאסט קיבלה מוות מבזה ולא מכבד ב"נקמתו של סקאר", אז כל אחד ואחד מההומונקלוס, אולי מלבד בראדלי, מקבל מוות מבזה. ניקח לדוגמא את אנוי. סצנת המוות שלו בFullmetal Alchemist Brotherhood קיבלה שגעון מטורף של השקעה. יותר מחצי פרק ל"קרב" שלו עם רוי. ושאני אומר "קרב", אני מתכוון ל"אחת ההתעללויות הכי פסיכיות שנבל קיבל אי פעם באנימה", סצנה אייקונית מטורפת ואחד הקטעים המדהימים במנגה ובבראדרהוד. הסרט מנסה לשחזר את האירוע הזה, אבל שיט, אין זמן! אז הוא נותן ניצוץ קטן מזה ומסיים את זה מהר בהנחה שאתם זוכרים כמה מהנה הייתה הסצנה הזו באנימה ובמנגה. אותו הדבר קורה על הנבלים האחרים; אד נלחם נגד סלים "אני אטפל בו!", נותן לו אגרוף וסלים מת. הסוף. סלות'? כן, הוא בדיחה פה. גם הוא מת בוואן שוט. לצפות בנבלים של הסרט מתים זה כמו לשחק מוסו על הרמה הקלה, כשאתם ברמה מקסימלית, עם הנשק הכי חזק ועושים וואן שוט לכל אחד ואחד מהם. כך שיוצא שה"קרבות" בסרט הם בדיחה. כי לא מדובר בקרב אפילו. כמובן, אני לא אחד שבא אל פמ"א בשביל האקשן, אלא לעלילת הפנטזיה-מלחמה עם ניצוצות של גרמניה הנאצית שעשויה היטב, ועדיין. המנגה עשירה בציורי קרבות נהדרים, והקרבות באנימה נפלאים. על הדרך במה שכן יש מהקרבות בסרט, אנחנו מקבלים לפעמים צלמים כושלים עם מצלמה רועדת. דבר שאני מתעב כי הוא נפוץ בכל-כך הרבה סרטים יפנים.

אבל כשהסרט מתמקד בפינאלה של הסרט- כל הסיפור של הוהנהיים מול "אבא", הוא מבצע עבודה טובה. הפלאשבק מעברו של הוהנהיים מבוצע בצורה לא רעה ואחת שאני מוכן לקבל אותה. וכן הדרמה בינו לבנוי אד ואל מבוצע בצורה מצוינת. אני גם חייב לתת את הקרדיט לפאנסרוויס הקטן שהסרט עשה עם הוהנהיים; הוא הכניס סצנה איתו שהייתה רק במנגה. לצופי האנימה של בראדרהוד היא אולי תיראה ממש מוזר שכן הם לא קיבלו אותה. הם מעולם גם לא יכלו לקבל. הסוף של בראדרהוד נוצר במקביל ליצירת המנגה לאחר שאראקאווה שלחה להם טקסטים מוכנים מראש. אותה הסצנה שנראית ב"שינוי האחרון" לקוחה מהווליום האחרון של המנגה כתוספת לווליומים. אבל אז הסרט נכשל שוב... זוכרים שאמרתי שהיחס לאלפונס נדפק בסרט הראשון? הסרט השני לא היה צריך להתמקד בזה כי הוא היה עם הדגש על סקאר. אבל אז כשהסרט השלישי נאלץ להכניס את זה שאלפונס חוזר לגופו האמיתי... אופסי בייבי! לאלפונס לא היה זמן מסך אז למי אכפת?! זה איפה שווינרי מרוויחה עוד יותר מבעיית חוסר האיזון בין זמן המסך שלה ושל אלפונס בסרט הראשון. כי שאדוארד מציע לה נישואים בסוף הסרט השלישי, כן זה מבוצע נפלא.

  


 

כשזה נוגע לפרטים הטכניים, שני הסרטים האלה משתפרים משמעותית על פני הסרט הראשון. השחקנים של אדוארד ו-ווינרי כבר לא משחקים גרוע! לא רק שהם לא גרועים, הם אפילו טובים. בקטעים הדרמטיים שלהם הם מבוצעים מצוין. ואפילו בקטעים שהם יותר מנסים לבצע סצנות אנימה טיפוסיות הם מצליחים את זה בלי להיראות גוש קרינג'. כמו כן, העיצוב של אדוארד שהיה לא נוראי בסרט הראשון אך גם לא היה טוב במיוחד, גם משופר. הוא מרגיש יותר כמו שיער ארוך אוטנטי במקום פאה לא טובה במיוחד, יחד עם המשחק שלו שהשתפר.

אם אדרג את שלושת הסרטים מהטוב ועד לגרוע. הסרט הראשון יהיה בתחתית. הוא באמת גרוע. הסרט השלישי "השינוי האחרון" יהיה באמצע. לא גרוע, הוא כן כיפי, אבל טס במהירות הבזק בלי זמן להספיק דבר. ואז הסרט השני "נקמתו של סקאר" הוא בעיני באמת סרט טוב. הוא ממוקד במטרה ומבצע אותה מצוין.

ראש השנה שמח לכם, לכו תחגגו את החג עם שני הסרטים החדשים של פמ"א. מקרי לחלוטין שהסרט השלישי יצא בדיוק על ראש השנה שלנו, אבל זוהי דרך נפלאה בשבילי להתחיל את השנה החדשה עם סרט לא רע למנגה האהובה עליי, שהוא סרט על וואנאבי נאצים... כן, זו התחלת שנה מוזרה...   



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה