יום ראשון, 11 במרץ 2018

Welcome to the Ballroom- ביקורת


לא הרבה פעמים אני מקבל סדרה כזאת נהדרת כמו Welcome to the Ballroom. שנת 2017 הייתה דבר מוזר בשבילי. היא הביאה לי בתחילתה את אחת הסדרות האהובות עליי- העונה השנייה של שוואה ראקוגו. באותה הפעימה, קיבלתי את אחת הסדרות המאכזבות שצפיתי בהן- אינויאשיקי (מוזמנים לשלוף את הפגיונות). ואז יש לנו את באלרום. אז מה כל-כך אהבתי בוולקאם טו דה באלרום? כל זה בפוסט ( *הערה לעצמי... זה לא מפתיע שאהבתי את באלרום כשהאנימה האהובה עליי זו גלאס מאסק... )



פוג'יטה טאטארה (Fujita Tatara) הוא נער בן 14. נער רגיל לכל דבר. כאשר הוא מותקף בידי כמה בריונים, מציל אותו אדם מסוים. אותו אדם הוא סנגוקו קאנאמה (Sengoku Kaname), רקדן תחרותי מקצוען. טאטארה שאינו יודע דבר על ריקוד, מתרשם במהרה מסנגוקו. כעת, טאטארה מוצא לעצמו משהו חדש בחיים. הוא מתחיל ללמוד בכיתת הלימוד של סנגוקו. קאנאמה נעשה למושא הערצה ושאיפה מבחינתו של טאטארה. מערכת יחסים נהדרת ומעניינת.

באלרום במהרה ממשיך בתור מה שאפשר לצפות מסדרת ספורט רגילה. אך זה לצד הסגנון האומנותי שקיים בסדרות כגון Glass Mask וYuri on Ice. ריקודים תחרותיים הם ספורט, אך הם באותה מידה אומנות. דרך השפיטה לא מתבססת על פי הבקעת שער, אלא על פי הטעם האישי של השופטים. הסדרה מציגה לנו שתי דמויות חדשות שאיתן טאטארה הולך ללמוד, שני רקדנים מקצוענים בגילו של טאטארה. האנאוקה שיזוקו (Hanaoka Shizoku), ובן זוגה של שיזוקו- היודו קיוהארו (Hyodo Kiyoharu). טאטארה עצמו מתחיל כאשר הוא בעיקר מחקה תנועות משמעותיות מהיודו. אמנם סנגוקו הוא רקדן מקצוען, הוא לא טוב במיוחד כשזה נוגע לאימון. גם בשל זה שהוא יוצא לתחרויות, ומשאיר את טאטארה ללמוד רוב הזמן לבדו לצד שאר התלמידים. למרות שנראה ששיזוקו תהיה הבת הראשית בסדרה, ובמשך זמן קצר היא כן בת הזוג של טאטארה, מקומה הוא יותר כמין דמות תומכת לטאטארה במקום הגיבורה. במקום זה, מקומה מוחלף בדמויות אחרות.


בארק השני לסדרה, אנחנו פוגשים בשתי דמויות מעניינות. אח ואחות בשם אקאגי מאקו (Akagi Mako) וגאג'ו (Gaju).שניהם רקדו יחד בצורה מקצועית מגיל קטן. גאג'ו הוא המקצוען מבין השניים, אך מאקו לעומת זאת חלושה יותר, וגוררת מטה את היכולת שלהם כצוות. הארק הזה עוסק ברעיון פשוט. טאטארה מצטוות למאקו כבן זוגה, כשבאותו הזמן גאג'ו ושיזוקו מצטוותים זה לזה. טאטארה ומאקו מנסים להראות לגאג'ו שמאקו כן מוכשרת, והמטרה שלהם זה להביס את גאג'ו ושיזוקו בטורניר הקרב.הארק הזה מעניין, שכן אנחנו לומדים להכיר את השיטה של טאטארה. הוא מתחשב בתנועות של בת זוגתו, לעומת גאג'ו שפועל בצורה יותר נוקשה ומובילה. כל הארק הזה בעצם, הוא גם ארק הכנה נהדר לארק הבא והארוך ביותר של הסדרה שנמשך מפרק 12 ועד סופה.

