יום חמישי, 1 ביוני 2017

Tales of Berseria- ביקורת



טיילז אוף ברסריה הוא הטיילז התשיעי ששיחקתי והשביעי שסיימתי כחלק מהאהבה שלי לסדרה הנהדרת הזאת. המשחק זמין לפס4, מחשב, וגם לפס3 (יפנית בלבד). אני שיחקתי בו על הפס4 אז קדימה, ביקורת.



ברסריה מתרחש בעבר הרחוק של טיילז אוף זסטריה. המשחק עוקב אחר וולווט קרוואה (Velvet Crowe), נערה בת 16 שחיה בכפר עם אחיה החולה לייפסט (Laphicet) ובעלה של אחותה המנוחה העונה לשם ארתוריוס (Arthurios). המשחק מעביר את וולווט במשך שעה וחצי של הקדמה, שבו הוא מראה את עולמה בכפר הזה. בסוף השעה וחצי הזאת, לייפסט נעלם. וולווט מחפשת אחריו רק כדי לגלות שהוא נרצח על ידי ארתוריוס. וולווט באותו הרגע הופך לשד והורגת את שאר חבריו הכפר שגם הם נהפכו לשדים. כעת, שלוש שנים מאוחר יותר, וולווט כלואה בכלא הגדול טיטאניה על ידי ארתוריוס, בו הוא מכריח אותה להרוג שדים אחרים על בסיס יומי.

וולווט מחליטה בבוא הזמן לברוח מהכלא, יחד עם שני אסירים שהולכים להיות חברי הנשק שלה: רוקורו (Rokuro) הסאמוראי שהפך לשד, והמכשפה מאגילו (Magilou). וולווט יוצאת למסע נקמה כנגד ארתוריוס. במבט ראשוני, עוד לפניי ששיחקתי במשחק, מכל הטריילרים (והאנימה של זסטריה שהציגה נוראי את וולווט), וולווט נתנה לי רושם של סוג הדמויות שהכי אשנא. דמויות שמונעות מנקמה וזעם, כמו סאסקה (נארוטו) או קראטוס (גוד אוף וואר). שזה נכון לגבי וולווט, אך גם לא באמת נכון. במהרה התברר לי שוולווט היא פחות זועמת, ומרושעת, אלא יותר עצובה ודכאונית, ובפועל היא אחת הדמויות הכי רגישות וחמות בכל סדרת טיילז. היא עוזרת להרבה דמויות אחרות כשהיא יכולה, גם אם זה בדרכים שנויות במחלוקת. המשחק מראה הרבה חלומות שיש לה שמראה את הסיוט היום יומי שהיא עוברת. מנגד לזה, המשחק גם יודע לנצל את הדכאון שלה ולאזן אותו בדמויות אחרות, כמו למשל מאגילו ורוקורו, שהם דמויות די שמחות, וכך המשחק לא הופך לגוש דכאון ללא הפסקה.


בבוא הזמן מצטרפים לקבוצתה של וולווט דמויות נוספות: אייזן (Aizen) שאותו יכירו אנשים ששיחקו בזסטריה. בעוד שבזסטריה הוא מופיע כאחיה של עדנה בתור דרקון שזאביד רוצה להרוג, בברסריה שמתרחש אלף שנים לפניי אייזן מופיע כפיראט ששייך לסוג האנשים הנקרא "מאלאק" (Malak). שחקנים ששיחקו בזסטריה יבינו במהרה שאותם מאלאקים הם למעשה השרפים מזסטריה. אך בשונה מזסטריה ששם נאמר לנו ששרפים ובני אדם חיו יחד בהרמוניה, המציאות היא שבני האדם הרגילים בברסריה רואים במאלאקים בתור כלים ועבדים. פה נכנסת לנו דמות נוספת, אלנואר (Eleanor) ששייכת למסדר שארתוריוס יצר. אלונואר חונכה ששדים ומאלאקים הם מפלצות ועבדים, אלא שכאשר היא מצטרפת לוולווט, היא לומדת להכיר את הצד האנושי שבכל אחד מהם ומקבלת פיתוח דמות נהדר. יש גם את אחד המאלאקים ששייכים לארתוריוס, חסר שם תחת התואר "מספר שתיים" שבבוא הזמן מקבל את השם "לייפסט" מוולווט. 

ברסריה מצרף דמויות נוספות לפארטי שאי אפשר לשחק איתן, כולן עם אישיות רחבה ורקע מעניין: דייל (Dyle)- שד לטאה שמצטרף לוולווט, קורוגאנה (Kurogane)- שד סאמוראי חסר ראש, מואנה (Moana)- ילדה שהפכה לשד בגיל צעיר ואיבדה את הוריה, ומדיסה (Meddisa)- אישה שהפכה לשד ואיבדה את הבת שלה. לכל ארבעת הדמויות האלה יש יחס נהדר בעלילה.  העלילה של ברסריה היא אחת הטובות בסדרת טיילז, אבל שחקנים ששיחקו בזסטריה יעריכו אותה הרבה יותר מאלו שלא שיחקו בו (למרות שזה אפשרי לשחק בברסריה בלי זסטריה). אז בואו נראה מה בנוגע לגיימפליי?

 
בשונה מזיליה שהשתמש במכניקת שילובי ההתקפות, וזסטריה שהשתמש במכניקת שילובי הדמויות, ברסריה הולך צעד אחד קצת אחורה ולא משתמש בגימיקים (הנהדרים יש לציין) של זיליה וזסטריה והולך על מערכת יותר מבוססת קומבו. כמו כל טיילז, יש בזירה ארבע דמויות. הזירה עדיין עובד בתלת מימד מהגב של הדמות כמו זסטריה וגרייסס. הפעם, אין מד מאנה ובמקום זה יש מד סולז (Souls) שיילקחו מהשחקן מכל התקפה שהוא משתמש בה. ברסריה מבטל בין ההתקפות הרגילות לבין ארטס, וכל ההתקפות במשחק הן ארטס. בברסריה, כל כפתור בין הכפתורים ריבוע, משולש, עיגול ואיקס (בפס4) משומש להתקפה. שחקנים יכולים לסדר את ההתקפות שיקבלו באיזה דרך שירצו, ולבנות בעצמם את הקומבואים שלהם שזה די מעניין. בנוסף, לכל דמות יש יכולת שאפשר להשתמש בה, היא נקראת Break Souls. אצל רוב הדמויות היכולת די משעממות, שמסתכמות בביצוע התקפה אחת קטנה ואפקט נוסף. אך אצל וולווט המוד הזה נותן לה מגוון רחב של התקפות חדשות מה שעושה אותה לדמות הקלה ביותר לשימוש במשחק.

המערכת של ברסריה כיפית, אם כי היא לא מגניבה כמו זו של זיליה וזסטריה, אך עדיין עובדת טוב. אפשר להגיע לקומבואים מאוד גבוהים בה לעומת טיילז אחרים. אמנם, המערכת לא מושלמת. לעיתים רבות בקרבות בוסים מד הסולז נגמר, ודי קשה לשחזר אותו במצב הזה. אפשר לעשות הגנות מדויקות, או לקבל באופן ראנדומלי, אך זה מצב די בעייתי. ברסריה כן מפצה על זה שהמשחק משמעותית יותר קל מטיילז אחרים וקרבות נגמרים בו הרבה יותר מהר משאר המשחקים בסדרה. 


חוץ מזה, יש כמה מערכות נחמדות לברסריה. כמו למשל מערכת שבו אייזן שולח את צוות הפיראטים שלו שיביאו לו חפצים חדשים. יש גם במשחק הרבה מיני גיימז כמו למשל משחק קלפים שבו הקלפים הם דמויות מטיילז אחרים, או משחק קצר של להשיג קומבו גבוה למשל. ברסריה גם הופך את כל הסייד קווסטים להרבה יותר קלים לידיעה עליהם, כאשר הוא מסמן את כולם במפה (לעומת טיילז אחרים שזה היה יותר בעייתי). יש הרבה בוסים צדדים לצוד שיביאו לכם יכולות חדשות, סייד קווסט שבו תילחמו מול מילה וג'וד מטיילז אוף זיליה, ועוד.

שזה נוגע לדיבוב, ברסריה עושה עבודה מדהימה כאן. יש אופציה גם לדיבוב יפנית וגם לאנגלית, אבל אני אדבר כאן על היפני. המדבבת של וולווט, סאטו רינה (מיסאקה מריילגאן ואינדקס, טאקי מנאטסומה יוג'ינשו) עושה עבודה מדהימה איתה. היא מצליחה לתת עוצמה לכל המצבי רוח המשתנים של וולווט. מוריקאווה טושיוקי שמדבב את אייזן עושה עבודה נהדרת איתו, עם כי די צפויה עם מגוון הרחב הדמויות שלו בסגנון הזה, וסאטו סאטומי שמדבבת את מאגילו עושה אותה נהדר.


ברסריה הוא משחק נהדר. הגיימפליי שלו אמנם לא הכי טוב בסדרת טיילז, אבל העלילה אחת הטובות. היא משכה אותי לאורך כולה עם הדמויות הנהדרות שלה, במיוחד וולווט ומאגילו. אפשרי לשחק בברסריה בלי זסטריה, אך שחקנים ששיחקו בזסטריה יעריכו את המשחק הרבה יותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה