ביקורת על האנימה
"עלייתה של תולעת ספרים" ושתי העונות שלה.
"אסקפלונה",
"אינויאשה", "שתיים עשרה הממלכות", "פושיגי יוגי",
"מאג'יק נייט רייארת'", ובאופן טכני גם "האיבאנה רנמיי". מה
משותף לכולן? הן איסקאי שעוקב אחר גיבורה ולא גיבור. אלו היו סדרות משנות ה90
ותחילת ה2000. הדבר די נעלם בשנים האחרונות של האנימה המודרנית. כן היה לנו את Restaurant to Another World (שאני צריך לצפות בהזדמנות), אך הדבר עדיין
נדיר. את Youjo
Senki בקושי אפשר להחשיב
לאיסקאי נשי, שכן טאניה הייתה גבר שנולד מחדש כבת. ואילו את No Game No Life בהחלט אפשר לאיסקאי נשי, אך היא עדיין עוקבת אחר שתי דמויות
במקביל שמגיעות אל העולם החדש, שהשני מבניהם, סורה, הוא גבר. ביחס לכל כמות
האיסקאי העצומה המודרנית של גברים, "עלייתה של תולעת ספרים" נותנת כיוון
שונה מעניין. בטח ובטח כשבפועל היא הולכת לכיוון של שתיים מאנימות הפנטזיה הטובות
ביותר- Saiunkoku
Monogatari וSpice and Wolf.
אוראנו (Urano), ספרנית במקצועה שמכורה לספרים, כלומר "תולעת ספרים",
מתה לאחר שערימת ספרים נפלו עליה. משם היא מוצאת את עצמה בגוף חדש בעולם אחר, של
ילדה חולה בת חמש בשם מיין (Main). אוראנו מתקשה לקבל את
העובדה שהפכה למיין. היא מקבלת את כל זכרונותיה של מיין ועושה כמיטב יכולתה לתפקד
בתור מיין. זה אחד הדברים הכי מעניינים בסדרה. בשונה מאיסקאי רבים אחרים, אוראנו
לא נכנסת אל העולם החדש כ"בונוס", אלא היא מתפקדת בתור אדם קיים עם
היסטוריה ועבר משלו. למיין כבר יש הורים משלה, אחות גדולה, וחברים ישנים. אז כן,
לילדה בת 5 שבקושי יצאה מהבית בגלל שהיא חולה אין יותר מידי רקע, אך אוראנו עדיין
צריכה לתפקד בתור מיין. היא גם חוששת מהרגע שבו תתגלה כמיין מזויפת ומתמודדת עם
זה. בטח ובטח כשהיא תוך לא זמן רב במיוחד, רואה בעצמה בתור מיין, ולומדת לאהוב את
הוריה ואחותה החדשים כאילו היו משפחתה המקורית. ולסדרה יש מספיק קטעי דרמת משפחה
שיחממו את הלב לאוהבי הסגנון.
אוראנו, כעת מיין, המכורה
לאלכוהול וסמים בצורת ספרים מחפשת באופן נואש ספרים בעולמה החדש. היא נחרדת לגלות
שלא רק שאין בעולם כמעט ספרים, ואין ספריות מין הסתם, כמות הטקסט שנראית בעולם
גבולית ביותר. ברחבי העיר הפשוטה הם מסתכמים בעיקר בכתבים חרוטים על עצים כסימוני
מחירי ירקות ופירות בשוק. "אם אין ספרים אני אייצר אותם בעצמי". מיין
שואבת את כל הידע שלה שקראה בספרים בתור אוראנו כדי לנסות ליצור ספרים שהיא תוכל
לקרוא וליהנות מהם. מעריצי Dr. Stone יוכלו ליהנות מהכיוון של
הסדרה, שכן כמו סנקו, מיין מתחילה בשלבים כדי לקדם את המטרה שלה ובשחזור טכנולוגיה
מיפן המודרנית. היא מתחילה בקטן, בתחילה היא לומדת לקרוא. לאחר מכן, היא משתמשת בלוח
גיר כדי לכתוב, ואז מנסה לשחזר לוחות חמר מצריים לכתיבה, ועוד. הידע המוקצן של
מיין הוא בעיה קטנה שיש בסדרה. אפילו יותר בעייתי מהידע המוקצן של סנקו בDr. Stone. לצורך השוואה, סנקו עשה ניסויים רבים בעברו.
הידע של מיין בתור אוראנו לעומת זאת מסתכם רק בקריאה אינסופית של ספרים, אך ללא
שום ניסיון אמיתי. ועדיין, על אף הבעיה הזאת, הרגע שבו מיין מסיימת את כל הדרך שלה
ביצירת הספר הראשון שלה בסיום הסדרה, הוא מספק באופן מדהים.
ככל שהסדרה מתקדמת היא מתעסקת במגוון נושאים שונים; כלכלה, דת,
פוליטיקה, מעמדות בחברה ועוד. לשם כך היא מכניסה את בנו (Benno), סוחר מקצוען שרואה בידע המוקצן של מיין פוטנציאל רב ולוקח אותה
תחתו יחד עם חברה של מיין, לוץ (Lutz) בניהול העסק. זה איפה
שהסדרה מכניסה את אחת החולשות של מיין. היא "אשת" עסקים רעה. גם כשבמקור
היא בסביבות גיל ה20 עם ניסיון בחברה, מספיק לפתות את מיין עם כמה אותיות ומספרים
כדי להוציא ממנה עסקה שלא לטובתה. מיין היא גם שקרנית גרועה, מה שהופך אותה לרעה
בעסקים. ועדיין בנו מלמד אותה את כל עולמו, שבבוא הזמן יוביל את מיין בביצוע המטרה
שלה ליצירת הספר הראשון, והוא ללא ספק דמות נהדרת.
עוד דמות נהדרת זה
לוץ, חברה של מיין. הוא במהרה מצטרף למיין והופך לבן בריתה הנאמן. הוא מתמודד עם
הרצון שלו להיות סוחר, אך גם עם ההתנגדות של משפחתו בנושא. הוא גם עוזר למיין עם
המחלה שלה, שכן שניהם לומדים להכיר את המחלה יחד ולהתמודד איתה. זה גם איפה שהסדרה
מכניסה את הlore שלה על העולם. היא מפרטת מעולה על המחלה של
מיין, ומכניסה עוד דברים מעניינים נוספים כדי לתת את התחושה של עולם בדיוני. למשל
הטרומבה (Trombe), צמח אכזרי שמעורר אימה, ועד לקסמים ומאנה.
הויזואלים של הסדרה
בתחילתה נראים די "יבשים". דבר בולט זה חוסר הברק בשיער של הדמויות. אך
גם בזה הסדרה מצטיינת, שכן זה מגיע במכוון ומכניס הסברים לקשרים של הדמויות רק
מהחלק הקטן הזה ללא שום הסבר ישיר. אז על מה אני מדבר לעזאזל. בשלב מוקדם מאוד של
הסדרה, מיין משחזרת בעולם הבדיוני הזה את השמפו. יחד עם בנו, היא לאט לאט מתחילה
לסחור בו, או לתת אותו לאנשים שיש לה הערכה אליהם. כך למשל משפחתה של מיין משתמשים
בזה, אחריה לוץ, בנו, ובבוא הזמן דמויות נוספות. זה בלט במיוחד כשהסתיים "ארק
הדמות" של דליה, ילדה יתומה שנשלחת לעבוד תחת מיין ושונאת אותה. אך כשהוא
נגמר, וכן מיין ודליה בנו את הקשר בניהן, בפרק לאחר מכן דליה הופיעה עם ברק בשיער.
כלומר, מיין מספיק סמכה עליה והקשר בניהן נבנה, סימן בולט רק מתוספת הברק בשיער.
שזה ללא ספק נהדר.
"עלייתה של
תולעת ספרים" היא סדרה נהדרת, עם דמויות מעולות, דרמה נהדרת, כיוון עלילה
פשוט אך מספיק יצירתי. קידום העלילה בה נהדר והיה לי פשוט עונג לצפות בה. עכשיו
אני צריך למצוא את המאסטרפיס הבא שלי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה