Catherine (/ Katherine)- Horror Love Puzzle Review
עדיין אין ביקורת
אנימה אמיתית שלי מאז הל טיצ'ר נובה... זה מייאש גם אותי כבר. אבל, הנה לכם ביקורת
על המשחק המדהים הזה- Catherine, מבית היוצרים של פרסונה,
הלא הם Atlus. ארבע שנים לאחר שיצא, סופסוף הגעתי אליו,
ונהניתי בטירוף. האמת? לא חשבתי שאהנה ממש מקת'רין. כן העלילה נתנה לי רושם מאוד
מעניין, אבל עדיין חששתי לשחק בו. אבל אז שכבר במקריות ראיתי אותו ב15 דולר בVideo Game Plus, אז למה לא, הלכתי על ההזדמנות. והתוצאה?
הנאה עצומה, תחושת סיפוק אדירה, וגם קצת נזק קטן לבריאות שלי מרוב שהמשחק קשה
בצורה קיצונית ומלחיץ בצורה הזויה. כיוון שבמשחק יש שתי דמויות בשם קת'רין, האחת
עם K והשנייה עם C, אקרא לזו עם הK בשם בתור
"קת'רין" ולשנייה עם הC כ"כת'רין" (עם
כמה שזה מוזר לכתוב את זה כך, אבל היי, C דומה לכ' אז...). שימו לב
לזה, כי זה די חשוב.
~עלילה ורקע~
טוב נתחיל מזה, המשחק
לא מביא עלילת אקשן בין טוב ורע, או אויב מסוכן וכ'ו. הוא יותר הולך לכיוון עלילת
ויזואל נובל דייטנינג סים (על אף שקת'רין הוא ~לא~ ויזואל נובל), על נישואים,
אהבה, ובגידות. הסיפור מספר על וינסנט ברוקס (Vincent Brooks), בחור בן 32 במערכת יחסים ארוכה עם בת זוגתו קת'רין מק'ברייד (Katherine McBride). וינסנט כרגע מעדיף את הסטאטוס קוו שלו,
לחיות באושר עם קת'רין, אבל בלי כוונה לנישואים או הבאת ילדים, זה שבעוד קת'רין
רוצה יותר להקים איתו משפחה. אך יום אחד, מופיעה בחיוו של וינסנט בחורה צעירה,
בלונדינית, בעלת חזה גדול, בדיוק הפנטזייה שעליה וינסנט חלם, היא עונה לשם כת'רין
(Catherine). באותו הבוקר לאחר שהשתכר מעט ביציאות
הקבועות עם חבריו, הוא מגלה אותה במיטתו והוא שכב איתה. מבלי לשים לב, הוא בגד בבת
זוגתו- קת'רין. כתוצאה מכך, הוא מתחיל להיכנס לסיוטים בלילה, סיוטים שבהם הוא צריך
לעלות עד סוף מגדל קוביות ולהשתחרר מהחלום הנורא, שגם ממה שנראה, כל שאר הגברים
באזור עוברים את אותם סיוטים כמו וינסנט, סיוטים שאם הם לא יעברו את המגדל בהצלחה,
רק המוות מחכה להם.
במהלך המשחק תדברו עם
שאר האנשים, תעזרו להם עם בעיותיהם, וכל אחד עם הסיפור שלו. גם מה שכל תשובה שלכם
במשחק, משנה את "מד הלחץ" שלכם, מה שיגרום בסופו של דבר לקבל אחד מ9
סופים שונים. מי הבחורה שתרצו לעצמכם בסוף? קת'רין או שכת'רין? או שמה אפילו
תיכשלו ולא תצאו עם אף אחד מהן בסופו של דבר, עם 9 סופים המצב נהדר. מעבר לעלילה
הממש טובה של המשחק, שכל פעם זורקת באנג חדש על השחקן, שעם טוויסטים ממש טובים,
אבל שאפשר להבין אותם מראש עם מעט תשומת לב, המשחק מביא קאסט דמויות ממש טוב. יש
את קת'רין שהיא די הייתה האישה האידיאלית בשבילי במשחק. אישה טובה מבית טוב, ועם
רושם שתהיה אמא מושלמת לילדים. זה גם למה דאגתי לעשות את הסוף הטוב יחד איתה, כי
די התחברתי אליה. מנגד לזה יש את כת'רין שטוב... היא זונה, כלומר שרלילה, כלומר
תיחנקי אמן את פשוט נוראית ומציקה. מה שכן, למרות שהיא שרלילה, כן יש בה משהו ממש
מעניין בדמות שלה, אבל זה כבר ספוילרים. וינסנט מנגד לזה הוא דמות שמייצגת ממש טוב
את השחקן, ועל אף הבגידות שלו, ממש אהבתי אותו. גם שאר האנשים בבר שאליו וינסנט
הולך עם החברים מצליחים להיות מעניינים, כל אחד עם הסיפור שלו, ואלו אנשים שבאמת
רציתי לראות אותם מצליחים.