למרות שאני נכנס כבר לדבר על החצי השני של הסדרה, זה די הכרחי. הארק הזה הוא ה"בשר" של הסדרה. בארק השלישי של הסדרה, טאטארה מוצא לעצמו את בת הזוג הבאה שלו. למרות ששיזוקו ומאקו כן היו בנות הזוג שלו לזמן קצר, הן לא היו בנות זוג רשמיות. בת הזוג הבאה של טאטארה מכניסה אלמנט ישיר על דרך השפיטה בתחרויות הריקוד. שם בת הזוג החדשה שלו היא היאמה צ'ינאטסו (Hiyama Chinatsu). בעוד שרוב הזמן הגברים הם אלו שמובילים את הריקוד, והנשים הן אלו שתומכות בהם ו"מובלות" בריקוד, המקרה אצל צ'ינאטסו שונה. בשל זה שכילדה קטנה היא למדה להיות המובילה (מאחר שאצל ילדים יש פחות בנים רקדנים). היא וטאטארה מגיעים למצב יחודי. טאטארה כנוע מידי בתור מוביל, צ'ינאטסו שתלטנית מידי כתומכת.

מה שמעניין בשניים האלה זה שלמרות שיטת השיפוט הסקסיסטית, הסדרה מביאה זוג שמביא תיגר עליה. שיטת השיפוט מאתגרת את השניים. ובתור זוג השניים האלה לא יכלו להיות במצב יותר טוב. כן, יש להם ריבים בזוגיות, אך הם באותה מידה יודעים לבקר אחד את השני. הם יודעים להצביע מה טוב אחד בשנייה, ומה רע. זה נהדר לראות את מערכת היחסים הזאת. זוהי מערכת יחסים בריאה. הם לומדים את זה את זו ורק משתפרים. למרות שבאלרום היא לא סדרה רומנטית בצורה ישירה, כל עניין הריקודים עם המגע יכול להיחשב בהחלט לצורה רומנטית. באמת תהיתי רוב הסדרה מה טאטארה וצ'ינאטסו חושבים זה על זו בתור זוג. ללא ספק, זיווג נהדר.


בחלק העיצובי של הסדרה, באלרום נהדרת. המדבב של טאטארה הוא רק בתחילתו. טאטארה הוא למעשה התפקיד השני שלו. ואני לא יכול להגיד דברים רעים עליו. הוא מבצע את טאטארה נהדר. הוא נשמע צעיר כמו שהוא אמור להישמע, עם זאת הוא לא נשמע איום ונורא כמו מדבבים חדשים מהזמן האחרון (... אסטה משהו... ). הוא מתאים את עצמו לטאטארה נהדר. המדבבת של צ'ינאטסו היא קצת יותר ותיקה משל טאטארה (די התפקיד הראשון שלה בשבילי). היא גם נשמעת ללא ספק נהדר. המדבבים של טאטארה ונאטסוקי מלווים על ידי מדבבים תומכים שכבר זמן רב בתעשיה כגון מוריקווה טושיוקי (סנגוקו), קאידה יוקו (מאריסה), וסאקוראי טאקאהירו (קוגימיה, אחד היריבים של טאטארה).

הסאונדטראק נפלא. במיוחד זה שנמצא במהלך הריקודים. ואני מקשיב לפתיח השני של הסדרה ברגע זה כי הוא עד כדי כך טוב. וכן, אז איך הכיאוגרפיה של תחרויות הריקוד? וולקאם טו באלרום מצליחה לעשות טוב מה שכל סדרת סדרת ספורט מוצלחת עושה טוב. כן, אני לא מבין בהחלקה על הקרח, ועדיין Yuri on Ice נראת נהדר ומעניין. אני לא מבין בכדורעף, ועדיין Haikyuu מעניינת. אני לא מבין בבישול, ועדיין Souma מעניינת (כן, סומה היא כמו סדרת ספורט. אמרתי את זה). זה לא שונה בבאלרום. זה לא משנה שאני לא מבין כלום בריקוד, עדיין הריקודים נראים סופר טוב ואיכותי. הם עדיין מעניינים כל פעם מחדש. סדרות כמו באלרום, גלאס מאסק ושוואה ראקוגו הן מבין הדברים שאני באמת אומר "תודה שאני צופה באנימה" כי הן פשוט אומנות.


באלרום היא סדרה נהדרת. הריקודים התחרותיים פשוט נהדרים ואומנותיים. זה לצד דמויות נהדרות. למרות שבחצי השני של הסדרה נזנחות לנו רוב הדמויות לטובת שתי דמויות- צ'ינאטסו וטאטארה, זה לא דבר רע. כן, אמנם בחצי השני לא רואים הרבה משיזוקו, וכנראה שאם תכננתם לראות את הסדרה בשבילה יכול להיות שתאוכזבו. ועם זאת, מערכת היחסים של צ'ינאטסו הביאה לנו משהו איכותי. זוג שמאתגר זה את זו, אך עם זאת יודעים לבקר אחד את השנייה ולשפר אחת את השני. מערכת היחסים הזו הייתה נהדרת, וכרגע אני רק רוצה להתחיל לקנות את המנגה עם הכריכות המדהימות שלה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה