יום שני, 23 ביוני 2014

Isshuukan Friends: One Week Friends- Review

Isshuukan Friends: One Week Friends- Review

מס' פרקים: 12
תאריך שידור: ה7 לאפריל 2014 עד ה22 ליוני 2014
הפקה: Brains Base
ז'אנרים: סלייס אוף לייף

אישוקן פרינדס! זאת התוצאה שאליה יכל לשאוף מאדה ג'ון, הכותב הראשי של KEY (קלאנד, אייר, קאנון, ליטל באסטרס וכ'ו) אם היה לו טיפת מוח, וגם אם הוא היה יוצא מהסרט המאוד הגדול שלו שהוא יודע לכתוב. אז למה אני משווה את ליצירות של מאדה ג'ון בעצם? לאישוקן פרינדס יש אלמנט דומה של הסדרות שלו (שכמובן כולן עם אותם מוטיבים ממוחזרים ומעצבנים) כמו אלמנט ה"הילדה החולה" הקלאסי של מאדה ג'ון. אישוקן פרינדס מביא משהו שהוא לא בדיוק מחלה, אבל מספיק דומה, והיא עושה את זה על הצד הטוב ביותר, מה שג'ון די הרבה חוטא בו.

כמה דברים מעניינים שיהיו ראווים לציון לגבי אישוקן פרינדס. המנגה של הסדרה נכתבה על ידי האזוקי מאצ'ה (Hazuki Maccha), בחורה שנולדה ב1990, והיא רק בת 24. היוצרת כתבה את הסדרה הראשונה שלה ב2008. אז כן, מאצ'ה כתבה את הסדרה הראשונה שלה שהייתה בגיל 18 בלבד, שזה מרשים למדיי. גם כמובן שהיא החלה לנסות להיות מאנגאקה כבר לפניי, אז בהחלט, כל הכבוד לה.

ולפניי שאני מתחיל את הביקורת, אני מזהיר לגבי ספוילרים. וגם, איך לעזאזל אפשר לקרוא את המנגה של אישוקן פרינדס?! זה יון קומה משולב עם.... לא יון קומה. טוב שיש לנו את האנימה, אה?
 


הסיפור מספר על האסה יוקי (Hase Yuuki), תיכוניסט תמים למדיי שמבלה את מרבית זמנו עם חברו הטוב קיריו שוגו (Kiryu Shogo). השניים מנהלים חיי חברות רגילים למדיי. עם הזמן, האסה שם לב לתיכוניסטית בכיתתו, פוג'ימיה קאורי (Fujimiya Kaori). נראה שלפוג'מיה אין באמת חברים, והיא גם דוחה את אלו שמנסים להיות חברים שלה, מסיבה באמת לא מוסברת. בעקבות זה מרבית התלמידים רואים בה כ"קרה" וכבר לא טורחים לנסות להתחבר אליה. אם כי הם די מתרשמים מזה שהיא טובה במתמטיקה.

האסה מחליט לקחת את הצעד הראשון, ומציע לפוג'ימיה להיות חברה שלו (FRIEND, לא GIRLFRIEND), באופן די מוזר האמת שמסתכם ב"בבקשה תהיי חברה שלי!". השניים מתחילים לאכול ארוחות צהריים בגג בית הספר במהלך השבוע ונראה שהם נהנים למדיי. אבל אז פוג'מיה באה עם המשפט הזה: "שיגיע יום שני אני אשכח אותך". היא מסבירה שכל שבוע, החל ביום שני, המוח שלה עושה לעצמו אתחול מחדש, והיא שוכחת לגמרי כל מה שקשור בבני אדם שהם אינה חלק ממשפחתה, ובמיוחד אנשים שהיא מחשיבה כחברים. אתם כבר יכולים להבין מאיפה אני מביא את ההשוואה הזאת לקלאנד או שאר סדרות קיי. זה אמנם לא מחלה, אבל בהחלט בעיה מסוימת שהראשי שלנו, האסה במקרה הזה, צריך להתמודד איתה. האסה באמת שלא מאמין לזה, אבל שמגיע יום שני שלאחר מכן, הוא נוכח למציאות הזאת.