~משחקיות~
כתוצאה מהבגידות של
וינסנט בקת'רין, הוא נכנס לסיוטים קשים בלילות שלו. אלו פאזלים שכפי שאמרתי, צריך
לטפס בהם במעלה המגדל, וכל זה שהתחתית שלו קורסת לאט לאט. כבר בתור התחלה, החיבור
בין העלילה והגיימפליי עובד נהדר, כדבר גורר דבר. וינסנט בוגד, הוא מרגיש תחושות
אשם, ונכנס לסיוטים. GOOD JOB THERE ATLUS. בכל מקרה העקרון עובד די
פשוט, המגדל מורכב מקוביות, ועל ידי חיבור קוביות מסוימות ניתן לעלות על אחרות.
נשמע פשוט, נכון? האמת שלא, המשחק עד כדי מורכב. נדרשות הרבה טכניקות כדי לעלות על
קוביות אחרות במעלה המגדל. בין אם זה לדחוף קוביות ולהפיל אחרות אליכם, או לבנות
אותן בצורה מיוחדת, כי הסדר שבהן הקוביות מסודרות די הזוי, ומאתגר בצורה קיצונית
(ודרך אגב, שיחקתי על איזי מוד, אני לא רוצה לדעת כמה קשה ההארד מוד). אם זה לא מספיק,
ישנן כל מיני סוגים קוביות. יש את הקוביה הלבנה הברורה, ניתנת למשיכה ודחיפה
ובקלות, ובלי אפקט מעבר לזה. אבל... רוב שאר הקוביות הן עם אפקט שלילי. לדוגמא:
קוביה שחורה שלא ניתן להזיז אותה בשום דרך, או קוביות שחורות מיוחדות שניתן להזיז,
אבל לוקח זמן רב. זה יחד עם קוביות נוספות כמו קוביות עם קוצים שדריכה עליהן תהרוג
את השחקן אם לא יזוז במהרה, קוביות קרח שיגרמו לשחקן להחליק לתהום ברגע שעלה
עליהן, קוביות "שרופות" שישברו לאחר כמה נגיעות בהן, וקוביות מתפוצצות.
על אף שהמשחק קשה
במיוחד, הוא כן נותן כמה דברים מעודדים. ניתן לשנות את רמת הקושי של המשחק מחוץ
לשלבים עצמם. לעיתים, ניתן גם לקנות בין לבין השלבים חפצי עזר (שניתן למצוא גם
אותם בשלבים עצמם). הם נעים מבין ליצור קוביה חופשית ומחיקת האויבים בשלב (אה כן
יש בשלבים אויבים, אם זה לא הספיק). אבל הדבר הכי מעודד במשחק למרות הרמת הקושי
שלו, זה כפתור הUNDO, שנותן לחזור כמה מהלכים אחורה למקרה ועשיתם
שטות נוראית שתחסל לכם את הפאזל. הכפתור הזה נמצא רק ברמת קושי של איזי ונורמל.
בהארד הכפתור איננו.
ואז יש את השלבי
בוסים. השלבים עצמם, טכנית מבחינת הפאזלים עצמם, הרבה יותר קלים מהשלבים הרגילים.
מה שכן, הם מאתגרים. אבל למה זה? כי הכל קורה בהם הרבה יותר מהר, והרבה יותר
מלחיץ, וזה יחד עם המפלצת המטרידה שרודפת אחריכם ושולחת המון אפקטים על הזירה. כל
השילוב של הלחץ הזה, גורם לשחקן לעשות בבוסים הרבה שטויות, שלמעשה הפאזלים בבוסים
ממש קלים.