לאחר ששכחה אותו, האסה מבולבל לגמריי. באמת אפשרי לשכוח ככה אדם? אחרי כל השבוע הנהדר שהיה להם יחד? יחד עם הבלבול הגדול שיש לו, חברו קיריו די עוזר לו מהצד עם טיפים פשוטים למדיי. להאסה אין ברירה אלא להתחיל הכל מההתחלה, ולעשות את זה שוב. "תרצי להיות חברה שלי?". הפעם, האסה הולך יותר חכם ומציע לפוג'ימיה לכתוב יומן, שבו ייכתבו בדיוק כל מה שהשניים עשו יחד. זה מגיע לרמה שפוג'ימיה כותבת כל פרט ולו הכי קטן כמו "האסה- קון אוהב קרפים", כי היא בבירור תשכח הכל. בתחילת כל בוקר של יום שני היא הולכת לקרוא כל פרט ופרט שהיא כתבה. אנחנו מקבלים די חור עלילתי קטן שנצטרך להתמודד איתו. בשלב מסוים לפוג'ימיה יש כבר כשלוש מחברות שבהם רשום כל פרט ופרט על האסה (ועל שאר חבריה שמצטרפים במהלך הסדרה, אבל ניגע בזה אח"כ). אני פשוט תוהה איך היא מספיקה לקרוא את כל השלוש מחברות האלה בבוקר של יום שני. זהו חור שאין לנו ברירה אלא להתעלם ממנו. הוא גם לא באמת פוגע בסדרה, אלא סתם מוזר למדיי. אבל נניח שלפוג'ימיה יש יכולות קריאה כל- כך מהירות שהיא סופרמן של קריאה ונזרום עם זה.

בסופו של דבר, גם עם יומן, פוג'ימיה לא באמת זוכרת את הדברים האלה. היא בהחלט יודעת אותם, אבל אין לה זכרון שלהם. האסה עדיין צריך כל פעם מחדש להציע חברות לפוג'ימיה, שזה מעיק למדיי שחושבים על זה. אבל הסדרה בהחלט מראה יפה מאוד את ההתמודדות הזאת של בחור שמבלה את זמנו עם אדם נכה. וכן, נכה. הנכות של פוג'ימיה בהחלט לא קלה להאסה, ורואים את הקשיים שלו עם זה במהלך הסדרה, וזה יפה מאוד. בואו נחזור טיפה למאדה ג'ון, קלאנד. נאגיסה חולה ו.... לא מרגישים שום בעיה מצד טומויה לגבי זה. הוא מגניב ובסדר לגבי זה באופן קיצוני שזה לגמריי לא אמין. כן יש קטעים מסומים בקלאנד שטומויה קולט את זה, אבל אלו זמניים בלבד ולא באמת בצורה של התמודדות באמת, וגם אז ההתמודדות של נאגיסה עצמה מסתכמת ב"אני מואה חמודה ואני בסדר לגמרי עם זה!". פוג'ימיה שונה לגמרי בקטע של הנכות הזאת, ועל אף שיש לה חמידות מסוימת, בהחלט רואים את הקשיים שלה.



עם הזמן, המערכת יחסים של האסה ופוג'ימיה מעט מתקדמת. האסה מצרף לפגישות שלהם על הגג גם את חברו, קיריו. אך בשל האופי האדיש שלו, פוג'ימיה מעט (מעט הרבה) חוששת מקיריו. באופן מוזר, היא כן זוכרת את קיריו, בעוד שאת האסה לא. הסיבה טמונה בזה במי שנחשבים חברים בעייני פוג'ימיה. המוח שלה פשוט לא מאשר את קיריו כחבר, בעוד שאת האסה כן, ולכן את קיריו היא זוכרת. אך עם זאת, זה מעורר מצד האסה קנאה. "למה היא זוכרת אותו ואותי לא?". הקטעי קנאה של האסה הגיוניים, ראילסטים ואמינים. הוא די רוצה שהחברות שלו ושל פוג'ימיה ישמרו רק לעצמם. גם בינתיים במהלך שליש סדרה, אישוקן פרינדס ממש מצליחה להחזיק את עצמה ולהיות ממש מעניינת רק עם שלוש דמיות. זה הכל, שלוש. וזה מרשים למדיי ששלוש דמיות מביאות לנו מספיק עניין כאן, ללא דמיות נוספות. אם אתם באמת רוצים עוד דמות... אנחנו מיד מקבלים דמות רביעית (!, זה ממש כמו לתפוס פוקימונים ולהשיג עוד פוקימון לשישיה!), תלמידה בשם יאמאגישי סאקי (Yamagishi Saki). היא גם שכחנית למדיי, אם כי לא באמת מנכות, אלא סתם מסטולה מעל הראש ורוב הסדרה היא נראית כאילו היא תחת השפעת גראס.

יאמאגישי די עצבנה אותי בהופעה הראשונית שלה. מעבר לזה שהיא נראית על סמים באופן מוזר, היא גם מואה באופן מציק למדיי. אבל למעשה המואה בסדרה אף פעם לא מוצגות באופן מיני באמת. כן פוג'ימיה חמודה אבל אין בה משהו מיני של הולי שיט קאווייייי (כן מאדה ג'ון, זאת תזכורת אלייך. די עם זה) , וכך גם ביאמאגישי. הסדרה פשוט ממש ממש תמימה. אפילו בפרק של חוף הים לא ראינו את פוג'ימיה או את סאקי בבגד ים. וזה בהחלט מקבל אצלי הערכה כאן. שום ניצול מיני של הדמיות, ולו הכי קטן. גם הדבר הנוסף שעצבן אותי בהתחלה עם יאמאגישי, ואני מאמין שאני לא היחיד, זה העניין שהיא כיביכול נדחפה למערכת היחסים של האסה ופוג'ימיה. והסדרה בהחלט יודעת להשתמש בזה. רגשות קנאה מתעוררים אצל האסה, אם כי הוא נורא מנסה להכחיש את זה. "שתיהן בנות, זה הגיוני שהן יהיו יחד" זאת תגובה שמתעוררת אצלו כאשר הוא מדבר על זה עם קיריו. גם קיריו מהצד שהוא אחלה גבר, יודע איך לעזור להאסה. האסה מצליח להתמודד עם פוג'ימיה בדרך הגיונית וראילסטית. הוא ממש לא בסדר עם עצמו לגבי המצב שלה. וגם לו יש קשיים מהצד הנגדי לזה, עם שאר הדברים שמתעוררים כאן.


בפרק שבו הארבעה הולכים ללמוד יחד אצל פוג'ימיה, אנחנו מקבלים כמה קטעים כיפים למדיי, כמו במהלך שאר הסדרה. הם בעיקר מפתחים את הדמיות והאוירה בניהם. אבל מה שאחרי זה הולך להיות באמת טוב. בסוף היום שלהם, אמא של פוג'ימיה מזמינה את האסה לפגישה איתה. היא מספרת להאסה על המצב של פוג'ימיה, מהמעט שידוע לה. שמדובר במצב טראומתי שגורם לה לשכוח את החברים שלה. פוג'ימיה למעשה בשנות היסודי שלה הייתה מאוד פופולארית וחברותית, אך בסוף היסודי שלה, היא עברה תאונת דרכים, שהייתה בדרך למפגש עם חבריה. לא הייתה לה שום בעיה במוח, הכל פסיכולוגי לגמריי. אבל אף אחד לא באמת יודע מה הסיבה לזה, שנשאר בגדר מסתורין. כל מה שידוע לנו כרגע לא מוצג באובר דרמה קיצונית כמו שמוצג לנו אצל סדרות קיי, אלא זה רגוע למדיי ואני מרגיש את הדרמה בעצמי, אבל בלי גישה של הדמיות הקיצוניות שיש בסדרות קיי שזה כבר נהייה מעצבן של "אוי לא! מיסוזו חולהההה".

ועכשיו, נוסף לנו עוד פוקימון לשישיה, כלומר, דמות חדשה! אנחנו עם 5 דמיות! וואו! תלמיד חדש מגיע, קוג'ו האג'ימה (Kujo Hajime). כאשר הוא פוגש בפוג'ימיה הוא זוכר אותה מעברו ומכנה אותה "בוגדת", מה שגורם למין אתחול מוזר אצל פוג'ימיה, ולשכוח את האסה לגמריי. נראה שקוג'ו הוא די החלק האחרון במסתורין של הפאזל הזה שנקרא "פוג'ימיה קאורי". ואני לא הולך לספר לכם מה קורה איתו.



בסופו של דבר, אישוקן פרינדס הרגישה לי מאוד דומה לסדרות קיי. ההבדל הברור בהן זה היחס של הדמיות לסביבה שלהן. האסה קנאי לא קטן בכלל שזה נוגע לפוג'ימיה, שזה אמין והגיוני. גם פוג'ימיה אמנם חמודה, אבל לא מוצגת כמואה באופן מיני של אובר קוואי והאישה שתעשה כל דבר. גם הסדרה ממש לא מצפה מאיתנו לרחם על פוג'ימיה כמו שמאדה ג'ון מרבה לעשות עם המחלות שהוא מביא באופן ממחוזר וקיצוני. אישוקן פרינדס פשוט רוצה להראות לנו התמודדות של שני אנשים שרוצים להיות חברים, עם קושי ברור. אפשר להגיד שהקטע של האתחול זכרון די בולשיט ולכו תדעו אם זה בכלל אפשרי, אבל זה ממש לא הרגיש לי מגרעה כמו בסדרות קיי. גם כמו שאמרתי, הסדרה מאוד תמימה. רק הדבר המוזר בה שאין באמת בה זיקה לזוגיות, ושזה כן מוצג זה בצורה מאוד תמימה ולגמריי טהורה. על אף הרוגע הקיצוני שיש בסדרה, משהו בה משך אותי לחכות לה במשך שבוע שבוע, לכל פרק ופרק, במיוחד שאני וצפייה באופן שבועי זה לא הדבר שהכי מסתדר יחד. על אף שלא התחלתי כממש אוהד של הסדרה, אני בסיומה, מאשר את אישוקן פרינדס. 


2 comments:

  1. לא כל כך אהבתי את הסיקור
    אתה מוזמן לראות פירוט באנימה IL באשכול

    השבמחק
  2. אם כבר השוואות, אז זה יותר דומה ל-EF מלדברים של קיי.

    בכל מקרה, זה היה בסדר. מאוד אהבתי את הרעיון בהתחלה, אבל זה התחיל להימאס מהר. אולי זה היה מחזיק יותר טוב כמשהו קצר הרבה יותר.

    השבמחק