יש פגם אחד פצפון
בפאזלים, זה שהמשחק נותן לשלוט באופן די מוגבל במצלמה. התוצאה זה שכאשר בפאזלים
שצריך לטפס מאחורי המסך, אין באמת נקודת ראיה ובנוסף לזה, הלחצנים הפוכים, מה
שעושה את הקטעים למעט מציקים, אבלו אלו קטעים נורא ספיציפים.
מעבר לפאזלים, המשחק מתחלק
לקטעי יום, שהם בבר. בקטעים האלה וינסנט ידבר עם חבריו ושאר העוברים בבר. אלו יותר
קטעי מנוחה מהאינטנסיביות של הפאזלים, והם עובדים די נהדר, אבל מאוד מומלץ לקחת
הרבה יותר מנוחה חוץ מהם...
~עיצוב~
המשחק די מעניין
בעיצוב שלו. דבר ראשון די בולט במשחק, זה שבזמן מסכי טעינה יש ציטוטים של
פילוסופים למינהם על אהבה. גם עוד דבר מאוד נחמד, זה שבזמן שמשתכרים בבר בקטעי
יום, המשחק יביא לכם טרוויה מעניינת על המשקה ששתיתם. זה עיצוב טוב ומעניין, מי
חשב שאפשר ללמוד על אלכוהול דברים כאלה ממשחק.
גרפית המשחק נראה
טוב, רוב המשחק עצמו ב3D בעיצוב די טוב, אבל
בקטעים "מיוחדים" המשחק מביא קטעי קאטסינס אנימה נחמדים למדיי. הם לא
וואו במיוחד, אבל כן נותנים את התחושה שהקטע הזה חשוב וטוב. בנוסף לזה, הסאונדטראק
במשחק די מדהים. הוא מלחיץ במיוחד, ועושה את הפאזלים לממש מלחיצים. זה פשוט עושה
אימה נהדרת.
אם חיפשתם דיבוב יפנית אז... אין, חבל. אלא יש
יותר טוב.... ! (זוכרים את המשפט הזה מהביקורת של טיילז אוף זיליה?!). הדיבוב
האנגלי ממש טוב, בתור וינסנט קיבלנו את לא אחר מטרוי בייקר, שממש טוב לשמוע אותו
לאחר שערק מדיבוב אנימה בכללי לטובת AAA אמריקאי (ודרך אגב, הוא
ערק באמצע שהדיבוב של האנימה של פרסונה 4 עדיין נעשה, כך מתיו מרסר החליף אותו
מהתפקיד של קאנג'י). וינסנט ביפנית נשמע פשוט רע (מדובב על ידי יאמדרה קויצ'י, מי
אוהב את יאמדרה קויצ'י? אני לא). אה ויש את ליאם אובריין בתור אחד החברים של
וינסנט אז אני מאושר. גם לאורה ביילי מדבבת את כת'רין (באופן קסום, וקשה לי לומר
את זה, היא עושה עבודה יותר טובה מהמדבבת היפנית שלה, סאוואשירו מיוקי, ומיוקי היא
די הסמים שלי)
~לסיכום~
קת'רין הוא משחק די
מדהים. העלילה בו ממש ממש טובה, והגיימפליי מדהים בצורה מיוחדת. הוא קשה במיוחד,
אבל אף פעם המשחק לא נתן לי תחושה שזה קשה ואני לא רוצה לעבור את זה, תמיד רציתי
לעבור את זה כי זה פשוט כ"כ כיף ועשוי טוב במיוחד. אבל עם זאת, אני באמת שלא
רוצה לראות משחק המשך. גם מה שזה לא משחק שיכלתי לשחק יום אחר יום, אלא הייתי ממש
חייב הפסקות רציניות של כמה ימים. קת'רין ממש מומלץ למי שרוצה לקבל עלילה מיוחדת
ואוהב פאזלים קשים ומאתגרים. המשחק מבריק במיוחד.
ולכן הציון הוא....
10\9.6
ביקורת טובה. חשבתי על לקנות את המשחק כשהוא יצא אבל לא עשיתי זאת בגלל המחיר הגבוה ובגלל שהגיים פליי נראה רפטטיבי ולא כל כך מעניין.
השבמחקאחרי הביקורת שלך, יש מצב שאקנה אותו בכל זאת.
תודה.